26 פברואר 2017 | 07:33 ~ 4 תגובות | תגובות פייסבוק

הימורי אוסקר 2017: השאלה היא לא האם ״לה לה לנד״ יזכה, אלא בכמה פרסים הוא יזכה

בשנתיים האחרונות כתבתי את הימורי האוסקרים שלי ל״מאקו״, בתשע השנים שלפני כן, ל״פנאי פלוס״ ובחמש השנים שלפני כן ל״העיר״, וכן הלאה. השנה נדמה היה לרגע שלראשונה, טקסט הימורי האוסקר – וסיכום עונת הפרסים – ייכתב לראשונה באופן בלעדי לבלוג. אלא שאז, באופן לא צפוי הגיע טלפון ממוסף ״מוצ״ש״ של ״מקור ראשון״: הם רוצים את הימורי האוסקר שלי. לא ממש הבנתי למה עיתון שעוסק ביהדות יתעניין בפסלי הזהב של האוסקר – עבודה זרה, ללא ספק – אבל לא שאלתי. ישבתי לכתוב. בחמשת הימים שחלפו מאז שהטקסט הזה ירד לדפוס, החלטתי לשנות את אחד ההימורים שלי.

שימו לב: ההימורים שלי מכילים כמה רגעים שבהם משאלת הלב גוברת על ההגיון הפשוט. זו טעות קרדינלית בהימורי אוסקר (או הימור בכלל), אבל בגלל ש״לה לה לנד״ הולך לזכות בשבעה עד תשעה פסלונים, הרגשתי שאני יכול להמר על שניים מהם שלא יילכו אליו, מתוך מחשבה של ללכת על כל הקופה. אם הימורים, עד הסוף. אבל מי שרוצה תחזית שקולה יותר, כזאת שתעזור לו לנצח את ההימורים בין החברים, יש גם את האופציה הזאת בפנים. אז הנה הם, הימורי אוסקר 2017. לא רק מי יזכה, אלא גם מה יקרה בטקס:

פורסם במוסף ״מוצ״ש״ של ״מקור ראשון״, 24.2.2017

טקס האוסקר ה-89 יתקיים בלילה שבין ראשון לשני, ועוד לפני שהוא מתחיל אפשר כבר לסכם אותו בשלוש מילים: ״לה לה לנד״. המיוזיקל הלוס אנג׳לסיאני הצבעוני (והנפלא, אם יורשה לי) שביים דמיאן שאזל עתיד להיות הזוכה הגדול של הערב, והוא יהפוך לנבואה שמגשימה את עצמה. בתקופה כה סוערת מבחינה פוליטית, שבה נדמה שקהילות התקשורת והתרבות האמריקאיות מנהלות מלחמה על נראטיבים וזכויות אדם מול הממשל החדש בבית הלבן, בחירה בסרט הזה אכן הופכת את הוליווד ללה לה לנד, תעשייה של אסקפיזם, שמפנה את גבה למציאות ולאקטואליה, ששרה שיר המנון ללוס אנג׳לס, להוליווד, ומתעלמת מכל מה שקורה בחוץ. אם תקחו בחשבון שאחרי לוס אנג׳לס, העיר עם הכי הרבה חברי האקדמיה האמריקאית לקולנוע היא לונדון, שעדיין מתאוששת מהלם הברקסיט, ונקבל את התחושה המובהקת שאם לא תהיה הפתעה גמורה בטקס ביום שני השכם בבוקר (שעון ישראל), זהו המסר השנה: תנו לנו ממתק עשוי היטב. כפית סוכר, להוריד את טעמה המריר של תרופת המציאות.

מבט אל רשימת 89 הסרטים שזכו באוסקר עד כה מגלה ש-6000 חברי האקדמיה (ביניהם הישראליים יוסף סידר, דרור מורה וארי פולמן) בוחרים באחד מכמה ארכיטיפים של סרטים. האחד, ״הסרט החשוב״. סרט שעוסק ב״נושא״, לרוב בסיפור אמיתי, ושעוסק בבעיה חברתית, לרוב בעלת קונטקסט אקטואלי. ״ספוטלייט״ מהשנה שעברה היה כזה. במקרה כזה, המצביעים מתעלמים מהקומינקטיביות עם הקהל או מהצלחה קופתית ובוחרים בסרט שעוזר להם להכריז שהקולנוע הוא לא סתם בידור אלא יש בו גם ערך חברתי, שיש לו חשיבות. אם ״אור ירח״ או ״מאחורי המספרים״ יפתיעו את כולם ויזכו, זו תהיה הסיבה. רלוונטיות ציבורית. השני, ״הסרט הגדול״. סרט שיש בו ערכי הפקה יוצאי דופן ואלמנט של וירטואוזיות או פריצת דרך. מ״לורנס איש ערב״ ועד ״טיטאניק״, כולל המיוזיקלס של שנות החמישים והששים, האקדמיה אהבה בעבר להצדיע ליוצרים שמעיזים. בשנים האחרונות, מאז ״שר הטבעות, שיבת המלך״ נדמה שהאקדמיה הפנתה את גבה לסרטים הגדולים (ואולי כי האולפנים הפסיקו לעשות אותם), וההפסד של ״האיש שנולד מחדש״ לפני שנה מלמד שאנחנו עכשיו בתקופה כזאת – שחוזרת מדי כמה עשורים – שבו האקדמיה מחפשת את הצנוע ולא את הראוותני. השלישי, ״קולנוע על קולנוע״. זה היה מאוד בולט בשנים האחרונות, ולכאן נכנס ״לה לה לנד״, שמגיע אחרי ״בירדמן״, ״הארטיסט״ ו״ארגו״. זו נטייה פוסט מודרנית של אנשי הקולנוע העכשוויים לסמן את חשיבות אמנות הקולנוע בכך שהיא בעצמה כבר נושא לסרט. האוסקר הוא פרס פנימי של תעשיית הקולנוע, וסרטים כאלה – ואני מודה בכך גם כמי שעומד בשולי התעשיה הזאת ומביט לתוכה מרחוק – הופכים את הקולנוע עצמו למיתוס.

כדי לעזור לכם להתכונן לשידור החי בן שלוש השעות וחצי, הכנו לכם מדריך שימושי. הקליטו, והריצו את ההקלטה אל מה שמסתמנים כבר עכשיו כרגעי שיא אפשריים.

1. צחוק ודמע. זה יתחיל עם קטע פתיחה של המנחה ג׳ימי קימל. האם הוא יסתפק במולוג מילולי או יצלם סרטון מושקע שמכיל ציטוטים מכל שאר סרטי השנה? האם יהיה נאמבר מוזיקלי, בהשראת ״לה לה לנד״ ו״המילטון״ (הלהיט מברודוויי שיש לי תחושה שהוליווד לא תצליח להתעלם ממנו בטקס הזה). וזה ייגמר במונטאז׳ שובר לב של המוני אנשי הקולנוע הגדולים שהלכו לעולמם ב2016, כולל ג׳ין וויילדר, מרי טיילר מור, דבי ריינולדס ובתה, קארי פישר (שהיתה בעבר אחת התסריטאיות של טקסי האוסקר).

2. ג׳סטין טימברלייק ירים את האולם כשהוא יבצע את שירו המועמד ״Can’t Stop This Feeling״, מתוך סרט האנימציה ״טרולים״.

3. הנאומים. בסופו של דבר, הקהל הרחב בא לשידור האוסקרים – האירוע הטלוויזיוני השני במספר צופיו בכל שנה, אחרי הסופרבול – לא בגלל הסרטים, אלא כדי לראות כוכבי קולנוע מתרגשים ודומעים. ואת מריל סטריפ פותחת פה על הנשיא.

4. ואלה התחרויות הכי צמודות ומותחות באוסקר השנה, הקטגוריות שבהן כל תוצאה תהיה הפתעה:

פרס השחקן: הקטגוריה הכי מעניינת של הערב. עד לפני כה שבועות זכייתו של קייסי אפלק בקטגוריה הזאת היתה מובטחת. אלא שאז קרו שני דברים מעניינים: הראשון, המעמד של ״מנצ׳סטר ליד הים״, שהתחיל את העונה כמועמד מוביל לזכייה באוסקר לסרט הטוב ביותר, החל לשקוע. למה? קשה לדעת. אולי כי זה מועמד שאין סביבו ״סיפור״. הוא לא ״מייצג״ איזשהו דגל שהוליווד יכולה לנפנף בו. הוא לא פוליטי, הוא לא מקדם אג׳נדה חברתית או גזעית, הוא לא מבוסס על סיפור אמיתי, הוא לא תקופתי והוא לא עוסק בהוליווד עצמה. הוא לא נכנס לשום מגירה שהאוסקר אוהב לקטלג את עצמו לתוכה. הוא סתם סרט מצוין. ואם לדבר בציניות: הוא פשוט לבן מדי, בעונה שבה פוליטיקת הזהויות הפכה לשיח הבכיר בעיר. ואם תגידו, ״אבל ׳לה לה לנד׳ גם לבן״, אענה לכם: בדיוק. ולכן אין מקום לשני סרטים שרוקדים על אותו אריח. אז המניות של ״מנצ׳סטר ליד הים״ – לפחות מנקודת מבט תקשורתית – קפאו. השני, המעמד של ״גדרות״, סרטו של דנזל וושינגטון, גדל. מרגע ש״גדרות״ זכה במועמדויות מרכזיות והפך מפרויקט פרטי, אישי ואיזוטרי שנועד להנציח מחזאי שחור ומנוח, לסרט שהוא אחד הבולטים בתחרות האוסקר, הוא התחיל לדהור קדימה. קייסי אפלק זכה בכל פרסי המבקרים בדצמבר, אבל כשזה הגיע לגילדת השחקנים, הם העניקו את הפרס שלהם דווקא לדנזל וושינגטון ופתאום המומנטום של אפלק נבלם. אני לא בטוח שמצביעי האוסקר חושבים על כותרות הבוקר שאחרי, אבל צריך לחשוב גם על זה: אם וושינגטון מפתיע וזוכה בפרס השחקן, הרי ששלושה מארבעת זוכי האוסקר למשחק בטקס יהיו שחורים (לצד ויולה דיוויס על ״גדרות״ לתפקיד משנה ומהרשלה עלי מ״אור ירח״ לשחקן משנה). וזו חתיכת כותרת לסיכום של ערב של תעשייה שרבות הואשמה בגזענות. מי לדעתי יזכה? ראו בהמשך.

תלבושות, עריכה, עיצוב ועריכת סאונד: האם ״לה לה לנד״ הולך לסחוף את כל הפרסים או האם המצביעים יעדיפו לחלק את הפרסים בין כמה סרטים? את זה נוכל לגלות בתחילת הטקס, כשמוענקים הפרסים הטכניים ואז נתחיל להבין לאן הרוח נושבת בטקס. אם ״לה לה לנד״ מתחיל לקטוף הכל – כולל תלבושות, עיצוב, פרסי הסאונד והעריכה, אז הוא יכול להגיע בקלות ל-10 או 11 פרסים, ובכך להשתוות ל״טיטאניק״ לא רק במספר המועמדויות אלא גם במספר הזכיות.

פרס השיר: לכאורה, גם הקטגוריה הזאת אמורה להיות פשוטה – בשנה של ״לה לה לנד״ האם יעלה על הדעת שלא יזכה שיר מתוך הסרט הזה שכל כולו רק מוזיקה? לכן, לכאורה, הדילמה היחידה צריכה להיות האם זה יהיה ״עיר של כוכבים״ או ״אודישן״, שניהם מועמדים. פרשני האוסקר האמריקאים מהמרים כולם על ״עיר של כוכבים״, שאכן הפך למעין ההמנון של הסרט. א-ב-ל… יש לי תחושה – לא, בעצם, תקוה – שבקטגוריה הזאת יקרה משהו דרמטי. עם כל אהבתי ל״לה לה לנד״, בקטגוריית השיר אני דווקא מריע לטובת ״כמה רחוק אלך״ מתוך ״מואנה״ (כשיש סרט מוזיקלי של דיסני, גם הם לרוב זוכים). הסיבה לכך היא לין-מנואל מירנדה, שחתום על מילות השיר. מירנדה הוא הסנסציה הגדולה של 2016, והוא כבר זכה השנה בפוליצר, בטוני ובגראמי בזכות המיוזיקל שהוא כתב לברודוויי, ״המילטון״. ״המילטון״ היא התופעה התרבותית הכי גדולה של 2016, והמחשבה שמירנדה יצרף גם אוסקר לשלל פרסיו מהשנה החולפת, מרגשת אותי. האם אנשי הוליווד יוכלו לוותר על הרגע הזה? על נאום תודה של לין מנואל מירנדה, האיש שהפך את הפוליטיקה האמריקאית למחזמר היפ-הופ?

ההימור שלנו: מי יזכה?

זכרו: מי שלא מהמר, לא נכשל.

סרט: ״לה לה לנד״

יש עדיין כאלה שרוצים להמר על הפתעות מצד ״אור ירח״ או אפילו ״מאחורי המספרים״, אבל אני חושב שהזכייה של ״לה לה לנד״ סגורה ומובטחת.

במאי: דמיאן שאזל, ״לה לה לנד״

יכולות להיות המון הפתעות בהמון קטגוריות, אבל זה הפרס הכי בטוח בטקס. שאזל יהפוך לזוכה הצעיר ביותר בקטגוריית הבימוי בתולדות הטקס: הוא בן 32 ושבועיים. הוא ביים את ״לה לה לנד״ כשהיה בן 30.

שחקן: קייסי אפלק, ״מנצ׳סטר ליד הים״

לפני כמה פסקאות הסברתי באריכות רבה למה סיכוייו של אפלק לזכות הולכים ודועכים ועל התחזית בקרב חוזי אוסקרים רבים שדנזל וושינגטון עומד לנצח כאן, במעין טוויסט של הרגע האחרון. וכמעט שכנעתי את עצמי. ואז נזכרתי ב״מנצ׳סטר ליד הים״ וחשבתי כך: הניחו לכל הפוליטיקות והשיקולים הייצוגיים, אם האוקרים עוסקים במתן הכרה והערכה למצוינות בסרטים, לא נראה השנה תפקיד כה מרשים כמו זה שעושה קייסי אפלק ב״מנצ׳סטר״. ואני מקווה לגלות שהאוסקרים אכן מריעים למצוינות ולא לשגרירים של אג׳נדות.

שחקנית: אמה סטון, ״לה לה לנד״

על פי כל תקדימי ההיסטוריה של האוסקרים, נטלי פורטמן היתה אמורה להיות השחקנית המובילה בקטגוריה הזאת. על התפקיד שלה כג׳קלין קנדי ב״ג׳קי״. האקדמיה אוהבת להעניק פרסים לשחקנים המגלמים דמויות אמיתיות. והיא עשויה גם להפתיע כאן, אבל זו השנה של ״לה לה לנד״.

שחקן משנה: מהרשלה עלי, ״אור ירח״

בחיי שאין לי מושג איך קרה שמהרגע הראשון של עונת האוסקרים, דווקא מהרשלה עלי (שמוכר בתור רמי דנטון מ״בית הקלפים״) סומן בתור המועמד המוביל מבין חברי האנסמבל של ״אור ירח״. היו שם שחקנים עם תפקידים מרשימים ממנו. אבל מישהו השיק כנראה קמפיין מוצלח שהחזיק מעמד כל העונה, ויגיע לסיומו עם זכייתו באוסקר.

שחקנית משנה: ויולה דיוויס, ״גדרות״

ויולה דיוויס המופלאה כבר היתה צריכה לזכות מזמן, למשל על התפקיד הנפלא שלה ב״ספק״, בסצינה פנומנלית אחת עם מריל סטריפ. אבל היא תזכה כאן, על תפקידה כאשתו של דנזל וושינגטון ב״גדרות״. סרט בינוני לדעתי, אבל מגיע לה. קטגוריית שחקנית המשנה מכילה השנה שלוש שחקניות שחורות: נעמי האריס מ״אור ירח״, אוקטביה ספנסר (שכבר זכתה בפרס הזה על ״העזרה״) מ״מאחורי המספרים״, ודיוויס.

תסריט מקורי: ״מנצ׳סטר ליד הים״, קנת לונרגן

הלוואי! אמנם הסחף של ״לה לה לנד״ יכול להגיע אפילו עד לפרס התסריט אבל הרשו לי גם כאן להיות אידיאליסט ולהאמין שהתסריט המופלא, המבריק, הגאוני של ״מנצ׳סטר ליד הים״ הוא אכן זה שיזכה לבסוף. למחזאי ולתסריטאי קנת לונרגן מגיע אוסקר, ויש לי תחושה גם שזה לא יהיה האחרון שלו.

תסריט מעובד: ״אור ירח״, בארי ג׳נקינס

פרס ניחומים.

סרט אנימציה: ״זוטרופוליס״

אם יש סרט אחד שמתאר באופן שנון את מה שקרה השנה בפוליטיקה האמריקאית, אבל עושה את זה באמצעות חיות מדברות, זה ״זוטרופוליס״, שיצא לבתי הקולנוע שמונה חודשים לפני הבחירות לנשיאות באמריקה, אבל עם עין חדה להלכי רוח חברתיים, באומה שבה מושגים כמו ״ליברליות״ ו״שמרנות״ כבר עוקרו מכל משמעות אמיתית. ובהתאם, ״זוטרופוליס״ הוא הסרט הכי ליברלי שיצא מהוליווד, שכולו עוסק בללמד את הילדים איך לקבל את האחר, והשונה, ולראות מבעד לחיצוניות; או שהוא טקסט גזעני להחריד ששופט דמויות על פי הטבע שלהן. הוא, כמובן, גם וגם. ולכן הוא לוכד את רוח התקופה. ״זוטרופוליס״ זכה בכמעט כל הפרסים המקדימים, חוץ מאחד: פרס הבאפט״א של האקדמיה הבריטית שהוענק ל״קובו, אגדה של סמוראי״, כך שעדיין יש כאן אלמנט מסוים של מתח.

סרט זר: ״הסוכן״, אסגר פרהדי (אירן)

רבות דיברו על הסרט הגרמני ״טוני ארדמן״, אחד הסרטים הזרים הכי מדוברים בעולם כרגע, שאמור בקרוב לקבל רימייק אמריקאי בכיכובו של ג׳ק ניקולסון (שמעריץ את הסרט הזה). אבל אז דונלד טראמפ חתם על הצו הנשיאותי שאוסר על כניסת אזרחים משבע מדינות מוסלמיות, וביניהן אירן, לתוך ארצות הברית. משמעות הצו היתה שאחד המועמדים לאוסקר הזר, אסגר פרהדי (שכבר זכה באוסקר על ״פרידה״, בשנה שבה ״הערת שוליים״ היה מועמד) לא יוכל להגיע לטקס. אנשי האוסקר התחילו לחפש דרך להוציא עבורו אישור מיוחד לכניסה, אבל הוא ממילא אמר להם ״אל תטרחו, אין לי עניין לבוא לאמריקה של טראמפ ממילא״. מאז, דחה בית המשפט את הוצאת הצו אל הפועל אז לא ברור כרגע האם פרהדי יגיע או לא. כך או כך, וגם בהתחשב בכך ש״טוני ארדמן״ הוא פשוט סרט משונה מדי בשביל האוסקרים, נראה לי שהאקטואליה האמריקאית בחרה את הזוכה שלה, בטקס שממילא אמור להציג מחאה והתנגדות לשלטון הנוכחי בבית הלבן.

סרט תיעודי: ״או.ג׳יי סימפסון: תוצרת אמריקה״, עזרא אדלמן

רבים האמריקאים שמוחים נגד העובדה שהאקדמיה האמריקאית ממעט לתת פרסים ליוצרים שחורים, או לנשים. בקטגוריית הסרט התיעודי יש למצביעים הזדמנות לתת בפעם הראשונה בפרס לבמאית שחורה, אווה דוברניי, על סרטה המצוין ״ה-13״. זה יכול לקרות, אבל כדי שזה יקרה הפייבוריט הברור בתחרות צריך להפסיד. כל סופרלטיב שתשמעו על ״או.ג׳יי: תוצרת אמריקה״ נכון. זו באמת יצירת מופת שמספרת את סיפורן של 50 השנים האחרונות במתיחות, האלימות והגזענות שבין השחורים ללבנים באמריקה, דרך סיפור עלייתו ונפילתו של או.ג׳יי סימפסון. והוא עושה את זה בכשמונה שעות. יהיה מעניין לראות האם האקדמיה אכן תיתן ליצירה הזאת את האוסקר. איש לא מכחיש שזו בעצם סדרת טלוויזיה בת חמישה פרקים שהופקה עבור ערוץ הספורט ESPN, אבל בזכות הפצה מצומצמת לקולנוע הוא גם עומד בתקנון של האוסקרים. האם האקדמיה תקבל את זה? ואם כן, אז גם כשכבר יזכה במאי שחור באוסקר בטקס, הוא יהיה אחד עם שם יהודי: עזרא אדלמן הוא בנם של פעילת זכויות אדם שחורה ועורך דין יהודי לבן. ובכלל, קטגוריית הסרט התיעודי מכילה השנה מקבץ של יצירות מופת, וזו הקטגוריה הכי מעניינת השנה מבחינה קולנועית, ארבע מהם בוימו על ידי במאים ובמאיות שחורים.

מוזיקה: ״לה לה לנד״, ג׳סטין הורביץ

עוד אחת מהקטגוריות הברורות מאליהן השנה.

שיר: ״כמה רחוק אגיע״, מתוך ״מואנה״.

ראו את לבטיי למעלה. אם אתם רוצים להמר בין חברים ולנצח, ההימור הבטוח הוא ״עיר של כוכבים״ מתוך ״לה לה לנד״. אני מהמר כאן מתוך משאלת לב.

עריכה: ״הסרבן״

זו, למעשה, אחת הקטגוריות הכי חשובות של הערב. רוב החזאים מהמרים על ״לה לה לנד״. אם הסרט הזה הולך לסחוף את כל הפרסים המרכזיים בטקס, הוא כמובן גם יזכה בפרס על העריכה (וזה יהיה האוסקר השני של טום קרוס, אחרי שכבר זכה על ״וויפלאש״, סרטו הקודם של דמיאן שאזל). אבל אם חברי האקדמיה מצביעים על פי דפוסי העבר, הרי שזו הקטגורייה שבה בדרך זוכים סרטי האקשן הכי גדולים. והשנה, עבודת העריכה הכי מסחררת היתה בסרט המלחמה של מל גיבסון, ״הסרבן״.

(ועוד משהו: אם ״לה לה לנד״ אכן יפסיד את הפרס כאן, אוכל לנסח חוק אוסקרים שמעולם לא ראיתי שמישהו ניסח: דיזולבים לא זוכים באוסקר. ״לה לה לנד״ ערוך כמעט כולו בדיזולבים, ואני חושב שהקהל הרחב רואה בזה ״עריכה פחותה״. איך אני יודע? כי ״מרכבות האש״, שזכה באוסקר ב-1981, מכיל את אחת מעבודות העריכה הכי אהובות עלי, עם המון דיזולבים יפהפיים, והוא לא זכה באוסקר על העריכה).

צילום: ״לה לה לנד״

עוד קטגוריה שאמורה להיות די נטולת תחרות, למרות שאם הצילום של ״סארו, הדרך הביתה״ זוכה, דעו שנעשה צדק. צילום יפהפה יש לו.

עריכת פסקול: ״הסרבן״

מיקס פסקול: ״לה לה לנד״

יש שני סוגי סרטים שתמיד זוכים בשתי הקטגוריות האלה: סרטים מוזיקליים או סרטי מלחמה. כלומר, זה ״לה לה לנד״ נגד ״הסרבן״. ״. כן, יש סיכוי מצוין שאחד מהם יזכה בשניהם כי מי – חוץ מאנשי הסאונד – יודע מה בכלל ההבדל ביניהם?

עיצוב: ״לה לה לנד״

בגרסה המקורית שירדה לדפוס ביום שלישי הימרתי על ״חיות הפלא והיכן למצוא אותן״, שזכה שבוע לפני כן בבאפט״א, ונימקתי כך: האמת היא שאין לי מושג כאן. יש המהמרים גם כאן על ״לה לה לנד״, אבל אני חושב שהמצביעים יתלבטו בין פרס ניחומים ל״המפגש״ ובין פרס לתפאורה הכי גדולה מבין המועמדים. זו עצה יעוצה למהמרי האוסקר: לפעמים הפרס לא הולך לטוב ביותר, אלא לגדול ביותר.

בשלושת הימים האחרונים השתכנעתי שהסחף לכיוון ״לה לה לנד״ יהיה גדול ממה שהערכתי בתחילה, אז אני משנה את ההימור המקורי שלי.

תלבושות: ״ג׳קי״

ושוב, ״לה לה לנד״ עשוי לסחוף גם כאן. אבל מצד שני, עושים סרט על אייקון אופנה ולא יתנו פרס לתלבושות בו?

איפור: ״איש ושמו אובה״

״לה לה לנד״ לא מועמד! אז יזכה הסרט השוודי שאיש לא שמע עליו.

עד כאן הימוריי בדפוס ואני מוסיף כעת גם את:

סרט תיעודי קצר: ״הקסדות הלבנות״

ג׳ורג׳ קלוני מתכנן לעשות סרט עלילתי על הדמויות מתוך הסרט הזה, אנשי ההצלה הסורים שרצים לחלץ אנשים מהריסות בניינים בחאלב אחרי שמטוסיה צבא סוריה ורוסיה מפציצים את העיר. אנשי הצוות המוצגים בסרט ניצלו את הערעור נגד צו איסור הכניסה למוסלמים של טראמפ, והגיעו להוליווד כדי להיות נוכחים בטקס. הסרט זמין לצפייה עכשיו בנטפליקס.

סרט עלילתי קצר: ״אויבים מבית״

לא ראיתי אף אחד מהם. הימור מוחלט.

סרט אנימציה קצר: ״Piper״

״מוצאים את דורי״ לא מועמד, אבל הסרט הקצרצר המקסים ונטול המילים הזה שהוקרן לפניו, כן. הוא שובה לב.

צפו בו כאן:

נושאים: בשוטף

4 תגובות ל - “הימורי אוסקר 2017: השאלה היא לא האם ״לה לה לנד״ יזכה, אלא בכמה פרסים הוא יזכה”

  1. ערן 26 פברואר 2017 ב - 7:56 קישור ישיר

    ״לה לה לנד ערוך כמעט כולו בדיזולבים״
    קשקוש.
    זה מה שנקרא עובדות אלטרנטיביות.

    ======================
    רוה לערן: קונטרה קשקוש. ל״לה לה לנד״ יש שני מהלכים ויזואליים עיקריים: השוטים הארוכים, בעיקר בשירים, והדיזולבים בסצינות המונטאז׳. יש סיכוי שמחר נוכל לטעון ששני החותמים האלה גרמו ל״לה לה לנד״ להיתפס כסרט ש״אין בו מספיק עריכה״, לפחות לא לאוסקר. נדע הלילה.

  2. יואב 26 פברואר 2017 ב - 9:23 קישור ישיר

    “מקור ראשון” הוא אולי עיתון בעל אוריינטציה דתית לאומית, אבל הוא קודם כל עיתון ועוסק באקטואליה וענייני השעה. לא ביהדות.
    מוצ”ש הוא מוסף התרבות של העיתון. וגם הוא קודם כל מוסף תרבות ולכן עוסק, ובכן, בתרבות. יש בו מוסיקה, תיאטרון, טלוויזיה, אוכל, אופנה, קולנוע וכו’… ההשפעה של עובדת היותו מוסף תרבות השייך לעיתון בעל אוריינטציה דתית לאומית היא בערכים נוספים, עמוקים יותר, הקיימים בו מחד ומהעובדה שאין בו חומרים צהובים וסקס. לא שהם דבר רע, בהכרח, אבל אם אתה מחפש להבין מה לא שייך למוסף תרבות בעל אוריינטציה דתית, אלה הם הדברים. טקס האוסקר דווקא מאד מעניין את ציבור חובשי הכיפות הסרוגות שאוהב קולנוע והולך אליו בהמוניו.
    אתה מוזמן לעיין בעיתון ולהיווכח.

    ===================
    רוה ליואב: אעשה זאת. אבל הכוונה כאן היתה בדחנית, ומבוססת על דילמות אישיות שלי עם העניין הזה שיש לי סביב פסלי זהב.

  3. דורון (אחר) 26 פברואר 2017 ב - 9:24 קישור ישיר

    לקייסי אפלק אין סיפור? מה עם הסיפורים על ההטרדות המיניות שלו?

    ======================
    רוה לדורון (אחר): זה לא סיפור שזוכים איתו. ואני חושב שזה גם סיפור שבסופו של דבר לא מזיק לו. אם דנזל יזכה זה לא בגלל ההטרדות המיניות של קייסי, אלא בגלל שלל דברים שהם של דנזל (במאי הסרט, משחק מוחצן מאוד, נראטיב שחור, וכו׳).

  4. איתן 26 פברואר 2017 ב - 10:12 קישור ישיר

    יש איזו מגמה לא ברורה בטקסי פרסים בשנים האחרונות לתת את פרס הסרט הטוב ביותר לסרט שזוכה במעט מאוד פרסים אחרים:

    “ספוטלייט” זכה בפרס התסריט ובפרס הסרט. וזהו.
    “גט” זכה בפרס שחקן המשנה ובפרס הסרט (באופיר). וזהו.
    ושלשום, בסזאר, “היא” זכה בפרס השחקנית ובפרס הסרט. וזהו.

    על אותו משקל, ובעזרת מה שכתבת על “מי שלא מהמר לא טועה”, אני אהמר ש”לה לה לנד” אכן יזכה בהרבה פרסים, אבל לא בפרס הסרט, כי הוליווד לא תוכל להפנות מבטה מהמצב (ובוא נהיה כנים: עם כל העניין שלנו, הבלוגרים, במי יזכה, הדבר הכי מעניין הלילה בטקס יהיה מה יגידו, מי יגידו, וכמה יגידו נגד טראמפ), והזוכה המפתיע יהיה “אור ירח”, שאמנם לא יוצא נגד טראמפ באופן ספיצניפי, אבל הוא אינו סרט אסקפיסטי (ואני גם מאוד אוהב אותו, בלי קשר).
    אז הנה הימורים חלקיים שלי:

    סרט: אור ירח
    בימוי: דמיאן שאזל (עוד מגמה בטקסי פרסים בשנים האחרונות: להפריד את פרס הבימוי מפרס הסרט)
    שחקן: קייסי אפלק
    שחקנית: איזבל הופר (על קייסי אפלק כתבת: אוסקרים מריעים למצוינות. אני חושב שזה מה שיקרה עם הופר, שגם עשתה קמפיין נרחב, וזכתה בלא מעט פרסים מקדימים)
    שחקן משנה: מהרשלה עלי
    שחקנית משנה: נעמי האריס (גם היא שחורה)
    תסריט מקורי: מנצ’סטר ליד הים
    תסריט מעובד: אור ירח
    אנימציה: זוטרופוליס (למרות שאני בעד “קובו”, סרט נפלא בעיניי. לא רק סרט אנימציה נהדר לטעמי, אלא סרט נפלא בכלל)
    סרט זר: הסוכן (אני מאוד אוהב את טוני ארדמן, ואני מסכים שאם הסוכן יזכה זה בגלל פוליטיקה, וטרם ראיתי אותו, אבל סרט גרמני משונה של שעתיים וארבעים – גם האנקה עשה את “סרט לבן”, סרט משובח, והפסיד).
    מוסיקה: לה לה לנד
    שיר: עיר של כוכבים, לה לה לנד
    עריכה: לה לה לנד
    צילום: לה לה לנד (יש דיבור על “סארו”, שאכן יש לו צילום נהדר, אבל אני מהמר על לה לה לנד, שגם הוא מצולם מרהיב)
    פסקול *2 : לה לה לנד
    תלבושות: לה לה לנד
    עיצוב: לה לה לנד

    כלומר: לה לה לנד יזכה בהרבה פרסים, אבל לא בפרס הסרט. אני מהמר (ומקווה. אני לה לה לנד הייטר)


השאירו תגובה ל - יואב