07 מרץ 2010 | 09:30 ~ 15 תגובות | תגובות פייסבוק

פה מלא

מה דפוק בזה שהמפיצים ובעלי בתי הקולנוע הם אותם אנשים? הנה המחשה:


ביום חמישי, 18.3, ייפתח בראשון לציון מתחם סינמה סיטי 2, עם 20 מסכים. הפתיחה של סינמה סיטי הראשון בצומת גלילות היתה אירוע מהפכני בתולדות הקולנוע המקומי, המקום הזה שינה את חוקי המשחק מן הקצה אל הקצה, גרם לכל בעלי בתי הקולנוע – שזילזלו בו בתחילה – לשנות את תוכניותיהם, והפך את הקולנוע הישראלי לסחורה לוהטת: ההצלחות של “סוף העולם שמאלה”, “בופור”, “אביבה אהובתי” ו”איים אבודים” רשומה לזכות סינמה סיטי, בו נמכרו רוב הכרטיסים לסרטים האלה. מאז, המתחרים יצרו את המותגים יס פלאנט וגלובוס מקס, שכבר עקפו לא אחת את האיכות של סינמה סיטי המקורי. כך שיש ציפיה מסוימת מסינמה סיטי החדש בחולות ראשון – שנבנה ללא כל מגבלות הגובה והתכנון שהיו לסינמה סיטי המקורי, שחבר למבנה קיים בבעלות תנובה. האם גם המגה-פלקס החדש יעשה מהפכה?


אולי מפכה חווייתית, אבל בסוף השבוע הראשון בו, אני תוהה מה יהיה בכלל לראות בו. חברת יונייטד קינג, חברת הפצת והפקת סרטים, שמפעילה את סינמה סיטי והיא אחת השותפות העיקריות בו, תפיץ בסוף השבוע הבא חמישה סרטים בבת אחת. חמישה סרטים! אין בזה שום הגיון. הרי החברה למעשה מפיצה סרטים מתחרים של עצמה. איך מפיצים חמישה סרטים בבת אחת? במי משקיעים תקציב יחסי ציבור ובמי משקיעים פרסום? ברור שכמםיצים חמישה סרטים ביחד זו פעולה שמצהירה שהסרטים הם בכלל לא העניין כאן. התחושה היא שבסינמה סיטי מצפים שהסקרנות לבדה תגרום לרבבות אנשים להציף את המתחם בימי פעילותו הראשונים. כולם יבואו לחזות בפלא הזה. ואם הם כבר שם, הם בוודאי ירצו להיכנס לסרט. אז למה להציג סרטים של מפיצים אחרים, שאיתם צריך לחלוק ברווחים? בואו נמלא כמה שיותר אולמות בכותרים שלנו, כך שמאה אחוז מהכרטיס יישאר בידינו. וכך, חוץ מסרט מסקרן אחד, יוצאים לצידו ארבעה סרטים שהם בבחינת בשר התותחים של המפיצים.


מה הסרטים? “סופר צללים” של רומן פולנסקי (שזכה בפרס הבימוי בפסטיבל ברלין), הוא המוכר ומבקרן שבחבורה. ולצידו: “רחובות ברוקלין” של אנטון פוקוואה (“יום אימונים מסוכן”) עם ריצ’רד גיר, שהוקרן בפסטיבל סאנדאנס לפני שנה (ורק עכשיו יוצא גם באמריקה); סרט האנימציה “אסטרו בוי”; “חוזה אינטימי”, סרט שלא שמעתי עליו, שביימה ג’יידה פינקט סמית (אשתו של וויל סמית); ו”סולומון קיין”, סרט אקשן במימון אירופי, שהפיק סמיואל חדידה, השותף הצרפתי של האחים אדרי בהקמת סינמה סיטי.



ההפצה של חמשת הסרטים האלה ביחד – בייחוד חמישה סרטים שנדמה שחלקם גורדו מתחתית החבית – עושה לסינמה סיטי נזק תדמיתי איום ונורא, כאילו שמדובר בשוק פשפשים קולנועי, ולא בבוטיק המציג את מיטב התוצרת (או לפחות את התוצרת הכי פופולרית ומבוקשת). ובעיקר, יש בזה לא מעט בוז כלפי הקהל, שנראה במגיע מעמדה שבו מה שחשוב הוא הקומפלקס ולא הסרטים שבתוכו. כשזה קרה בתחילת ימי סינמה סיטי המקורי, כשהיו כמה מפיצים מקומיים קצרי רואי שהחרימו את המתחם וסרבו לתת להאחים אדרי את סרטיהם (עד שהם הבינו כמה כסף הם מפסידים), אז זה היה בלתי נמנע. אבל כיום? אלא אם יש סכסוך חדש בין המפיצים המתחרים ובין אנשי סינמה סיטי שאני לא מודע לו, ההחלטה להציף את המתחם בחמישה סרטים זניחים של אותו מפיץ נראית כמו גרגרנות לשמה.



תנו לי להבהיר ולחדד: אני לא בא בטענות כלפי הסרטים. לא ראיתי אותם. אולי כולם נהדרים. הטענה שלי היא גם אם מדובר בחמישה סרטים מצוינים, אני לא מכיר תקדים לזה שאותו מפיץ מוציא בבת אחת חמישה סרטים. אי אפשר ל*הפיץ* סימולטנית חמישה סרטים. כל סרט צריך את המקום שלו ואת הזמן שלו ואת הקמפיין שלו. להוציא חמישה סרטים יחד זה לא “להפיץ” אלא “להשליך”. ואם הם גם טובים, זה בכלל מכעיס, כי אז הם טורפים האחד את השני.


נושאים: בשוטף

15 תגובות ל - “פה מלא”

  1. איתן 7 מרץ 2010 ב - 9:47 קישור ישיר

    עוד בעניין הפצה:

    אתמול לא הייתי בהרצאת האנימציה שלך. למה? כי הייתי בסרט. מסתבר שאת אחת הסחורות הכי חמות בעולם הקולנוע של 2008, המפיצים החליטו להוציא למסכים של ישראל 2010 (או לפחות לעשות לו סבב סינמטקים קצר). מדובר בסרט האירי “רעב”.

    ההקרנה אתמול לוותה בהרצאה מאירת עיניים, שנתנה רקע חשוב להתרחשויות בסרט. וההתרשמות שלי מהסרט, בקצרה: מרשים מאוד מבחינה אמנותית, עקר רגשית.

    אני מניח שתכתוב קצת יותר על הסרט בקרוב. נרחיב אז.

  2. עמית איצקר 7 מרץ 2010 ב - 10:12 קישור ישיר

    יאיר, אל תזלזל סתם בסרטים בגלל שהם כביכול “זניחים”. אני אישית דיי מצפה ל”סולומון קיין” בעיקר בגלל הבמאי מייקל ג’יי באסט שעשה בעבר שני סרטי אימה מאוד מעניינים. אלה היו “משמרת מוות” וWilderness. שווה לך להעיף בהם מבט.
    “רחובות ברוקלין” של פוקוואה (שאני אישית לא אוהב אותו) קיבל ביקורות לא רעות בכלל ורשימת השחקנים בו תמשוך בוודאי קהל.

  3. רז-ש 7 מרץ 2010 ב - 10:28 קישור ישיר

    בתור צופה ממוצע אני לא מסכים עם הרושם שלך. הסרטים שהם מפיצים שונים מאוד אחד מהשני ופונים לקהלי יעד שונים לחלוטין. לדעתי יש משהו חגיגי בזה שאולם/ קומפלקס קולנוע נפתח עם חמישה סרטים חדשים. המסר כמו שאני מבין אותו הוא בואו כל המשפחה וכל אחד יכנס לסרט שמעניין אותו.
    בכל מקרה לא נראה לי כזה קריטי ונראה לי שכל הפוסט הזה קצת יצא מפורפורציה.

  4. The Face of Jewish Revenge 7 מרץ 2010 ב - 10:33 קישור ישיר

    מסכים לשם שינוי עם עמית. גם מטען כאב, מר פוקס, אנשים מצחיקים, נחשבו כולם כסרטים זניחים ולכן לא זכו להפצה.כן ירבו הסרטים הזניחים. מה לעזאזל רע בזה שכעת יגיעו יותר סרטים לארץ?

  5. שירית 7 מרץ 2010 ב - 10:53 קישור ישיר

    רק על מנת לסבר את האוזן, סלומון קיין הוא אחד הסרטים המכניסים כרגע בלונדון ואף זכה למקום של כבוד ברשימת בחירת המבקרים של טיים אאוט לונדון בשבוע החולף.

  6. סטיבי 7 מרץ 2010 ב - 11:58 קישור ישיר

    זניחים יותר או פחות, הסרטים האלה יוצאים גם יחד עם “אליס בארץ הפלאות” ו”נער משום מקום”.
    השאלה היא אם הם מפרסמים את הסרטים האלה או באמת סומכים על הקהל שיגיע לקומפלקס בלי לדעת לאיזה סרט (של מפיצים אלה) הוא רוצה ללכת, אם בכלל.

  7. רני 7 מרץ 2010 ב - 12:00 קישור ישיר

    בקומפלקס יהיו 20 אולמות וחמשת הסרטים הללו לא ילאו את כולם, גם אם חלקם יוצגו במקביל ביותר מאולם אחד. זה אומר שיחד איתם יוצגו גם סרטים נוספים של מפיצים נוספים ואני באמת שלא רואה פה כל בעיה.

  8. מיכאל 22 7 מרץ 2010 ב - 14:57 קישור ישיר

    איתן –
    יאיר כתב על ‘רעב’ לפני כשנתיים,
    כאשר הוא הוצג בפסטיבל חיפה או ירושלים, לא זוכר כבר..

  9. עומר 7 מרץ 2010 ב - 17:28 קישור ישיר

    איתן, ראיתי את הסרט “רעב” כשהוא הוצג בפסטיבל ירושלים כבר לפני שנתיים.
    סרט מעניין חזותית אבל בכלל לא מפתיע שלא נמצא לו מפיץ. זה סרט קשה מאוד לצפייה – כמה קהל אתה חושב שיבוא לראות אותו?

  10. רז 7 מרץ 2010 ב - 19:12 קישור ישיר

    ראיתי את “אסטרו-בוי”, ולמרות שהוא לא יצירת מופת בשום מובן, זה סרט מהנה מאוד, עם אחלה אקשן, שעושה (בניגוד למרבית העיבודים ההוליוודיים ליצירות מאנגה ואנימה – ובמקרה הנוכחי מדובר בגם וגם) כבוד למקור.
    “סלומון קיין” גרף לא מעט קריאות התפעלות מצד מבקרי ז’אנר שונים, ואני בהחלט מצפה לראות אותו. נחמד שמביאים לנו גם אותו – סרטי ז’אנר שוליים יותר לא זוכים בדרך-כלל להפצה פה בארץ.

    אני מסכים איתך (יאיר) בכל הנוגע לחוסר-התקינות של הבעלות הצולבת על בתי קולנוע והפצת סרטים בארץ, אבל נראה שהפעם תלית אותה על הקולב הלא-נכון.

  11. רותם 7 מרץ 2010 ב - 19:25 קישור ישיר

    אני חושב שהבעיה שיאיר מציג תהיה אקוטית אם כך יהיה כל שבוע. אבל בהנחה שזה מילוי ראשוני לפתיחה, אז לא צריך לחשוש.

  12. דודי 7 מרץ 2010 ב - 23:38 קישור ישיר

    וואו, יאיר כותב מילה רעה על יונייטד קינג, והאחים אדרי… זאת באמת כותרת…

  13. אני 8 מרץ 2010 ב - 19:51 קישור ישיר

    רק על מנת לסבר את האוזן גם כשנפתח הקומפלקס הראשון בארץ, רב חן דיזינגוף למי ששכח ( על 5 האולמות שבו ) יצאו 5 סרטים בבכורה ארצית, רק שאז היו אלה בהחלט סרטים עם תוית של איכות, רובם כמדומני הופצו ע”י אותה חברה.
    ובקשר למדיניות שאתה מתאר, היא נהוגה כבר שנים בסיטי, עת מוקרנים שם סרטים רבים שלא ממש נספרים ובטח שלא רואים מסך במדינות “מתוקנות” וכל תפקידם כאן הוא להנות מנחיל המבקרים הפוקד את המתחם בסופי שבוע, ד”א לא אחת סרטים זניחים אלה מוצגים באולמות מרכזיים וכך דופקים קופה מוצלחת על חשבון סרטים אחרים ומבוקשים שנדחקו לאולמות קטנים יותר.
    והחייל הקרבי שרואה שבת פעם בשבועיים שלושה רק יכול לומר תודה שיש לו זוג כרטיסים לסרט בסיטי עם החברה או עם החבר’ה, חבל שהאיכות לא משהו.

  14. Theola Poley 7 פברואר 2011 ב - 4:03 קישור ישיר

    I wanted to thank you for this great read!! I definitely enjoying every little bit of it I have you bookmarked to check out new stuff you post.

  15. מיכאל 23 6 מאי 2011 ב - 22:30 קישור ישיר

    סולומון קיין סרט די מאכזב


השאירו תגובה ל - סטיבי