מידה 140
צריך להודות: טוויטר נולד אולי כשירות מיקרו-בלוגים – דיווחי אינטנסט קצרצרים על מה שקורה לנו באותו רגע, מעין סמסים פומביים – אבל למעשה התפקוד העיקרי שלו (עבורי לפחות) הוא כמו שילוב בין רס"ס (ללמוד על פוסטים חדשים בבלוגים שאני עוקב אחריהם), או שירות המלצות על לינקים מעניינים שהאנשים שאני עוקב אחריהם נתקלים בהם (מעין דלישס). אבל, יש גם אקשן: עדיין לא נמצאה דרך ללנקק לפינג-פונג של טוויטים בין משתמשים, אבל מי שלא ראה אמש את קרב היריקות והגידופים בין בלוגרי הקולנוע קריס טייפלי מ"In Contention" וסקוט וויינברג (מ"סינמטיקל"), החמיץ קרב איגרוף וירטואלי בזמן אמת, והכל סביב פרסום תחזיות אוסקרים.
להלן כמה פוסטים מובחרים שליקטתי ביממה האחרונה דרך טוויטר:
ויה הטוויטר של ג'ון פאברו, הבמאי של "איירון מן":
ג'ף ברידג'ס הוא גם צלם סטילס מצוין, שלא זז בלי מצלמת הפילם העתיקה שלו, שמצלמת פריימים כפולים – ומנפיקה תמונות רחבות. צילומי השחור-לבן מהסטים של הסרטים שהוא השתתף בהם התפרסמו בלא מעט כרומונים. אבל את אלבום התמונות שלו מצילומי "איירון מן" הוא העלה לאינטרנט. בצילום בראש הפוסט הזה הוא מחזיק את המצלמה ביד אחת בזמן שהוא מצלם את עצמו (הקירח שדומה לג'ון מלקוביץ מימין הפריים) ואת אנשי הצוות סביב אחת מחליפות איירון מן.
מתברר שהמלחין ג'ון אדאמס הוא גם בלוגר. ובסוף השבוע הוא הלך לראות את "The Men Who Stare at Goats" (או: "הבוהים בעזים" כמו שאני קורא לו) ושנא כל רגע, ומשם הוא יוצא להרהור על כל עניין ההליכה לקולנוע והצפייה בסרטים.
ויה הטוויטר של ניל מילר:
שמועה ברשת גורסת שוויל סמית מתכנן להפיק (ולככב ב) עיבוד לסיפור הקצר "פרחים לעכבר לבן" ("Flowers for Algernon"). הסיפור – על גבר מוגבל שכלית המשתתף בניסוי עתידני המקפיץ את מנת המשכל שלו, אבל שבא עם מחיר הרסני – כבר עובד לקולנוע בסרט "צ'רלי", שזיכה את קליף רוברטסון באוסקר ב-1968. מילר מתאכזב מהבשורה הזאת ומייחל לראות את סמית חוזר לסרטי מד"ב ואקשן, ולא לדרמות נוגעות ללב שאיתן הוא מנסה לזכות באוסקר. אבל אני לא מסכים: "פרחים לעכבר לבן" הוא סיפור נפלא שמגיע לו עיבוד נוסף, ו"צ'רלי" כבר די התיישן – ותכל'ס, זה בהחלט סרט מדע בדיוני. מצד שני, זהירות עם השמועות: השמועה מלפני כמה חודשים שסמית יככב ברימייק של סטיבן ספילברג ל"שבעה צעדים" הקוריאני התרסקה על קרקע האי-מציאות.
זה מטוויטר של מישהו ששכחתי לרשום את שמו או שמה (עדכנו אותי ואעדכן):
בשעה טובה, אחרי שלוש שנים, עולה לאינטרנט טור הקומיקס הנפלא של אילנה זפרן, "רישומון". אני כמובן קיוותי שכשכהוא יעלה לאינטרנט זה יקרה באתר עצמאי של זפרן עם עיצוב קומיקסי נפלא, ולא בגרסת הפריים-ביי-פריים מחרבת המסיבות של "עכבר און ליין", אבל… זה יותר טוב מכלום, וזה – לצד הטור של יהלי סובול – אחד המדורים הבודדים האחרונים שאני עדיין מכור לו ב"העיר" ו"עכבר העיר". עכשיו הגיע זמן להוציא אותם בספר.
והאתר הזה שאמא2 מקימה לאמא1, איפה הוא?
וסקוט פיינברג ריכז רשימה מקיפה מאוד של כל חשבונות הטוויטר של השחקנים/במאים/תסריטאים/מפיקים שיתמודדו השנה על האוסקרים, ואינדקס מרשים של כל בלוגרי הקולנוע המתעסקים באוסקרים, כולל עבדכם הנאמן.
זה הטוויטר של "סינמסקופ", אם עוד לא התמכרתם.
התמונות של ברידג'ס הן קסם. המבט מבפנים מנפץ את אשליית הזוהר ומראה את כל הסיפור כמו שהוא באמת – עבודה.
היה עיבוד גם עם מתיו מודיין – די נחמד – ל"פרחים לעכבר לבן", אולי זה גם רץ בהולמרק… בכל מקרה אני ממליץ על הסיפור הקצר, שזכה בפרס הוגו למדע בדיוני: מאוד עצוב ונוגע, למרות ובגלל שהוא מזכיר את פורסט גאמפ (בסגנון של העברת הסיפור, לא ממש בעלילה).