15 מרץ 2010 | 11:23 ~ 25 תגובות | תגובות פייסבוק

בורסת הכוכבים

ghost_writer


הלו הלו, מה קורה פה?! גם ב”הארץ” וגם באתרי אינטרנט בגרסת הפלאש, צצו אתמול והיום מודעות ל”סופר הצללים” של רומן פולנסקי. ומה אני רואה? שיש כבר כמה וכמה מבקרים שהעטירו על הסרט הזה כמה וכמה כוכבים. רק, אני תוהה, איפה פורסמו הביקורות לסרט הזה שכבר אפשר לשלוף מהם כוכבים? לא מצאתי כאלה, אם היו אנא הפנו את תשומת ליבי.


(מתן שירם מ”גלובס” מגיב: “הביקורת שלי, שציטוט ממנה הובא בפרסומת לסרט ‘סופר הצללים’, לקוחה מכתבה שפורסמה ב’גלובס’ כחלק מן הסיקור השוטף של פסטיבל הסרטים של ברלין, בו נכחתי. שם, בברלין, צפיתי בבכורה העולמית של הסרט. זו הסיבה היחידה לכך שהקדמתי את הקרנת העיתונאים בארץ. בשוטף, אגב, אני לא מפרסם ביקורות קולנוע (אני רק מסקר את התחום). ענת טוריסקי היא מבקרת הקולנוע של ‘גלובס'”. תודה. ובכל זאת, אני מזכיר: הכתבה שפירסם שירם ב”גלובס” אולי הכריזה על הסרט כ”מצוין”, אבל לא הכילה ציון מספרי).


אני חושב שכדאי שנרענן את העקרון של הקשר בין מבקרים ומפיצים, כי המודעה הזאת נורא מציקה לי. נכון שהמצב בעיתונות קשה, אבל המודעה הזאת מעברה מסר שהעיתון/האתר עצמו הפך מיותר, והמקום היחיד בו המבקר מפרסם את ביקורותיו זה מודעת המפיץ. מה שמעלה את השאלה: בעבור מי עובד המבקר?


אז בואו ניזכר: המבקר מועסק על ידי גוף התקשורת. הוא זה שמשלם את שכרו. המפיץ (ויחצ”נו) מחכים לפרסום הביקורת. ואז, אם הם מוצאים שם ציטוט או ניקוד שהם חושבים שיקדם את סרטם, הם לוקחים אותו מתוך הביקורת ורק אחרי שהיא פורסמה. בעולם אידיאלי המפיץ צריך לבקש אישור מהמבקר כדי להשתמש בשמו, ולדעתי כל המבקרים צריך לדרוש את זה, אבל לא מעט מבקרים מקבלים את זה ששמם מופיע במודעות באותיות יותר גדולות משם הבמאי לא רק כדבר טבעי אלא לעיתים אף כדבר נחשק. עניין שלהם עם עצמם. אני, למשל, שונא לראות את שמי מופיע במודעות פרסומת. שונא את זה ממש ועושה הכל כדי שזה לא יקרה.


כדי שניקוד של סרט יופיע במודעת הסרט לפני שהסרט עולה ולפני שהביקורת פורסמה, צריך שהיחצ”ן יתקשר למבקר וישאל אותו כמה כוכבים הוא הולך לתת לסרט (ולעיתים קרובות היחצנים אף מבקשים ציטוט לשימוש במודעות, לפני פרסום הביקורת). כשיחצ”ן עושה דבר כזה על המבקר לענות לו רק דבר אחד: “אני לא יכול למסור לך נתונים על הביקורת שלי לפני שהיא מופיעה בדפוס. זה ביני ובין העורך שלי. אנא המתן בסבלנות ליום זה-וזה”. כל תשובה אחרת הופכת בפועל את היחצ”ן לעורך של המבקר ואת המפיץ למו”ל שלו. למבקרים אסור לגרום לזה לקרות. ולעורכים שלהם אסור לגרום לזה לקרות. כי כשהביקורת של מבקר שעובד בעיתון או בגוף תקשורת מסוים מתפרסמת לראשונה על גבי מודעה, המפיץ יכול לטעון שפרסום הביקורת אצלן הוא עניין “בלעדי!”, לא? או לפחות “פרסום ראשון!”. היי, הביקורת של “גלובס” ynet התפרסמה במודעה ב”הארץ” לפני שהתפרסמה ב“גלובס” ynet. עקום, לא? כדי שזה יהיה הגיוני, מי שצריך לשלם את משכורתו של המבקר הוא לא העיתון אלא משרד הפרסום של המפיץ. אגב, זה לא צחוק: כשעיתונים יתחילו להיסגר ומבקרי קולנוע יפוטרו בארץ כמו באמריקה, זה בוודאי יקרה. מבקרים בעלי שם יקבלו משכורת מהמפיצים כדי ששמם יופיע על מודעותיהם, גם בלי שהן יפורסמו קודם בכלי תקשורת כלשהו. כמה שזה עצוב ומדכא, ככה זה בלתי נמנע. אבל נכון להיום זה בהחלט נמנע. לכן המבקרים ועורכיהם חייבים להקפיד על כך, שיהיה ברור מי העורך של מי, מי עובד אצל מי, ומי משלם למי.


אני מקווה שמערכות העיתונים ירעננו את הנהלים הקשורים בכך, ויקפידו על כך. זה נראה כל כך רע וכל כך חושפני ומסגיר, כשמתקיים קשר תוכני בלתי אמצעי בין מפיץ ומבקר.



אבל המודעה המצערת והמדאיגה הזאת, מלמדת אותי שלושה דברים חדשים:



1. שבבורסת הכוכבים של מפיצי הקולנוע ארבעה כוכבים של שמוליק דובדבני שווים יותר מחמישה כוכבים של נחום מוכיח.


2. שביונייטד קינג לא יודעים איך מאייתים “מצוין”.


3. שהמפיצים הם עם מאוד לא אחיד ועקבי. אם יונייטד קינג רוצים להגיע ליום יציאת הסרט שלהם עם ציטוטים וכוכבים של מבקרים, יש לזה פתרון מצוין, חמישה כוכבים: להקרין את הסרט למבקרים שבועיים-שלושה לפני עלייתו (ולא שבוע-שבוע וחצי) ואז הם צריכים לעודד פרסום ביקורות שבוע לפניי העלייה. כן, באופן קבוע. וכן, זה אומר שגם ביקורות רעות יפורסמו שבוע לפני. אבל אם המבקרים (לפחות הבכירים והחשובים שביניהם) ידבקו בכך שהם לא מעבירים ליחצנים ציטוטים וכוכבים לפני פרסום הביקורת, ואם המפיצים חושבים שציטוטים וכוכבים הם כלי מכירה שיווקי חשוב, אולי באמת הגיע הזמן לבטל את הצמדת פרסום הביקורת ליום עליית הסרט, ולפתוח את זה לתזמון חופשי. כל אחד לפי איך שנוח לו, ולפי צרכי המערכת והמדור שלו, גם לפני עליית הסרט.


אבל בה בעת, הקולגות של יונייטד קינג בא.ד מטלון ובפורום פילם לא מוכנים בשום פנים ואופן לראות ביקורות על סרטיהם בסוף השבוע הראשון. מכיוון שמבחינה שיווקית/פרסומית אין בזה שום הגיון, אני מניח שזה עניין של באגו ובטחון עצמי (והזדהות מוגזמת עם הסרטים שהם מפיצים, עד כדי כך שהם נעלבים בשמם אם הם זוכים לביקורות לא אוהדות).


עכשיו, רגע לפני פתיחת סינמה סיטי בראשון לציון, משה אדרי הופך לבעל רשת בתי קולנוע בת כ-40 מסכים. כמות בלתי מבוטלת. והוא מציג על המסכים האלה גם לא מעט סרטים של המפיצים הללו, שעובדים בשיטות המתאימות לשנות ה-50 של המאה ה-20. למרות שהפרסום והשיווק והרפרטואר הוא עניינו של המפיץ ולא של בעל בית הקולנוע, לבעל בית הקולנוע יש יכולת לדרוש מהמפיץ תנאי סף מינימליים לשיווק ופרסום. אדרי יכול להגיד למשפחת גרדינגר ולמשפחת מטלון: “עד שאתם לא מאפשרים לביקורות על סרטיכם להופיע במקביל לעלייתם בבתי הקולנוע, ובכך להגדיל את החשיפה לסרטים, אני לא מציג את סרטיכם בבתי הקולנוע שלי. כי לדעתי אמברגו ביקורות בסוף השבוע הראשון פוגע בעסקים שלי”. אז נכון שסרט יוצא עם חשיפה כמו “אליס בארץ הפלאות” ביקורות זה עניין זניח, אבל כמה כאלה יש בשנה?


בקיצור, אנשי יונייטד קינג: אם אתם להוטים לפרסם כוכבים וציטוטים של מבקרים לפני עליית הסרט, אנא עשו את זה כמו שצריך. ואם אתם חושבים שביקורות עוזרות למכירות, קחו אחריות וגרמו גם לעמיתיכם הבכירים מכם להבין וליישם את זה.

נושאים: בשוטף

25 תגובות ל - “בורסת הכוכבים”

  1. מ' על הסן 15 מרץ 2010 ב - 11:48 קישור ישיר

    צודק לגמרי. שערורייה עיתונאית.

  2. קרפד 15 מרץ 2010 ב - 12:51 קישור ישיר

    אופטופיק בערך – יאיר האם צפוייה להתפרסם ביקורת רשמים ראשוניים (איכות המסכים וההקרנות הראשונות) בסינמה סיטי החדש בראשון כשייפתח בימים הקרובים?

    ============

    רוה לקרפד: מתלבט בעצמי. כשסינמה סיטי הראשון נפתח אני הייתי הראשון שדיווח עליו (עוד כשהוא היה בבניה), ובאותה תקופה מצב אולמות ההקרנה בתל אביב היה איום ונורא והקומפלקס הזה הביא ישועה. מאז נפתחו היס פלאנטים, שהיו טובים ממנו. ואני מניח שסינמה סיטי הראשל”צי יישר קו איתם. כבר נראה לי נון-אישוץ לא ברמה כזאת שאני מרגיש צורך לרוץ לשם ביום הפתיחה ולמדוד כמה אחוזי שיפוע יש בכל אולם. אבל מכיוון שאני חוכך לראות מתישהו בין חמישי לראשון את “אליס בארץ הפלאות” אולי אשקול לעשות את זה בראשון (אלא אם אשמע דיווחים שכמו עם ה&מ גם כאן כל המדינה מתנפלת על המקום, ובמקרה כזה אשאיר את הדיווחים לקוראיי, ואגיע לשם כשהלחץ יירד והשפיות תעלה).

  3. jaco 15 מרץ 2010 ב - 13:04 קישור ישיר

    אחלה כתבה .

  4. רותם 15 מרץ 2010 ב - 13:08 קישור ישיר

    שים לב שיש סתירה בין החלק האחרון על אדרי לבין הפוסט שהעלת לפני שבוע על כמות הסרטים שהוא מוציא השבוע עבור הסיטי החדש?
    הרי ברגע שיבואו אלפי אנשים לראות את עליזה בארץ הפלאות, ולא יהיה כרטיס הם יילכו לראות את שקר כלשהו קטלני בלי קשר לביקורת חיובית או שלילית.

    ===========

    רוה לרותם: זה לכאורה נכון, אבל סוף סוף נחשפת העובדה שיש הייררכיה בין הסרטים. שיש סרטים שהמפיץ דוחף קדימה. וסרטים שהוא קובר. שים לב שלסרטים האחרים אין שום פרסום (ו”סלומון קיין” לבסוף נדחה). זה ברור כשמפיץ מוציא 4-5 סרטים בו זמנית הוא לא עושה את זה כי הוא באמת מאמין בהם או מקווה מהם לגדולה. אבל המקרה שלפנינו זה סרט של פולנסקי, שכנראה עלה להם לא מעט כסף, ושאותו הם דוחפים בפרסום. זה סרט שאמור להביא צופים לקולנוע ולא להיות שם למקרה שהם נתקעים בלי כרטיסים. בסרטים ההם לא משקיעים כמעט שום כסף בשיווק ופרסום. הם, כאמור, בשר תותחים.

  5. רותם 15 מרץ 2010 ב - 13:22 קישור ישיר

    היית צריך הוכחה שיש היררכייה בין סרטים? ברור שיש, כמו כל דבר בחיים. אולי אצל לנין הסרטים של אייזנשטיין ופודובקין היו מקבלים אותו במה והכרה- בכל זאת קומוניזם.

    =============

    רוה לרותם: אין סיכוי בחיים שלנין – אנחנו מדברים על מפיץ סרטים סובייטי בשם לנין, אני מניח – היה מוציא למסכים סרט של אייזנשטיין ופודובקין באותו יום. אין שום הגיון בעולם למפיץ להוציא שני סרטים מתחרים באותו יום. זה פשוט לא קורה. באמת, תבדוק במדינות נורמליות, בהן המפיצים הם לא בעלי בתי הקולנוע. המפיצים אמורים להתחרות בינם ובין עצמם, לא עם עצמם.

  6. סטיבי 15 מרץ 2010 ב - 13:39 קישור ישיר

    עופטופיק: date night = דייט לילי. זה אולי מתאים לסרט (מי שקבע את זה ראה אותו?) אבל גם נשמע כמו תרגום שגוי.

    =========

    רוה לסטיבי: אני ממש מתפתה להגיד כאן משהו על מה זה אומר כשהמפיצים בארץ לא יודעים מה זה “Date Night” אצל זוגות נשואים, אבל אסתום את פי.

  7. יוני 15 מרץ 2010 ב - 13:43 קישור ישיר

    מילים כדורבנות!

  8. hamlet 15 מרץ 2010 ב - 14:46 קישור ישיר

    Don’t run to see Alice.
    Nothing special.
    3 D waste of money

  9. מתן שירם 15 מרץ 2010 ב - 16:34 קישור ישיר

    יאיר
    לגבי הביקורת שלי, שציטוט ממנה הובא בפרסומת לסרט “סופר הצללים”-
    היא לקוחה מכתבה שפורסמה ב”גלובס” כחלק מן הסיקור השוטף של פסטיבל הסרטים של ברלין, בו נכחתי. שם, בברלין, צפיתי בבכורה העולמית של הסרט. זו הסיבה היחידה לכך שהקדמתי את הקרנת העיתונאים בארץ. בשוטף, אגב, אני לא מפרסם ביקורות קולנוע (אני רק מסקר את התחום). ענת טוריסקי היא מבקרת הקולנוע של “גלובס”, והיא עושה זאת טוב ממני ובוודאי טוב יותר מיתר מבקרי הקולנוע הישראלים.
    מתן

  10. רותם 15 מרץ 2010 ב - 16:35 קישור ישיר

    אני דיברתי על לנין האיש ההיסטורי. זה היה נסיון להגיד שבשום תחום בעולם יש שיווין. אולי רק בברה”מ הסובייטית.
    יש תעדוף של מי יקבל כסף ממשלתי, תעדוף של הורה את בנו ומפיץ את סרטו. זה הדבר הכי טבעי בחיים שלנו כאן, מוזר לי שזה מפתיע אותך.
    אם היו דוחפים את כל הסרטים קדימה- אז פשוט אף סרט לא היה נדחף. אולי זה מצב אידאלי, אבל ברור שכל עוד יש דחיפה קדימה, מישהו נדחף למטה.

  11. Eran 15 מרץ 2010 ב - 16:49 קישור ישיר

    Alice is boring

  12. הגמד 15 מרץ 2010 ב - 16:55 קישור ישיר

    רותם: תעדוף זה גיור של מונח אקדמאי שמשמעו העדפה? – כמו הזרה ושיח, או שזה בא ממקום אחר?

  13. יואב 15 מרץ 2010 ב - 17:24 קישור ישיר

    מתן,

    מאיפה הוודאות בעליונותה של ענת טוריסקי על פני יתר מבקרי הקולנוע בישראל? היא ניחנת ביכולות כאלו מופלאות שהדבר לא דורש נימוק, או אולי אתה מרגיש שמישהו העליב אותך, וכדי לכפר על אותו עלבון (כביכול) אתה צריך לרומם את חברתך למערכת מעל יתר מבקרי הקולנוע הישראלים?

    בכל מקרה, יותר מאשר לשבח אותה (וייתכן שהיא אכן ראויה לשבחים), נראה לי שברצונך להגיב על איזו פגיעה מדומיינת שעשית לה שירות דב. המחמאות הקטנוניות שלך מציגות אותה באור מגוחך, ורחוקות מלסייע למוניטין המקצועי שלה. ההבהרה שלך היתה מספיקה בהחלט, חבל שבחרת להוסיף את הסיפא, כבר נכתב בעטו של ילד פגוע.

  14. האחד 15 מרץ 2010 ב - 18:22 קישור ישיר

    יאיר, הייתי היום בפתיחה של הסינמה סיטי החדש ולא ראיתי אותך..

    היית בסוף או לא?

    אגב, במידה ולא, יש לי הרבה תמונות ואם תרצה אוכל לשלוח לך אותם במייל ותוכל לשים אותם בבלוג.

    האולמות נראים מ-ד-ה-י-ם-!!

    יש אולמות שמעוצבים על פי נושאים שונים כמו סרטי אימה, סרטי ילדים, סרטי דרמה..

    נראה אפילו יותר טוב מהיס פלאנט.

  15. האחד 15 מרץ 2010 ב - 18:51 קישור ישיר

    אה, ועוד משהו..

    אמרו לנו שכנראה שמחירי הכרטיסים שם יהיו כנראה גבוהים יותר מהממוצא, אבל לא אמרו בכמה. אני תוהה אם זה כולל גם הקרנות “רגילות” יחסית ובכמה הכרטיס יהיה יקר יותר. ולמרות שאני לא לגמרי מבין למה הם יהיו יקרים יותר (והעיצוב היחודי – למרות שהוא יפה – לא מצדיק העלאה של המחיר לטעמי). למזלי, אני לא צריך לדאוג מהמחיר שם בינתיים כי קיבלתי כרטיס כניסה זוגי חינם לכל הסרטים שם במשך שנה שלמה 🙂

  16. האחד 15 מרץ 2010 ב - 18:52 קישור ישיר

    ותיקון טעות למקודם: זו לא היתה הפתיחה. הפתיחה היא ב-21. היום היה סיור והסברה על המתחם.

  17. מתן שירם 15 מרץ 2010 ב - 19:07 קישור ישיר

    ליואב (12).
    זו דעתי האישית, העקבית,והיא אינה תלויה בדבר.

  18. מורן 15 מרץ 2010 ב - 19:28 קישור ישיר

    מישהו יודע מה העמדה של המפיציםבעלי האולמות על העליה ההדרגתית במחירי הכרטיסים בשנים האחרונות שהגיעה עכשיו ל38 ש”ח?

    =============

    רוה למורן: כן. המפיצים/בעלי האולמות בעד.

  19. בוב 15 מרץ 2010 ב - 19:47 קישור ישיר

    יאיר, תודה שאתה מתייחס לתופעה הזו בהרחבה. זה ממש דוחה, ובעיניי זו באמת עליית מדרגה מסוכנת בהזנייה של מקצוע המבקר. אבל האמת שאני לא באמת מזועזע, לאור ההזנייה של העיתונות וכל תחומי התוכן, שמשתעבדים לבעלי הממון.
    לגופו של עניין, אני חושב שמועצת העיתונות לא צריכה להרשות את זה. יש פה עבירה אתית שחייבים לאכוף אותה בתיאום עם העורכים הראשיים של כלי התקשורת.
    מצד שלישי, לא תמיד דחוף לי לקרוא מה שניצר חושב על הסרט. נהפוך הוא.

  20. אורון 15 מרץ 2010 ב - 20:16 קישור ישיר

    האחד – תקרא טוב טוב את האותיות על ההזמנה. מדובר בהטבה חד פעמית שוות ערך לכרטיס זוגי, אשר התוקף שלה הוא שנה… מצטער לבאס 🙁

    רוה, אתה צודק בעניין הזה, כרגיל ואף אחד לא יקשיב לך, גם כרגיל. אבל אני מתפלא שלא באת לסינמה ראשל”צ. הקוראים שלך מצפים ממך שתודיע להם האם המסכים גדולים יותר משל הפלאנט (לא) האם הסאונד איכותי יותר (לגמרי לא) והאם שווה לסוע לראשון בשביל לראות שם סרט במקום ברמת גן (ממש, אבל ממש כן. קצת סותר, אבל לא).
    רשמיי בעכבר.

    ===========

    רוה לאורון: משונה, לא רק שלא הוזמנתי לאירוע, אפילו לא ידעתי שהוא מתקיים היום. דווקא מסקרן. וסינמה סיטי בדרך כלל מזמינים אותי… מעניין מה עשיתי לא בסדר… האירוע הקולנועי היחיד שהוזמנתי אליו היה המפגש בבוקר עם ג’ון לנדאו. ואפילו אישרתי את בואי. אבל בסוף לא יכולתי להגיע בגלל דד-לייני פסח.

  21. האחד 15 מרץ 2010 ב - 20:37 קישור ישיר

    לאורון – חחחחח.. כן, תיארתי לעצמי. אבל חבר שלי ניסה לשכנע אותי שזה לשנה שלמה ואיכשהו – כנראה תוך תקווה מיואשת – אמרתי לעצמי שהוא צודק :/.

    נו, טוב. אחלה קומפלקס, בכל מקרה. ואני בטוח שאני אהנה לצפות שם בסרטים, וגם אם הוא ישרוף לי את כל המזומנים, לא נורא :-).

  22. האחד שמתרגש מהסינמה החדש 15 מרץ 2010 ב - 21:11 קישור ישיר

    לא נעים, יאיר.

    כשאני – שכותב ב*^$@ – מוזמן לאירוע שכזה ואתה – אחד ממבקרי הקולנוע החשובים והמובילים בישראל, שמנהל בלוג קולנוע מצליח בחסות אורנג’ – לא מוזמן? 🙂

    מביך, אין ספק.

    אורון – האולמות היו כל כך יפים ומרשימים שדברים שולים כמו “גודל המסכים” ו”סאונד” לא עלו בדעתי 🙂

  23. סטיבי 16 מרץ 2010 ב - 1:20 קישור ישיר

    ה-*^$@ הזה אינטרנטי או מודפס?

  24. web analytics 7 דצמבר 2010 ב - 8:08 קישור ישיר

    Man this spam here will drive me spastic! Fix it!

  25. Cristen Maestos 7 פברואר 2011 ב - 4:04 קישור ישיר

    Couldn’t be written any better. Reading this post reminds me of my old room mate! He always kept talking about this. I will forward this article to him. Pretty sure he will have a good read. Thanks for sharing!


השאירו תגובה