07 מרץ 2007 | 14:51 ~ 34 תגובות | תגובות פייסבוק

הצוללת

"בופור" של יוסף סידר. הנה הביקורת שלי.

המשך (חמישי, 21:00):

קליין.
דובדבני.
דבורית.
דנון.
אלקריב.
עכרור השלולית.
ורק נרג' עדיין חיים בעידן הדפוס. אין אצלהם ביקורת על הסרט. (מעודכן לשישי ב-10:00).

34 תגובות ל - “הצוללת”

  1. יוני 7 מרץ 2007 ב - 15:25 קישור ישיר

    אני בטוח הולך לראות אותו עכשיו!

    ויאיר נו מה חשבת על "סטודיו 60"

  2. רון 7 מרץ 2007 ב - 18:27 קישור ישיר

    ואוו איזה ביקורת מפרגנת…צפוי אם כי אני מניח שצפויות גם ביקורות מהכיוון ההפוך, כבר היום רנן שור עקץ באלגנטיות את "בופור" שזכה לתמיכת דובר צה"ל בשל הנראטיב הצה"לי לעילא שלו, בניגוד לסרטו "הבודדים" המתרחש בכלא 6 וחושף את פניו הברוטליים והמרושעים של צה"ל אהובינו…זו הסיבה שדובר צה"ל סירב לסייע בצילומו לדברי רנן. מעניין יהיה להשוות בין שני הסרטים האלה ואפילו בין "בופור" ל"שתי אצבעות מצידון" כראי לשינוי שהחברה הישראלית עברה בעשרים השנים האחרונות.

  3. אורון 7 מרץ 2007 ב - 19:22 קישור ישיר

    באמת שציפיתי מאוד לביקורת שלך על "בופור", בתקווה שתאיר את עיניי. ואכן, מצאת בו כמה אספקטים שאני לא רואה, ואולי לא תזיק לי צפייה נוספת.
    אך דעתי עליו נותרה איתנה, ולפי אופי הביקורת שלך, כנראה שאני אהיה היחיד בארץ שחוץ מפרגונים יש לו גם כמה טענות, או משהו שלילי להגיד על הסרט הזה.
    נו טוב, תמיד הייתי שונה…

  4. חתום למחיקה 7 מרץ 2007 ב - 21:39 קישור ישיר

    אני מניח שבמשפט הראשון נפלה טעות כתיב והכוונה היתה לכתוב – לא היה להיט – ולא כפי שהודפס "שלא היה להיט..".

    מעבר לזה ולעניין ההפצה התזה כולה משונה שלא לומר מופרכת.

    כבר הבעתי כאן בעבר תמיהה על ההתעקשות הלא מובנת שלך לגזול מדובר את התואר -מחולל תפנית- ולהעניק אותו לסידר.
    אז כמה הערות למרות שבדימיוני אני כבר רואה אותך דורך בזעם על מקש ה DELETE והעשן שורק מתוך אוזניך.

    1. "ההסדר" ו"חברים של יאנה" עשו, בערך, את אותה כמות צופים וזה אומר בסביבות ה90000 אז למה לשיטתך דווקא "ההסדר" הוא נק המפנה ולא "החברים של יאנה"? זה הביא קצת יותר דוסים ופחות רוסים וזה הביא יותר רוסים ופחות דוסים, ביג דיל, על ריש אחת במקום דלת אחת, בונים תיזה?
    2. נק' השינויי הראויה להדגשה היא קפיצת הקהל המשמעותית ב"חתונה מאוחרת" שעשה כ 300000 צופים והוא שראוי לתואר -מחולל התפנית- הוא שבר את המחסום וחולל את הגל.
    3. לא נכון ש"חתונה מאוחרת" הוא תוצר של חוק הקולנוע ואילו "ההסדר" קדם לו (לחוק). שניהם נעשו לפני יישום החוק ושנת היישום ולא שנת החקיקה היא הקובעת את סדר ההתפתחויות בקולנוע הישראלי.
    4. השקעת ג.ג ב"הסדר" היא "הבדל עצום" ו"נקודת מפנה היסטורית"? האומנם?

    ראשית ברמת ההפקה.
    כסף הוא כסף ולא ממש משנה מי משקיע אותו ו"מרווח הנשימה" נקבע בעודף תקציב ולא בזהות המשקיע. אתה יודע בוודאות שג.ג השקיעו מעבר לתקציב ולא רק השלימו אותו? אתה יודע בוודאות שהערך האמיתי של מה שהשקיעו ג.ג. ב"הסדר" גבוהה באופן משמעותי ממה שהושקע קודם לכן בסרטים? וכשאין לך נתונים, ואין לך, מאיפה מגיעה הקביעה? במציאות וכעובדה ג.ג השקיעו הרבה פחות כי, שלא כמו האחים אדרי (שהם באמת ראויים לציון, להדגש מיוחד ולהתייחסות נפרדת), ג.ג הם לא משקיעים "אמיתיים" בסרטים אלא ברוב המכריע הם משקיעי בארטר. זה אומר שהערך הרשום של השקעתם גבוה בהרבה מהערך האמיתי שלו כשיש לך כסף ביד ומכאן ברור שהשקעה כזו איננה יכולה לחולל שום שינויי מהותי בהפקה או בהפצה ובס"ה המדובר במתן אפשרות (בתנאים גרועים) לסיים הפקה בתקציב נתון ושום "מרווח נשימה".זו גם הסיבה העיקרית שג.ג לא השקיעו בסרטים שלפני "ההסדר" – המפיקים פשוט לא מעוניינים, זה הכל.

    ולעניין ההפצה.
    האפשרות להפצה ברשת ארצית היתה קיימת עוד לפני "ההסדר" ו"עפולה אקספרס", "החברים של יאנה", "צומת וולקן" ועוד רבים אחרים שאתה לא מזכיר ושקדמו להסדר, הופצו ברשתות ארציות כולל הרשת של גלובוס, אז איפה כאן נק המפנה ההיסטורית?
    גם "שיחרור" המפיקים מ"עול" ההפצה הוא טענה משונה שאלוהים יודע מאיפה היא באה. כל מי שקצת מכיר את השוק יודע שאף אחד לא הכריח את המפיקים להפיץ והם התעסקו בהפצה וממשיכים להתעסק בה גם היום כדי לקחת לעצמם את עמלת ההפצה הגבוהה ומה עוד שבכל מקרה הכספים הדרושים להפצה מגיעים דרך הקרנות באמצעותם המפיק. צריך גם להדגיש כאן שבסרטים ישראלים, עיקר העבודה נעשית על-ידי היוצרים גם אם לסרט יש מפיץ.

    5. קיצורו של דבר, לא דובים לא יער ואפילו משל לא היה.
    6. ושולי שבשולים.
    "צומת וולקן" עם ה15000 צופים שלו נכנס אצלך לרשימת הקופתיים? זה מכוון?

  5. אורית 7 מרץ 2007 ב - 21:56 קישור ישיר

    ליאיר, מצטערת, ולחתום למחיקה, ברור שאתה צודק. נקודת המפנה הוא בהחלט "חתונה מאוחרת", וזכויות ההמונים שייך לדובר קוסאשווילי (ומפתיע יאיר, שדווקא אתה ממעריצי אבי נשר, לא מפרגן פירגון ראוי ליוצר העיחיד שפירגן לנשר חבר שלך)

  6. עדן 7 מרץ 2007 ב - 22:09 קישור ישיר

    אני חייב להצטרף. עם כל הכבוד ל"ההסדר" נק' המפנה היא לחלוטין "חתונה מאוחרת", יש גבול כמה אפשר לשכתב את ההיסטוריה. הרי אם כבר ללכת אחורה למה לא להגיע באמת ל"חברים של יאנה" ואם אנחנו כבר בכיוון ההוא למה לא להרחיק ל"חולה אהבה בשיכון ג'" או "החיים ע"פ אגפא" ?

  7. דני 7 מרץ 2007 ב - 22:21 קישור ישיר

    הם צודקים יאיר,
    "ההסדר" אולי היה הראשון ששבר כמו שאתה מתאר, את "קיר הזכוכית" אבל נקודת המפנה הייתה ללא ספק של הסרט "חתונה מאוחרת".

    רוה לכולם: להבדיל ממה שחתום למחיקה טוען, "ההסדר" בהחלט כן היה הסרט הראשון אחרי חמש שנות בצורת שחצה את קו 100 אלף הצופים. אין לי שום עניין לקחת מ"חתונה מאוחרת" את תהילתו המוצדקת, הוא אכן יצר תפנית עצומה ושבר כמה שיאים ויצר את האופוריה הנוכחית והמוצדקת סביב הקולנוע הישראלי (אך, שוב, בניגוד לדברי "חתום" הוא לא היה הסרט הכי קופתי בתולדות הקרן, השיא הזה עדיין שייך ל"מאחורי הסוגרים"). אבל "ההסדר" היה המטרים לתפנית הזאת. הוא גרם לי, כמבקר, להרים ראש ולהגיד "קם דור חדש של יוצרים". והקהל שם לב לכך. גם עניין ההפצה אינו עניין של מה בכך. סרטים ישראלים הופצו ברשתות קולנוע, אבל זה אחרת כשהרשת עצמה מפיצה או כשהמפיק מפיץ. "ההסדר" יצא בהפצה רחבה, בכל הרשת, עם יותר עותקים, עם פרסום מסיבי, והרשת החזיקה את הסרט באולמותיה עד שייבנה באזז ציבורי סביבו. סרטים שיצאו בהפצה עצמית לא יכלו לממן פרסום, עותקים או לגרום לבעלי בתי הקולנוע שלא להעיף להם את הסרט אחרי שבועיים. כך ש"ההסדר" הוא הסרט הראשון בגל הקולנועי הנוכחי שיצר ציפייה לבאות והתחיל תהליך של שיקום האמון של הקהל ושל התקשורת עם הקולנוע. ואנא קראו בתשומת לב את דבריי: "הסדק הקטן הזה פרץ סכר גדול". "ההסדר" היה הסדק הזה. זה סרט שכל מי שראה אותו הבין שאנחנו רגע לפני עידן חדש בקולנוע הישראלי. ואז הגיע "חתונה מאוחרת" ועשה מהפכה.

  8. יוני 7 מרץ 2007 ב - 23:02 קישור ישיר

    הרגע ראיתי "רוק 30" סידרה שדווקא לא ראיתי באינטרנט, פשוט גדול!!!
    אני באמת לא מבין למה הרייטינג של זה נמוך?!?!? פשוט הפתיעה אותי!

  9. חתום למחיקה 7 מרץ 2007 ב - 23:42 קישור ישיר

    לדני
    אל תתחיל בהנחות ואל תנסה להוריד מההישג של דובר. כל מי שמכיר את המספרים יודע שההסדר לא שבר שום קיר זכוכית.
    זה היה ונשאר דונבר שלא רק שבר את קיר הזכוכית, הוא ניתץ אותה לחלוטין.
    מעבר לעניין חוק הקולנוע, דובר ניתץ את המחסום שבין "סרטי הקרו" לקהל הרחב וזו החשיבות של הסרט.. ומבחינה מספרית הוא שבר את כל השיאים לא רק משנת 2000.

  10. רוני 8 מרץ 2007 ב - 9:13 קישור ישיר

    יאיר:
    היום אתה סופג אש ובצדק.
    אגב אני מאוד מסכים עם הביקורת שלך, מאוד אהבתי את הבופור. אבל אתה בעצמך כתבת שיש שם קילשאות ושיש בעיה עם האמירה שלא הולכת עד הסוף. לא הבנתי למה למרות ההערות אתה נותן חמישה כוכבים. כאשר מגיע לסרט לפי הביקורת שלך לפחות ארבעה או ארבעה וחצי. האם אתה מנסה לא להפוך לנקניקיה ע"י דחיפת הסרט בכל המרץ קדימה. נכון הסרט מעולה, אבל הוא לא מושלם כמו שאתה בעצמך אמרת. אז אני חושב שמגיע הסבר לגבי. לפעמים אנחנו כל כך מתרגשים שמגיע סרט ישראלי טוב מאוד שאנחנו פשוט הופכים אותו למצויין.לגבי הבופור אני באמת חושב שמדובר באחד הסרטים הישראלים הטובים בכל הזמנים אבל למרות זאת מושלם הוא לא.
    בבקשה אם אפשר פרט והסבר את עיניין חלוקת הכוכבים.

    רוה לרוני: אכן, קשה לפרגן לסרט ישראלי. המשפט שהצחיק אותי היה זה עם הנקניקיה. כן, אכן רצוני לא להיות נקניקיה גרם לי לשבח את הסרט מתוך ידיעה שחברי האקדמיה בהוליווד קוראים את ביקורותיי לפני שהם מחליטים במי לבחור. לא, זה הפוך. ראיתי את "בופור", נשפכתי ממנו ורצתי למקלדת להכריז את הצהרת הנקניקיה. נראה לי שזה סרט שיביא המון צופים ויעורר הדים בחו"ל. ככה נראה לי. זה לא אומר שלא ייתכן והוא יביא לבסוף 10,000 צופים בלבד ובכלל לא ייזכה בפרס האקדמיה הישראלית המאפשרת בכלל התמודדות על האוסקר. גם תחזיות כאלה שמעתי בשבועות האחרונים. למה חמישה כוכבים? כי אני חושב שזה סרט מעולה. האם זה אומר שאין בו כמה דברים שהייתי מעדיף שיהיו אחרת? לא. והכי חשוב: צפיתי בו פעם שנייה, והוא עובד נפלא, ולרגעים אף טוב יותר בפעם שנייה. חמישה כוכבים הוא ציון שמתיימר לנבא איזה סרט יחזיק מעמד גם שנים מהיום, ולדעתי "בופור" הוא קלאסיקה-מיידית.

  11. עידן 8 מרץ 2007 ב - 10:05 קישור ישיר

    בופור רק יצא וכבר נמאס לי ממנו(לא שהייתי הולך לראות אותו בכל מקרה). אבל הבליץ התקשורתי עושה לי בכל אופן בחילה.

  12. עידן 8 מרץ 2007 ב - 10:09 קישור ישיר

    מי שהולך היום להקרנה של החיים בוורוד…. טוב, לא חשוב….

  13. חתום למחיקה 8 מרץ 2007 ב - 14:36 קישור ישיר

    צודק. "מאחורי הסורגים" הוא אכן (ועד היום) הקופתי שבסרטי הקרן. שכחתי.
    באשר לשאר דברים שכתבת. למרות שניתן, ודי בקלות, לקעקע את "ההוכחות" (עובדות/הגיון), אני לא הולך לעשות כן. כתבתי את שכתבתי ומכאן הויכוח כבר מביך ואין לי עניין בחיים להביך.
    במקום (ועל אף שאתה שנדמה לך בטעות שאני שוטם אותך) אני אתן לך עצה ידידותית..
    יותר מכולם אתה צריך לדעת ולהיות ער לעובדה שהבלוג שלך נצפה על-ידי הרבה אנשי קולנוע (כולל מבקר4ים עמיתים) שמבינים דבר או שניים בתעשיית הסרטים וכשאלה קוראים את ההבהרות שלך, אתה, כמי שאמור להיות מבקר רציני, מאבד הרבה נקודות.
    תנסה לזכור את התמונה של עמיר פרץ מביט אל האופק כשעיניות המשקפת שלו אטומות. גם הוא טועה לחשוב שמעמדו לא מאפשר לו לגלות "חולשה מקצועית" ואז ובמקום לצאת מהעניין בקלות על-ידי הודאה בטעות קטנה, זניחה וחסרת משמעות, הוא מתעקש להעמיד פנים שהוא אכן רואה ומביא על עצמו פאדיחה גדולה וכל זה קורה בגלל שהוא משוכנע שהוא יכול להעמיד פנים בגלל שאם הוא לא רואה אף אחד לא רואה שהוא לא רואה. אבל מה לעשות שיש צד שממול שרואה שהוא לא רואה. אתה עכשיו עומד בדיוק במקום הזה והלקח צ"ל שלומר לפעמים -הופס טעיתי- או לומר -במחשבה שניה- יותר נבון מאשר להתעקש ולשחק את המבין בכל מחיר.

    רוה לחתום: אם אתה קבוע כאן בבלוג או מכיר את כתיבתי אתה בוודאי יודע שכשיש סיבה לתיקון או להתנצלות אני לא נרתע מהם. זה כתוב באופן מפורש בהצהרת הכוונות בדף הבית מצד שמאל: אתם מוזמנים לתקן ולהתווכח. וכשאתה מצביע על טעות אמיתית, אני מתקן ועונה "תודה, תוקן". אינני מסתיר את טעויותיי, כי אני חושב שהדבר החשוב בקשר בין מבקר, מושאיו וקוראיו זה אמון ואינטגריטי. וכמו בכל דרמה טובה, חשיפת חולשות ומגרעות של הדמויות מגבירה את האנושיות ויוצרת הזדהות. אני מאמין בשקיפות מלאה. אלא שלא היתה טעות בדבריי. אולי אתה לא מסכים לפרשנות שלי ומעדיף לתאר את הנארטיב של "הרנסנס" הישראלי של אחרי שנת 2000 כמתחיל ב"חתונה מאוחרת", זכותך. אני מציע קריאה אחרת, שמציעקה קונטקסט קצת רחב יותר. ובעיניי, מדויק יותר.
    הבעיה שלך, מר חתום/גלעד/לוקו/גרדנר, היא שגם כשאתה מסכים לדברים אתה עושה את זה בטון מתנצח. זאת הסיבה שאתה מוצא את עצמך מדי פעם מועף מהאתר. כי אתה לא מנהל דיון אלא צורח בקולי קולות. לאנשים שכמוך אני שב וממליץ: פתח בלוג. צעק שם כאוות נפשך. חסוך מאיתנו את התלהמותך, שהיא לא נעימה לקריאה גם כשאחת לחצי שנה אתה מצליח להעלות טענות ראויות.

  14. ברק 8 מרץ 2007 ב - 14:57 קישור ישיר

    די די. מספיק כבר. אנחנו מנסים לדבר על קולנוע.

    הבעיה הקשה של "חתום למחיקה" זה איך שהוא אומר את הדברים. הוא מנסה לריב לשם הריב בלבד, רק בשביל להוכיח שיאיר רווה טועה והוא צודק.

    כולנו מתקנים אחד את השני, אין בעיה בכך, כי הנושא, הקולנוע, חשוב לנו. "חתום למחיקה" עושה זאת, כך נראה, רק על מנת לנסות ולהכפיש את יאיר, ועוד בבלוג שלו.

    אז בבקשה "חתום למחיקה", אם יש לך הערות, תיקונים, השגות, אפשר לעשות את זה בכבוד, בג'נטלמניות, בצניעות ובטאקט – לצורך קידום הדיון בלבד. אם ההערות שלך אינן כאלו – וגם אם אתה בטוח שאתה צודק ויאיר טועה – אני לא רוצה לשמוע.

  15. רוני 8 מרץ 2007 ב - 15:08 קישור ישיר

    הי יאיר,
    לגבי ההערה הצינית שלך 'אכן, קשה לפרגן לסרט ישראלי.' זה לא נכון.
    אמרתי ואגיד שוב – הבופור הוא סרט טוב מאוד והוא אף אחד מהסרטים הישראלים הטובים שנעשו בארץ למרות שהוא לא חף מבעיות.
    אם בזה אני לא מפרגן אז מה זה לפרגן.
    לגבי קידום הסרט זה שאתה מקדם אותו בארץ עוזר לסיכויים שלו להיות המועמד הישראלי באוסקר (לא דברתי על חברי האקדמיה בחו"ל.)אגב מה שאתה עושה באמת חשוב וראוי לציון.

    ולסיכום: מספיק ציניות, קצת רגשנות ולקקנות.
    1. נכון, הבופור הוא סרט ישראלי שחובה לראות.
    2. אתה אחלה מבקר קולנוע, והאתר שלך הוא פנינה ועל זה תודה.

  16. דני 8 מרץ 2007 ב - 16:07 קישור ישיר

    אני הבנתי למה אתה מתכוון יאיר, ואתה צודק, "ההסדר" שבר תקופת בצורת. ו"בופור" הוא באמת סרט מעולה ואחד הסרטים הישראלים הכי טובים אי פעם.
    אולי ישראל תזכה סוף סוף באוסקר (:

  17. ברווז גומי 8 מרץ 2007 ב - 22:37 קישור ישיר

    חתום, אתה טועה.

    עמיר פרץ לא ניסה להעמיד פנים שהוא רואה. הוא העלה את המשקפת אל עיניו ומיד הוריד אותה בחזרה. אבל אתה הסתכלת על תמונות הסטילס שהראו את נקודת השיא – כאשר המשקפת צמודה לעיני שר הביטחון – וגיבשת תאוריה שלמה.
    תמיד האמנתי שגם מזוטות אפשר ללמוד הרבה.

  18. ברווז גומי 8 מרץ 2007 ב - 22:51 קישור ישיר

    ועוד דבר קטן על ספוילרים.
    דבורית "מגלה" לכל העולם שהבופור פוצץ ואז היא נכנסת לויכוח תמוה שמסביר למה התרעות על ספוילרים הם טיפשיים ומיותרים ולא צריך אותם ושיפסיקו לדבר עליהם כבר. שמישהו יספר לה פעם ש-א. עובדות היסטוריות ידועות לכל הם לא ספוילר (טרויה נפלה בסוף, ידוע). ו-ב. לכתוב "עלול להכיל ספוילרים" זה יותר קצר והרבה פחות מעייף ומעצבן מלגלות אותם ואז להסביר למה שמת פס על רצון הקוראים שלך.

    אגב, הביקורת של יאיר מהוה דוגמה מצוינת לאיך כן צריך לעשות את זה.

  19. דבורית 8 מרץ 2007 ב - 23:00 קישור ישיר

    ברווז, לא התכוונתי ל"הבופור פוצץ", ממש לא, אל תייחס לטקסט שלי דברים לא קיימים.
    מאחר שכנראה לא ראית את הסרט (אני מקווה לפחות) אני סולחת לך על חוסר ההבנה.
    אין שום ספוילר בביקורת שלי. להפך.
    וזכותך לא לאהוב את דרכי לדבר על ספוילרים. זה בסדר. גם אני לא מתה על ההתנסחויות שלך.

  20. חתום למחיקה 8 מרץ 2007 ב - 23:10 קישור ישיר

    לברווז הגומי.

    סתם למען הסדר הטוב. פרץ הרים את המשקפת לעיניים שלוש פעמים.
    ועכשיו סיפור חריג ומשעשע.
    אני יושב לי פה על המחשב וברקע מתחילה בערוץ הראשון התוכנית "משהו מהסרטים" – ראיון עם יוסי סיידר ואוהד קנולר. באמצע הראיון. פתאום שקט מוחלט, משהו שדומה כנראה לשקט שעל הבופור. אני מפנה ראש למסך, להבין מה קורה שם, ובזווית העין אני קולט שיקופית של מפעל הפיס. חשבתי "סליחה תקלה" אבל פתאום זה קופץ לבית מפעל הפיס "ערב טוב לכל המוזמנים…" ומתחילה ההגרלה השבועית. נגמרת ההגרלה ובלי שום היסוס עוברת התוכנית לאמצע משפט של סיידר אומר משהו. מישהו אמר הערוץ הראשון?

  21. ברווז גומי 8 מרץ 2007 ב - 23:13 קישור ישיר

    באמת אין ספוילר בביקורת שלך. אז למה כתבת פסקה שלמה על ספוילרים?

  22. דבורית 8 מרץ 2007 ב - 23:32 קישור ישיר

    הפיסקה התייחסה לחוויית ה"קפצתי מהכיסא אף שידעתי מה הולך לקרות" (כזכור, צפיתי בסרט פעמיים)-
    לחוויה הפרטית שלי, שהייתה מאוד פיזית.
    לא בכל פעם שאני כותבת את המילה "ספוילר" ואת דעתי בנושא יש סיבה להתרעם.

  23. ברווז גומי 8 מרץ 2007 ב - 23:47 קישור ישיר

    בקיצור, רצית לכתוב שחווית את הסרט באופן פיזי גם בפעם השנייה, כשידעת מה הולך לקרות. אבל אז במקום להמשיך הלאה ולדבר על כוחו של הסרט, הקדשת את רוב הפיסקה הראשונה של הביקורת שלך לכתיבה על חוסר חשיבותם של ספוילרים. תסלחי לי אם זו נראית לי בחירה תמוהה.

  24. ברווז גומי 8 מרץ 2007 ב - 23:48 קישור ישיר

    חתום, נראה לי שאתה טועה, אבל אני מבטיח לבדוק ולהתנצל במידת הצורך.

  25. ליאור 9 מרץ 2007 ב - 2:13 קישור ישיר

    חתום, זה היה "טלסינמה" ולא "משהו מהסרטים" (לא שזה ממש משנה) וכן, הם קטעו את יוסף סידר באמצע המשפט (!) כדי לעבור להגרלת הלוטו. כנראה שככה הערוץ הראשון מתייחס לבמאי קולנוע מכובד. אני רוצה לראות שיקטעו את עירית ענבי באמצע משפט כדי לעבור לסרט של סידר. בכל מקרה, בעקבות דיום הספוילרים שנערך כאן: המנחה דפק לפתע ללא אזהרה ספוילר לסרט והותיר את סידר ואת השחקן שאיתו נבוכים מעט, תוך שהוא מפטיר: "אה, לא אמורים להגיד את זה? נו, לא נורא".
    מה שכן, היה ראיון די ממושך. כמעט כל התוכנית הוקדשה לסרט. כבוד. אפילו שזה בערוץ הראשון.

  26. רמי 9 מרץ 2007 ב - 8:47 קישור ישיר

    אני מתפלא שדבורית פספסה, אבל אין כזה דבר אצלהם, אלא אצלם.

    וחוץ מזה: "חמישה כוכבים הוא ציון שמתיימר לנבא איזה סרט יחזיק מעמד גם שנים מהיום".
    האם תמיד אתה מדרג סרט בכוכבים לפי איך הוא ייתפס בעוד שנים ולא לפי טיבו?

  27. עופר ליברגל 9 מרץ 2007 ב - 10:03 קישור ישיר

    לרמי: לא נראה שהיכולת של סרט להחזיק מעמד לאורך שנים היא מדד לאיכותו?

  28. רמי 9 מרץ 2007 ב - 10:56 קישור ישיר

    אין ספק שזה מדד, אבל גם ייתכן שסרט מצוין יישכח לחלוטין.

  29. עופר ליברגל 9 מרץ 2007 ב - 12:58 קישור ישיר

    יתכן שסרט מצוין ישכח לחוליטין- יכול להיות, במקרה כזה ציון שח 4 וחצי כוכבים יתאים. סרט של חמש כוכבים צריך שהיה בו משהו שישרוד את הזמן וישאר חקוק בלב ובראש של כל מי שצפה בו.

  30. ארז 9 מרץ 2007 ב - 14:00 קישור ישיר

    התשדלתי לא לקרוא כלום (אבל רפרפתי על פסקה שלך וגם דובדבני).
    ראיתי אתמול. יש לי הרבה מה להגיד ומעט זמן לכתוב. אני אארגן מחר משהו מנומק וברור ואז אשלח לכאן.

    שבת שלום.

  31. רון 9 מרץ 2007 ב - 15:53 קישור ישיר

    ישי קיצ'לס היום ב"העיר" ממש לא מתלהב מ"בופור" ואפילו מכתיר אותו בתואר "משעמם". רק שתדעו.

  32. אורן 2 אפריל 2007 ב - 13:30 קישור ישיר

    שלום יאיר.
    (אני לא יודע אם אתה חוזר לתגובות על טורים שהתפרסמו לפני יותר משבוע. מקווה שכן).
    ברכות על האתר המצויין, אליו התוודעתי לא מזמן ומאז אני קורא באדיקות. איזה יופי.
    ראיתי אתמול סוף סוף את "בופור", ואני חייב לומר שלמרות כל ההייפ, ולמרות שכבר קראתי כ"כ הרבה על הסרט הוא עדיין לפת אותי ולא הרפה. כמעט עד דמעות. זה קשור, מן הסתם לחויות לבנון הפרטיות שלי (מזמנים רגועים יותר, למזלי), אבל בעיקר כמובן לעבודה המעולה של הבמאי, השחקנים, מלחין הפסקול וכיו"ב. והדברים אמורים בעיקר ביחס לחצי הראשון של הסרט, משום שבחצי השני משהו מהחדות הנוקבת, החד-פעמית של הסרט קצת הולך לאיבוד.
    בכל אופן, רציתי לשבח מאד את הפסקה שמופיעה לקראת סיום הביקורת שלך בעניין האבות והבנים ולפתח אותה מעט: אחד מההיבטים הבולטים ביותר ב"בופור" הוא ההעדר המוחלט של נשים, או של נקודת מבט נשית. וכך, אפילו הדימויים התקשורתיים המתווכים מן העולם שבחוץ מועברים ע"י גברים (גדעון לוי, אלון בן-דוד, יעקב אחימאיר ואביו של החייל שנפל). כך שהסרט, כמו שמתחוור בקטע המצמרר של שירת "אבות ובנים" – הוא אכן, בסופו של דבר אודות אבות ובנים.
    והמיקוד הזה מתקשר יפה גם למימדים שונים – האמריקני, הישראלי והיהודי – בביוגרפיה/יצירה של סידר: שהרי (כמו שכותב תמיד אורי קליין, ובצדק) סרטים אמריקניים רבים עוסקים ביחסים שבין בנים ואבות (נוכחים ונעדרים). וכך גם הסרט הזה, שעשה במאי שמודע היטב למסורת הקולנועית האמריקנית, מתכתב/מתחשבן עם האבות הישראלים, הנוכחים והנעדרים -האב השכול מן הטלוויזיה, האב הצבאי (אבוטבול בתפקיד תא"ל (דאז) קפלינסקי) שאינו מצליח להשרות ביטחון על בניו המפוחדים, וגם האב הגדול שבשמיים, שגם איתו סידר מתחשבן. בסופו של דבר, הילדים העקודים של סידר מחפשים אבא, או לפחות איל בסבך, והם אינם מוצאים.
    אורן

    רוה לאורן: תגובות חדשות, לא משנה מאיזה פוסט, מופיעות בראש תיבת "תגובות אחרונות" בטור הצד בדף הבית. תודה על הניתוח.

  33. פליסיטי 26 אפריל 2007 ב - 21:46 קישור ישיר

    מדהים.
    שנים שאני עוקבת אחריך,קוראת אותך,שומעת אותך. תמיד אני נדהמת מחדש כמה הביקורת שלך קולעות לטעמי שלי.
    עד בופור. כאן אני במזרח ואתה במערב(או שמא בצפון?)
    מוזר.

  34. Chanel Schoen 4 פברואר 2011 ב - 5:14 קישור ישיר

    Simply want to say your article is as astonishing. The clearness in your post is simply excellent and i could assume you're an expert on this subject. Fine with your permission allow me to grab your feed to keep up to date with forthcoming post. Thanks a million and please carry on the gratifying work.


השאירו תגובה ל - רון