25 ינואר 2010 | 08:04 ~ 61 תגובות | תגובות פייסבוק

לא עוצר באודם


“איך שראיתי את הפוסטר לסרט של יהונתן סגל ישר ידעתי: הוא משווה בין הכיבוש והשואה!”



על סקנדל הסרט “אודם” של יהונתן סגל קראתי במוצאי שבת אצל דבורית, שציטטה ותקצרה ממדורו של יאיר לפיד כך:



(לפיד קיבל חוברת מיהונתן סגל והתקשר לכתריאל שחורי)
כה כתוב בחוברת:
לקח לא מעט זמן עד שהקרן הישראלית לקולנוע אישרה סיפור שאומר שהכיבוש גרוע יותר ממה שישראל הודתה אי פעם, ואפשר להשוות אותו לשואה“.
כשצלצל לפיד לכתריאל שחורי, הוא
נשמע מזועזע לא פחות ממני.
תראה, הוא אמר, לא ידעתי שככה הוא יציג את זה.
נתתם לו מיליון שקל ולא ידעתם? שאלתי.
כן, אמר שחורי, גם ככה מתהפכת לי הבטן מהסרט הזה, אבל לא חשבנו שהוא ממש יגיד את זה.
תגיד, אמרתי, הרי אתה מבין שאם ייצא סרט שמדינת ישראל מימנה המשווה את הכיבוש למחנות הריכוז, אז צריך לסגור אתכם מיד?
האמת, אמר שחורי בכנות, ברור לי לגמרי.
נו? אמרתי, אז מה תעשה?
מה אני יכול לעשות? הוא נאנח, כבר נתנו לו חלק מהכסף, אי אפשר לקחת אותו בחזרה.
מבחינה חוקית אתם יכולים לעצור את הסרט?
כן, אבל עוד אף פעם לא עשינו את זה
“.



אח, אני מת על יאיר לפיד. הוא לא עיתונאי שמבקש תגובה, הוא עיתונאי שמעביר איומים. וכך הוא אומר לשחורי: “הרי אתה מבין שאם ייצא סרט שמדינת ישראל מימנה המשווה את הכיבוש למחנות הריכוז, אז צריך לסגור אתכם מיד?”. ברור, קרן הקולנוע צריכה לממן אך ורק סרטים נוחים ונעימים לעיכול שיציגו את ישראל באור אוהד ופטריוטי. “קרן הקולנוע הפטריוטי” צריך להיות שמה האמיתי. לא קשור לאמנות.



ואני תוהה מי העביר ללפיד את החוברת השיווקית של סגל ולחץ לו על כפתורי הפאניקה? האמת, אני בשוק שלפיד – ביושבו כלקטור-על וצנזור ראשי של כל מה שמותר ואסור להגיד ולחשוב במדינה הזאת – לא ביקש משחורי להעביר לו לאלתר את תסריט הסרט כדי שיוודא שהוא אכן היה ראוי לאישור. ואני תוהה איפה היה לפיד בעשר השנים האחרונות? מן הסתם לא בבתי הקולנוע, כי אחרת הוא היה ודאי מבחין שסרט שעושה חיבור בין הכיבוש ובין מחנות הריכוז כבר נעשה. קוראים לו “מחילות” של אודי אלוני. ואם הוא יביט טוב ב”קדמה” וב”איזור חופשי” של עמוס גיתאי, הוא יוכל למצוא רמיזות לחיבורים בין הנושאים האלה גם שם. אז מה גרם ללפיד פתאום להיתקף פאניקה ולהשתולל כמו המון מוסט ונושא לפידים דווקא על הסרט שעדיין-בצילומים של מומו?



ואת כל האיום הזה – “צריך לסגור אתכם מיד!” – משגר לפיד לשחורי על סמך טקסט שיווקי שהגיע לידיו. ובכן, גם אני ביצעתי תחקיר יסודי. ממש כמו לפיד. אבל אני לא הלכתי על חוברת מודפסת, אני חיפשתי בגוגל. וראו מה מצאתי: את תקציר הסרט “אודם” (לשעבר “ליפסטיקון”) באתר של קרן הקולנוע.



“אודם” מתאר יחסי חברות סבוכים ומתמשכים בין שתי נשים פלשתינאיות שעזבו את ראמללה ועקרו ללונדון עם בגרותן. קשר זה התפתח וצמח מתוך חוויה משותפת בעברן, החובק בתוכו אשמה, אהבה, מיניות וסוד כבד שהולך ונחשף מתוך קרעי זיכרונות העבר המשותף שלהן. רמאללה 1993, שבועות לפני חתימת הסכמי אוסלו, אינאם ולארה, שתי נערות פלשתינאיות, האחת מוסלמית והשניה נוצריה, מתגנבות מבעד למחסומים בדרכן לירושלים. למרות העוצר חשקה נפשן לראות סרט בכיכובו של גיבור ילדותן מל גיבסון באחד מבתי הקולנוע המודרנים בירושלים היהודית. עם סיום הסרט הן נתקלות באקראי בשני חיילים ישראלים אשר מנסים לחזר אחריהן, וזאת מבלי שהם מודעים לכך ששתי הבנות הגיעו מן השטחים. בדיאלוג שמתנהל באנגלית, הן מספרות לחיילים שהן תיירות מאיטליה, וכך מה שמתחיל כמעשה קונדס של נעורים, מתפתח לארוע בלתי צפוי המשפיע על חייהן לנצח. סיפור הסרט נע בין תקופת נערותן ברמאללה ובירושלים 1993 ובין לונדון 2008 ובכך נחשפות שכבות עדינות ומורכבות באישיותן של כל אחת מן הנשים, שזוכרות, כל אחת בדרכה, סיפור שונה לחלוטין מחברתה. זהו מן “רשומון” מקומי השופך אור על המצב הפוליטי באזורינו, בו לא קל תמיד להבחין מי התוקף ומי הקרבן.



מעניין מאוד. דווקא נשמע כמו תקציר מסקרן למדי, שהופך את הכיבוש לטקסט העוסק במאבק בין המינים. אבל אני מבין את הפראנויה של לפיד. הוא חושש שסגל, יוצר ערמומי שכמותו, הגיש לקרן הקולנוע הישראלית תסריט אחד, אבל הלך לצלם בכספה תסריט אחר, אה?


אז המשכתי את תחקיר העומק הנחוש שלי ונכנסתי ללינקים נוספים בגוגל. הנה למשל, תקציר הסרט באתר ליהוק בריטי מלפני חודשים בו נעזרה ההפקה לחפש את אחת השחקניות בסרט. התקציר שם זהה למשפט הראשון בתקציר בעברית. והנה דיווח של “וראייטי” מפסטיבל ברלין לפני שנה, בו גייס סגל כסף מחברות גרמניות וקנדיות לסרטו המתואר כ”מותחן פסיכולוגי על הקשר הרגשי והמיני שנרקם בין שתי נשים פלסטינאיות”. מילא אם הוא מכר לקרן הישראלית את סרטו במצג שווא, אבל כך גם לקנדים ולגרמנים?



ומי יודע, אולי באמת סגל שינה את תסריטו אחרי אישור הקרן. גם כאן, הוא לא יהיה הראשון שעשה את זה. קראתי כמה תסריטים שאושרו בקרן, וכשהגיעו למסך נראו אחרת לגמרי. יכול להיות שהקרן צריכה לפקח יותר מקרוב על תהליך ההפקה ולוודא שהתסריטים המאושרים הם התסריטים המצולמים. זו תהיה מדיניות פיקוח נבונה מצד הקרן, אבל לא הייתי רוצה שהמדיניות הזאת תיכנס לתוקף כאקט של צנזורה ורק בגלל שיאיר לפיד נעלב מסינופסיס של סרט קולנוע שהוא קרא בפמפלט שיווקי, מבלי לקרוא תסריט, מבלי לראות את הסרט, מבלי לדעת כלום. גם אני לא יודע כלום על “אודם”, מלבד מה שקראתי עליו בחומרים שיווקיים שאני הגעתי אלהם. אבל נראה לי שליצירת אמנות יש את הזכות קודם כל להיעשות לפני שקורעים לה את הצורה. כי בסופו של דבר, יאיר, זה בסך הכל סרט.



ואגב, מבחינתי הטקסט של לפיד במדורו לא היה טור עיתונאי. זה היה נאום במליאת הכנסת בגרסת דפוס. מי אמר שיאיר לפיד לא נכנס כבר לפוליטיקה?

נושאים: בשוטף

61 תגובות ל - “לא עוצר באודם”

  1. נאור 25 ינואר 2010 ב - 9:17 קישור ישיר

    זה שהקרן נכשלה בעבר בנותנה כספי מדינה וציבור לסרטי תעמולה, שמתועדפים פוליטית באופן עקבי ע”י הלקטורים, לא אומר שזה מאוחר מידי להתחיל.
    במדינות דמוקרטיות חופש הביטוי לא יכול להיות מוחלט. חייבים להיות איזונים. סרטים חד צדדיים ופוליטים כמו זה יוצאים לעולם וגורמים נזק תדמיתי-שקרי עצום. היוצר מנצל את האנטישמיות בעולם כדי למנף את סרטו, וכולם חוגגים על חשבון הנזק שנגרם לכל אחד מאיתנו.
    מהתקציר, זה נשמע כמו עוד דרמה פוליטית מאוסה שראינו כבר אלף כמוה. איפה עידוד המקוריות בקולנוע הישראלי?!

    ============

    רוה לנאור (חחח): שאבין – הבעיה לדעתך היא שהקרן מעודדת סרטי תעמולה (דוגמאות בבקשה) או שהיא מעודדת סרטים לא מקוריים? ואיך אתה יודע ש”אודם” הוא סרט תעמולה? או שאתה מאמין לתעמולה של יאיר לפיד אבל לא מאמין לתעמולה של יהונתן סגל? סתירות סתירות סתירות.

  2. תות 25 ינואר 2010 ב - 9:19 קישור ישיר

    יהונתן סגל כנראה מנסה לייצר איזה באזז סביב הסרט שלו שכנראה גרוע. איך אפשר להשתמש במילה שואה בכלל ? כל אחד שרוצה להיכנס לפסטיבלים עושה סרט ומשתמש בפלשתינאים כתירוץ. איפה האומנות?? נמאס מאוננות בשקל.

  3. תום לוינסון 25 ינואר 2010 ב - 9:23 קישור ישיר

    אני מצטער יאיר אבל אתה טועה. אם יונתהן סגל רוצה לעשות סרט אוטו אנטישמי שיהיה לו בכיף אבל לא על חשבון המדינה. מצטער, לטעמי יש גבול לכל תעלול ויש הבדל גדול בין ביקורת להשמצה. ולהשוות בין מה שקורה בעזה למחנות הנאצים זו כבר השמצה שמנותקת מכל דבר אמיתי. ושלא תבין אותי נכון אני ממש לא ימני קיצוני וישנם הרבה סרטים ישראליים כאלו שאהבתי מהשנים האחרונות בראשם: וואלס עם באשיר. אבל ההבדל הוא שהם היו דבר ביקורת ולא השמצה והלקאה עצמית.
    כיוון שאנו לא חיים במדינה דיקטטורית שסגל יעשה איזה סרט שהוא רוצה, כל עוד זה לא עובר על חוקי מדינת ישראל אבל לא על חשבון המדינה. כי יש גבול.

    =============

    רוה לתום: ואיך אתה יודע שסרטו של סגל מכיל השמצה או עובר על החוק? ראית אותו? קראת את התסריט? לדעתי הסרט בכלל עדיין בצילומים. אם עובר על החוק, אני מסכים לגמרי: צריך לתבוע אותו, שיגן על אמונתו ואמנותו בבית משפט. אבל כרגע יש לנו רק פובליציסט מתלהם שקרא פמפלט סר טעם ומתחנף שמציג עמדה שלא מעט סרטים ישראליים אחרים כבר הציגו לפניו.

  4. רנין 25 ינואר 2010 ב - 9:27 קישור ישיר

    הבעיה היא לא אם הסרט שהתסריט שלו יפה. הבעיה היא, ונדמה לי שזה מה שלפיד טוען, שסגל מנסה לגייס כסף בעולם לסרט שלו, בכך שהוא מוכר אותו כאנטי ישראלי, ואנטי כיבוש.

  5. עדן 25 ינואר 2010 ב - 9:39 קישור ישיר

    נתחיל עם זה שמעצבן אותי שהסרט הזה קיבל תמיכה כי הוא נופל בדיוק לאחד משני סוגי הסרטים שנראה שהקרן תומכת רק בהם: דרמה משפחתית או דרמת ערבים-יהודים. למרות שברור שזה לא מדויק, זו ההרגשה.
    אחרי שאמרנו את זה נמשיך ונאמר שמותר ליונתן סגל לעשות איזה סרט שהוא רוצה ומותר לקרן לתמוך בסרט הזה. אני אישית חושב שהשוואה בין הכיבוש לשואה היא טיפשית ומזיקה כי יש המון דברים גרועים פחות שאפשר להשוות את הכיבוש אליהם אבל זכותו של יוצר קולנוע להשוות כל דבר לכל דבר.
    אין לי ספק שרוב גדול בציבור היה רוצה לצנזר את הסרט הזה אבל ברגע שהסרט הזה יצונזר הצעד הבא יהיה לצנזר סרטים כמו “עץ לימון” ואז גם לא יעשו את “ואלס עם באשיר” ובסוף גם “ביקור התזמורת” לא יקרה. זהו מדרון הרבה יותר חלקלק ממה שנראה לכם.

  6. - 25 ינואר 2010 ב - 10:05 קישור ישיר

    מעניין מאוד שאף אחד לא מזכיר את זה:

    http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3344927,00.html

    לפני כמה שנים נתקלתי בתסריט הזה אצל מפיק קנדי – אז הסרט עסק בשתי נערות בתקופת השואה.

    קרן הקולנוע הישראלית וכתרי שחורי לא יכולים להגיד שהעסק הזה באמת מפתיע אותם.

    =============

    רוה ל- : מעולה! לא עילה לצנזורה, אבל סיפור מעולה.

  7. אבנר 25 ינואר 2010 ב - 10:29 קישור ישיר

    אז תומכים בסרט שמשווה בין עוולה גדולה לעוולה קצת פחות גדולה. וכולם מצקצקים. הבעיה היא שישראל לא תהיה מדינה צודקת יותר אם יעשו את הסרט הזה, ולא תהיה עוד יותר מושחתת אם יפסלו את הסרט. אבל נוח לכולם להלחם את המלחמה במגרש הלא חשוב. בקיצור: די לכיבוש.

  8. ספוילר 25 ינואר 2010 ב - 11:19 קישור ישיר

    פוסט מעולה. זה באמת בסך הכל סרט. תעשיית קולנוע בריאה, ואגב, גם דמוקרטיה בריאה, מותנית בחופש ביטוי. בתכלס ההשוואה בין השואה לכיבוש כבר הפכה שחוקה. וממסד שנלחץ כל כך ממסרים חתרניים מפגין חולשה ולא כוח.

    מה שכן, הפמפלט השיווקי כן אמור לשקף את האמירה של היוצרים, ויש ללפיד כל זכות להתייחס אליו ברצינות. למה לו לחפש בגוגל סינופסיסים אם יש לו ביד טקסט שאמור לסכם בדיוק בשבילו את עיקרי הדברים?

  9. גיל 25 ינואר 2010 ב - 11:25 קישור ישיר

    זה בושה שקרן הקולנוע שהיא קרן ציבורית וממומנת מכספי ציבור שרובו משרת בצה”ל וחב לו את קיומו מעניקה כספים לסרט שכזה. כן, גם אנחנו התל אביבים חייבים לצה”ל את הפריבילגיה הכה נוחה לנו לחיות ולהתהלך כאוות נפשינו בתל אביב. לפי מה שאני ביררתי הסרט עוסק בזיכרון אונס של פלשתינאיות על ידי חיילי צה”ל- פשוט בושה וחרפה שהקרן העניקה כסף לסרט כזה. למה להציג את חיילי צה”ל בתור אנסים? זה מקומם מאד ולא ברור לי איך ישראלי מסוגל לעשות סרט כזה. כל הכבוד לחיילי צה”ל שעושים את עבודתם נאמנה ומסכנים את עצמם ומקריבים מעצמם. וזה בלי שום קשר לכך שאני מאד רוצה שיימצא פיתרון לסכסוך הערבי פלשתינאי ואני שמאלני בדעותיי אבל אני ריאלי ובלי הצבא אנחנו אבודים. הדבר המינימאלי הוא לכבד את צה”ל ואת חייליו כי בלעדיו אף אחד מאיתנו לא יוכל להיות כאן.

    =============

    רוה לגיל: הבנתי. אז ביקורת על צה”ל היא טאבו. כי זו האידאולוגיה שלך והיית רוצה להחיל אותה על כלל היוצרים וצופי הקולנוע בארץ. אם תצליח, הרי שמאותו רגע כל אחד שיש לו אידאולוגיה וטאבואים יתחיל לצנזר סרטים שלא מתאימים לו. ואז פתאום תגלה שמצנזרים גם דברים שמאוד קרובים ללבך. או אפילו לא קרובים, אבל כאלה שכאמן אתה רוצה להציג כדי להעלות נושאים מעוררי מחלוקת לדיון. ומה יקרה אם תגיש לקרן תסריט בעוד כמה שנים שיש בה סצינה של אחד הגיבורים אוכל סטייק חזיר והיאיר לפיד של עוד עשר שנים, יקרא לסרט לצנזר את הסרט כי לא יעלה על הדעת שבקרן ציבורית של מדינה יהודית יציגו מאכלים לא כשרים? או חילול שבת? ואם גיבור שלך יגלגל ג’וינט או ישתה וודקה, יקום יאיר לפיד אחר שיגיד שלא יעלה על הדעת שבשעה שהמדינה משקיעה כל כך הרבה כספים למלחמה בסמים ובאלכוהול, גוף הנתמך על ידי המדינה נראה כמי שתומך ומקדם תרבות של סמים ואלכוהול. ובהדרגה לכל אחד שמפריע משהו ישר יצנזר. זה עסק לא פשוט לממן סרטים ואמנות מכספי מדינה, והדרך היחידה שזה יעבוד היא אך ורק אם הקריטריונים יהיו על פי שיקול דעת אמנותי, ולא תדמיתי. אם יהונתן סגל עבר על החוק וסרטו מכיל השמצה ולשון הרע, קח את הדיון לבית המשפט.

  10. גיא טל-אור 25 ינואר 2010 ב - 11:41 קישור ישיר

    שוב פוליטיקה בלוג, שוב ימנים VS שמאלנים, שוב יאיר לפיד מתבטא בנושאים שהוא לא מבין בהם (כל דבר מלבד ג’ל לשיער) ומישהו אשכרה טורח להתייחס לדברים שלו – איזה שעמום! פשוט תעוש קופי-פייסט מהתגובות שלכם על בית חב”ד ותחליפו שמות במקומות המתאימים. לפי דעתי צריכים לסיים כבר את הכיבוש הזה כי הוא פשוט משעמם.

    לעניין הרבה יותר מעניין ולא טחון בבלוג- אווטאר 🙂
    הסרט הכי מכניס בקופות העולם, שעוד כמה ימים עובר את טיאטניק גם בהכנסות בארה”ב והופך רשמית לשובר הקופות הגדול של כל הזמנים. תוך חודש וחצי. הדבר היותר מעניין, לדעתי, הם נתונים רשמיים בבוקס-אופיס-מוג’ו על ישראל. 5.14 מיליון דולר הכנסות. אני חישבתי את זה כמכירה של 400-450 אלף כרטיסים, לפי שער הדולר של היום וכרטיס שנע בין 35 ל-45 שקלים.
    אז רוה, היש נתונים רשמיים אחרים? האם אפשר כבר להכריז על אווטאר כעל הסנסציה הקופתית הגדולה בישראל של שלושים השנים האחרונות?

  11. אלון רוזנבלום 25 ינואר 2010 ב - 12:08 קישור ישיר

    היי גיא טל-אור. אנשי יחסי הציבור של “אווטאר” הוציעו הודעה לעיתונות לפני שבועיים כמעט, ב- 13 בינואר, ובה הם מוסרים כי הסרט עומד לחצות את קו 400 אלף הצופים תוך ארבעה שבועות בלבד. אז כנראה שמאז הוא כבר מתקרב ל- 500 אלףאיש (נתונים הגיוניים על פי בוקס אפיס מוג’ו).

    כמה נתונים מההודעה ההיא של משרד יחסי הציבור של הסרט. הסרט עלה ב- 17 בדצמבר הוא מוקרן בארץ ב- 34 עותקים, 19 מהם בתלת מימד.

    עוד נמסר בהודעה (ואני לא בטוח שזו הודעה משמחת) שבעקבות הצלחת הסרט הותקנה מערכת הקרנה תלת מימדית גם ברב חן בניין האופרה.

  12. גיל 25 ינואר 2010 ב - 12:32 קישור ישיר

    יאיר, אני מאד מעריך את דעתך ונהנה מאד לקרוא אותך כאן בבלוג. אני חושב אחרת לגבי הסרטים להם הקרן צריכה להעניק מימון. אני בעד חופש הביטוי ואני אפילו מפרגן לבמאי שבוחר לעשות סרט שמשווה בין הכיבוש לשואה ושמציג את חיילי צה”ל בתור אנסים של צעירות פלשתינאיות. זוהי זכותו המלאה של הבמאי לעשות סרט כזה. אבל זוהי זכותי לבחור שלא לראות סרט כזה ובתור אזרח במדינת ישראל שמשלם מיסים זה לא מקובל עליי שהכספים הללו ילכו ליוצרים שמקדמים אג’נדה שהיא אנטי ישראלית בעליל. הרי אם סוגיית האונס הייתה חשוב ליוצר הוא היה יכול לעשות זאת מבלי להציג ערבים מול יהודים. מדובר בתסריט נצלני לטעמי ולכן אני נגדו. ולהשוות את השואה לכיבוש- נו באמת? אנחנו מכניסים את הפלשתינאים לתאי גזים ומשמידים אותם? צריך לשים את הגבול גם לחופש הביטוי שהקרן צריכה לממן. מאחר שהקרן גוף ציבורי פשוט אסור לה לממן סרטים כאלה שיוצאים נגד מדינת ישראל ונגד הצבא באופן כה בוטה ונצלני. ואלס עם באשיר הוא סרט נהדר, ביקור התזמורת הוא סרט נהדר, לבנון גם כן. אני לא מוצא קשר בינם לבין הסרט שיונתן סגל מצלם- למיטב הבנתי (ואולי אני טועה) הסרט הוא על הטראומה של הנשים הפלשתינאיות בעקבות האונס על ידי חיילי צה”ל שבוצע בהן וכנראה שגם יש איזושהי הקבלה בין השואה לכיבוש. מדינת ישראל באמצעות הקרן לא צריכה לממן סרטים כאלה, נקודה! יש איזשהו קו אדום שאותו אסור לחצות. יהונתן סגל חצה את הגבול. אולי גם נממן את סרטי התעמולה הטורקיים שמוצגים נגדינו בטלוויזיה הטורקית? זה בדיוק אותו דבר רק שאנחנו עושים את זה לעצמינו.

  13. אחד מיני רבים 25 ינואר 2010 ב - 12:38 קישור ישיר

    אני לא מזדהה בשמי האמיתי, מכיוון שאני, בתור יוצר בתחילת הדרך שמגיש תסריטים לקרנות, לא מעוניין לפגום ב”סיכויי” לקבל תמיכה בעתיד.

    אני תוהה מדוע הקרן לקולנוע ממשיכה לירות לעצמה ברגליים כל הזמן עם תמיכה בסרטים שמראש מעוררים כל כך הרבה אנטגוניזם, ואין להם שום תרומה לאגנ’דה הקולנועית בארץ – לא כלכלית ולא רוחנית. אני תוהה מדוע הקרן (ושאר הקרנות בארץ) ממשיכה לתמוך בקולנוע רלוונטי, שרק מסב להן יותר נזק מאשר תועלת?

    השאלה האמיתית היא מדוע הקרן לקולנוע ממשיכה לממן יוצרים שהוכיחו פעם אחרי פעם שהסרטים שלהם אינם בעלי פונציאל רווחי בארץ ו/או בעולם, כשמנגד עומדים יוצרים צעירים רבים ומבקשים להתחיל את דרכם בתעשיית הקולנוע הישראלית – עם רעיונות לא פחות טובים, כישרון לא פחות גדול, ורעב הרבה יותר גדול?
    הרי מבחינה כלכלית, הרבה יותר נכון לקרן הקולנוע (או כל קרן מדושנת אחרת, לצורך העניין) להשקיע את אותם מיליון שקלים בשלושה פיצ’רים קטנים של צעירים רעבים, שיעבדו עליהם מהר יותר והרבה יותר מחוברים לטעם הקולנועי של הקהל בארץ ו/או בעולם.
    סרטים עצמאיים של יוצרים צעירים מוקרנים בסינמטקים, זוכים ליופי של קהל ותגובות, אבל היוצרים עצמם נעלמים לתהומות עמוקים מכיוון שהקרנות דוחות אותם פעם אחרי פעם, ומעדיפות להשקיע מיליונים בסרטים שחוזרים על עצמם, עם אותן תמות, אותם שחקנים, וגרוע מכל – סרטים שלא מביאים מספיק קהל על מנת להמשיך את קיום התעשייה הזו.
    במקום שפעם בשנתיים יהיה לנו בליץ של סרטים ישראליים, למה שלא כל שנה נזכה לראות כמות גדולה יותר, ומגוונת הרבה יותר?
    דוגמאות?
    בשמחה – איזה סרטים ישראליים הביאו הכי הרבה קהל בשנים האחרונות או עשו כותרות בעולם? נכון – רק אלו שחרגו מהשבלונה המעצבנת של הקולנוע הישראלי הפוליטי/חברתי שהקרנות כל כך אוהבות לשהקיע בהם. קומדיות ודרמות עם מאפייני בורקס בורקס (“סוף העולם שמאלה”, “אביבה אהובתי”, “סיפור גדול”), דרמות פסבדו אקשן (“ללכת על המים”, “ההסדר”” “החוב”), סרטי מלחמה (“בופור”), אנימציה נשכנית ומעוררת ויכוח (“ואלס עם באשיר”).
    ואילו סרטים נכשלים פעם אחרי פעם? נכון – הסרטים שחוזרים על עצמם, הסרטים שנעשים ע”י אותם יוצרים, שרק מעלים ריח רע של פייברוטיזם ומענק כספים על מסך מוניטין שעבר זמנו או חברויות.
    ואחרי כל אלו, קמים יוצרים חצופים ומעיזים לומר שהקולנוע הישראלי נכה, וחסר קתרזיס – ובכן, לא פלא. עם סרטים שחוזרים על עצמם כל הזמן (כן, גם הסרטים של היוצר הבהמי שניסח את הטענה הזו), ואפס מתן הזדמנות שווה ליוצרים שמבקשים להביא בשורה רעננה יותר (הן מבחינת סיפורים, והן מבחינה ויזואלית), הקולנוע הישראלי באמת יגמור נכה.
    למה לא לרענן את הלקטורים (שמסתובבים בין הקרנות ופוסלים תסריטים, וחלקם לא ביקרו בסט או כתבו משהו ראוי בעשור האחרון, וגרוע מכך – מעולם)?
    למה לא להפוך את תהליכי קבלת ההחלטות למהיר יותר ושוויוני יותר?
    אבל מה אני מקשקש? יש לי מלא טפסים למלא, אני רץ למשרדי הקרן הבאה בשביל לקבל עוד ארבעה חודשים עוד מכתב דחייה לא מנומק.
    שיהיה לכולנו בהצלחה.

  14. מיצבשת 25 ינואר 2010 ב - 13:00 קישור ישיר

    גם אם יאיר לפיד טעה או הוטעה והסרט אכן “ציוני” (מה שמסביר כיצד עבר בקרן) אני חולק עליך לגבי תפקיד העיתונאי לדעתי לפיד עושה עבודת קודש – הוא מפעיל לחץ על מקבלי ההחלטות. לבדוק את עצמם שאינם מתקצבים סרט עם מסרים אנטי ציוניים או יוצרים שהם אנטי ציוניים.
    גם בנקודה זו אני חולק על דעתך יוצר שעשה בעבר סרט עם מסרים אנטי ציוניים אסור שיקבל תמיכה מהמדינה. יתכן מאוד שאין אפשרות לחוקק זאת אבל כאן בדיוק צריכים עיתונאים ואנשים טובים להזכיר עובדות מעין אלו למקבלי ההחלטות.

  15. גילו 25 ינואר 2010 ב - 13:08 קישור ישיר

    מצטער על הכיבוי צופים, אבל התחושה הכללית היא של פרובוקטור בשקל vs עוד פרובוקטור בשקל. נושא הדיון פה הוא השיח הישראלי. וזה שגוי ומתלהם מכל כך הרבה בחינות שתקצר היריעה. אפשר לחזור ולעיין בדיון הציבורי שנוצר פה בעקבות ואלס עם באשיר (סרט שלא מתתי עליו, בדיוק בגין אותה נימה מתלהמת). כאילו אין פה זמן לנסח טיעון, לגבש רעיון, להרכיב פזל, לייצר חוויה (בהקשר לדיון המצוין שנוצר פה לפני זמן מה בענייין מהות הקולנוע). חברים קחו זמן, תנשמו עמוק, תפסיקו להתלהם ותתחילו ליצור.
    יאיר לפיד רוצה ללכת לפוליטיקה? -לא מפחיד אותי (אוקי ,קצת). גם הוא כמו קודמיו, יגלה שהמציאות היא מעט יותר מורכבת ומרובדת ממה שרואים דרך מסך פלזמה.
    תפקידו של יוצר הוא להעשיר את אותו מסך פלזמה בדיוק. זה הניו פרונטיר ונראה כאילו שני הצדדים מתכוונים לכבוש אותו עם מקלות ואבנים.

  16. יוסי 25 ינואר 2010 ב - 13:15 קישור ישיר

    איזה שיעמום
    חשבתי שעברנו את השלב הזה בקולנוע הישראלי

  17. אתה בכוונה לא מתמקד בעיקר 25 ינואר 2010 ב - 13:25 קישור ישיר

    מה יהיה איתך יאיר? טוב הבנתי אתה לא אוהב את יאיר לפיד. זה לגיטימי. גם אני לא ממעריציו אבל זה לא קשור לעובדה כי ישנה מגמה חברתית/תרבותית/פוליטית חדשה של בני דור שני/שלישי של השואה להכחיש אותה. להזנות אותה.

    הכוונות של אותם אנשים כביכול טובות. כך לדוגמה את השחקנית/פעילה פוליטית נועה מימן שפעילה נגד גירוש ילדים זרים.

    כדי לגייס תמיכה ולנמק את צעדיה היא סיפרה לכולם את סיפורה של הסבתא בת ה-95 ניצולת השואה ולמעשה עשתה השוואה בין גירוש עובדים זרים לבין השואה.

    בצד השני של הקשת הפוליטית יש את הדתיים והחרדים שצועקים נאצים כל פעם שעושים מעשה שאינו לרוחם.

    עכשיו בא המומו הזה וגם לך לא ברור איזו גרסה של הסרט שלו הוא מפיק. הגרסה הנאצית או הגרסה הפלשתינית. זאת בעיה לכשעצמה. אדם מגיש תסריט מדומה כדי לזכות בכסף ואז מפיק סרט אחר.

    יום אחד מישהו עלול עוד להגיש תלונה למשטרה על הפרת אמונים או הונאה ואז נראה מה לעזאזל יהיה.

    חוץ מזה לא התייחסת לעובדה שמומו המגמר שומר על שתיקה מוזרה. או שהוא מכין תביעת דיבה ענקית שתממן לו 20 סרטים אוטו אנטישמיים או שהוא יודע שתפסו אותו מבצע מעשה של מירמה אומנותית.

  18. אורי ב.ד. 25 ינואר 2010 ב - 14:15 קישור ישיר

    אני רק אחזור על מה שיאיר ר’ אמר:
    א. יאיר לפיד לא מדבר על הסרט. הוא מדבר על דף שהוא קרא על הסרט. עבודה עיתונאית זה להרים לדבר עם יונתן סגל. פוליטיקה בשקל זה לאיים על כ’ שחורי. איומים אינה עבודת קודש.
    ב. חופש הביטוי הוא כמעט מוחלט. כל מי שמעוניין להגביל אותו מעבר להגבלות הקבועות בחוק חייב להבין שזה מה שהוא עושה: מצמצם את החופש המרכזי, החשוב וההכרחי ביותר לדמוקרטיה. לא משנה כמה חרא נעשה בשם החופש הזה – אנחנו נגן עליו.

  19. יואב 25 ינואר 2010 ב - 15:00 קישור ישיר

    אחד מיני רבים,
    אירוני שרשימת הסרטים שהבאת כדוגמא לסרטים שצריכים להיתמך ע”י קרנות הקולנוע, הם בעצם כולם כאחד סרטים שנתמכו ע”י קרנות הקולנוע.

  20. מיכאל 22 25 ינואר 2010 ב - 15:26 קישור ישיר

    נמאס כבר. אין לי עניין בשום פוליטיקה, ואני די אמצעי בדעות. אומנות אמורה להיות משהו נפרד מאידיאולוגיה. זכותה לייצג אידיאולוגיה, אבל אסור לדעתי להציג ולהשוות מישהו לנאצי. זה סתם שימוש ציני באסון הכי גדול של היהודים בפרט והאנושות בכלל – לא רק יהודים נספו והושמדו.

  21. תום לוינסון 25 ינואר 2010 ב - 15:42 קישור ישיר

    יאיר, לא הבנת אותי. התכוונתי שאם הוא רוצה לעשות סרט כלשהו גם המשמיץ ביותר הוא יכול כל עוד הוא אינו עובר על החוק. אבל! הוא לא יכול להשתמש בכסף של המדינה כדי לעשות את זה. לפי דעתי (וכמובן מדובר בדעה אישית), מדינה נורמאלית לא צריכה לממן סרט שמשמיץ אותה.

    עכשיו כמובן ניתן לשאול מהו ההבדל בין ביקורת להשמצה? ולצערי אני לא בטוח שיש תשובה רק שאני יודע שהשוואה בין פעולות ישראל בשטחים לשואה זו השמצה. וגם אם זה רק מופיע בסינופסיס זו עדיין סוג של השמצה.

    ואתה צודק אני לא קראתי את התסריט, אבל אם זה מה שמופיע בסנופסיס אני גם לא צריך. מילא אם אותו יוצר היה מצליח להסתיר את הביקורת שלו כלפי השלטון כמו שעשו קישלובסקי וטרקובסקי אבל אפילו את זה הוא לא עשה אלא פשוט רץ בראש הכיכר וצעק את דבריו.

    אז לסיכום: מותר לו לביים סרט זה, כל עוד שום חוק לא יישבר אבל לקרן הקולנוע שמקבלת כסף מן המדינה אסור לאשר זאת.

  22. עדן 25 ינואר 2010 ב - 16:11 קישור ישיר

    לכל מי שאומר שאסור לממן או אפילו לעשות סרטים אנטי ציוניים – אני מזכיר לכם (כציוני לגמרי אגב) שציונות היא בסך הכל אידיאולוגיה. מותר לגמרי לחלוק עליה או להגיד שהיא לא נכונה. אם הקרן הייתה בוחרת לממן סרט חרדי שאומר שכל העלייה לארץ הייתה טעות, הציונות זה פיכסה ורק החרדים צודקים – גם זה היה בסדר מבחינתי, כל עוד התסריט מוצלח.

  23. יאיר צודק 25 ינואר 2010 ב - 16:42 קישור ישיר

    יאללה תעשו כבר רימייק ל”היהודי הניצחי” ונגמור עם זה. למה להתעסק בקטנות?

  24. חיילי צה”ל בעזה מפטמים דולפינים כדי שהכבד שלהם יגדל, ואח”כ מוכרים את הפרווה של הדולפינים להשתלות בבתי חולים בישראל. נשבעת לכם – ראיתי בעיניים שלי.

  25. חיים 25 ינואר 2010 ב - 17:15 קישור ישיר

    חיילי צה”ל אונסים, ישראל היא נאצית, מה שיונתן סגל לא יעשה בסרט שלו, שום דבר לא ייה יותר גרוע מהסרט הקודם שלו קשר – עיר. מה שאותי הכי מעצבן זה שיאיר לפיד שאין לו שום קשר לקולנוע, מרים טלפון לשחורי, ושחורי עונה לו ומדסקס איתו עניינים. ולמה נותנים ליונתן סגל להמשיך ליצור קולנוע בכספי מדינה, מילא שהוא עוכר ישראל, עם זה נחיה, הוא עוכר קולנוע, אתם יודעים מה יותר גרוע מחיילים ישראלים נאצים שאונסים נערות ערביות כבושות ותמימות? יונתן סגל.

  26. ג'יי 25 ינואר 2010 ב - 17:15 קישור ישיר

    חיילי צה”ל ירו פצצות זרחן על אוכלוסיה אזרחית. וזאת לא בדיחה או המצאה אנטישמית.
    בכל עת שהפוליטקאים בישראל חפצים בחרחור מלחמה והפחדה מפני ה”אחר” הערבי/מוסלמי/פלסטיני הם משתמשים בשואה (ראו ההשוואות שלהם בין היטלר לנאצר/סדאם/ערפאת/אחמדיניזא’ד). אז מה רוצה השמוק יאיר לפיד מיונתן סגל? פתאום שהשימוש בשואה נעשה למטרות שלום, ולא מלחמה, זה לא בסדר? ומה מתפלאים אותם המתקראים יוצרים ישראלים? הרי אותה היד שמאכילה אותם היא שזורקת פצצות זרחן. חריגות מהנרטיב הלאומני והגזעני של הציונות ממונות תמיד בכסף זר (גן עדן עכשיו, וולס עם בשיר).

  27. שלומי 25 ינואר 2010 ב - 17:56 קישור ישיר

    אני לא מבין: מי בעולם ישים כסף על סרט שמשווה בין הכיבוש לשואה? מי יסכים לממן סרט אנטי-ישראלי? זו פשוט ירייה ברגל.
    כל מי שעיניו בראשו רואה שמה שהולך היום בעולם אלה סרטים ציוניים המעודדים עליה והקמת התנחלויות.
    אגב, אני מאוד אשמח אם יאיר לפיד יעבור לבית הקברות לעיתונאים השוכן ליד גן סאקר. כך יבוא הקץ לשלטון היחיד שלו בתרבות הישראלית.

    “אשרי, טוקבקיסט אני!”

  28. אבנר 25 ינואר 2010 ב - 18:15 קישור ישיר

    נו וזו בדיוק האוננות של לפיד (וגם של הפוסט הזה). במקום שלפיד יתקשר לנתניהו וידסקס איתו את ענין הכיבוש ויגיד לו – אז מה אכפת לך, תקפיא את הבניה במזרח ירושלים לעשרה חודשים ותכנס למו”מ – הוא הולך ומתקשר לכתרי שחורי, שעם כל הכבוד, ויש הרבה מאד כבוד, לא יכול לפתור את הבעיה האמיתית. בקיצור: די לכיבוש.

  29. רז 25 ינואר 2010 ב - 19:02 קישור ישיר

    לא השתגעתי על התגובה של לפיד, אבל קשה להגיד שסגל לא הרוויח אותה ביושר. האיש מתגאה *בעלון רשמי* של הסרט שלו, כזה *שנועד למכור את הסרט למשקיעים זרים* בשתי עובדות: שהסרט שלו משווה בין הכיבוש לשואה, ושבזכות זה הוא קיבל מענק מקרן הקולנוע. לא ברור אם הטענה הראשונה נכונה (את הסרט אף אחד עוד לא ראה), אבל אם ככה עושה סגל יחצ”נות לסרטו, תוך ניגון על יצרים אנטי-ישראליים בחו”ל, לגיטימי לחלוטין שאנשים פה בארץ יתעצבנו מהנושא – כשאדם מביע דעה לא פופולארית, מבלי לקצץ אפילו מיליגרם מזכותו לעשות זאת, הוא צריך לקחת בחשבון שזה יעשה אותו לא-פופלארי. הטענה השניה היא פשוט שקר וכזב, ולגיטימי עוד יותר שבקרן הקולנוע יתעצבנו ממנה, אם סגל אכן הוציא מהם כסף במרמה. אם סגל מתעקש להתפלש בבוץ, זה עדיין לא אומר שיש לו זכות לגרור את קרן הקולנוע לשם ביחד אתו.

    ==========

    רוה ליאיר לפיד: שואה, פלסטינים, כיבוש – תפוס’תו יאיר!

  30. גיל 25 ינואר 2010 ב - 19:11 קישור ישיר

    בסופו של יום אולי יאיר לפיד לא כל-כך שונה מטומי לפיד ז”ל. מתלהם ופופוליסט.

  31. ברק 25 ינואר 2010 ב - 21:36 קישור ישיר

    אה רווה – אז בעצם יאיר לפיד צודק ?!
    אתה בעצמך, בתגובה מס’ 3, מסכים עם יאיר לפיד לגמרי ! שהוא ראוי לעמוד למשפט ? מעניין [לכן, ההבדל היחיד ביניכם הוא לגבי הראיות, אתה לא מאמין שהסרט של סגל באמת משווה את השואה לכיבוש, לפיד מאמין לסגל עצמו].

    חשוב להבין: אין לוויכוח הזה שום קשר לחופש הביטוי. זכותו המלאה של סגל לעשות איזה סרט שהוא רוצה. השאלה היחידה כאן היא איזה סוגי סרטים קרן קולנוע ממשלתית(!) צריכה לתמוך ?
    לא רק שזכותה של המדינה לא לתת כסף לסרטים שלדעתה פוגעים במדינה, זאת אפילו חובתה. המדינה מועלת בתפקידה אם היא מממנת סרטים כאלו. שחורי עצמו יודע זאת ולכן מסכים עם לפיד.
    אני מכבד את סגל. אני מכבד את דעותיו. אבל סגל חייב להבין שאם הוא רוצה לקבל כסף, מכל גורם שהוא, גם הוא חייב לכבד את היד שמאכילה אותו.

    ==========

    רוה לברק: א. מי היד המאכילה אותו? מדינת ישראל? ביום שבו יוצהר שסרטי הקרן צריכים לייצג אך ורק את האינטרסים של מדינת ישראל, הא היום שבו יהיה צריך לסגור אותה כי היא תהפוך לקרן לקידום סרטי תעמולה להאדרת מדינת ישראל. זו קרן עצמאית הממומנת מכספי ציבור כדי ליצור אמנות ובידור ומתוך הבנה שאמנות נעשית על ידי חשיפת הנקודות הבעייתיות בחיים ובמדינה. אם זו קרן שמקדמת רק את התדמית הישראלית, אנחנו מילימטרים מלהכריז שרק יהודים ואזרחי ישראל ויוצאי צבא יכולים לקבל ממנה כסף. ב. אנא קרא בעיון. אני אומר: אנא בחנו את הסרט ולא את מסמך השיווק שלו. איך בוחנים סרט? קוראים תסריט (לפני הצילומים), צופים בסרט (אחרי הצילומים). ואז יש כלים משפטיים ברורים – שלא קשורים ל”הלך רוח” או לאידיאולוגיה פרטית של עיתונאי מסוים שהמדינה ניזונה מכף ידו – להתמודד עם “יצירות סוררות”. אם סגל עבר על החוק, יש כלים חוקיים ומשפטיים להתמודד עם זה. אם הוא עשה סרט מחורבן או מכעיס, אפשר לצאת נגד הסרט. אבל אם היו סוגרים את הקרן על כל סרט מחורבן או מכעיס שהיא מימנה היא היתה נסגרת כבר ב-1989.

  32. ענת 25 ינואר 2010 ב - 21:53 קישור ישיר

    ללא שום קשר לטעוניו המקרטיסטים של לפיד, הסיפור מאיר על מגמת הרדוקציה עד כדי ליקוק שתסריטים מסויימים עוברים בכדי למצוא משקיעים זרים. אם היה מדובר אך ורק בקומוניקט אז מילא אבל הקומוניקט הזה הינו הצצה להלך רוחם של היוצרים שיש סכנה שיעבור גם בשלב הבימוי- עריכה- הפצה ויעשה הכל בכדי להעביר גם לצופה האחרונה בבית הקולנוע בפריז שהבמאי הוא מהטובים- כלומר ליברל אירופאי שעל הדרך גם מגמד את השואה, וכמו שאמר יצחק לאור פעם על מקרה דומה- שיהיה נוח לרדת בגרון יחד עם האספרסו והקרואסון

  33. לוטם 25 ינואר 2010 ב - 23:02 קישור ישיר

    ויאללה בלאגן.
    ‏יום ראשון ט’ שבט תש”ע
    ‏24 ינואר 2010
    לכבוד
    יעקב פרי – יו”ר הנהלת
    קרן הקולנוע הישראלי

    שלום רב,

    הנדון: הסרט “אודם” של יהונתן סגל

    בהמשך לשיחתנו הטלפונית ביום ו 22 לינואר, וכמוסכם באותן השיחות אני פונה אליכם באופן רשמי בשם מועצת הקולנוע:

    1.אני מבקש לקבל דו”ח בכתב על העובדות שקשורות בסרט “אודם” של יהונתן סגל.
    2.אני מבקש לקבל את מסקנותיכם לגבי הסוגיה הספציפית.
    3.אני מבקש שההנהלה הציבורית בראשותך, יעקב פרי, תדון בצדדים העקרוניים שנובעים מהמקרה הזה ותמליץ לקרן על כללים לאישור סרטים.

    אני מתכוון לקיים דיון בישיבת מועצת הקולנוע הבאה על השאלות העקרוניות שמתעוררות בעקבות המקרה הזה.

    בברכה,

    מיכה חריש
    יו”ר מועצת הקולנוע       

    העתק: ח”כ לימור לבנת- שרת התרבות והספורט
    צח גרניט – ראש מינהל התרבות
    כתרי שחורי – מנכ”ל קרן הקולנוע הישראלי
    אתי כהן – מנהלת המחלקה לקולנוע

  34. רון 25 ינואר 2010 ב - 23:39 קישור ישיר

    בהתחלה עירית לינור נהיתה כהניסטית.
    אח”כ אברי גלעד הפך לגזען.
    זה היה רק עניין של זמן עד שמדובר קוסאשווילי יפרוץ הכובש הציוני האכזר.
    ועכשיו יאיר לפיד פאשיסט.

    תזהרו ברשימת המוחרמים שלכם כי בסוף עוד תאלצו לצפות רק בסרטים של אודי אלוני. אל תגידו שלא הזהרתי מראש.

  35. לוטם 25 ינואר 2010 ב - 23:57 קישור ישיר

    אני לא מכיר את התסריט המדובר לגופו אבל אני מנחש בסבירות גבוהה שמדובר בביצה שלא נולדה, בקישקוש שכלל לא בא לעולם ואם כבר רוצים לדחוף ענייני שואה לכאן אז יותר דומה לעניין זה היא התנהגות הנוגעים לדבר, אלה שבמקום להסביר את עמדתם ולעמוד על שלהם באומץ, הרשו לביצים שלהם ליפול ולהתרסק לרצפה בקול ענות גבורה וזאת רק בגלל הבהלה שאחזה בהם רק מעצם הפניה. במה דברים אמורים. אני קורה את תקציר הסרט (וזה תקציר מדוייק)ואני לא מצליח למצוא איך אפשר לשלב בתסריט כזה איזו שהיא השוואה בין הכבוש לשואה ובגלל זה אני מניח שאין בסרט שום השוואה כזו. אז על מה המהומה? משו מטומטם לגמריי. בתסריט המקורי שהוגש לקרן הגיבורות היו שתי ניצולות שואה שאחת מהן נאנסה על-ידי הנאצים בזמן המלחמה. בתהליך שיכתוב ושיפור התסריט הוא עבר אבולוציה מוזרה ושתי ניצולות השואה הפכו לשתי ערביות והנאצים הוחלפו בחיילים יהודים וזה הנוסח הסופי שהוגש לאשור. סתומרת שמי שמנותק מההיסטוריה הזו ויראה את הסרט טאבולה ראסה, לא ימצא בו שום השוואה לשואה. אפשר בהחלט להרים גבה ולתהות על טיבו של יוצר שיוצא לדרך עם רצון לספר סיפור אחד ובאופן שנראה אצלו ככורח כלכלי לגייס כספים לעשיית הסרט, משנה לסיפור אחר. אפשר לתהות על טיבו של יוצר שרקע שואתי ורקע כיבושי נראה לו היינו הך לצורך סיפורו אבל אלה תהיות סתם ואין בהן כדי להצדיק את מהומת האלוהים שנוצרה כאן. שני דברים שאפשר ללמוד מהפארסה הזו. אחד. יוצרים בארץ באמת מאמינים שסיפור על יהודים ערבים מוכר יותר טוב בעולחם מסתם סיפור טוב והעניין הזה מכתים ומקבע את הטענה שנשמעת מזה זמן במקומותנו שאנחנו מרבים לספר בעניין היהודים ערבים לא מתוך עניין אמיתי שיש ליוצרים בסיפורים האלה אלא רק כעניין כלכלי. שתיים. יש כאן נוהל קרני שעולה ממנו ריח רע כי קשה לי לחשוב שמי ששלח את התסריט למקצה שיפורים כדי להפוך אותו לראוי יותר הסתפק בשינויי התפאורה כמהות השיפור.

  36. אוריה 25 ינואר 2010 ב - 23:59 קישור ישיר

    אני פחות מתפלא על תופעת זילות השואה של הדור השני/שלישי שקיימת אצל אנשים מסויימים. גם לא על ההמרה הגסה של הרגישות לשואה ולניצוליה אל אזור הדמדומים המכונה בשם “הכיבוש”.
    מה שהכי חורה לי כאן הוא התופעה המכוערת של ההתעטפות באצטלה צדקנית ומוסרית כשמוצגת האג’נדה הנ”ל. אני יכול לשמוע מבין דברי ההסבר את אותם האנשים המצביעים על הילת קדושים נוצרית שמתחילה לבצבץ מעל לראשם. מבחיל.

    חבל שאלה המתיימרים לנוסס בדגל המוסר לעיני כל הם אלה הראויים למשטמה ולבוז.

    אגב, יאיר לפיד לא איים. הוא רק שאל שאלה היפותטית שמבררת את מהות הקרן. פופוליסטי לקרוא לזה איום.

  37. אסף 26 ינואר 2010 ב - 0:31 קישור ישיר

    מחילות של אודי אלוני אכן עשה את ההקשר הפשטני, המביך והנצלני הזה בין הכיבוש הישראלי לשלטון הנאצי בגרמניה… בעוונותי הרבים צפיתי בסרט הזה ואני יכול רק לומר שאני לא יכול לתאר לעצמי שיהונתן סגל יכול להרים את הרף וליצור סרט גרוע יותר או אנטי ישראלי יותר ממחילות. ואם כן אז שיקרא לזה בחילות. כי מחילות באמת היה הסרט המטומטם והנוראי ביותר שצפיתי בו אי פעם. השג מרשים כשלעצמו. מצד שני אם נכריח את כל מנהיגי הצדדים לצפות במחילות בלופ אינסופי אולי נוכל להביא את הפלסטינים ואת הישראלים להכרה שצריך להשכין שלום עם פשרות הדדיות היסטוריות, ולו רק על מנת שמפגע צורני וקולני כמו מחילות יימנע מאיתנו.

  38. מיכאל 22 26 ינואר 2010 ב - 1:03 קישור ישיר

    לא הייתי בעופרת יצוקה, אבל שירתתי במג”ב בזמן המבצע בסדיר, ותאמינו לי –
    אתם לא רוצים לדעת מה באמת קרה בעזה.
    מחברים שהיו במבצע, שמעתי המון.
    מה שאמרו בתקשורת די מתגמד לעומת מה שבאמת קרה שם.

  39. אבינתן 26 ינואר 2010 ב - 1:52 קישור ישיר

    התאפקתי, בסוף זה השתלם.

    לוטם(תגובה 37), קורא ומגיב בבלוג, היחיד שחצה את שדה המוקשים הזה בשלום.

    תגובה רהוטה, לעניין. תקראו!

  40. סובייקטיבי 26 ינואר 2010 ב - 2:37 קישור ישיר

    אם כולם כל כך נלחצים מהקישור בין השואה לכיבוש
    אז כנראה שיש קשר. לא ברמת ההשוואה בין הדברים אלא כרצף היסטורי שבו דור שני לקורבנות נהיה דור ראשון לכיבוש וגם אם ביבי ינפנף עד מחרתיים באו”ם במסמכי אושוויץ כמו במנגל זה לא יכול להסתיר את זה

  41. Kobi 26 ינואר 2010 ב - 7:11 קישור ישיר

    סליחה שאני מצטרף לדיון הזה קצת מאוחר, אבל כאן, באוסטרליה, קיץ, והיום זה “יום אוסטרליה” ויש יותר מידי ביץ’ באניס על החוף, ובאמת קשה להתנתק מהמחזות הקשים (וה-הו כל כך מוצקים) על החוף.

    אני רוצה להבין, הגם מומו במבקרים? כאילו, הלו? סליחה, פארדון? מומו משווה אותנו לנאצים, איפה סטלה כשצריך אותה?

    יש לי שאלה לרווה, אם תותר לי: תגיד, אם אני מעוניין לעשות סרט אקשן, בוא נגיד בלי הרבה עלילה, אבל עם הרבה סצינות פעולה של חיילי צה”ל מסתערים בעזה, תוך כדי ירי סלקטיבי למטרות נקודה נבחרות, בעודם משחררים חיילת צה”ל שנחטפה על ידי חוליית חמאס קטנה אך נועזת. בעוד החמאסניקים פושטים את מכנסייהם, פושטים טובי בחורינו (אחד מהם בחור ישיבת הסדר, שיש לו קשר רומנטי עם הבחורה, שבעצם חזרה בשאלה והתגייסה, בניגוד לעמדת הוריה, לצה”ל).

    חיילנו, מצילים את הבחורה מיד הזדים, ותוך כדי כך הורגים את כל הנקרא בדרכם. הסרט מסתיים לצלילי התקווה, בעוד החיילים עושים את דרכם לנתיבות, לתפילת הודיה נרגשת על קברו של הבבא סאלי, זי”ע.

    תגיד, יאיר, כאחד שיש לו מהלכים בקרנות, מה היית מהמר הסיכוי של הסרט לקבל מענק מהמדינה? בשישים שנותיה, יאיר, כמה סרטים שאתה יכול לשייך באופן מובהק לימין הפוליטי, זכו לתמיכה מהמדינה?

    כל אותם הסרטים שנעשו פה, וזכו להכרה בי”ל, שבהם מתהדרים כל אותם דרדקי התעשיה הישראלית, חולקים שני אלמנטים מובהקים: הם נעשו בכספי משלם המיסים העברי, והם לחלוטין-אבל לחלוטין, בעלי אג’נדה שמאלנית מובהקת.

    אפשר להתווכח על סגנונו של לפיד (לא צריך, האיש שמוק שמלא ב,ו-מ עצמו), אבל בשורה התחתונה, חייבים להודות על האמת. קרן הקולנוע הישראלית, עושה סרטי תעמולה פלסטינים. בכספי משלם המיסים היהודי. זו עובדה.

    צנזורה? זו זעקת הקרב של כל אותם צדקנים מטעם עצמם, שפעם אחרי פעם סותמים את פיותיהם של כל אותם אנשים שלא חושבים כמוהם. ואחר כך מתפלאים שחלקים מסויימים בעם חושבים ש”התקשורת” (שם גנרי לכל מי שהחזיק מצלמה, פנקס, טלפון סלולארי או עיפרון ביד) היא “שמאלנית”.

    =========

    רוה לקובי: עד שלא יבוא הבמאי/תסריטאי עם תסריט ביד ויראה לי שתסריט טוב הועדף על פני תסריט בינוני מסיבות אידיאולוגיות, אני לא קונה את הדמגוגיה הנפוצה שתסריטים בקרן נפסלים על פי השתייכות לימין. ואם יש תסריטאי כזה, אני מקווה שעמדותיי בבלוג הזה הבהירו כבר שאני מתנגד לכל אפלייה וסתימת פיות – מימין ומשמאל, מחילונים ומחרדים – ושאתמוך במאבקו, גם אם סרטו מייצג תפיסת עולם הפוכה למצע המפלגות שאני תומך בהן בימי הבחירות. שיקול הדעת של הקרנות צריך להיות אמנותי/מקצועי, לא פוליטי/תדמיתי. ואם אתה מביט בתוצרים הקולנועיים של ישראל וחושב שבישראל יש אך ורק קולנוענים שמאלנים, זו בעיה גדולה של הימין. שיקום בית ספר לקולנוע של הימין.

  42. צריך להפריד בין השיח הפוליטי והשיח האמנותי. גם אם ברמה מוסרית יש לי בעיה קשה עם כוונות המשורר ותוכן הסרט – הבעיה המוסרית שיש לי עם העובדה ששרת החינוך הורתה לעצור את מימון הסרט היא חמורה וקשה יותר. אמנים יש כמו זבל, מי מהם טובים יותר ומי מהם טובים פחות. ביניהם אודי אלונים ויונתן סגלים לרוב, שלבושתי לנצח ימשיכו להעניק לדעות הפוליטיות שלי את התחפושת המכוערת הזו של קולנוע אמנותי שבכוחו לדבר ברצינות רק לליבם של צופים אירופאיים מדושנים, שזה לא כזה קשה, אצלם השוואה שכזו כמוה כקוראסון שקדים חם בבוקר חורפי. בכל מקרה אין באנשים קטנים אלו, על נטיותיהם הפוליטי-אומנו-מיניות סכנה של ממש. ההוראה לעצור את המימון לסרט, אין האונים של כתרי שחורי מול הוראה זו ושלל התגובות המתלהמות פה שלא רואות את הבעיה האמיתית עליה מנסה רוה להצביע – ראו הוזהרתם – מחר לימור תאכל את ארוחת הבוקר שלכם.

  43. עדן 26 ינואר 2010 ב - 8:57 קישור ישיר

    “צ’רלי וחצי” הוא אכן סרט אנטישמי המעז לטעון (גם אם במובלע) שמתקיימת בישראל גזענות של אשכנזים כלפי מזרחיים היוצרת שני מעמדות בדומה לאפרטהייד בדרום אפריקה. יש לעצור מיד כל מימון לסרט זה הפוגע קשות במדינה ונועד בוודאי לרצות את אויביה, שמעתה יגידו כי היהודים גרועים כשאר העמים.

  44. אלמוני 26 ינואר 2010 ב - 14:12 קישור ישיר

    הבעיה היא לא אם הסרט הוא כמו שיאיר מתאר בכתבה או לא. לאף אחד גם לא תהיה בעיה אם הסרט ימומן באופן עצמאי. יש זכות דיבור וכל אחד יכול להגיד מה שהוא רוצה. הבעיה היא מי מממן את הסרט.
    קרן הקולנוע ממומנת ע”י משלם המיסים של מדינת ישראל הציונית. מן ההגיון שסרטים שאינם משרתים את האינטרסים של המדינה לא ימומנו על ידה. השאלה באיזה רגע עובר סרט את הנקודה שבה הוא ביקורת לגיטימית והשמצה, ועל השאלה הזאת הקרן כן צריכה לענות.
    אלו שרוצים באמת שהקרן תהיה מנותקת משיקולים פוליטיים צריכים לפעול לשינוי שיטת המימון בארץ. לדוגמא, במקום קרן ולקטורים, מתן פטור חלקי או מלא על מס הכנסה ומע”מ להפקות קולנוע ישראליות. זהו למעשה מענק עצום – דרך אגב כך עושים זאת בכל העולם. מן הסתם אז גם לא יהיו לקטורים שיוכלו להחליט מה ימומן ומה לא. כמובן שאיש לא יתמוך בהצעה כי הפוליטיקאים רוצים כוח על מה המדינה תממן והאומנים נהנים מהפרוטקציות שיש להם כרגע בקרן. כמו במדינה סובייטית. תהנו.

    ========

    רוה לאלמוני: קשקוש. המחשבה שסרטים צריכים לשרת את האינטרסים של המדינה היא מחשבה מזעזעת. מה גם ש”אינטרסים של מדינה” זו הגדרה תלוית רגע, תקופה ושלטון (אגב, “אינוויקטוס” של קלינט איסטווד עוסק, בין השאר, בדיוק בנושא הזה). ואני מבטיח לך שביום שבו יחוקק חוק שאוסר על קרנות הקולנוע לתמוך בסרט אם הוא לא “משרת את האינטרסים של המדינה הציונית”, יחוקק גם החוק האוסר על סרטים כאלה להיעשות בארץ גם במימון פרטי.

  45. אמיר 26 ינואר 2010 ב - 15:17 קישור ישיר

    אני מתחיל לתהות אם קוראי הבלוג פה הם אנשים שפשוט אוהבים קולנוע, או אנשים שעושים קולנוע.

    כיוצרים, אי אפשר שלא להיבהל ממקרים שכאלה, ומכל אדם שקם ורוצה למתוח גבולות על היצירה. יצא לי לא מזמן להשתתף באירוע פיצ’ינג של הקרן, ולהציג את הפרוייקט שלי, שמתעסק בין השאר במקומם של ערבים ישראלים בארץ שלנו. כשיצאתי להפסקה, תפס אותי מישהו שהיה בקהל והחל להגיד לי שהוא לא מבין איך הקרן לקולנוע בישראל תומכת בפרוייקט שלי, שבכלל מציג בעיות ערביות, ולמה מדינת ישראל צריכה לתמוך במשהו כזה.

    למיטב זכרוני, הסרטים מהמוצלחים ביותר בארצות שאינן ארץ הקודש הם סרטים שלאו דווקא היו נוחים לאזרחים של אותה מדינה. כל הסרטים האנטי מלחמתיים בארה”ב לדוגמא, שיצרו לא מעט אנטגוניזם, או סרטים כדוגמת 9/11 של מייקל מור, בזמן שארה”ב נמצאת במלחמה. כמובן שישנו הבדל, כיוון שפה מדובר בקרנות, ושם בכסף פרטי, אבל הקולות שעולים מהעם הם אותם קולות. אפשר להתווכח על איכות הסרטים, אבל לא על האם מותר או אסור לעשותם. זוהי סופה של היצירה האמיתית, הבלתי תלויה, החופשית. מפה והלאה, הכל הופך לתרגיל, למשוואה מתמטית עם גבולות ברורים, ולא לאמנות.

    זה מזכיר לי ויכוח שהיה לי פעם עם אבי, כשאיפשרו ליגאל עמיר להיפגש עם אשתו, שתחיה. אבא שלי התרעם, איך נותנים לאדם שרצח את ראש הממשלה תנאים שכאלה. ואני אומר, דמוקרטיה נשפטת דווקא ברגעים הקשים, דווקא כשסוגיות מוסריות מסובכות עומדות לנגד עיניו, זה הזמן שלה להוכיח את עצמה, גם אם אנחנו שונאים את החופש שהיא מאפשרת לרוצח של ראש ממשלה, או לסרט שעושה (או לא עושה) השוואה לשואה.

    קודם מאשרים את הסרט, אחר כך מנהלים את דיון על הנקודה שהוא מעלה. מי שהעניין חורה לו, אני שתעשיית הסרטים בקובה מחפשת יוצרים חדשים.

  46. אמיר 26 ינואר 2010 ב - 15:25 קישור ישיר

    ואגב השמצות של מדינת ישראל, בל נשכח את “השמצה” המצויין של יואב שמיר, שהופק באמצעות כסף מקרן רבינוביץ’ והרשות השניה לרדיו וטלוויזיה, עוד גוף שמשתמש בכספים ציבוריים. הסרט כולו עוסק בסוגייה האם מדינת ישראל עצמה משתמשת בזכר השואה למען מטרותיה הפרטיות, מה שלטעמי אמור לזעזע את האנשים פה הרבה יותר מהאם חייל ישראלי אונס באופן פיקטיבי אישה פלסטינאית.

    מה יותר גרוע, דמות המייצגת (וגם זה הרי לא נכון) את אזרחי ישראל, או סרט תיעודי שבא וטוען כי המדינה עצמה עושה זילות מהשואה, ומרוויחה מכך?

  47. בהמשך לתגובה 43 26 ינואר 2010 ב - 15:29 קישור ישיר

    בוקר טוב יאיר. יש כבר בית ספר לקולנוע עם אוריינטציה ימנית – דתית. קוראים לו “מעלה”, וסביר להניח שבוגרי בית הספר גם כותבים תסריטים המוגשים לקרן הקולנוע הישראלי.

    אולם עד עכשיו לא ראיתי אף בוגר של בית ספר זה שקיבל אפילו שקל מכתריאל שחורי.

    כנראה שבימין פשוט אין אנשים מוכשרים – אולי זה גנטי. הגיוני לא?

    ===========

    רוה לבהמשך: “מעלה” הוא בית ספר עם אוריינטציה ימנית??!! הצילו. לא סיפרו לי את זה.

  48. עופר 26 ינואר 2010 ב - 15:34 קישור ישיר

    לרווה: בתגובה 33 אתה מעלה נקודות נכונות והגיוניות על מטרות הקרן הישראלית לקולנוע, על חופש היצירה וכולי. כל מילה חקוקה בסלע. אלא שבתגובה 3 אתה מעלה טענות שאינן הגיוניות ואינן קשורות לנושא: על הקרן לממן כל יוצר בשם האומנות גם אם אותו יוצר עובר על חוקי הדמוקרטיה וחוקי המדינה? על הקרן לממן הסתה עבירות על חוק חופש הביטוי?!

    על הקרן לממן פעילות עבריינית ורק אחר כך לחקור את הפעילות? משט כזה הייתי מצפה לקבל מילד בכיתה א’ מתחסד ומיתם מול האשמות מורה ומחנכת ולא מפי אדם משכיל. הקרן לא יכולה לממן אדם העובר על החוק. נקודה. לא כל אדם המעז להתקרא אומן אכן אומן. לא כל יצירה תקרא יצירת אומנות.

    לו אתה, רווה, נציג של ארגון, נאמר חברת נסיעות, לממן את נסיעתו של פורץ המודיע לך כי עליו “לקחת מונית כדי לפרוץ לביתו של רווה”. בתור נציג ציבור תממן את מוניתו של פורץ בדרך אליך?!

    קרא את תגובתך שוב אות תקן אותי למקרא שלא הבנתי את תגובה 3.

    =============

    רוה לעופר: אבהיר. אחת הטענות שהועלו הן שיתכן שיהונתן סגל מצלם תסריט שונה מזה שאושר בקרן. ואז שאולי בתסריט הסודי יש שלל אמירות בלתי חוקיות. ושעצם צילום תסריט שונה ממה שאושר הוא עניין בעייתי מבחינה חוקית. הכל ספקולציות שנובעות מהעובדה שכולם כאן (כולל אני) מדברים באוויר מבלי לדעת כלום על העובדות. זה אכן רעיון טוב שהקרן תעקוב אחרי התסריטים המאושרים לוודא שהם אכן אלה שמצולמים – בלי קשר לצנזורה או אידיאולוגיה. אבל בכל מקרה, אם נעשה משהו בלתי חוקי מחוץ לטווח הראייה של הקרן, יש דרכים לטפל בו בדיעבד. העניין הוא שלפיד לא מדבר על חוק. הוא מדבר על סתימת פיות מנושאים שעושים לו צמרמורת אישית.

  49. עופר 26 ינואר 2010 ב - 15:36 קישור ישיר

    כשכתבתי בתגובה 50 על “תגובה 3” – טעיתי, הכוונה לתגובה 10

  50. עופר 26 ינואר 2010 ב - 15:55 קישור ישיר

    מקבל את התגובה ל50 ומסכים עם כל מילה.

  51. ברק 26 ינואר 2010 ב - 15:55 קישור ישיר

    “חייל שלא אנס פלסטינית הוא גזען !”
    לא רק שטענות סגל הן שקריות [כי אין מקרי אונס של פלסטינאיות], הטענה “השמאלנית” נגד חיילי צה”ל היא בדיוק ההפוכה ! שהסיבה שאין מקרי אונס של פלסטינאיות היא שחיילי צה”ל גזענים.
    ראו עבודתה זוכת הפרסים של טלי ניצן:
    http://www3.openu.ac.il/ouweb/owal/new_books1.book_desc?in_mis_cat=112530

  52. חוני המעקל 27 ינואר 2010 ב - 8:06 קישור ישיר

    אולי תעשה משהו עם תגובות 6 ו-13?
    לא לעניין שאתה מגיב תגובות שחצניות ואגרסיביות כלפי אלה שלא מצדדים בך ומאידך גיסא נמנע מלמחוק, שלא לומר להגיב לתגובות לא במקום.

  53. לחוני המעקל 27 ינואר 2010 ב - 8:22 קישור ישיר

    למה שרוה ימחק תגובה שממצה בארבע מילים את מה שהוא מנסה לטעון?

  54. למגיב לחוני המעקל 27 ינואר 2010 ב - 9:00 קישור ישיר

    כבעל הבלוג יש לו את האחריות לשמור על תרבות הדיון ולא לגרום לו להיגרר לפן האישי.
    מה שלא ענייני אמור להימחק.

    מעניין כיצד הוא היה מגיב לתגובה דומה אליו…

  55. בר-תנא 27 ינואר 2010 ב - 10:06 קישור ישיר

    אל מול הצדק המוחלט בצד המתקרא פלסטיני,או חמס,ועכשיו פרה שבה אסור לגעת.יוצרים רדודים, שמחפשים צבע לפלקט ללא עומק.שחיבים להיות עיזים עיורות בעדר שבכרי היה בו המשכוכית.
    הרועה נמצא כאן,ובעל החווה בגרמניה.
    לנדבות,ניתן לפנות ישר לאירופה,ולמרק את מצפונה.

  56. מקומם 28 ינואר 2010 ב - 14:25 קישור ישיר

    ראשית תודה ללוטם בתגובה 37 הוצאת לי את המילים מהפה.

    מעניין-מה יוצרים ישראלים עושים במטרה לגייס כספים ונשאלת השאלה מה בעצם רצה לומר היוצר. והאם הצליח לשמור על שהיה לו לומר.
    ואכן לא מפליא שכולם מתקוממים ומתבלבלים –

    בדרכו המסתורית עברה יצירתו של יהונתן מטמורפוזה מסרט שואה, לסרט על כיבוש ישראלי בעזה..

    לכאורה הדבר היחיד שנשאר הוא הקשר בין שתי הנשים והאונס.. אך שימו לב לכרזת הסרט, סרט העוסק באונס – שעל הכרזה שלו מתנוססת רגל נשית סקסית של אישה שמנסה להגיע בפיתוי אל חייל…

    מבולבלים?
    חכו לסרט…

  57. גיל 28 ינואר 2010 ב - 14:47 קישור ישיר

    סרט עם נטלי עטיה בתפקיד הראשי.. שום שחקנית ישראלית לא הסכימה לשחק בסרט הזה.. בטוח יהיה להיט!

  58. למקומם 28 ינואר 2010 ב - 15:50 קישור ישיר

    הפוסטר הוא רק כדי למשוך צופים, פוסטר סקסי משמע יותר מושך מבחינת צופים.. אני בטוח שהסרט לא מציג את הפלשתינאיות כמפתות חיילים.

  59. אילן 3 פברואר 2010 ב - 12:16 קישור ישיר

    להיות ישראלי השבוע זה לאיים לסגור את הקרן הישראלית לקולנוע, לחייך ולומר לעצמך שחבל שאבא לא כאן לראות את זה.

  60. יוני 11 אפריל 2010 ב - 20:32 קישור ישיר

    חתיכת מניאק בוגד


השאירו תגובה