ארץ יצורי הפלא
אין לי מושג איך הוא עושה את זה. ואין לי מושג איך קורה שאני רק הולך ומחבב את ספייק ג'ונז יותר ויותר מסרט לסרט. בזמן שעבר על הפוסט-פרודקשן המפרך על "ארץ יצורי הפרא", הפיצ'ר שלו שאני הכי אוהב, הספיק ג'ונז לביים גם קליפ לקניה ווסט, וגם לצלם סרט קצר באורך 30 דקות, שבאחרונה הסתיימה עבודת האפקטים עליו, לקראת בכורתו בפסטיבל סאנדאנס. אחרי שגרם לנו לפתח רגשות כלפי מנורת שולחן בפרסומת ההיא לאיקאה, הוא כעת עושה לנו דבר דומה עם רובוטים שנראים כמו מחשבים ביתיים רגילים. דמיינו את "אבודים בטוקיו", אבל עם חלונות 3.11. ג'ונז מראה לנו עולם רגיל לחלטין, הכי יומיומי ומוכר, רק שיש בו רובוטים (מעט מיושנים). כשרובוט גיק מתאהב ברובוטית היפסטרית, הוא נותן לה חלקי חילוף והיא נותנת לו חלומות. הסרט, שהופק בחסות וודקה אבסולוט, זמין לצפייה חוקית באתר של הסרט, אבל נורא צפוף שם. אבל עמית איצקר מצא את הסרט ביו-טיוב. הוא מפוצל לשלושה חלקים, מה שטיפה מסרבל את הצפייה הרצופה, אבל מצד שני חושף נורא יפה את המבנה המאוד מדויק של הסרט. הזדרזו לצפות בו כי בטח אבסולוט וג'ונז בטח יורידו את זה מיו-טיוב במהרה.
ארץ יצורי הפרא היה הסרט הטוב והמרגש של השנה. סרט שקלט בתסריט ובבימוי כל כך הרבה ניואנסים של ילדות שלמרות שאנחנו מנסים להתכחש להם בבגרותינו, ממשיכים להכתיב לנו את התנהלותינו. סרט נפלא כל כך שגרם לי לתחושת התעלות וצר לי מאוד שלא כולם חוו אותו כך. ספייק ג'ונס משתבח מסרט לסרט ואין ספק שאחרי יצורי הפרא הוא הפך לאחד הבמאים החביבים עליי.
באתי עם ציפייה גדולה לסרט הזה של ספייק ג'ונז. זאת ממש מתנה לראות ככה באמצע היום סרט בן חצי שעה שלו.
במהלך הציפייה מצאתי את עצמי נלחם. לעיתים, המניירות הפריעו לי וחשתי כאילו אני צופה בסרט סטודנטים. קשה לי להגיד שהדמויות מורכבות פה, ובכל זאת מדובר בסרט של חצי שעה.
העולם שספייק ג'ונז בנה היה יפה מאוד וההגדרה אבודים בטוקיו של רובטים היא נכונה ומדוייקת. היה לי קשה להתרגש ברוב הסרט, אבל הוא כן עשה משהו. הסוף של הסרט לא סיפק אותי. התחננתי שזה לא יגמר שם, אבל שם זה נגמר והותיר אותי קצת ריק.
בדקה 3:22 של החלק הראשון, השלט של החנות ברקע הוא בעברית
ומה לגבי ביקורת ל"אליס בארץ הפלאות"?
ארץ יצורי הפרא היה סרט נפלא ומדהים שרבים לא הבינו או ידעו איך להתמודד עמו – אני צופה לכך שהוא ייחשב כלא פחות מקלאסיקה מוחלטת ויצירת מופט בעוד 10 שנים. גם את פייט קלאב לא קיבלו טוב כשהוא יצא, אבל תראו איפה הוא עכשיו.
תודה רבה.
1. אהבתי. משהו בשילוב של הלואו-טק וההיי-טק עבד עליי, כשבבסיס יש רגשות אנושיים. נדמה לי שגונדרי וג'ונז הם תאומים שהופרדו בלידתם.
2. משהו ב"ארץ יצורי הפרא" לא עבד לי. היו בו רגעים יפים, והסוף מאוד מרגש (במיוחד בזכות ג'יימס גנדולפיני), אבל משהו בתסריט חזר על עצמו יותר מדי פעמים. אולי בתור סרט קצר הוא היה עובד יותר טוב.
3. בקרדיטים כתוב: מוזיקה מקורית : סם שפיגל. שועשעתי.
4. נזכרתי בקליפ הזה:
http://www.youtube.com/watch?v=gQUIBJ_jYTU
נדמה לי שגם אותו ביים ג'ונז.
================
רוה לאיתן: שמו האמיתי של ספייק ג'ונז הוא אדם שפיגל. לאחיו קוראים סם.
יאיר , אולי תעיף מפה את עמו36 כבר.
ראיתי את הסרט עם הרובוטים לפני שלוש שנים. זה בכלל לא סרט חדש.
וואו.. אני כל כך מתפתה לחשוף פה לפניכם את זהותו של עמו36. אולי אם הוא פשוט ימשיך להיות שמוק, זה יקרה.
===========
רוה ליעל: אין כאן סוד. כולם יודעים שעמו36 הוא עידן וילנצ'יק שאחת לכמה זמן חוטף התקף עצבים על כולנו ופורק אותו בבלוג הזה ולכן הוא אוטומטית נמחק לא משנה אם תגובותיו ענייניות או לא. אין לו גם בעיה לחתום בשמו האמיתי, עד שמצא ניק שמצליח להסתנן דרך פילטר הספאם שלנו. אם אתם קוראים מישהו שרוקק בזעף על מבקרי קולנוע שרואים סרטים בחינם, על הומואים, על ערבים ועל נשים, דעו שזה הוא. כל מה שצריך לעשות זה להתעלם, לא לענות, לא להגיב, לא ליצור קשר עין ולחכות שאגיע למחשב למחוק. אגב, יש מצב שאם מישהו ייתן לו ערימת כרטיסי קולנוע בחינם זה ישתיק וירגיע אותו. מישהו מתנדב?
האמת שגם אני קצת מסויג מ'ארץ יצורי הפרא', ולא יודע למה. זו יצירת מופת מכל בחינה פרט להרגשה האישית הלא מנומקת שהייתה לי במהלכו שאמנם מדובר בסרט טוב מאוד, אבל לא טוב כמו שהוא "אמור" להיות. היו רגעים מרגשים, בהחלט, אבל גם בהם (או לפחות ברובם) הרגשתי שבואנה, אני צריך להתרגש פה, הרי זו נקודה מאוד מרגשת, אז תתרגש, עכשיו. אולי החזרתיות היא העניין, ענא עארף. אני דווקא לא אופתע אם הוא ייחשב ליצירת מופת עוד שנים, פשוט בצפייה ראשונה לא במאה אחוז התחברתי אליו. אולי זה ישתנה בצפיות חוזרות.
ספייק ג'ונז מלך. ו"ארץ יצורי הפרא" הוא סרט השנה שלי והוא ראוי לאוסקר הפרטי שלי. סרט מופלא, מרגש. כמה בכיתי בו…
נוי, אולי יש אנשים שהסרט מדבר אליהם יותר. אתה יכול להעריך אותו מכל בחינה, אבל אתה ממש לא חייב להתרגש ולהתחבר אליו ואני לא אומר את זה לשלילה. אני פשוט זהתי את עצמי ואת ההתנהלות שלי כילד וגם כאדם בוגר בכל סצינה בו.
יאיר – אתה מנסה לרמוז לי משהו?
ספייק ג'ונז הוא אדם שפיגל. לא ידעתי. למדתי משהו.
ג'וזפה טורנטורה – רטרוספקטיבה.
"אשה אלמונית" (הקרנה מבטא – באדיבות סרטי אורלנדו. תודה רבה לכם, באמת).
איזה סרט ברוטלי. איזה סרט בוטה.
ברוטלי מדי. קשה מדי.
אם אתה הולך להראות אשה ערומה כבר בסצינה הראשונה, אין צורך לחתוך בעריכה כדי להראות את הערום מכל הכיוונים האפשריים. אבל טורנטורה עושה את זה. ולא מספיק שמדובר פה על סרסור אלים ובחורה שהיתה הזונה שלו (וזו רק התחלת הסיפור), יש כאן מראות אלימים קשים (שבהם אני דווקא עומד) שערוכים בקליפיות אל תוך מישור הזמן העכשווי, שבו מתרחש רוב הסרט.
צריך לומר: טורנטורה לא יודע לספר סיפור שמתרחש בשני מישורי זמן. הוא נכשל בכך גם ב"אגדת הפסנתרן". בנוסף, בסיפור קשוח שכזה, טורנטורה מחליט להבליט דווקא את המוטיבים הקשוחים, כאילו שאנחנו לא מבינים. הבזקי האלימות הקשים, המוזיקה שמנסה לחקות את ברנרד הרמן, והסקס הבוטה.
ולמרות זאת, הסיפור עצמו עוצמתי ועובר. הסרט הוא לא טוטאל לוס.
אפשר לראות, אם יודעים לתוך מה נכנסים.
כולם פה ממש אוהבים את ארץ יצורי הפרא. אפילו המסוייגים.
לטעמי מדובר בסרט מבריק על הנייר, מקורי וחסר פשרות, אבל בפועל הסרט פשוט לא עובד. הרעיון שלו היה יכול להחזיק סרט קצר מדהים אבל בשום פנים ואופן לא סרט באורך מלא. הוא חוזר על עצמו ללא הרף ללא התפתחות מספקת ומצליח ממש מהר לשעמם ולעצבן. אבל הכי הבעיה הכי גדולה היא שהוא פשוט לא מרגש. בעצם, אולי קצת בסוף (כי ממש רציתי ליהנות בסרט הזה) וזאת לא בזכות אלא למרות ג'יימס גנדולפיני שטוני סופרנו שלו מסרב להיעלם. בניגוד ליאיר, אני מוצא שאני מחבב את ג'ונס פחות ופחות מסרט לסרט. הוא פשוט לא מצליח לרגש אותי. יש לו ראש מקורי ומסוגנן אבל לטעמי הוא לא מצליח להביא לסרטיו לב אמיתי. את הקצר החדש טרם ראיתי. אולי שם בפורמט הקצר זה יעבוד.
אני עם המסתייגים. הסרט מדהים ויזואלית, אבל הדקות היחידות שבהן הבנתי את ההתלהבות סביבו היו דקות הפתיחה. מהרגע שהיצורים הגיעו הוא פשוט איבד אותי.
ארץ יצורי הפרא הוא כשלון מוחלט, בעיקר בתחום התסריט. הרסו ספר יפה.
מישהו יכול להסביר לי מה הבעיה של המבקרים עם אליס החדש? ממתק עיניים שלא עוצר לרגע, שלא מיתמר ומודע לעצמו לחלוטין. כייף של סרט, נהנתי מאוד. אז למה לעזאזל הוא כל כך נקטל?? מישהו באמת ציפה שהסרט הזה יתן אינטרפטציה מעלפת לסיפור, רבדים נסתרים או עומק פסיכולוגי חסר פשרות?!
שימו לב ללוגו של גוגל עושה מחווה לקורוסאווה.
מאוד חוטא לעיקר להפנות את הקוראים – בייחוד אלה שגם מנויים בפייסבוק – לראות את הסרט דווקא ביוטיוב. תיכנסו לאתר ותזמינו חברים. ניסו – ובמידה רבה, הצליחו – לייצר אשליה של צפייה קולקטיבית באולם עם חברים. חביב ביותר וכדאי לנסות.
ואהבתי את הסרט והתרגשתי ממנו, גם אם חסר בו משהו. אבל יש בו כל כך הרבה.
You may have not intended to do so, but I think you have managed to express the state of mind that a lot of people are in. The sense of wanting to help, but not knowing how or where, is something a lot of us are going through.