17 מרץ 2007 | 20:09 ~ 18 תגובות | תגובות פייסבוק

בול בזמן

הכותרת המשמחת של השבוע: “זמן השרון”, מקומון “מעריב” בהרצליה, מדווח בשערו שעיריית הרצליה אישרה השבוע הקמת סינמטק בעיר, שימוקם בתוך מה שההרצליאנים מכירים בתור קולנוע “סטאר”. מסקרן, מסקרן, מסקרן. הרצליאנים, אנא עקבו ועדכנו כאן.

================

אם אתם גרים בעיר גדולה בארצות הברית, חפשו מהשבוע את אחת מ-400 תיבות הדואר החדשות האלה:
r2 write home

מדובר בשיתוף פעולה בין ג’ורג’ לוקאס ורשות הדואר האמריקאית לציון 30 שנה לבכורת “מלחמת הכוכבים”. שלב ראשון, 400 תיבות דואר אמריקאיות, שיוצבו באיזורים מרובי תנועה, עוצבו כמו R2D2. שלב שני: ב-28 במרץ יונפקו בולי “מלחמת הכוכבים”. הכתובת על תיבות הדואר מפנה לאתר הזה.

=============

שני סרטים של מייק בינדר, שחקן שהפך לבמאי, הוקרנו בארץ: “הצד הטוב של הכעס” ו”להצליח בחיים ולהישאר נשוי”. בסוף השבוע הבא יעלה באמריקה סרטו החדש “Reign Over Me” דרמה (כנראה סוחטת דמעות) בה דון צ’ידל מטפל באדם סנדלר הלוקה בטראומה מאירועי 9/11. המבקר פיטר האמונד דיווח באתרו של ג’פרי וולס שבהקרנת טרום בכורה שבסופה הוא הנחה שיחה עם הבמאי תגובות הקהל היו מעולות, אך גם מדאיגות: הקהל של בני שלושים פלוס הודה שהוא לא היה מתקרב לסרט הזה על סמך המודעות, בגלל הרתיעה מאדם סנדלר ומסרטיו הרגילים.

אבל זה בכלל לא האייטם שלי. האייטם הוא זה: בצעד לא שגרתי לבמאי הוליוודי פרסם מייק בינדר תגובה (טוקבק) לביקורת על הסרט שלו באתר “Cinematical”. בתגובה הוא בעיקר משתלח בטוקבקיסט אנונימי, אך גם רוטן בקטנה על המבקר עצמו. ובהמשך מופיעה תגובה נוספת שלו. שווה קריאה.

===============

“בתול בן 40” היה אחד הסרטים שחיבבתי ב-2005 ועכשיו יש לג’אד אפאטו, הבמאי/תסריטאי שלו, סרט חדש באמריקה, “Knocked Up”. הטריילר היה מאכזב בעיניי, אבל הביקורות הראשונות מופתעות לטובה: הסרט, כך לטעמם, מצחיק ונבון. אחד מהם כבר הכתיר אותו בתור “החברים של אלכס” של דור ה-X. וזו הבעיה עם מבקרי קולנוע: הם (טוב, אנחנו) באים לסרטים האלה ללא ציפיות, או עם ציפיות נמוכות, ואז מופתעים לטובה. ואז הביקורות שלהם יוצרות ציפיות. ואז מגיע הקהל ומתאכזב. או שלא.

================

לשאלת כמה מכם: למה אני לא כותב על “דוק-אביב”? שתי סיבות: הראשונה, הסרטים הבאמת מעניינים בפסטיבל הזה הם סרטי התחרות הישראלית, שרובם מגיעים לבכורה בפסטיבל הישר מחדר העריכה ואין אפשר לצפות בהם מראש. כך שאין לי יכולת לדווח מה שם מוצלח ומה לא. סיבה שניה: על רוב הסרטים התיעודיים הזרים מעולם לא שמעתי. נכון, קולנוע תיעודי הוא תחום שאני פחות בקיא בו, ואני מכסה אותו כמבקר רק לעיתים נדירות. ובכל זאת, לאורך השנה יש כמה סרטי תעודה בולטים ומעוררי סקרנות שאני כן מצפה לראות. הסרטים האלה (כמעט) אף פעם לא מגיעים לדוק-אביב. הם לרוב כן מגיעים לפסטיבל ירושלים. מיום השקת דוק-אביב זיהיתי שזה פסטיבל שהטעם של עורכיו ומנהליו שונה באופן דרמטי מטעמי שלי. אני משוכנע שיש בפסטיבל סרטים מצוינים, זרים או מקומיים, אבל אין לי מושג איפה להתחיל לחפש. זה פסטיבל שמשאיר אותי די אדיש. אבל אם אתקל במשהו ראוי, אדווח. ועשו זאת גם אתם: ספרו מה ראיתם מוצלח בפסטיבל.

18 תגובות ל - “בול בזמן”

  1. assafTV 17 מרץ 2007 ב - 21:11 קישור ישיר

    אחד מסרטי דוק-אביב שהמלצת עליהם בגליון “פנאי פלוס” האחרון Abduction ישודר באפריל ב-yes דוקו, כמו גם סרטים נוספים מהפסטיבל.
    עוד באפריל ב-yes 3 ישודר Mala Noche, סרטו הראשון של גאס ואן סאנט (מנויי הוט לא יקופחו הוא ישודר גם בהוט פריים).

  2. גל-Z 17 מרץ 2007 ב - 21:31 קישור ישיר

    אני שאלתי על זה פה לפני כמה חודשים ואף אחד לא ענה לי.
    הה! כל הכבוד לי!

    גל,
    הרצלייני גאה

  3. איתי 17 מרץ 2007 ב - 22:31 קישור ישיר

    מעניין, הסרטים הישראלים נשלחים לחבר השופטים לפני הפסטיבל אפילו בגרסאות ראף קאט, אולי היה חכם באמת מצידם לשלוח כמה מהעותקים האלה למבקרים בשביל לקבל תשומת לב רחבה יותר.

  4. דן 17 מרץ 2007 ב - 22:42 קישור ישיר

    1. מה שמעניין השנה ב”דוק אביב” זה בעיקר ההקרנות לסרטי תעודה קלאסיים, שהגיעו מה -MOMA בניו יורק. היום הוקרנה אחת התכנויות ובה סרט קצר ונסיוני של רוברט מייפלתו’רפ על פטי סמית’. רוב הקהל התקשה להבין מה רוצים ממנו, גם בגלל שמדובר בסרט נסיוני וגם בגלל שהיה די קשה להבין את הוויס אובר של פטי סמית’. למזלם, זה נמשך רבע שעה. הסרט השני היה Italianamerican”, סרט תיעודי של סקורסזי, שעיקרו שיחות שלו עם הוריו. הקהל התמוגג מהשנינוית והקנטרנות של אמא ואבא סקורסזי, אבל בשלב מסויים, הסרט (45 דק’) קצת התחיל לחזור על עצמו. ועדיין – מעריצי סקורסזי צריכים ל ראות מהיכן הוא שאב חלק מהדמויות שלו, מהשפה (המילולית) שח סרטיו, וכמובן לראות מי אשם בגבות האלה שלו.

    2. סינמטק בהרצליה – רעיון מצויין, אבל אני קצת מפחד. מצד אחד, יש באיזור השרון קהל גדול וצעיר שצמא לקולנוע שונה. אני יודע שאני הייתי כזה, ועם העובדה שבכל אחת מערי השרון יש מגמת קולנוע די נחשבת, קרוב לוודאי שיהיה למקום קהל. מצד שניגם הקהל המבוגר יותר מתעניין בסרטים כאלה. מצד שני, קולנוע סטאר הישן לא היה הקולנוע הטוב בעולם. היו שם שלושה אולמות די קטנים, וסרט שקט היה נבלע בסאונד של סרט הברוקהיימר התורן מהאולם ליד. אני מקווה שיעשו שם שיפוץ רציני.
    עוד דבר קצת מטריד היא העובדה שלפני כמה שנים נעשה נסיון דומה בקולנוע פארק. הרעיון היה להקרין יותר סרטים ביום, חלקם היו סרטים ישנים. זה החזיק מעמד כמה חודשים בלבד. גם ספריית “זמנים מודרנים” האקלקטית נסגרה ברעננה. וזה עוד בלי להגיע למי מממן את המקום, מהיכן יגיעו עותקים של סרטים, אילו סרטים יגיעו ואם יגיעו קלאסיקות לתבוע מסינמטק ת”א להתעורר ולהקרין אותן גם. אחרת נאלץ לחזור להרצליה.

  5. Nimrod's Son 17 מרץ 2007 ב - 23:00 קישור ישיר

    ואוו, זה יהיה חלום. לא רק שאני גר בהרצליה, סטאר נמצא במרחק הליכה מהבית שלי.
    מעבר לכך, היה שם פעם קולנוע שבו גדלתי וראיתי המון סרטים כילד.

  6. ברדוויל השוודי 18 מרץ 2007 ב - 8:56 קישור ישיר

    ראיתי בפסטיבל את הסרט על רפי לביא. סרט מצויין, שמציג דיוקן עמוק ומעניין ביותר על האיש. הוא מומלץ בחום.

  7. יניב אידלשטיין 18 מרץ 2007 ב - 9:44 קישור ישיר

    אני אסע בשמחה מתל אביב ל”סטאר” בהרצליה אם יוקרנו שם סרטים ישנים ומעולים, מה שאין בסינמטק (המחורבן, לדעתי) בתל אביב.

  8. אורון 18 מרץ 2007 ב - 12:53 קישור ישיר

    אני לא זוכר באיזה פוסט זה היה, אז אני פשוט אתפרץ לכאן.
    איתן- תודה על ההמלצה בקשר לסרט “גורה” (G.O.R.A). זה היה או פארודית מד”ב טורקית, או לסיים ביקורת על “נורביט”. נדמה לי שבחרתי טוב. לא ברור לי איך הגיע הסרט לערוץ הוט פריים, אבל שוב תודה. המחוות הרבות להוליווד והומור הנונסנס היו בהחלט במקום.

    וכדי שאני לא אהיה לגמרי לא קשור:
    יאיר, איך אתה יודע שזה באמת היה מייק בינדר שם בתגובה? אני לא מאמין שבמאי הוליוודי, יהיה מי שיהיה, ישתמש בקללת מארק וולברג על גולש מסכן שהביע את דעתו באתר. אבל אם זה באמת הוא, מדובר בצעד די חסר תקדים לדעתי. הן לטוקבקיסטים והן למבקרים.

    רוה לאורון: השאלה שאתה שואל, “האם זה מייק בינדר האמיתי” נשאלת בשרשור התגובות שם לא פעם. והוא צץ בשנית בתגובה 10 כדי להגיד “זה אכן אני”. מה שלא מבטיח שזה אכן הוא. אבל הטקסט נשמע אמין למדי. עד שלא יקום מייק בינדר האמיתי ויגיד “גנבו את זהותי” ניקח את כדרך חדשה, של במאי די שולי בינתיים, להגיב למבקריו.

  9. אורון 18 מרץ 2007 ב - 13:05 קישור ישיר

    ושכחתי- יאיר, אני יודע שכותרות משתכפלות, זה אפילו כבר קרה לי פעם. אבל לא האמנתי שעוד מישהו יילך על כותרת גרועה כמו שלי! בכל מקרה העניין הסתדר, בזכות העורכת שלי כמובן.http://www.mouse.co.il/CM.articles_item,392,209,10537,.aspx

  10. איתן 18 מרץ 2007 ב - 13:42 קישור ישיר

    אורון – my pleasure. ראיתי אתמול את הסרט בפעם השניה – ומאוד צחקתי.

    ואוף- טופיק: אחד הבמאים האהובים עליך, יאיר, אם אינני טועה, הוא פטריס לקונט. אני מודה שאם לא המאמר שכתבת ב”העיר” (כמדומני) לפני יציאת “האיש מהרכבת” לא הייתי שם אליו לב. “זרים אינטימיים” הוא בעיניי מהסרטים היותר יפים שהיו פה בשנים האחרונות (וכמובן שבעקבות המלצתך, השלמתי צפיה גם ב”בעלה של הספרית” היפהפה). בשנה שעברה הוא עשה סרט העונה לשם “החבר הכי טוב שלי” (בתרגום מילולי מצרפתית), בכיכובם של דניאל אוטיי ודני בון. האם ידוע לך אם הסרט נקנה להפצה בישראל ?

    רוה לאיתן: אכן נקנה. על ידי סרטי אורלנדו, ואף יעלה די בקרוב. דפדף לסוף תוכניית סינמטק תל אביב של החודש.

  11. רות 18 מרץ 2007 ב - 18:03 קישור ישיר

    יש מספר כל כך מועט של עותקים טובים שמסתובב כאן, ומס הסרטים המענינים שמגיעים לסיבוב בכלל קטן,
    לכן לדעתי עדיף להגדיל את התקציב של סינמטק תל אביב, ואולי באותו הזמן להביא עוד לקטורים למוסד העייף הזה,
    במקום להוסיף עוד סינמטק לשלולית הקטנה …

    רוה לרות: מה הקשר בין הקמת סינמטק בהרצליה והגדלת תקציב סינמטק תל אביב? האם את מבקשת מעיריית הרצליה לממן את סינמטק תל אביב? ולקטורים? בסינמטק תל אביב? אין חיה כזאת.

  12. חן 19 מרץ 2007 ב - 0:24 קישור ישיר

    יאיר, אם כבר דוק-אביב, חזרתי עכשיו מהסרט SALESMEN
    של האחים מייזלס מתוך התכנית של MOMA ולתדהמתי הוא הוקרן מDVD , ואנשי דוק-אביב אף לא טרחו להסתיר זאת – הפריים הראשון שהופיע היה
    “THE CRITERION COLLECTION”.
    בכל מקרה זה חמור, אבל היות וזה פסטיבל קולנוע דוקומנטרי ועוד תכנית של הMOMA זה חמור עוד יותר.

  13. סטיבי 19 מרץ 2007 ב - 8:53 קישור ישיר

    זה לא היה בעייתי אם לא היה כתוב בפירוש בתוכניה שזה יוקרן מ-35 מ”מ.

  14. יניב אידלשטיין 19 מרץ 2007 ב - 13:49 קישור ישיר

    אכן, אם כתוב שההקרנה מפילם צריך להתנצל. אבל בניגוד לדעה הרווחת בבלוג, אני בעד הקרנות דיוידי כשאין ברירה. זאת בהחלט אלטרנטיבה מכובדת וצריך ממש לא להיות מרוכז במה שקורה על המסך כדי להתקרצץ על גרעיניות לעומת פיקסלים.
    את הסרט התיעודי המדהים Hearts and Minds ראיתי בפסטיבל חיפה האחרון בהקרנת דיוידי והסרט היה מדהים וסוחף. הכתוביות הדיגיטליות היו הדבר היחיד שהזכיר לי שזה מוקרן מדיוידי ולא מפילם.
    השפה הקולנועית חזקה יותר מהמדיום. הפעם הראשונה שראיתי את “2001: אודיסאה בחלל” הייתה על טלוויזיה 14 אינץ’, ואפילו שם זאת הייתה חוויה קורעת.

    רוה ליניב: גם לי אין בעיה עם הקרנה מדי.וי.די. בבית. אצל חברים. על סדין בחצר. אבל לא בסינמטק.

  15. HEY YOU 19 מרץ 2007 ב - 13:55 קישור ישיר

    יניב-
    הפעם השלישית שניסיתי(אכן כן, “ניסיתי”) לראות את “2201” הייתה בסינמטק, בהקרנת DVD לא מפוקסת שגרמה לי לצאת מהאולם אחרי 20 דקות בלבד.


השאירו תגובה ל - איתן