10 מרץ 2010 | 10:54 ~ 18 תגובות | תגובות פייסבוק

פיליפ סארד ילחין את סרטו של אבי נשר

הו הו, איזו בשורה נפלאה. שמעתי על זה שמועה לפני כמה שבועות, אבל עכשיו הגיע הקומוניקט הרשמי: המלחין פיליפ סארד ("טס", "הדייר", ושלל סרטי קלוד סוטה) ילחין את סרטו החדש של אבי נשר. ואגב כך אני מגלה ששם סרטו של נשר שונה שוב והוא נקרא כעת "פעם הייתי" (הרבה יותר טוב מ"שיעור באהבה", שהיה שמו של הסרט בעת הצילומים, או "גמדים", שהיה שם הסרט בזמן הכתיבה. סרטיו של נשר תמיד עוברים שינויי שם בשלבי העבודה השונים עד שהם מתייצבים על השמות הסופיים. "סוף העולם שמאלה" נקרא בתחילה "העולם הזה" ואז "סוף העולם". "הסודות" נקרא בתחילה "אמת").


בפעם הקודמת שסארד עבד עם במאי ישראלי זה היה כשהלחין את "כל החיים לפניו" של משה מזרחי, שזכה באוסקר הזר ב-1977. מי ששידך בין נשר לסארד הוא הצלם הצרפתי של הסרט (ושל "הסודות" ושל "מפריז באהבה" עם ג'ון טרבולטה), מישל אברמוביץ. ההקלטות יערכו באולפני אבי רוד בלונדון.


nesher-sarde

אבי נשר ופיליפ סארד בפריז. צילום: מישל אברמוביץ


מתוך ההודעה לעיתונות:



את "השידוך" בין סארד ונשר עשה צלמו הצרפתי של הסרט, מישל אברמוביץ, שהכיר את סארד בזמן שעבד כעוזר צלם עבור קלוד סוטה. "אני מכיר את סארד כמלחין מאוד בררן, ואנין טעם שנכנס רק לפרויקטים מאוד מיוחדים", אומר אברמוביץ'. "קיוויתי שהסרט ידבר אליו כפי שדיבר אליי, ושמחתי לשמוע שהוא מצא בסרט ערכים קולנועיים מאוד ייחודים. אני סבור שהצלחתו הבינלאומית המאוד גדולה של הקולנוע הישראלי בשנים האחרונות גם היא תרמה לעניינו של סארד לשתף פעולה עם יוצר ישראלי."


===========


ליווינו כאן את הצילומים בחיפה של "פעם הייתי" של אבי נשר (לשעבר "שיעור באהבה").


==============


כזכור, לפני כארבע שנים היה אמור המלחין הצרפתי גבריאל יארד ("הפצוע האנגלי") להלחין את "הסודות" של נשר. אבל שיתוף הפעולה הזה נגדע בגלל מלחמת לבנון השנייה.


===========


ואתם שמים לב מה מתבשל לנו? אבי נשר ודובר קוסאשווילי וניר ברגמן בעריכה. ערן קולירין ויוסף סידר בצילומים. וסרט של צוות "ארץ נהדרת" שמכווננן לקיץ.

נושאים: בשוטף

18 תגובות ל - “פיליפ סארד ילחין את סרטו של אבי נשר”

  1. פול קרסי 10 מרץ 2010 ב - 11:11 קישור ישיר

    מחכה לסרט של דובר,מקווה שלא יאכזב.

  2. איתן 10 מרץ 2010 ב - 11:20 קישור ישיר

    כן, רק למה כולם שוב נדחסים לחלון הזה שבין יולי (פסטיבל ירושלים) לבין ספטמבר (האופירים) ?

  3. נאור 10 מרץ 2010 ב - 13:04 קישור ישיר

    ובתוך כל זה
    http://www.kolnoan.co.il/news/news.aspx?newsId=3467

  4. חיליק 10 מרץ 2010 ב - 13:34 קישור ישיר

    וגם זה מתבשל

    http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3855547,00.html

  5. אורי 10 מרץ 2010 ב - 14:20 קישור ישיר

    איתן – התשובה בגוף השאלה

    גם דובר וגם ניר מעבדים ספרים שבעניני לא היה צריך ואי אפשר היה לעבד. במובן הזה אני יוכל להיות רק מופתע לטובה. בייחוד מברגמן – ספר הדקדוק הוא בעיני ספר איום ונuרא וכמו שמישהו לרוץ איתו טוב הרבה יותר מהספר (אם כי לא מהעטיפה – http://shiraglezerman.com/gallery/g4/) אולי פה יקרה נס. מצד שני – מישהו לרוץ איתו ממש מבקש עבוד למדיום חזותי. יש שם ספור, מה שקצת קשה להגיד על הספר השני, שמתאר באריכות עצירות.
    התגנבות יחידים זה ספר כל כך מושלם וטוב, שגם עם יש בו ריח של סרט קשה יהיה שלא להתאכזב. אומר משהו שישמע כפירה בעקר (אבל רק ישמע): רוחב היריעה של התגנבות יחדים, על שלל דמויותיו המרובדות, מזמין סדרת טלוויזיה, ולא סרט. בעיקר יהיה מעניין לראות איך המגע רב התנופה אך המעט גס של דובר יסתדר עם העדינות של קנז. ובטח יהיה דבור על הגרוזני מהשוליים שעושה סרט על טירונוץ כ"ל.
    ונשארנו עם קולורין – ציפיות גבוהות. הדבר הכי מסקרן בעיני: קולורין עושה סרט של חצי מליון שקל בעשרה מליון! wtf? לאן הכסף הזה הולך? עם כל הכבוד לצילומים בגרמניה, זה תקציב גדול. על מה הוא הולך? מצד אחד חששות לשומנים יצירתיים ואחרים – מצב שני בכיף שיהיה לו. שיעשה סרט כמו בןאדם. מגיע לו.

  6. Eran 10 מרץ 2010 ב - 18:17 קישור ישיר

    wtf?
    קורי היים מת בגיל 38

  7. דוביק 10 מרץ 2010 ב - 20:31 קישור ישיר

    וטריבקה מפרסמים את הסרטים בתחרויות. נציג ישראל בתחרות התיעודית: אלכסנדר גנטלב עם "כבוד הגנב"(בקרוב בדוקאביב).

  8. רובין 11 מרץ 2010 ב - 8:21 קישור ישיר

    אליס בארץ הפלאות – כבר כמעט ואין כרטיסים ביס פלאנט לסופ"ש הראשון !!!

  9. נו אז 11 מרץ 2010 ב - 9:47 קישור ישיר

    אווטאר – כבר כמעט ואין כרטיסים ביס פלאנט לסופ”ש ה- 13 !!!

  10. לקטור 11 מרץ 2010 ב - 11:28 קישור ישיר

    עם כל הכבוד לשמות שהזכרת אז אבי נשר נמצא במקום אחר לגמרי – הוא עשה מספר רב של סרטים מצליחים מסוגים שונים. קולירין עשה שני סרטים – אחד מדהים, והראשון פושר למדי. סידר עשה שלושה סרטים – שניים מביכים ואחד מצוין (בופור. דובר עשה שני סרטים – אחד מקסים והשני איום ונורא. ניר ברגמן – עשה סרט אחד מקסים – ושתי סדרות טלויזיה מביכות מאד. בקיצור – המשכיות בקולנוע הישראלי צריכה להיות המטרה של התעשיה. אני לא בטוח שהתסריטים של הבמאים האלה, ולצערי קראתי אותם, ואני יכול להעיד שהם מאד מאד בעייתים וחלשים, יעשו את העבודה וירימו אותם לגבהים של היצירות הטובות שלהם.

  11. רוביק 11 מרץ 2010 ב - 15:07 קישור ישיר

    נו בחייך לקטור, הצלחה זה לא הכל בחיים. עדיף מאה "מתנה משמיים" על עוד "סוף העולם שמאלה" אחד.

  12. פול קרסי 11 מרץ 2010 ב - 20:49 קישור ישיר

    לקטור,שכחת לציין שאבי נשר ביים כמה יצירות מופת בארה"ב כמו Mercenary,פצצת זמןודופלגנגר.לא מביך בכלל.
    ואם אני לא טועה מתנה משמיים הרוויח יותר כסף מכל סרט אמריקאי שאבי נשר ביים.

  13. רפי 11 מרץ 2010 ב - 22:28 קישור ישיר

    אבי נשר. נו באמת…

  14. לקטור 12 מרץ 2010 ב - 0:44 קישור ישיר

    מישהו פה באמת חושב שמתנה משמים הוא סרט? דובר הוא יוצר קולנוע עם פוטנציאל ענק. אחד הגדולים שהיו פה. אבל ההצלחה בלבלה אותו. ועד שהוא לא יחזור למקורות שלו – סיפור אישי משפחתי גרוזיני שהוא מכיר, יהיה חבל להמשיך לראות אותו מתבזבז. והדברים שהוא בעצמו אמר על הקולנוע הישראלי נכונים בעיקר לגביו. לעשות סרט שוד ולא להראות את השוד, זאת בדיוק העתקה החיוורת שהוא האשים בה את הקולנוע שלנו. אבי נשר יוצר קולנוע ענק. כשאני מדבר על הצלחה אני בכלל לא מדבר על כרטיסים – סרט כמו הלהקה הוא קלאסיקה ישראלית. וסרטים פחות מצליחים שלו כמו זעם ותהילה הם סרטים חזקים ועובדים. ובעצם רוביק השתובה לשאלה שלך היא כן – הצלחה היא הכל בחיים. לא הצלחת כרטיסים אבל הצלחה במעשה האומנותי היא בהחלט המטרה של במאי קולנוע.

  15. רוביק 12 מרץ 2010 ב - 22:36 קישור ישיר

    העובדה ש"הלהקה" הוא קלאסיקה ישראלית לא אומרת כלום. קולנועית זה סרט גרוע, אפילו מתחת לזה – מצולם רע, תסריט מציצני, משחק צעקני. אז מה בדיוק "ההצלחה במעשה האמנותי"? איך מודדים את ההצלחה הזו? לאיזה מעשה אמנותי משתייך הסרט הזה? זו סתם הגדרה חלולה שבאה לתת תוקף לאיזה ניסיון מאד אינטואטיבי לקבוע עובדות: נשר הוא ענק, דובר הוא יוצר מתחיל. וזה בדיוק לב הענין: ההתנשאות כלפי דובר: שיחזור לעשות סרטים גרוזינים (ואנחנו, האבי נשרים, נעשה סרטים על הלהקה, על דיזינגוף, על עיירות הפיתוח, על החברה החרדית ועל הסכסוך – לנו מותר לעשות הכל). אבל האמת היא שבשניים וחצי פיצ'רים שלו (אם מחשיבים גם את "עם חוקים"), דובר גילה יותר קולנוע ומחשבה קולנועית מאבי נשר. אין מה לעשות.

  16. משה 19 מרץ 2010 ב - 1:58 קישור ישיר

    מתבשל כאן משהו הרבה יותר עקרוני.
    תאופיק אבו והיל (סוף סוף), קולירין, ריקליס, ברגמן בעריכה סידר ודוידוף עוד רגע בצילומים.
    הקרן הירושלמית נתנה עבודה ועם השחקנים המרכזיים בתעשייה…!!עספור בטלוויזיה…חלקנו גדל על פלורנטין ותל אביב של עירית לינור, התמות הבאות (או לחלופין מכתיבי הטעם אוחזי הכסף) הם בתים מצופים אבנים ירושלמיות…. הידים יגדלו בקיום תרבותי שמתכתב עם ירושלים – ההשלכות יותר ממעניינות

  17. web analytics 7 דצמבר 2010 ב - 8:27 קישור ישיר

    Mate this spam comments here are driving me nuts! Get rid of it!

  18. Shanta Maney 4 פברואר 2011 ב - 4:53 קישור ישיר

    Thanks for the post. I enjoyed reading it.


השאירו תגובה