״סיידה״ מ-NYU, זוכה פרס הסרט הטוב ביותר (בתיקו עם סרט נוסף)

הערב חולקו הפרסים בשלוש התחרויות שהתקיימו בפסטיבל הבינלאומי ה-19 לסרטי סטודנטים. כשזה מגיע לסרטים קצרים וסרטי סטודנטים, שמות הזוכים לא אומרים כלום לאף אחד (מלבד הזוכים), אבל אני מאמין ותיק בכך שפסטיבל סרטי הסטודנטים התל אביבי הוא מקפצה ליוצרים שבעתיד יזכו בקאן ו/או באוסקר, אז אני מפרסם את שמות הזוכים למען ההיסטוריה.

הסרטים הזוכים במסגרת התחרות הבינלאומית

חבר השופטים: דימיטרה קאריה (יו״ר), עילית זקצר, ערן קולירין, יבגניה דודינה, זואי רוסיון, בן תומפסון, מיכאל מרצ׳אק

הסרט הטוב ביותר (תיקו):

גאות ושפל (Wild Tides). בימוי: לו פו-שון (האוניברסיטה הלאומית של טאיוואן לאמנויות)

בתיקו עם:

סייד (Seide). בימוי: אלנורה אוסמונליבה (בית הספר לאמנויות ע"ש טיש, אוניברסיטת ניו יורק)

״גאות ושפל״ מטייוואן, זוכה פרס הסרט הטב (בתיקו)

פרס הבימוי:

״האמנות של הבלתי נראות״, בימוי: פרנילה ריבדאל הלוויק (אוניברסיטת קולומביה, ניו יורק)

פרס התסריט:

״בן ממשיך״, בימוי ותסריט: יובל אהרוני (בית-הספר לקולנוע וטלוויזיה ע״ש סטיב טיש, אוניברסיטת תל-אביב)

פרס הצילום:

״לילה בטוקריקי״. צילום: לורנטיו רדוקאנו (האוניברסיטה לאמנות תיאטרון וקולנוע, רומניה)‏

פרס העריכה:

״בית-הספר היסודי דקאלב״, בימוי: ריד ואן דיק (אוניברסיטת קליפורניה)

ציון לשבח:

״גבי״, בימוי: מיכאל פטר נתנסקי (אוניברסיטה לקולנוע בבלסברג, גרמניה)

״לילה חסר שחר״ שביימה שרה בוזקוב (מנשר). זוכה התחרות הישראלית

הסרטים הזוכים בתחרות הישראלית:

חבר השופטים: יוסף סידר (יו״ר), ענת שפרלינג, קורד דופה, אן פארן, איסטבן בורבאס,

הסרט הטוב ביותר:

״לילה חסר שחר״, בימוי: שרה בוזקוב (מנשר לאמנות)

פרס הצילום:

״אש תוקד״. בימוי: טוהר לב ג'ייקובסון (מוסררה)

פרס העריכה:

״תמר ואמנון״. בימוי: שיר ניומן (סמינר הקיבוצים)

פרס התסריט:

״כמו בבית״. בימוי: שירה מישר (מעלה)

פרס פורום המבקרים:

״212״. בימוי: בעז פרנקל (סם שפיגל לקולנוע ולטלוויזיה)

חברי פורום המבקרים: עופר ליברגל, ד"ר פבלו אוטין, אלברט גבאי

פרס חביב הקהל:

״לא בבית ספרנו״. בימוי: רני אבידן (בית-הספר לקולנוע וטלוויזיה ע"ש סטיב טיש, אוניברסיטת תל אביב)

ציונים לשבח:

״בתים״. בימוי: עומר רדק (מנשר לאומנות)

״השירה מצקת״. בימוי: ענת קרמין (ביה"ס לקולנוע וטלוויזיה ע"ש סטיב טיש, אוניברסיטת תל אביב)

״זכרוני לברכה״. בימוי: דניאלה מרוז (בצלאל אקדמיה לאמנות ועיצוב, ירושלים)

״שאריות״. בימוי: יעל ארד צפריר ( ביה"ס לקולנוע וטלוויזיה ע"ש סטיב טיש, אוניברסיטת תל אביב)

״תא קולי״ של אמיר פרכדין. זוכה תחרות הסרט הקצר העצמאי

תחרות הסרט העצמאי הקצר:

חבר השופטים: זהר וגנר, יאנוש בילסקוב-יאנסן, עמיר מנור

פרס ראשון:

״תא קולי״. בימוי: אמיר פרכדין

פרס שני:

״חייל לארג'״. בימוי: נעה גוסקוב

ציון לשבח:

״החייל האלמוני״. בימוי: יפים גרבוי

=====================

סיכום:

זה היה פסטיבל משונה עבורי השנה. הפסטיבל לסרטי סטודנטים הוא אחד מאירועי הקולנוע האהובים עלי בלוח השנה הישראלי. כמעט בכל שנה אני שמח להשתתף בו באירוע כזה או אחר (והשנה לקחתי חלק בערב ״איים בזרם״ שהיה, עד לחלק שלי, ממש מקסים) ולהגיע לפגוש את אורחיו. אבל משהו השנה בפסטיבל היה מבחינתי קצת אוף. זה התחיל עם בחירת סרט הפתיחה. ״כל הלילות הלבנים״ של מיכאל מרצ׳ק, במאי פולני שהיה חלק מצוות השיפוט, הוא סרט שהיה ראוי להיות מוקרן במהלך הפסטיבל, אבל הוא היה בעיני בחירה גרועה לסרט פתיחה. סרט פתיחה צריך להיות אירוע, צריך הרים, צריך לתקשר עם קהל מגוון מאוד שמגיע לערב הזה, שכולל לא מעט מוזמנים. אני אפילו חושב שאירוע הפתיחה של הפסטיבל הזה יכול להיות הזדמנות להקרנת פיצ׳ר מאת אחד מזוכי או משתתפי הפסטיבל בעבר (ואם לא בערב הפתיחה, אז כמשבצת קבועה במהלכו, מעין עדכון שבודק לאן התקדמו משתתפי הפסטיבלים בעבר. הייתי שמח, למשל, להגיע לערב עם איילת מנחמי, זוכת הפסטיבל השני, סביב הסדרה שביימה, ״נופלות על הרגליים״). ובכל מקרה, גם אם מוותרים על הקונטקסט הסטודנטיאלי ו״איפה הם היום״, ערב הפתיחה לדעתי צריך להציג סרט מדובר, אירוע שמצפים לו, ששמו אומר משהו לקהל, ושתוכנו מתאים להקרנת חוצות. סרטו של מרצ׳ק היה אנטי-קליימקס מאכזב לערב הפתיחה.

וגם האורחים השנה היו לא מספיק מעניינים. אם פסטיבל סרטי הסטודנטים מיועד אך ורק לסטודנטים והאורחים הם רק אלה שיוכלו להנחות סדנאות אמן מועילות, אז הפסטיבל השנה היה מספיק. שניים מגיבורי המצלמה הגדולים של ימינו התארחו בו: הצלם של פאולו סורנטינו והצלם של רוי אנדרסון. והעורך הנוכחי של טרנטינו. והמעצב של אלמודובר. באמת, ברמת אנשי הצוות והשותפים ליצירה, טופ-נוץ׳. אבל איפה הבמאים והשחקנים? ובעצם, איפה ההנגשה של הפסטיבל לקהל הבוגרים? בשנה שעברה, למשל, התארחו בארץ דיוויד גורדון גרין ומישל הזווניציוס. שניים מהיוצרים הכי מעניינים בקולנוע העכשווי. והשנה לא היה אף אחד. מנקודת המבט שלי, כחובב קולנוע וגם כמבקר שאמור להשתובב בפסטיבל ולדווח על הקורה בו, זה היה פסטיבל נטול דופק.

וכדי להשלים את האכזבה: פרס הסרט הטוב ביותר הוענק במשותף לשני סרטים. אין דבר מאכזב יותר מאשר תיקו בתחרות. זה מעיד על חוסר החלטיות של צוות השיפוט. לדעתי פסטיבלי הקולנוע חייבים להכניס בתקנון שלהם את החוק שלחבר השופטים אסור להעניק פרסים משותפים בקטגוריות הבכירות (סרט ובימוי), במשחק ושאר הקטגוריות – ניחא.

ציוץ