23 אוגוסט 2010 | 13:40 ~ 6 תגובות | תגובות פייסבוק

שיעור מולדת

ביום שישי העליתי פוסט מוזיקלי. והנה מגיע עוד אחד. כי אם אין אני לי, מי לי.




אחד הדברים הכי נפלאים ששמעתי בשבועות האחרונים הוא הדיסק החדש של לורי אנדרסון, “Homeland”. כזכור, אנדרסון הסתובבה בעולם – כולל בישראל – עם שירי הדיסק הזה בהופעה ורק אחר כך נכנסה לאולפן להקליט אותם. הוא פשוט יפהפה. ומי שהיה בהופעה יזהה לא מעט מהקטעים, שקיבלו בדיסק כמה עיבודים אמביאנטיים/בריאן-אינואיים יפהפיים. הייתם מצפים שאנדרסון תחליט קודם להופיע ורק אז להקליט, כדי לפשט את תהליך ההקלטה ולהפוך אותו לזריז וספונטני יותר. אבל מתברר שהעיבוד מההופעה לדיסק לא היה משימה פשוטה בכלל (ואולי לכן זה לקח לה כמעט שלוש שנים). בסרטון המקסים הזה, מעין סרט תיעודי קצרצר (5 דקות) על הקלטת הדיסק, מספרים לורי אנדרסון ולו ריד – שאחרי כמעט 20 שנות זוגיות, זה שיתוף הפעולה הרשמי הראשון שלהם בדיסק – על העבודה על הדיסק. קטע מקסים נורא, כדאי לכם (ביחוד אם את חובבי לו או לורי):






והנה קטע בונוס שהנפיקה חברת התקליטים ליו-טיוב: היכרות עם פנוויי ברגמוט, האלטר-אגו הגברי של לורי אנדרסון, המופיע עם קטעי פרשנות לאורך הדיסק וההופעה (ומי שמככב על עטיפת הדיסק):






אנדרסון בת 63, ו”Homeland”, למרבה ההפתעה, הוא בסך הכל אלבום האולפן המוזיקלי השישי שלה. במידה מסוימת, כבר בשם הדיסק – “Homeland” – אפשר לחוש שזו מעין יצירה משלימה ל”ארצות הברית”, ההופעה המוקלטת הראשונה (בת חמש השעות) של אנדרסון מסוף שנות השבעים. אמנם, כמעט תמיד להופעות של אנדרסון יש מימד של ביקורת חברתית ופוליטית, אבל בשתי היצירות האלה הביקורת הזאת חשופה מאוד. ההופעה נכתבה בשלהי ימי שלטון בוש (שם הדיסק מרמז על המשרד להגנת המולדת, ישות ביון אמורפית שהקים בוש אחרי אירועי 9/11 שפולשת לפרטיות אזרחי אמריקה בחיפוש אחר טרוריסטים בכל פינה), ולישראל הגיעו לורי ולו ממש ביום הבחירות לנשיאות באמריקה. אבל כמו ב”ארצות הברית”, גם החומרים ב”מולדת” אינם נוגעים לשלטון זה או אחר, אלא למצב חברתי של קריסה ואדישות, של אומה הנבלעת על ידי הטלוויזיה ולא מבחינה מה קורה סביבה. לרגעים זה ממש פרפורמנס, אבל ברגעים אחרים, אנדרסון מייצרת כמה מהשירים היפים ביותר שלה מאז “Strange Angels” ו”Mister Heartbreak”.



================


אפרופו סוף שנות השבעים: בסביבות 1980-1981, כשהייתי בערך בן 12, שמעתי בגלי צה”ל תוכנית ששינתה את חיי – “פול מקרטני מת”. מאז אני חובב ביטלס וחובב קונספירציות. התוכנית, שערך יואב קוטנר והגיש משה מורד, הוקלטה ב-1977, אבל בתחילת שנות ה-80 שודרה שוב במסגרת התוכנית התיעודית האגדתית שהכין יואב קוטנר על הביטלס, “מסע הקסם המיסתורי” (זה הלך ככה: קוטנר שידר פרק המוקדש לתקליט, ולמחרת רצתי לקנות אותו). ועכשיו – הידד לאינטרט! – קוטנר העלה את “פול מקרטני מת” לבלוג שלו. מי שחי בסוף שנות השבעים/תחילת השמונים, ירוץ מן הסתם להיזכר בזה. ומי שלא, חייב להקשיב. תראו איזה רדיו עשו כאן פעם.


==============


בשבוע שעבר הזמנתי אתכם להופעה של שולי רנד. והשבוע: מאיר בנאי.


נושאים: בשוטף

6 תגובות ל - “שיעור מולדת”

  1. טלוטן 23 אוגוסט 2010 ב - 15:49 קישור ישיר

    אתה צריך לכתוב על מוזיקה יותר. תענוג.

  2. יעקב 23 אוגוסט 2010 ב - 19:12 קישור ישיר

    פרסי אופיר. לפני שבוע פורסם בנענע שהטקס מתוכנן ל”עוד שבועיים”. זה אומר ששבוע הבא או סופ”ש הזה הטקס?

    ===============

    רוה ליעקב: עד כמה שידוע לי הטקס יהיה ב-20 בספטמבר.

  3. יואב 23 אוגוסט 2010 ב - 20:28 קישור ישיר

    הוידיאו של לורי ולו רי(ד) הוא אחד הדברים הכי רומנטיים ויפים שראיתי. מרגש.
    “פול מקרטני מת” – לא לילדים קטנים. עשה לי סיוטים כשהקשבתי לו בזמנו (שידור חוזר עשירי באמצע שנות התשעים).

  4. סטיבי 23 אוגוסט 2010 ב - 22:19 קישור ישיר

    מזל טוב על כניסת הסרט על שרון עמרני לפסטיבל חיפה, יאיר. נשמע מעניין.

  5. טלוטן 23 אוגוסט 2010 ב - 22:59 קישור ישיר

    אגב חיפה… נו, אתה כותב על זה משהו?

  6. איתן 24 אוגוסט 2010 ב - 8:19 קישור ישיר

    משהו אחר

    יש בסינמטקים שבוע קולנוע צ’כי.

    אתמול הוקרן “לקום על צד שמאל”. סרט קומי מצחיק מאוד.

    לפי דברי הבמאי עצמו, הסרט בא ממקום “לא טוב”. ומרגישים את זה בקצוות. הסרט הוא עיבוד של הצגת תיאטרון, שכנראה היה לה מה להגיד על חיים בדמוקרטיה מול החיים תחת שלטון קומוניסטי. מה שנשאר בסרט הוא קומדיה מתוזמנת היטב, מצחיקה מאוד, מלאה בטיפוסים עם התנהגויות משונות ומשעשעות, אבל הבמאי הרגיש שהוא חייב להכניס בכוח גם כמה עניינים רציניים, אז הוא השתמש בצורה אינטנסיבית במוזיקה “רצינית” ו”כבדה”, שלא שייכת לאופי הקומי של הסרט. ולמרות שגם הסוף תמוה ולא מתחבר, זה לא מפריע לרוב הסרט לזרום ולהנות. מי שיכול לתפוס את הסרט הזה בסינמטקים האחרים -מומלץ.

    נ.ב. מזל טוב על הסרט בחיפה. עכשיו חידה: הסרט שלך בחיפה. של קשלס בתל אביב (אייקון). איפה אתה?

    ונזכיר שגם גואל פינטו מציג סרט בחיפה. חג העיתונאים-שהפכו-במאים.

    ============

    רוה לאיתן: סטיבי עדכנה אתמול ב”כלבת” לא יוקרן באייקון, אלא רק יעשו איזשהו אירוע לכבודו. אני מניח שהקרנת כמה קטעים מתוכו. דווקא רציתי “כלבת” יהיה בחיפה וקשלס ואני נוכל לקבל בוקסה ב”גלריה” תחת “הטרנד הבא” (אם כי, בואו נהיה שפויים: בימוי תיעודי ובימוי עלילתי זה לא אותו דבר. בימוי תיעודי הוא לא עד כדי כך רחוק מעבודות העיתונות בהן עבדתי עד כה, אבל אתם יודעים איך חושבים העיתונאים, מחפשים סנסציות). איפה אני? אני מניח שאהיה בחיפה. זה מובן תלוי אישור תקציב מהמערכת שלי. בדרך כלל אני שם לפחות חצי פסטיבל. אני מקווה שגם השנה.


השאירו תגובה ל - איתן