17 נובמבר 2006 | 10:33 ~ 27 תגובות | תגובות פייסבוק

re:bond

ראיתי את “קזינו רויאל” ובחיי, אני לא מבין את…


… רשת רב חן
. לא היה סרט שיותר אנשים שאלו אותי עליו בשנה האחרונה מאשר “קזינו רויאל”. הציפייה לו, בקרב הצופה הממוצע, היתה אדירה. והנה, הוא סוף סוף יוצא ואתם מתחילים לשבץ הקרנות ביום הבכורה רק מארבע אחרי הצהריים? חמש ברב חן דיזנגוף? וביום שלישי בצהריים באתר של רב חן ובקולנועפון עוד בכלל אי אפשר היה להזמין כרטיסים ליום הבכורה, 48 שעות אחר כך. ככה יוצרים ציפייה? עם סרט שאין לו הקרנות בוקר ואי אפשר להזמין לו כרטיסים יומיים לפני?

… א.ד מטלון. עזבו את העניין שאני לא מבין איך הצלחתם לדחוף א’ לכרזת הסרט ולהפוך מילה פשוטה כמו “קזינו” ל”קאזינו”. זה מכוער באופן בלתי רגיל. אבל זה לא העניין, העניין הוא החברים שלכם בפורום פילם. זה לא קל לנהל קמפיין לשיווק ג’יימס בונד החדש. מצד אחד יש ציפייה גדולה, מצד שני יש כאן עסק עם ליהוק חדש ולא שגרתי (שלא לומר, מחורבן) לתפקיד הראשי. ודווקא ביום הזה, מכל הימים בעולם, בוחרים החברים שלכם, העמיתים שלכם, בני הברית שלכם, מפורום פילם להוציא את “ידוע לשמצה”, בו מגלם דניאל קרייג רוצח הומו מיוסר. דווקא ביום שבו אתם רוצים את תשומת לבה של התקשורת על קרייג הגברי, הסטרייט, המאצ’ו המחוספס, הם באים ותוקעים לכם מקל שיווקי בגלגלים. ואלה החברים שלכם, הפרטנרים שלכם לעסקים היומיומיים. לא תגידו רשת מתחרה זדונית.

… דניאל קרייג. “קזינו רויאל” הוא שם עם מוניטין, אבל לא מהסוג הטוב. יש לו מוניטין של הסרט שניסה בסוף שנות השישים לעשות חוכא ואיטלולא מסדרת ג’יימס בונד, והפך בעצמו לפיאסקו הפקתי משונה ומביך. בסרט ההוא לעגו לג’יימס בונד, שגולם על ידי שלושה שחקנים – דיוויד ניבן, פיטר סלרס, וודי אלן – שכל אחד מהם מצהיר שהוא הבונד האמיתי. נו, לא היה ברור שהסרט הנוכחי יחטוף את מנת חלקו מאותה קללת “קזינו רויאל” מפורסמת? נגיד זאת כך: “קזינו רויאל” הסלפסטיקי ו”קזינו רויאל” הרציני מהנים במידה שווה. כאן יש אקשן נטול הומור, ושם היה הומור אבל גם טרחנות כבדת יד. אני מחכה שמישהו יערוך את שני הסרטים לסרט אחד. זה יהיה מלהיב ומצחיק.
וחוץ מז,ה דניאל, אתה לא מכיר את המתמטיקה? בונד אחד מצוין, בונד אחד איום. ואתה נופל על האיום: שון קונרי – מצוין, ג’ורג’ לזנבי – איום, רוג’ר מור – מצוין, טימותי דלטון – איום, פירס ברוסנן – מצוין. דניאל קרייג – נו, זה כבר ברור. ובהרהור שני, יש דמיון לא מועט בין הסרט הזה ובין “בשירות הוד מלכותה”, הבונד המשונה בכיכובו של ג’ורג’ לזנבי.


… פול האגיס.
טוב, נו, ברור למה הסכמת לשכתב את התסריט של בונד. מי לא היה רוצה? ואחרי האוסקר שלך במרץ על “התרסקות”, בטח גם ראית מזה יופי של כסף. אבל לא היה כדאי שמישהו עם אוסקר ביד יבוא למפיקים, שנדמה שלא הגו מחשבה עצמאית מימיהם, ויגיד להם שאם כבר הם מחליטים סוף סוף לעבד את הספר הראשון שכתב איאן פלמינג בסדרת ג’יימס בונד, שאולי כדאי – יו נואו – להתייחס לספר? חוץ ממשחק פוקר, מקום בשם קזינו רויאל ונבל בשם לה שיפר, אין שום קשר. וגם זה שהביאו אותך לכתוב “בונד רציני”. מה אני אגיד, זה לא עובד.


… ברברה ברוקולי.
אבא שלך, קאבי, מתהפך בקברו. זאת סצינת הפתיחה שלך לסרט של בונד? זה סיקוונס הכותרות? כלום לא הבנת מהמורשת שלו? החלטת להשמיד את המותג ג’יימס בונד? ובכן, את עושה עבודה מצוינת. בלי שארם, בלי הומור, בלי סקס, בלי Q, בלי מיס מאניפני, הבונד שלך הוא ג’ייסון בורן ללא הכריזמה. אז מה מייחד אותו? וגם רעיון העוועים הזה, להתחיל את סיפורו של בונד מההתחלה, מקבלתו לשירות הביון האנגלי, אבל למקם את הסיפור בהווה – איזו מחשבה דבילית. מה, אחרי עשרים סרטים את רוצה שנשכח את כל מה שקרה עד כה? זה אפשרי, אם עושים התחלה מחדש של הכל, כמו שטאקשי קיטאנו עשה לסדרת “זטואיצ’י” ביפן. אבל כאן M היא עדיין ג’ודי דנץ’, כמו בסרטים הקודמים, רק כל השאר סביבה השתנה. בחירה מאוד משונה ובעיקר מעידה על זלזול במעריצים הוותיקים ופניה לבני נוער שחושבים שזה הבונד הראשון בתולדות היקום. בלי כבוד למותג ולמעריציו לא תאריכי ימים כמפיקה.

… כריס קורנל. וואלה, זה מה שהיית רוצה שאנשים יידעו עליך? לא שהיית סולן של סאונדגרדן והאיש שהיה בלב הסצינה הסיאטלית בפריחת תקופת הגראנג’, אלא שכתבת את שיר הנושא הגרוע ביותר בתולדות ג’יימס בונד? חראם.

… ניל פרוויס ורוברט ווייד. אתם כתבתם גם את שני הבונדים הקודמים וגם את זה, לפני שהתסריט שלכם נמסר לידיו של האגיס. הבונדים הקודמים שלכם נעו בין האיום לסביר. אבל בתסריט הנוכחי, בואו נודה, גנבתם חופשי מ”נשק קטלני 2″. ובכלל, הפכתם את ג’יימס בונד למל גיבסון. קודם כל, הוא כל הזמן רודף אחרי מכוניות ברגל, כמו כלב רחוב. ממש כמו מרטין ריגס, דמותו של גיבסון בסדרה. ואז הוספתם סצינת עינויים. ולבסוף – בלי להכביר ספוילרים – גרמתם לאווה גרין הבונדית להפוך לפטסי קנזיט.

… אולפני סוני. אתם קניתם את אולפני MGM לא מעט בזכות מותג ג’יימס בונד והכסף שסרטיו העתידיים יכניסו לכם. ומה גיליתם? שזה עולה כל כך הרבה כסף, ושאחוזי חלוקת הרווחים בינכם ובין מפיקי הסרט יגרמו לכך שספק אם אי פעם תראו מזה הכנסה, לא משנה כמה הסרט יצליח בקופות. אז מה עשיתם? הפכתם את ג’יימס בונד לזונה של מוצרי סוני. הוא גולש במחשבי סוני ואיו, מצלם תמונות במצלמה דיגיטלית של סוני ומדבר בטלפון סלולרי של סוני אריקסון. ומה עוד מצחיק בכל זה? שעם כל האסמסים שהוא שולח ומקבל, ועם כל המעטפות החומות עם הוראות בלתי מוצפנות בפקס, ועם כל הגלישות האינטרנטיות שלו שמיד חושפות אותו לעיני הבוסים שלו בביון האנגלי, בונד שלכם הוא הסוכן החשאי הכי גלוי בתבל. כשהוא מגיע לוונציה, בניינים קורסים לתוך הגרנד קנאל. ומה זה? בונד נוהג במכונית אמריקאית? האם העולם הגיע לסופו?

אבל יש אדם אחד שאני כן מבין… את מרטין קמבל. הוא השיק את פירס ברוסנן כבונד ב”גולדן איי”, את אנטוניו בנדרס כזורו וכעת את דניאל קרייג כבונד שני. אני מניח שתסריטים לא מעניינים אותו אלא רק הארגון של שלושה-ארבעה set-pieces מרשימים. ובזה, “קזינו רויאל” מצטיין, החל בסצינה הראשונה אחרי הכותרות, בה מתנהל מרדף נפלא באוגנדה, שמוכיח שקמבל ראה, הפנים ויישם היטב את סרטי “אונג באק” של טוני ג’ה. רק מה, דמות הנבל הכי טובה והכי מאתגרת של הסרט מתה תוך רבע שעה. אני מהמר שזה היה הסיקוונס טרום-קרדיטים במקור, כי אין לו קשר לעלילה הראשית, לפני שהוחלט להדגיש את הנושא העילג של “זו משימתו הראשונה של בונד כסוכן 007” והתווספה סצינת פתיחה חלופית ובינונית בשחור לבן. וכסרט פעולה נטול בינה, “קזינו רויאל” לא רע בכלל.

27 תגובות ל - “re:bond”

  1. עידן 17 נובמבר 2006 ב - 10:42 קישור ישיר

    יאיר, מי צריך להזמין כרטיסים מראש, זו לא התזמורת הפילהרמונית. באתי חצי שעה לפני הסרט וקניתי כרטיס בלי טררם. הטענה היא קטנונית.

    רוה לעידן: נו, התשובה שלך רק מחזקת את הטענה שלי שהרשת מחבלת בהצלחה של הסרט. הסרט יוצא בארץ יחד עם כל העולם, הציפיה לו עצומה. אם היו מתחילים קמפיין לפני שבועיים של “הזמינו כרטיסים מראש” ופותחים קופות והזמנה באינטרנט, לא היית יכול להשיג כרטיס ביום הבכורה בתל אביב (אולי כרטיס יחיד כן, אבל לא מי שרוצה לבוא בקבוצות. ובהקרנה שאני הייתי בה, ברביעי בחצות, רוב מי שהגיע הגיע בחבורה). המפיצים ובעלי בתצי הקולנוע פשוט לא יודעים ליצור הייפ, לשווק, לפרסם, לפרוט על הציפיה הציבורית. נו, הם לא יודעים להפיץ.

  2. עדן 17 נובמבר 2006 ב - 10:49 קישור ישיר

    המון טענות יש לי לבונד החדש ואף לא אחת מהן מתייחסת לדניאל קרייג, הוא בחירה מצויינת והבונד הכי “קונרי” מאז… שון קונרי.

  3. עופר 17 נובמבר 2006 ב - 11:25 קישור ישיר

    קריס קורנל היה הסולן של אליס אין צ’יינס?
    טעות ביידך,היא היה הסולן של סאונגארדן.


    רוה לעופר: שיט. תוקן.

  4. מטין בילמן 17 נובמבר 2006 ב - 11:35 קישור ישיר

    בספר המקורי המשחק היה משחק בקרט ולא פוקר. גם את זה הם שינו

  5. עידן 17 נובמבר 2006 ב - 11:42 קישור ישיר

    יאיר, אני לא מסכים איתך. לכל הסרטים שלהם מוכרים מראש כרטיסים, מה שנקרא Event movies,תמיד היה ניתן להשיג גם כרטיסים לקבוצות ברגע האחרון(שר הטבעות, הארי פוטר, ספיידרמן וכו’). “הכינו כרטיסים מראש” היא סיסמת השיווק העתיקה ביותר בספר, מי שעוד קונה אותה שיבושם לו. כנראה שמטלון לא מאמינים בקזינו רויאל, אחרת היו עורכים טרום בכורות בסופשבוע שעבר. אני גם מאמין שלבוראט לא תהיה בעיה להשיג כרטיס, יש לזכור שמספר ההולכים לקולנוע נמצא בירידה מתמדת.

  6. עידן 17 נובמבר 2006 ב - 11:45 קישור ישיר

    יאיר, אין לי ספק שקזינו רויאל יעשה קופה נאה בארץ למרות מחדלי השיווק, בונד כבר לא צריך הייפ.

  7. רתם 17 נובמבר 2006 ב - 12:13 קישור ישיר

    ראיון נחמד עם שסה ברון כהן בדמותו האמיתית, בלי האלטר אגו, שמאשר את השמועות על הסבתא החיפאית בהקרנת חצות ושמירת הכשרות:

    http://www.rollingstone.com/news/coverstory/sacha_baron_cohen_the_real_borat_finally_speaks

  8. ליאור 17 נובמבר 2006 ב - 13:36 קישור ישיר

    הפעם אני מסכים עם עידן. כבודו של ג’יימס בונד במקומו מונח, אבל הוא לא “שר הטבעות” או מלחמת הכוכבים”, סרטים שאליהם התחילו למכור כרטיסים משהו כמו שבועיים לפני עלייתם. עם כל השינויים התכופיפ בקאסט (ולמרבה הצער גם בסגנון), ג’יימס בונד הוא מזמן לא event movie שאתה פשוט חייב לראות בבכורה, אלא סדרת סרטי אקשן יעילה. לא שאני חושב שמכירה מוקדמת היא לא רעיון טוב, אבל אני גם לא חושב שמדובר באיזה פישול איום ונורא מצד המפיצים.

    חייב לומר שלא עשיתי את הקישור בין הסרט על קפוטה לבין ג’יימס בונד עד שציינת אותו, ובטח שלא הייתי מודע לקשר בין החברות. בכל אופן, לא נראה לי שזה קריטי להצלחת הסרט בארץ.

    יש גרסה נוספת של “קזינו רויאל” מ-1954, שנעשתה כסרט טלוויזיה אמריקאי בשחור-לבן בן פחות משעה. זו כנראה הפעם הראשונה שג’יימס בונד הופיע על המסכים איפשהו. (בגרסה הזו ג’יימס בונד היה אמריקאי).
    אשמח אם תפרט למה לא אהבת את “בשירות הוד מלכותה”. לבד מהעובדה שג’ורג’ לזנבי לא כריזמטי כמו עמיתיו לתפקיד, מדובר באחד הסרטים הטובים בסדרה לטעמי, עם סצנות אקשן מעולות ונבל נהדר, וכמובן אותו רגע טרגי בסוף שהוא אחד המקרים הנדירים שבהם העמקת דמותו של בונד עובדת לטובת הסדרה.

    אולי פריקוול מודרני נראה משונה, אבל סדרת ג’יימס בונד כבר מזמן איבדה כל זכר להמשכיות בין הסרטים, וכל שחקן חדש למעשה מבצע אתחול לסדרה. ולאן נעלם אירגון ס.פ.ק.ט.ר, אני שואל??

    הסוד של הצלחת סרטי בונד הוא כמובן הנוסחה. כל סטייה מהנוסחה עלולה להיות מסוכנת. הקהל לא אהב את הבונד “האנושי” האחרון, טימותי דלטון. “רישיון להרוג” הוא אחד הסרטים הכי פחות מוערכים בסדרה (בכל זאת היו בו כמה סטייפלים בונדיים: נבל מרושע במיוחד וסצנת האקשן בסיום שהיא אחת הטובות בסדרה), אבל אני יכול להבין למה חובבי בונד שרופים לא אהבו את הבונד המיוסר של דלטון. פירס ברוסנן החזיר את בונד למה שהיה פעם, זוהר, סקסי, איש הטפלון.

    לכן אני לא בטוח שצריך להתלהב כל כך מזה שבונד “קשוח ומחוספס מאי פעם”. ג’יימס בונד צריך להציל את העולם ולהזיע כמה שפחות. ג’יימס בונד צריך להכניס לרעים בלי שיזוז לו תלתל. הוא לא צריך להיות קשוח ומיוסר. הוא לא צריך להתאמץ יותר מדי. הוא פשוט טוב במה שהוא עושה, וזה סוד הקסם שלו.
    בונד הוא דמות שבניגוד לכל חוקי הדרמה הרגילים צריכה להשתנות כמה שפחות. אם הוא משתנה, הוא כבר לא ג’יימס בונד, הוא סתם עוד כוכב אקשן.

  9. סקרן 17 נובמבר 2006 ב - 14:06 קישור ישיר

    לבקר סרט זה עניין של טעם
    http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3329010,00.html
    אבל חשבון הבנק של מטלון או פורום יכול להוכיח בוודאות שמטומטמי הפצה הם לא. אז למה סתם להתגולל?

  10. ערס פואטי 17 נובמבר 2006 ב - 18:07 קישור ישיר

    סרט מצויין, הלוואי והיה לי כוח לכתוב פוסט. אולי עוד יבוא.

    הסצינה הראשונה מתרחשת במאוריציוס.

    אמרת שאין קשר בין הרבע שעה הראשונה להמשך, אבל טעית, למרבה הצער. הקטע הראשון שייך גם שייך
    (ספויילר)
    המטרה של ניסיון הפגיעה במטוס היא לדרדר את המניות של החברה שפיתחה אותו וככה להכניס המון כסף ללה שיפר. כשבונד הורס את זה, ללה-שיפר כמעט לא נשאר כסף והוא חייב להרוויח אותו במשחק הפוקר גבה הסיכונים. זה מוסבר איזה פעמיים לפחות. ג’ודי דנץ’ מסבירה את זה לבונד כשהיא משלחת אותו לדרכו.

    קונורי שחקן מדהים מהרגע שהזדקן. כבונד הוא היה בינוני, ולמזלו הוא פשוט היה הראשון. והסרטים היו חזקים אז, ובינוניים להפליא היום. מאוד קשה לראות אותם היום – ובאחד מהם, לשניה ברח לי השם, שבו הוא לובש זהות של דייג יפאני (!) יש אפילו סצינה בפתיחה שבה הוא לועג לביטלס. אפרופו הומור.

    הסרט עם לזנבי היה במקביל הסרט הכי טוב שעשו בסידרה בכל התקופה שלפני שנות השבעים, יחד עם הבונד הבוק מכולם.

    ועוד קטנה (באמת שאין לי זמן, אבל בקרוב הפוסט) – היד המסיימת בסצינת הפוקר… יש מומחי פוקר שחישבו שהיד המסיימת (שתי ידיים) ב”סינסינטי קיד” היא יד שיכולה להגיע אחת ל-45 מיליון פעמים. לדעתי אפשר בשקט להוסיף איזה אפס לסיכוי של היד האחרונה עם ארבעה שחקנים. זה קצת נראה כמו אגדת פוקר אורבנית, היד הזו. אפרופו עירוב פנטסיה בעלילת מתח.

    דניאל קרייג, למרות האוזניים המעט בולטות והעובדה שהוא מרשה לטוקסידו שלו להתלכלך, הוא בונד סבבה. לא שהייתי מתנגד לעוד אחד עם פירס לפני שיעברו אליו, אבל הוא עושה את העבודה.

    רוה לערס: ב”סצינת פתיחה” התכוונתי לסצינת המרדף, על פיגומים, שלדי בניין ומנופים, שמסתיימת בתקרית ירי בשגרירות. היא מתקשרת לסרט בכך שבעקבות תקרית הירי, בונד מושעה. ואז יוצא לקריביים בעקבות שם הקוד “אליפסיס”, ושם פוגש את המתווך ואשתו, עוקב אחריו למיאמי, רואה אותו מעביר את התיק לטרוריסט, ושם מתחילה הסצינה בשדה התעופה שתיארת. מה שמזכיר לי: מה הקטע עם שם הקוד “אליפסיס”, הוא הוסבר ושכחתי ממנו, או שהם שכחו ממנו? ומסכים, הייתי לוקח עוד איזה שני בונדים לפחות עם פירס.

  11. הברווז 17 נובמבר 2006 ב - 18:16 קישור ישיר

    תיקון קטן:
    כריס קורנל אמנם שיתף פעולה לא פעם עם אליס אין צ’יינס ועם סולנה האגדי, ליין סטיילי (תנצב”ה), אבל הוא עדיין חי, ועדיין הסולן של סאונדגארדן.
    השיר, לעומת זאת, אכן די מחורבן.

  12. חן חן 17 נובמבר 2006 ב - 18:17 קישור ישיר

    http://www.premiere.com/feature/3145/the-50-biggest-hollywood-disasters.html
    מעניין מאוד. ובעיקר עצוב מאוד

  13. סטיבי 17 נובמבר 2006 ב - 18:57 קישור ישיר

    עדיין *היה* הסולן של סאונדגרדן… (ראה עופר במס’ 3).
    ג’ונתן רוס צחק (כהרגלו) על השיר הזה לפני שבועיים, כשהשמיע אותו בבכורה (כלשהי). חלק מזה התמקד בעובדה שמשום מה לא מוזכר בשיר שם הסרט, כנהוג (מלבד מקרה אחד). אולי ברוח ה”זה לא בונד טיפוסי”.

    ~ג’ף באקלי~

    נ.ב. הנה תוספת לשיפור האתר: שלינקים בתגובות ייפתחו בחלון חדש.

  14. james newton howard 17 נובמבר 2006 ב - 19:08 קישור ישיר

    שיר הבונד הגרוע ביותר נזקף לזכותה של מדונה. גרוע ככל שיהיה, לשיר החדש יש עוד כברת דרך לעשות עד שיגיע לדרגה של הזוועה ההיא.

    אה, ויאיר, זה שכתבת את הספוילר באופן כאילו מרומז ואגבי לא אומר שלא הבנו אותו. כולנו זוכרים איפה פטסי קנזיט סיימה את דרכה בנשק 2.
    מצד שני, לקטר על ספוילרים בסרט בונד זה באמת קצת מוגזם.

  15. איתי 17 נובמבר 2006 ב - 23:08 קישור ישיר

    הו הו… מה כבר עשה לך הסרט הזה שהתעללת בו עד כדי כך בביקורת שלך? אתה מבין היחידים שקראתי שהתלוננו עליו…

  16. אורית 18 נובמבר 2006 ב - 3:09 קישור ישיר

    רווה, שם הקוד אליפסיס הוא הקוד שמאפשר לטרוריסט שקיבל את המשימה במקום הנוול השחור הכווי, להיכנס לאיזור השמור בנמל התעופה.
    לא שכחו, רק לא האכילו את הצופים בכפיות (והתעלמו ממנו בתרגום העברי).

  17. דניאל פאיקוב 18 נובמבר 2006 ב - 4:31 קישור ישיר

    רוג’ר מור – מצוין? אף פעם לא ראיתי סרט בונד בכיכובו של מור שהיה יותר מבינוני-מינוס. אולי לא ראיתי את הנכונים? איזה מהבונדים של מור אמור להיות מוצלח?

  18. צלם 18 נובמבר 2006 ב - 4:43 קישור ישיר

    ראיתי את הבונד דה-ל-שמאטע הזה ברב חן דיזינגוף ביום חמישי. איזה סרט איום ונורא. כל כך השתעממתי.

  19. ליאור 18 נובמבר 2006 ב - 10:37 קישור ישיר

    לדניאל: “המרגלת שאהבה אותי” הוא כנראה הסרט הכי מוצלח עם רוג’ר מור, עם מינימום בולשיט ומקסימום הרפתקאות, כשבעורפו נושף “לעיניך בלבד” שהיה חזרה למקורות לאחר ההשתוללות נטולת הרסן (אבל המבדרת, יש להודות) ב”מונרייקר”.

    הייתי מדרג אותם כך:
    המרגלת שאהבה אותי
    לעיניך בלבד
    אוקטופוסי
    האיש בעל אקדח הזהב
    חיה ותן למות
    רצח בעיניים
    מונרייקר

  20. גיא אורבניאק 21 נובמבר 2006 ב - 14:34 קישור ישיר

    טוב, אז ככה,אני לגמרי לא מסכים עם מה שנאמר כאן על “קזינו רויאל”,אני דיי נדהם מהביקורת השלילית על הסרט הזה.
    אני בתור אחד המעריצים הכי גדולים של הסדרה בארץ,שראה כל סרט בממוצע 10 פעמים ,שקרא כמעט את כל הספרים של איאן פלמינג ושמחזיק בבית אוסף ג’יימס בונד מכובד ביותר יכול לומר בוודאות גמורה כי “קזינו רויאל” הוא בבחינת נס,לא פחות ולא יותר.
    לא האמנתי בחלומותיי הוורודים ביותר שקזינו רויאל יצליח להחזיר את רוח בונד המקורית כפי שהשתקפה בסרטים המוקדמים בסדרה ובספריו של איאן פלמינג.
    אני מהמר כי מי שקוטל את הסרט אינו ממעריציו ההארדקוריים של ג’יימס בונד ולבטח לא קרא את ספריו של איאן פלמינג מהסיבה הפשוטה שדניאל קרייג הוא השחקן שהכי מזכיר את דמותו הספרותית של ג’יימס בונד והסרט עצמו הוא אחד מהסרטים שהכי נאמנים למקור הספרותי (כל מי שטוען שהסרט לא נאמן לספר שיילך ויקרא את “חיה ותן למות”,”יהלומים לנצח”,”לעיניך בלבד” ושינסה למצוא בהם מוטיב אחד שמתקיים גם בספר וגם באדפטציה הקולנועית שלו).
    בסופו של דבר ,לטעמי ,הסרט הוא הסרט הכי טוב בסדרה מאז “בשרות הוד מלכותה”(שהינו סרט הבונד הטוב ביותר ).

    אני מקווה שהפוסט הזה עדיין רלבנטי ושמישהו יקרא אותו (למרות שעברו 4 ימים מאז פרסום הנושא המקורי) ואשמח לתגובות

  21. אח של אבא שלי בבון 21 נובמבר 2006 ב - 14:56 קישור ישיר

    רלוונטי. בטח רלוונטי.
    אם “בשרות הוד מלכותה” הוא הבונד הטוב ביותר, מהו הבונד הגרוע ביותר?

  22. גיא אורבניאק 21 נובמבר 2006 ב - 15:03 קישור ישיר

    יש כמה בונדים גרועים ביותר
    נסה את “world is not enough” עם נערת הבנוד הגרועה בכל הזמנים-סופי מרסו והנבל הכי גרוע בכל הזמנים-רוברט קרלייל

  23. דניאל פאיקוב 21 נובמבר 2006 ב - 15:16 קישור ישיר

    אמנם ראיתי את “בשירות הוד מלכותה” די מזמן ובגרסת פאן-אנד-סקאן, אבל גם לדעתי זהו הבונד הטוב ביותר. סרטי הבונד של קונרי (ראיתי את כולם חוץ מ”כדור הרעם”) התיישנו קשות. קונרי טוב, הסרטים לא. “בשירות הוד מלכותה” עולה על רובם בקלות.

    וחבל שדיאנה ריג לא זכתה מעולם לקריירה קולנועית שתאמה את כישוריה. היא הייתה מצוינת גם בסרט הזה וגם ב”בית חולים” מ-1971. מישהו ראה את תפקיד האורח שלה ב”ניצבים”?

  24. ליאור 21 נובמבר 2006 ב - 17:59 קישור ישיר

    התיישנו?! “מרוסיה באהבה” ו”גולדפינגר” נשארו גדולים גם היום. האישה הזאת עם הסכין שצץ מהנעל זה פשוט גאונות. דניאל, לא ראית את “כדור הרעם”, (אחד הבינוניים של קונרי) אבל אני מקווה שראית את הרימייק שלו שנעשה מחוץ לסדרה הרשמית, “לעולם אל תאמר לא”, שטוב בהרבה מהמקור.

    אור, לא ראיתי עדיין את “קזינו רויאל”, אבל איכות של סרט לא נמדדת בהכרח לפי נאמנותו למקור הספרותי. אלה שני מדיומים שונים לגמרי. סתם הערה כללית.

  25. ליאור 21 נובמבר 2006 ב - 18:00 קישור ישיר

    לא אור, גיא. סליחה.

  26. נדב 23 נובמבר 2006 ב - 11:50 קישור ישיר

    יש לי הרגשה שהקהל מספיק חכם בשביל להבין שדניאל קרייג הוא שחקן.

    שחקנים מגלמים דמויות שונות.
    לא קרה כלום אם קניזו רויאל עלה באותו זמן יחד עם ידוע לשמצה…

    רוה לנדב: נדב מטלון במקרה?

  27. נדב 23 נובמבר 2006 ב - 13:28 קישור ישיר

    I wish…


השאירו תגובה ל - דניאל פאיקוב