מותגים
The grabbing hands grab all they can
אחרי יממה של דיאטת אינטרנט, הנה מה שמצאתי בבלוגים ביום שאחרי האוסקרים. קחו לכם כמה דקות לצפייה בקצת אקשן:
1.
הנה "לוגורמה", סרט האנימציה הצרפתי שהביס את "וואלאס וגרומיט" הרביעי. כמו שאמר המפיק: תודה ל-3,000 נותני החסות הלא רשמיים שלנו. וכמו שאני מכיר את אמריקה התאגידית, עכשיו שהסרט זכה באוסקר, בטוח תצוץ לפחות חברה אחת שתתבע את יוצרי הסרט על שימוש לא מאושר בלוגו שלה. בייחוד שעכשיו ידוע שהיוצרים הם צרפתיים… ולחילופין: יוצרי הסרט עשויים להיות מוזמנים לביים את סרטו הבא של רולנד אמריך. זה מאותה אסכולה. אבל גם לא מעט רגעים שנונים בסרט.
2.
אחרי האוסקרים שודר באיי.בי.סי הטריילר החדש ל"איירון מן 2 ". הו, הקיץ מתקרב. אהבתי. ככה זה נראה:
קבלו גלרייה של כמאה תמונות מתוך הטריילר.
3.
"לוגורמה" נגמר בחלל החיצון. ו"איירון מן" ממריא עד לשם. וגם, מתברר, ריאן בינגהם. אם אתם מחמשת האנשים שאהבו, כמוני, את "תלוי באוויר", הנה סצינת חלום אסטרונאוטית של ג'ורג' קלוני שנחתכה מהסרט ונמצאת בדי.וי.די שיוצא באמריקה היום:
שישה אנשים, יאיר.
גם אני אהבתי מאוד את "תלוי באויר". והקטע שצירפת ונחתך הוא יפהפה. אולי רייטמן חתך אותו בגלל שהוא חשש שהקוליות בקטע, שמרפרר לסרטים קודמים של קלוני ("סולאריס", והשוט האחרון של "מייקל קלייטון"), קצת תפגום באוירה הכללית של הסרט. אבל כמו שהוא, זה קטע יפהפה.
בחיי שבא לי לראות את הסרט הזה שוב.
"תלוי באוויר" בהחלט סרט מעולה והסצינה הזאת יפה אבל לא מתאימה בשיט לסרט.
ובינתיים – טבח ב"וראייטי". שיפתחו בלוג.
מפחיד כמה העיר בלוגורמה ניראית מציאותית. אנחנו כל כך רגילים שכל דבר מכוסה בלוגו שלוקח זמן להבין שהם מתחו את הקונצפט קצת מעבר.
"תלוי באוויר" הוא אחד הסרטים הטובים שיצאו השנה, ואני לא חושב שהדעה הזו מוגבלת לששה אנשים בלבד.
חבל שהורידו את הסצנה. בעיני טובה יותר מרובו של הסרט. מזכירה לי את קובריק.
גם לוגורמה מוצלח מאד וגם הסצינה החתוכה מעולה, לטעמי אפשר היה להשאיר אותה בסרט.
סצינה מ ד ה י מ ה !!!!
פשוט נפלאה. הנפש ממריאה איתו. איזה יופי.
לדעתי אחת הסצינות המקסימות בסרט.
איזו טפשות להוציא אותה…
הכל מחוויר לעומת הטיזר החדש של טרון. פשוט וואו.
'לוגורמה' הוא מבוכה אחת גדולה. סרט עם רעיון התחלתי חביב שנמשך ונמתח עד שאין מה לעשות איתו יותר וצריך להרוס הכול. כמה חברי אקדמיה צלחו אותו עד הסוף? או שהספיקה להם שתי דקות של הברקה ו'וי' על הטפסים? נשגב מבינתי.
ובסינמטקים השבוע הוא שבוע הקולנוע הפיני. ערב הפתיחה היה אתמול, עם הסרט "בית הפרפרים האפלים". סרט שהכל טוב בו, חוץ מהסרט עצמו. סיפור על פנימיה לנערים בעייתיים, על אי בודד, שנשלטת ביד רמה ע"י מורה עם שיטות חינוך מקוריות. גיבור הסרט, אחד הנערים, נרדף ע"י עברו, ובמקביל, עובר הרפתקאות שונות בפנימיה.
הצילום נהדר, המשחק מצוין (של כל השחקנים, ולטעמי במיוחד השחקן שמשחק את מנהל הפנימיה, שנראה כמו תאומו האובד של ווילם דפו. הנה תמונה http://www.karjalainen.fi/Karjalainen/Teemat/palkitusti_paras__ja_seksikk%C3%A4in_3905296.html ), המוזיקה מרשימה (אם כי השימוש בה מוגזם מעט), והסיפור בככלותו מעניין, אבל שילוב העבר בהווה מסורבל, והדרמה, בסופו של דבר, לא עובדת. מה שנשאר הוא מוצר יפה לעין, מרשים, אבל לא אפקטיבי.
אה, כן. קאטי אוטינן (הקבועה של קאוריסמקי) נמצאת גם כאן. תפקיד קטן וטוב.
נירית אנדרמן מפזרת במעט את ערפל המסתורין מעל סרטו החדש של ערן קולרין המצטלם בימים אלו. כדאי לקרוא.
http://www.mouse.co.il/CM.articles_item,392,209,46719,.aspx
יואב (10) – נראה לי שפספסת את הפואנטה של לוגורמה. קל לפספס אותה. אני אתן לך רמז: זה סרט ביקורתי.