21 ספטמבר 2010 | 20:14 ~ 98 תגובות | תגובות פייסבוק

פרסי אופיר 2010: לייב בלוג

הטקס בתיאטרון ירושלים מתחיל תכף. אם אתה לא רוצים לחכות לשידור הטלוויזיוני (ערוץ 1, 21:30), רפרשו כאן כדי להתעדכן מי זכה במה בזמן אמת.



הסיטואציה כרגע היא שכל המדווחים שלי זוללים סושי במקום להיכנס לאולם ולהתחיל לעדכן. כרגיל, אני בבית. ואילו באולם תיאטרון ירושלים פרושים עשרות נציגי “סינמסקופ” מוכנים לדווח בזמן אמת מה קורה שם.


שמועה שמגיעה מליחשושים באולם: מישהו שם טוען ש”הדקדוק הפנימי” ו”שתיקת הארכיון” יהיו הזוכים הערב. אני מנסה להבין האם זו שמועה מבוססת או משאלת לב (ובכל מקרה תוך שעתיים נדע…).


שליש אולם ריק, ובמאי הטקס מנסה לשדל את אלה שיושבים מאחור למלא את השורות הקדמיות.


20:38: עכשיו מתחילים…



אוקיי, השמועות ממשיכות לזלוף מכל עבר. העדכנית: “הדקדוק הפנימי” יהיה הזוכה הגדול של הערב עם שבעה פרסים.



הו, משקיענים נציגי “סינמסקופ” בירושלים. השנה הם גם שולחים תמונות:


ophir2010_1



בסוף עוד יעבירו את הטקס בשידור חי. 20:53, ועדיין לא חילקו אף פרס.



או, בשעה טובה, הנה מגיעים הפרסים:


20:55. דביר בנדק ושירי גדני עם פרס שחקנית משנה.

שחקנית משנה: רוזינה קמבוס, “שליחותו של הממונה על משאבי אנוש”


ophir2010_2רוזינה קמבוס מקבלת את פרס שחקנית המשנה


פרס מוצדק וצפוי. רוזינה קמבוס הנהדרת גנבה את ההצגה עם תפקיד קומי, עסיסי ובלתי נשכח בתור “הקונסול”.


21:00. זהר שטראוס ונטע פורת עם פרס שחקן המשנה.

שחקן משנה: מיכאל מושונוב, “מבול”


הו, זו הפתעה. איזה כיף. (סתם, שתדעו. מושונוב הוא אחד הקוראים הקבועים בבלוג ושחקן אהוב עלי מאוד).


21:10: אוולין קפלון ולימור גולדשטיין עם פרס התסריט

תסריט: נוח סטולמן, “שליחותו של הממונה על משאבי אנוש”.


מה זה? בינתיים 2:0 ל”שליחותו” נגד “הדקדוק”.


21:16

צילום: אמנון סלומון, “התגנבות יחידים”

אמנון סלומון הוא הרוזינה קמבוס של הצלמים.

האמת, אני חייב לאמנון סלומון התנצלות. חשבתי לחכות עם זה לצאת “התגנבות” אבל זה נראה לי תזמון טוב. כשפורסם שדובר קוסאשווילי בחר בסלומון כצלם, אני הגבתי בבלוג בציניות. לא מאוד אהבתי את הדברים שסלומון צילם בעבר, בעיקר לאורי ברבש ולעלי נאסר. אבל די אכלתי את הכובע כשראיתי את “התגנבות יחידים” והרגשתי קצת טמבל שניסיתי לבקר את הסרט על סמך העבר.


דורון צברי בטוויטר, מוסיף: “אמנון סלומון, התגנבות יחידים, פרס הצילום. מפתיע. עושה רושם שהמשחק פתוח. הכל אפשרי. משה אדרי, מאחוריי, לחוץ לאללה”.



21:22: שלישיית “מה קשור” מעניקה פרס מפעל חיים לזאב רווח.


ובינתיים, דורון צברי בטוויטר מאחורי הקלעים מדווח: “שמיל בן ארי וגילה אלמגור – בהלבשה – מגישים את פרס הסרט”. וגם: “מביט בליין אפ. 92 נאמברים! פרס הסרט אייטם 86.. יא סאלם סאלמי! זה הולך להיות לילה ארוך…”.


ophir2010_3


ophir2010_4“מה קשור” וזאב רווח


21:41

עיצוב אמנותי: אבי אביבי, “זוהי סדום”


עיצוב תלבושות: לאורה שיים והילה ברגיאל, “זוהי סדום”


בינתיים התחיל השידור בערוץ 1. רגע משעשע ראשון: אקי אבני מדבר על “זוהי סדום” וקשת, והבמאי מכוון את מצלמתו לצלם את אבי ארמוזה במקום את אבי ניר.


אוי ואבוי, השידור הטלוויזיוני בלתי צפי.


21:52 דורון צברי ואורי ענבר עם פרס הסרט התיעודי (שאול דישי מעלה עשן)

סרט תיעודי: “חיים יקרים”, שלומי אלדר



האמת, למרות שכך הימרתי לבסוף זו עדיין הפתעה. ותכל’ס, אני לא מבין את הראש של חברי האקדמיה. איך אנשי קולנוע מעדיפים את “חיים יקרים” (סרט מצוין, שלא יהיה ספקות) על פני “שתיקת הארכיון” (סרט נדיר)?


22:00 אייל שכטר ויאנה גור עם פרס המוזיקה.

מוזיקה: אבי בללי, “המדריך למהפכה”


חמוד, סולן אבטיפוס נותן פרס לסולן נקמת הטרקטור.


כולם מקבלים משהו הערב. חוץ מ”הדקדוק הפנימי”?


עיצוב פסקול: אשי מילוא וגיל תורן, “שליחותו של הממונה על משאבי אנוש”.


למה פלאטו שרון יושב ליד זאב רווח?


ועוד מצמרמורות שידור הטלוויזיה: אף מיקרופון לא מופעל כשמגיע תורו. תמיד עוברים למצלמה שנמצאת באמצע זום. והבמאי הורס את הסוף עם הצגת הזוכה לפני הזמן.


22:18 פרידה ממי שנפטר השנה: נדב לויתן, חליל אלוהב


22:21

עריכה: עמי טיר ומאור קשת, “המדריך למהפכה”


שמעו, מבחינת זוכים זה הטקס הטוב ביותר אי פעם. אני אשכרה במתח. שום דבר לא צפוי. הפרסים מחולקים לכל המועמדים (חוץ מ”הדקדוק הפנימי”? מה זה? איפה הוא?). הזוכים עצמם גם מרגשים מאוד בדבריהם. זה רק כל מה שמסביב שמביך, דברי הקישור וכו’. אבל יש כאן אקשן משגע. אני כוסס ציפורניים.


יש גם אתנחתאות מוזיקליות: אפי בן צור שרה את “לילה כחול עמוק” מתוך “וביום השלישי” ומאור כהן שר את “באנו לעשות שמח” מתוך “זוהי סדום”.


מסמסי השמועות מתחילת הערב מסמסים עכשיו התנצלויות נבוכות.


22:31: רוזינה קמבוס ושרון אלכסנדר עם פרס השחקנית.

שחקנית: מיה דגן, “פעם הייתי”


ווי, סרט של אבי נשר זוכה בפרס. יום צונן בגיהנום.


22:40

שחקן: אדיר מילר, “פעם הייתי”


חברים, צדק נעשה כאן. והטקס הזה הופך מדהים מרגע לרגע. ומעדכנים אותי שכדאי לחכות בשידור לקטע של סשה אגרונוב, שהעניק לטקס הזה קצת פלפל.


(מצחיק אותי לראות את השידור ולראות את מסמסיי בפעולה. תודה לכם).


22:46

בימוי: ערן ריקליס, “שליחותו של הממונה על משאבי אנוש”


וואו. אני בקונפליקט כאן. מצד אחד, ההתעלמות מ”הדקדוק הפנימי” קצת מביכה לדעתי. איך זה קרה? אבל באותה נשימה ממש: פרס לערן ריקליס הוא רגע היסטורי בתולדות הגוף הזה שנקרא אקדמיה. ריקליס הוא מאותם במאים סופר-מקצועניים שנדמה היה שהממסד קצת מתעלם ממנו. הוא ביים כמה סרטים נהדרים: “זוהר”, “צומת וולקן”, “הכלה הסורית”.


22:54

הסרט: “שליחותו של הממונה על משאבי אנוש”.


ophir2010_5הגרנד פינאלה של “שליחותו של הממונה על משאבי אנוש”


וואו. איזה ערב. ששה סרטים זכו בפרסים. שינוי דרמטי בהשוואה לשנים בהן סרט אחד סחף כמעט הכל. אבל יש עוד הבדל: האקדמיה נטתה בשנים קודמות להלל את הצעיר והחדש. במאים שזה סרטם הראשון, שחקנים ילדים שהבריקו לרגע. ואילו השנה? הוותיקים, המבוססים, המקצועניים זכו. זה, יחד עם הפרס לזאב רווח, הם סוג של התקרבות מאוחרת – שהגיעה עיתה – של הממסד הקולנועי אל הקהל. אבל תהרגו אותי אם אני מבין איך מכל השפע הזה יצא ש”הדקדוק הפנימי” לא קיבל כלום. תסריט? עריכה? משהו קטן? משונה מאוד.




נושאים: בשוטף

98 תגובות ל - “פרסי אופיר 2010: לייב בלוג”

  1. אורי 21 ספטמבר 2010 ב - 20:15 קישור ישיר

    יאיר יקירי – בשנה הבאה שתהיה מועמד אינשללה (ואז תצטרך למצוא המון נושאים למלא את החלל הריק בבלוג) ובהצלחה בפסטיבל

  2. אורי 21 ספטמבר 2010 ב - 20:18 קישור ישיר

    ועוד מחשבה – השנה, הכסף ששלמתי לאקמיה ממש היה לריק. גם לא ראיתי כמעט כלום וגם לא הצבעתי וגם לא קניתי שמלה חדשה ועליתי לירושלים. אני מת על ירושלים – אבל אני לא ממש יכול לדמיין שם שטיחים אדומים.

  3. אורי 21 ספטמבר 2010 ב - 20:19 קישור ישיר

    אני בינתיים יעשה לייב תגובותניג –
    לא ראיתי את שניהם אבל אם באמת גם דקדוק וגם שיתקה לוקחים, זה הערב של רנן שור

  4. אורי 21 ספטמבר 2010 ב - 20:20 קישור ישיר

    אגב – מתי הסרט שלך מוקרן ולמה לא קבלתי הזמנה?
    נו מילא.
    אני עוד זוכר איך הגנבתי אותך לבקור התזמורת

    ================

    רוה לאורי: אל דאגה, הכל זכור. אתה תוזמן להקרנה בתל אביב, כשנקבע אחת. הייתרון: היא תהיה בהיי-דפינישן. בחיפה לא. לכן אני מזמין אליה רק אנשים עם קטרקט. אם אתה באיזור, אגב, אגניב אותך פנימה: יום שלישי, 28.9 (שזה שבוע מהיום!), 17:00, במוזיאון טיקוטין (שד’ הנשיא 89). אם אתה מגיע לכנס של פורום היוצרים הדוקומנטריים, זה מיד אחרי.

  5. אורי 21 ספטמבר 2010 ב - 20:24 קישור ישיר

    שמועות?
    עזוב אותך. יהודים מלחששים. לא יותר.

  6. אורי 21 ספטמבר 2010 ב - 20:28 קישור ישיר

    אבל בטיקוטין התקינו היי דפנישיין לפני שנתיים. מה – הם הורידו אותו?
    לצערי ה28 זה יום הטקס של פרס עינת אז אני לא ממש אצפין. מתכנן להגיע ביום ראשון לעיר המחוז של ילדותי (למרות שאין לי ממש חשק לכל הסרטים הסרבים שמרביצים שם באותו יום)

  7. nadav schirman 21 ספטמבר 2010 ב - 20:29 קישור ישיר

    YAIR – sorry but no Hebrew on this keyboard. Nadav Schirman here, loyal to your blog and yearly Ofir live report since you announced The Champagne Spy win in 07

    ==============

    רוה לנדב: אהלן נדב. הו, זה היה רגע נהדר. מי שלא זוכר או לא היה איתנו ב-2007, ככה זה נראה בזמן אמת (קראו את התגובות).
    .

  8. אורי 21 ספטמבר 2010 ב - 20:33 קישור ישיר

    נו מה קורה? גליל חוטפים בראש בערוץ 1

  9. אורי 21 ספטמבר 2010 ב - 20:36 קישור ישיר

    אוי גליל גליל

  10. אורי 21 ספטמבר 2010 ב - 20:40 קישור ישיר

    באמת? התגובות שאני שמעתי היו מאוד מעורבות לדקדוק (במקרה הטוב)ֿ, אבל נראה לי שמדובר בחברים שלא הצביעו

  11. סטארי נייט 21 ספטמבר 2010 ב - 20:40 קישור ישיר

    גם אאני כאן בסביבה.

  12. יעל 21 ספטמבר 2010 ב - 20:41 קישור ישיר

    יאיר. מה קורה עם נציגיך בטקס ?? המתח בבית כאן בשיאו…

  13. אורי 21 ספטמבר 2010 ב - 20:46 קישור ישיר

    מהתפאורות היפות של ערוץ 1.. רגע של נחת לאנשי הארט

  14. אורי 21 ספטמבר 2010 ב - 20:52 קישור ישיר

    המשחק הזה היה צמוד לפני חמש דקות! (גליל מפסידים בבית)

  15. אורי 21 ספטמבר 2010 ב - 20:53 קישור ישיר

    מה קורה? מה קורה?

  16. אורי 21 ספטמבר 2010 ב - 20:54 קישור ישיר

    מרדימים אותנו

  17. אורי 21 ספטמבר 2010 ב - 20:57 קישור ישיר

    רוזינה – שחקנית מעולה שנעלמה קצת
    מהמצחיקות שיש. כמו חנה לסלאו רק עם מבטא והומור

  18. אורי 21 ספטמבר 2010 ב - 20:58 קישור ישיר

    תגידו – עצבו את הפסלונים מחדש?

  19. איתן 21 ספטמבר 2010 ב - 21:00 קישור ישיר

    רוזינה קמבוס נהדרת ב”ממונה”. היא מצחיקה ומדויקת מאוד. אבל אוולין קפלון נשדדה. היא התגלמות המשפט “אין תפקידים קטנים”. היא פשוט נפלאה ב”דקדוק”.

  20. אבנר 21 ספטמבר 2010 ב - 21:02 קישור ישיר

    רוזינה קמבוס לא נעלמה קצת – היא חולה קצת
    http://www.mouse.co.il/CM.articles_item,720,209,45886,.aspx

  21. איתן 21 ספטמבר 2010 ב - 21:02 קישור ישיר

    מושונוב? באמת? לא ראיתי את “מבול”, אבל ראיתי את “בנא”. הוא לא היה טוב שם.
    ומה זה אומר ש”הדקדוק” הפסיד פעמיים עכשיו?

  22. אורי 21 ספטמבר 2010 ב - 21:07 קישור ישיר

    מושונוב זה הפתעה של מה נהיה או וואלה מגניב?

  23. יעל 21 ספטמבר 2010 ב - 21:08 קישור ישיר

    שאפו ענק לרוזינה !!!!!!

  24. סטיבי 21 ספטמבר 2010 ב - 21:08 קישור ישיר

    ב”מבול” זה בקושי תפקיד, למען האמת. אולי נתנו לו בעצם על “בנא” בתור עיקרון או על התמדה.

  25. אורי 21 ספטמבר 2010 ב - 21:09 קישור ישיר

    לא ידעתי שהיא חולה. אבל גם לפני כן – הייתי רוצה לראות אותה הרבה יותר על מסך

  26. אורי 21 ספטמבר 2010 ב - 21:12 קישור ישיר

    אני חשש שהשמועות יאיר תתבררנה כלא מדוייקות ואולי יותר כרחשי לב

  27. איתן 21 ספטמבר 2010 ב - 21:14 קישור ישיר

    השמועות היו מסך עשן, כנראה.

  28. יותם 21 ספטמבר 2010 ב - 21:16 קישור ישיר

    ומה קורה עכשיו?..

  29. איתן 21 ספטמבר 2010 ב - 21:18 קישור ישיר

    האמת? מגיע לו. “התגנבות יחידים” מצולם מאוד יפה.

  30. איתן 21 ספטמבר 2010 ב - 21:38 קישור ישיר

    יואו, מונולוג הפתיחה הוא ז-וו-ע-ת-י

  31. אורי 21 ספטמבר 2010 ב - 21:45 קישור ישיר

    זה רק אני או שהבמה הזו בלתי צלימה בעליל?!

  32. יוסריאן 21 ספטמבר 2010 ב - 21:49 קישור ישיר

    עוד דחקה של אקי אבני ואני יוצר מדעתי!
    מי כתב לו? זאב רווח? אם כן, מתאים!

  33. יוסריאן 21 ספטמבר 2010 ב - 21:50 קישור ישיר

    צ”ל יוצא

  34. אורי 21 ספטמבר 2010 ב - 21:53 קישור ישיר

    הארכיונים שותקים

  35. אורי 21 ספטמבר 2010 ב - 21:56 קישור ישיר

    ניר ברגמן להציג את הסרט ואין להם מספיק פוטג’ לסיום. עוברים לסלואו מושן אבל ברגמן (דעתן שכמוהו) ממשיך לדבר ולא רק שאף אחד לא חותך גם אף אחד לא אומר לעורך לחתוך. זה מביך אותי כעורך לראות רגעים כאלה בערוץ הופ. איך יכול להיות שזה קורה בפרס אופיר?!

  36. אורי 21 ספטמבר 2010 ב - 21:57 קישור ישיר

    מי מביים את הטקס הזה? בררררר

  37. איתן 21 ספטמבר 2010 ב - 21:57 קישור ישיר

    אני לא מבין איך זה קרה. “חיים יקרים” סרט טוב. “שתיקת הארכיון” הרבה יותר.

  38. אורי 21 ספטמבר 2010 ב - 21:58 קישור ישיר

    שלומי אלדר עבד יותר קשה והיה פחות בחו”ל

  39. איתן 21 ספטמבר 2010 ב - 22:02 קישור ישיר

    מיכה חריש מדבר על גלעד שליט.
    1. למה?
    2. למה מיכה חריש (ו/או כל עסקן אחר) על הבמה בכלל?

  40. אורי 21 ספטמבר 2010 ב - 22:03 קישור ישיר

    אוקיי – זה לא הערב של רנן
    אני מחבב את מיכה חריש אבל מה העניין הזה עם גלעד שליט? הוא רציני? מה אנחנו אמורים לעשות?

  41. אורי 21 ספטמבר 2010 ב - 22:10 קישור ישיר

    פורש לטובת מדמן

  42. רז-ש 21 ספטמבר 2010 ב - 22:10 קישור ישיר

    הטקס בהחלט בלתי צפי. ניסיתי באמת. זה אפילו משודר בHD. אבל זה מביך ברמה כואבת.
    מצער.

  43. שתיקת החיים היקרים 21 ספטמבר 2010 ב - 22:15 קישור ישיר

    “חיים יקרים” זכה כי הוא סרט טוב יותר. אמנם ל”שתיקת הארכיונים” יש מגמות אינטלקטואליות אודות מבט ומבע, אבל “חיים יקרים” הוא סרט ישיר ואינטליגנטי. יותר מזה, הוא נוגע בקישקעס של החיים שלנו כאן ועכשיו, וזה החומר שממנו עשוי דוקומנטרי טוב.

  44. איתן 21 ספטמבר 2010 ב - 22:18 קישור ישיר

    כל דבר נמתח כמו מסטיק. היתה הקדמה (ארוכה) של “מה קשור”, אחר-כך סרטון (יפה, אבל קצת ארוך) על הקריירה של זאב רווח, וכשהוא כבר רצה לקום לבמה, יש עוד שיר. די כבר!!!

    פור דה רקורד: זאביק רווח הוא במאי לא טוב בעיניי, אבל הוא שחקן אדיר.

  45. יוסריאן 21 ספטמבר 2010 ב - 22:19 קישור ישיר

    “למה פלאטו שרון יושב ליד זאב רווח?”
    ————————————-
    מה רצית? שישב לייד ניר ברגמן? לייד חיים בוזגלו? לייד אינגמר ברגמן?
    פלאטו-רווח מייצגים מצויין את עמישראל

  46. איתן 21 ספטמבר 2010 ב - 22:24 קישור ישיר

    טוב, זה כבר השפלה:
    הממונה: 3 פרסים
    המדריך: 2 פרסים
    זוהי סדום: 2 פרסים
    התגנבות יחידים: פרס אחד
    מבול: פרס אחד
    הדקדוק הפנימי: 0

    וזה דווקא סרט מאוד יפה.

  47. איתן 21 ספטמבר 2010 ב - 22:28 קישור ישיר

    הבמאי של הטקס לא ידע שאבי אביבי לא הגיע. הוי, איזה טקס מרשים.

  48. יותם 21 ספטמבר 2010 ב - 22:34 קישור ישיר

    טוב… חייב לפרוש… שהטובים ינצחו אמן 🙂

  49. רתם 21 ספטמבר 2010 ב - 22:36 קישור ישיר

    איך איך איך הטקס הזה נהייה יותר גרוע משנה לשנה, והחברה שמפיקה אותו כבר שנים לא מוחלפת לאלתר?!
    לא מבין את זה. הקולנוע הולך ומשתפר, והטקס הזה הולך והופך להיות יותר זוועתי. מה זה הטקסטים האלה?! מה זה התזמון הקלוקל הזה?! עם בימוי המצלמות ה”נפלא” של ערוץ 1 זה פשוט נהייה ביזיון טהור.

  50. איתן 21 ספטמבר 2010 ב - 22:38 קישור ישיר

    למה הקרדיטים לסרטים הדוקומנטריים הולכים למפיקים ולא לבמאים?

  51. אני 21 ספטמבר 2010 ב - 22:39 קישור ישיר

    יום בגיהנום אכן. חשדתי שמשהו לא טוב קורה באקדמיה אחרי טקס פרסי הטלוויזיה האחרון.. ועכשיו ברור שקורה משהו רע מאוד. הדקדוק הפנימי הוא יצירת מופת מרגשת ומקסימה. נקווה שהוא יזכה. מי אלה המצביעים? קשה לי להאמין שאלה חברי אקדמיה..

  52. יעל 21 ספטמבר 2010 ב - 22:40 קישור ישיר

    אוי לבושה – יש לשלוח את במאי הטקס על צלמיו לחונכות בקדם מכינה בתחום.

  53. אינדירה גנדי 21 ספטמבר 2010 ב - 22:42 קישור ישיר

    יו, אבי, כל הכבוד! זהו הופך לטקס טנטרי!

  54. איתן 21 ספטמבר 2010 ב - 22:42 קישור ישיר

    אני שמח בשמחתם של מיה דגן ואדיר מילר. אכן צדק.

  55. אינדירה גנדי 21 ספטמבר 2010 ב - 22:43 קישור ישיר

    אולי סוף סוף אבי יקבל גם …. שנל! שנל!

  56. יעל 21 ספטמבר 2010 ב - 22:46 קישור ישיר

    הרגע הודיעו לי שריקליס זכה

  57. אינדירה גנדי 21 ספטמבר 2010 ב - 22:46 קישור ישיר

    אוי ואבוי, ברח לי.

  58. _LiBERTiNE_ 21 ספטמבר 2010 ב - 22:49 קישור ישיר

    הדיליי בין הלייב לבין השידור הוא תזכורת עגומה לחוסר הרלוונטיות המוּבנה של הערוץ הראשון :c/
    גם ככה קשה רגשית להתחבר לסרטים שלא ראיתי, לא צריך עוד תמריצים לא להתחבר למשדר.
    הלוואי ובשנה הבאה יקשיבו לך ויחליטו להעניק פרסים לסרטים שהקהל ראה.
    (אבל – איזה מקסים מיכאל מוּשונוב, שכה יהיה לי טוב.)

  59. רות 21 ספטמבר 2010 ב - 22:56 קישור ישיר

    יום עצוב לקולנוע הישראלי. הסרט הכי טוב לא קיבל שום פרס. יאיר איך אתה מסביר את הביזיון הזה?

  60. אינדירה גנדי 21 ספטמבר 2010 ב - 22:58 קישור ישיר

    נכון רות! ואני שהייתי כבר כל כך קרובה, ברח לי!

  61. יותם 21 ספטמבר 2010 ב - 22:58 קישור ישיר

    וואוו! זה לא היה צפוי…

  62. איתן 21 ספטמבר 2010 ב - 22:59 קישור ישיר

    אז מחר יוצאים לאקרנים: הדקדוק הפנימי, האמריקאי, החדש עם ג’וליה רוברטס, “The other guys” עם וויל פארל ומארקי מארק, וגם צריך להקפיץ את “שליחותו” להקרנות. אידיוטי. יותר מדי סרטים עם פרופיל גבוה בבת אחת.

  63. יוסריאן 21 ספטמבר 2010 ב - 23:00 קישור ישיר

    למה אפרת בן צור לוחשת שירים?

  64. סטיבי 21 ספטמבר 2010 ב - 23:00 קישור ישיר

    באמת חבל. “הדקדוק הפנימי” טוב לדעתי מ”הממונה”, וההתעלמות לא מוצדקת (אם כי אותי היא לא כל כך הפתיעה, כי מקורותיי המעטים טענו של”ממונה” יש באזז חזק ממש ושהם הפעילו יח”צ רציני מאוד).
    בהחלט מגיע לדגן ומילר.

  65. אורי 21 ספטמבר 2010 ב - 23:00 קישור ישיר

    הפרק האחרון במד-מן, מופת.
    ואצלכם?
    אפרת בן-צור שרה ריטה? אתם צוחקים עלי? אלוהים ישור

  66. יוסריאן 21 ספטמבר 2010 ב - 23:01 קישור ישיר

    אורי – לא שרה – לוחשת

  67. אבנר 21 ספטמבר 2010 ב - 23:01 קישור ישיר

    מענין איך ילך לדקדוק הפנימי בקופות אחרי הערב הלא קל הזה והביקורת הפושרת שהוא יקבל מאורי קליין. זה בדיוק הסרט לקוראי הארץ שאמורים להיות 150 אלף רוכשי הכרטיסים שלו (כפי שהעריך משה אדרי בראיון עמו שהובא כאן לאחרונה).

  68. צ'ה 21 ספטמבר 2010 ב - 23:02 קישור ישיר

    תחי המהפכה!

  69. רון 21 ספטמבר 2010 ב - 23:05 קישור ישיר

    שישה סרטים שנעים מרע ללא משהו ועד בינוני במקרה הטוב וסרט אחד מצויין שלא קיבל אף פרס!

  70. גיל 21 ספטמבר 2010 ב - 23:10 קישור ישיר

    אגב הביקורת בוראייטי לדקדוק פושרת מאד, עדיף שלא נסע. על פי הביקורות לממונה למשאבי אנוש יש יותר סיכוי להכניס אותנו שוב- הלוואי. מזל טוב לזוכים

    ==============

    רוה לגיל: אין לי מושג על מה אתה מדבר, אתה חייב להעביר לי לינקים. לא ראיתי שום ביקורת על “הדקדוק” ב”וראייטי” אבל כן ראיתי ביקורת שם על “שליחותו” מלוקרנו שהיתה מאוד לא טובה.

  71. נעמה 21 ספטמבר 2010 ב - 23:28 קישור ישיר

    טרגדיה לקולנןע הישראלי לא מבינה מה לעזעזל חשבו לעצמם חברי האקדמיה. בזיון הסרט הכי טוב ככה לא לוקח כלום,?פוליטיקה מחורבנת ומזלזלת באיכות אמיתי לטובת אלוהים יודע מה…..

  72. גיא אורבניאק 21 ספטמבר 2010 ב - 23:45 קישור ישיר

    אני כתבתי פה כבר ביוני ש”ששליחותו” נראה לי הסרט עם הסיכויים הכי טובים לזכיה,וזה עוד לפני שראיתי איזשהוא סרט מבין 18 הסרטים שעמדו לבחירה.
    התקציר שלו פשוט נראה הכי מעניין

  73. הרצל היה מתהפך בקברו 21 ספטמבר 2010 ב - 23:48 קישור ישיר

    הטקס הכי מביך ולא מקצועי שראיתי אי פעם בטלוויזיה… כל כך הרבה פאשלות…
    נו למה אפשר לצפות מערוץ 1?!

    מזל טוב ל”שליחותו” נשמע מעניין ואראה אותו בוודאי…

  74. אסי 21 ספטמבר 2010 ב - 23:49 קישור ישיר

    מה אדרי עושה על הבמה כ”כ הרבה? ולמה מפיצים הם חברי אקדמיה בכלל? זה לא אתי במיוחד

  75. דלית 21 ספטמבר 2010 ב - 23:52 קישור ישיר

    אפרת בן צור היתה הדבר היחידי הראוי בטקס הזה, מה פתאום לוחשת? יאיר, נראה לי שאלה שאמרו לך שבעה פרסים הם כנראה לא כאלה מופרכים, הם פשוט הסתלבטו, ואני באמת חשבתי שאין סיכוי שהתוצאות ידלפו.

  76. יוסריאן 21 ספטמבר 2010 ב - 23:58 קישור ישיר

    נדמה לי, דלית, שהיא שרה טיפה יותר בלחש מדני ליטני וג’ניס ג’ופלין, אבל אולי אני צריך רופא אזניים?
    הטקס:
    חרא? לטעמי מתאים לטקס שמוקיר את “יצירתו” של זאב רווח, האיש שמושך את הקולנוע הישראלי 50 שנים אחורה ו 100 שנות אור מטה!
    אני פשוט מתעב את רווח, שילון וברקן.

  77. הרצל 22 ספטמבר 2010 ב - 0:20 קישור ישיר

    העיקר שעשית מדגם. אותך למינה צמח! בעצם גם היא אכלה את הכובע בשידור חי כמה פעמים. בקיצור כל אלה שאמרו לך שהצביעו לדקדוק – צחקו עליך. אז יש לך כובע?

  78. מיקה 22 ספטמבר 2010 ב - 1:02 קישור ישיר

    יש פרסים שאפשר להתווכח עליהם, עניין של השקפה וטעם. אבל פרס לתלבושות ולעיצוב אמנותי לסרט שצולם על הסטים של ״ רומא״ עם תלבושות מהמחסנים שלהם? מה זה, בדיחה? זאת ממש שערוריה שדורשת התערבות ובחירה מחדש. כל אחד מהסרטים המתחרים ראוי יותר לפרסים האלה. בושה. חברי האקדמיה בטח לא ידעו אפילו את העובדות.

  79. אהרון 22 ספטמבר 2010 ב - 1:03 קישור ישיר

    הטקם נראה כאילו אדרי קנה אותו…

  80. נאור 22 ספטמבר 2010 ב - 1:16 קישור ישיר

    למרות שהייתי מאלה שחשבו שהדקדוק לא יזכה (לא היה לי צל מושג מי כן) עצוב המצב שבו סרט בונה תיציאה שלו על וודאות של זכייה (בכמה פרסים לפחות) יוצא בכ”כ ידיים ריקות. וצריך להוריד כובע בפני חברי האקדמיה שידעו לתת בעיטה בעכוז המדריך והעיפו אותו לכל הרוחות. כן אין הבדל בין בין המדריך לואלס, וכן שניהים סרטים דוקומנטריים פר אקסלנס אבל הם “נדחפו” לתחרות הסרט העלילתי ממקומות שונים לגמריי. מעורר כבוד שחברי האקדמיה ידעו לאבחן בין המניעים השונים, על זיהויי הפער ה”אומנותי” (מילה גסה) שבין השניים וכל הכבוד להם על גירוש המדריך.

  81. חווה 22 ספטמבר 2010 ב - 1:55 קישור ישיר

    לא מוזר ששני הסרטים שזכו בפסטיבל ירושלים (עלילתי ודוקומנטרי)לא קבלו כאן את המקום הראוי???
    יש למשהו השערות… תהיות, או פשוט כמו ברפואה כמספר הרופאים כך מספר האבחנות…

  82. יעל 22 ספטמבר 2010 ב - 5:27 קישור ישיר

    בדיוק עמדתי להשתלח ברמת האינטליגנציה של חברי האקדמיה באשר לפרס העיצוב האומנותי והתלבושות ל “זוהי סדום” , שהרי זו בדיחה רעה המצורפת לאנאלפבתיות המצביעים בתחום. אך מיקה הקדימה אותי ומסרה את הפרטים – הקלון הוא על אותם מצביעים שלא השכילו להתעדכן שכל הסטים עמדו מוכנים ושמחסני התלבושות סיפקו את הסחורה והכל ב – בולגרית.

    לסיכום אחד אחרי האחרון בעניין דישי(כך אני מקווה ) – הוא ישב באולם וכל מה שנדרש היה להלביש אותו בגלימת הקדוש לפי מיטב האופנה של האפיפיור. הצטערתי קמעא שדורון ואורי היו תרבותיים ולא שלחו לו עקיצונת מעל הבמה. תם ולא נשלם.

    ==============

    רוה ליעל ומיקה: יש לישראלים נטייה שאותי ממש מעציבה, וממש מעצבנת: בכל פעם שקורה משהו שלא מוצא בעיניהם, הם מיד מוצאים דופי בתהליך קבלת ההחלטות, ומנסים להוכיח איך הכל נעשה בנכלוליות על גבול הפלילי. למען הסר ספק: אני לא חושב של”זוהי סדום” הגיע לזכות בקטגוריה הזאת, אבל לא בגלל חשד לפלילים אלא בגלל עניינים של טעם. הרי באיזה תקנון כתוב שמלבישה צריכה לזכות רק אם היא עיצבה ותפרה את כל הבגדים בעצמה? איזו מלבישה לא משתמשת במחסן בגדים או בחנויות וינטג’ או בהשאלות מחנויות? זה הרי רק עניין של למצוא את שפת הביגוד של הדמות ולא כמות היצרנות של ההפקה. כנ”ל בסטים. האם המעצבים של “אנדנטה” בנו את המפעל? הטביעו ספינה? אני מנחש שמיקה, שעוררה את הדיון, מאוד מאוכזבת מההפסד של “פעם הייתי” בקטגוריית העיצוב. אבל מה ההבדל, בעצם, בין בחירה של ארט-דירקטור בסטים קיימים באולפן בולגרי ולבחור את אלה שמתאימים לסצינות, ובין במעצב שמגיע לעיר (חיפה) ובוחר את הבניינים ואת הפינות שלהם הוא יעשה סט-דרסינג? הרי את קולנוע גנים ב”פעם הייתי” לא בנו, ממש כמו הסטים של “זוהי סדום”. רק עשו להם דרסינג. המעצב של “שליחותו של הממונה על משאבי אנוש” בנה מאפיה או נכנס למאפיה קיימת וסיגנן אותה לפי דרישות ההפקה? אז בואו נירגע עם תיאוריות הקונספירציה ונלמד להיות מפסידנים קצת יותר ג’נטלמניים. מי שנכנס לתחרות צריך לקחת בחשבון שאלה שבוחרים לא מבינים ושהם בוחרים על פי מה שהיה הכי גדול ולאו דווקא הכי טוב. מי שלא יודע לקבל מרות של חברי-שופטים, שלא ייכנס לתחרויות מלכתחילה. בעיניי, למשל, הסט הכי נפלא השנה היה של “הדקדוק הפנימי” – השימוש בעץ הנעקר ובקירות הנשברים – היו לטעמי השימוש הכי יפה של סט לטובת מטאפורה ויזואלית/דרמטית, ולא רק כלוקיישן להתרחושת. את כל הסיפור של “הדקדוק הפנימי” אפשר לספר מנקודת מבטו של העץ הזה. אבל אם חברי האקדמיה יו רגישים לניואנסים הם היו מעניקים לסרט קצת יותר כבוד ואהבה.

  83. שאול דישי 22 ספטמבר 2010 ב - 8:15 קישור ישיר

    אורי וצברי – “תרבותיים” הם כבר היו עת הם כללו את סרטם התיעודי בקטגוריה העלילתית.

    ההנהלה היתה “תרבותית” בזה שנתנה להם לחלק “דפקא” את הפרס לסרט התיעודי. כאב הלב על הטקסט שהם נאלצו לדקלם.

    קול השאר, יעל – נכתב ונסרק היטב.
    http://www.news1.co.il/Archive/003-D-52127-00.html

    קוֹל מה שקרה השנה – כבר לא יקרה הרבה שנים קדימה. הרבה מהליקויים יהיו חייבים להיות מתוקנים אחרת “תשביש ההצבעה” בו סרט תיעודי “גוזל” פרסים מסרטים עלילתיים יחזור על עצמו.

    שמעתי שהטקס הצטלם לא כל כך טוב, ולגבי גלימת האפיפיור היית צריכה לדאוג שישלחו לנו אותה מהמחסנים של “נו-אימג'” בבולגריה.

    ולסיום: שימי לב יעל, מה נכתב אתמול בבלוג שלי בשעה 16:13 – חמש/שש שעות לפני הטקס:

    כל מדינה והברגמן שלה

    שם הכותב: ברונסון, צ’ארלס

    זמן: 16:13 21/09/2010

    ואני חשבתי שברגמן הקטן דווקא יאכל אותה בגדול – ריקליס כאילו ייזכה, יפסלו אותו בגלל שיש בו הרבה אנגלית (אולי מעל למותר) – ורק אחר כך (“אחורי-זה”) ברגמן “והדקדוק” יזכו.

    אי-אפשר לדעת, איך דישי אמר וכתב: “קול ההצבעה” כרגע תחת “תשביש” בגלל נוכחותו של “באג 2010”.

    שיהיה לך חג שמח, יעל.

  84. יעל 22 ספטמבר 2010 ב - 9:01 קישור ישיר

    כמעט שכתבתי תלבושת של אביר צלבני שהרי פצחת במסע צלב נגד אורי ודורון. ולא , אינני חברה שלהם. אך , למראך בטקס,בגדי האפיפיור נראו לי הולמים יותר.
    מלבד זאת אני קשת הבנה ויש לי בעיה רשמית בהבנת הקריאה , לכן לא הבנתי ולו מילה מתגובתך למעלה. מישהו מוכן לסייע ולתרגם ????

  85. פידלר 22 ספטמבר 2010 ב - 9:08 קישור ישיר

    בכל טקס פרסים גדול תמיד ניצבת לה מאיימת המפלצת שצריך לשחוט – הפייבוריט הברור שמועמד בהמון קטגוריות שלא בצדק ואתה מפחד נורא שיזכה. אמש זה היה “הדקדוק הפנימי” וכמו רוב האקדמיה שמחתי בתחילה במפלתו. אלא שאז קרה משהו מעניין – ככל שהערב התקדם והתחיל להתברר ש”הדקדוק” לא יזכה בכלום התחלתי לרחם על יוצריו שלא הגיעה להם ההתעלמות המוחלטת הזו. זה הזכיר את הרגע ב”מדריך למהפכה” שבו צברי מצליח להעיף את אורי פורת ולמרבה ההפתעה ההזדהות שלנו באותו רגע היא עם פורת ולא עם צברי. טוב ש”הדקדוק” לא זכה אבל חבל שכך הסתיים.

  86. אלואיש 22 ספטמבר 2010 ב - 9:15 קישור ישיר

    אי יאפשר לא לתהות איך פרס העיצוב ועיצוב התלבושות ניתן לזוהי סדום כאשר הסרט צולם במזרח אירופה על סט קיים ?? שהושכר ולא וצב לסרט שלא נדבר על מחסן התלבושות אין כבוד למיקצועי ? ולמה לא היה גילוי נאות של המתמודדים

  87. שאול דישי 22 ספטמבר 2010 ב - 9:35 קישור ישיר

    יעל מה לא הבנת?!
    מסע הצלב לא היה נגד צברי וענבר אלה נגד ההנהלה שאיפשרה להם להתמודד היכן שהם התמודדו.
    אם הסרט שלהם היה מתמודד בקטגוריה התיעודית – אולי הוא היה זוכה בה, כי הוא סרט תיעודי טוב.
    אם הוא היה שם – כל התוצאות וחלוקת הפרסים הייתה שונה. בפרס המוזיקה והעריכה היו זוכים מועמדים שעבדו בסרטים עלילתיים, ואולי אם תחשבי חזק תביני שגם הסרט הזוכה יכול היה להיות אחר. “סך הקול” יתכן והספירה מוכרעת על חודם של קולות בודדים.

    תסכימי לזה ותרגישי אחרת.

  88. מיכל אהרוני 22 ספטמבר 2010 ב - 9:58 קישור ישיר

    בלוגרים, במהותם, הם אנשים שצופים באמנות וגם במציאות מזווית שונה. תרבות הבלוג היא חתרנית במהותה מפני שהיא מטפסת מעל לראשם של עורכים, מפיקים, בעלי מניות ומפיצה את משנתו האחרת של הבלוגר. הבלוגר מתריע, עומד כמוכיח בשער, זועק, נובח, כועס, מתסיס. הבלוגר האמיתי הוא שאול דישי ולא יאיר רווה.
    שלומי אלדר הוא בעלי. “חיים יקרים”
    הוא סרט שהייתי שותפה לו בכל רגע ורגע נתון. “נדיר” הוא ביטוי המעיד על משהו חד פעמי, בלתי ניתן לשיחזור, משהו של פעם בחיים. הסיפור של “חיים יקרים”, הן הסיפור עצמו והן האופן שבו הוא הופק הוא חד פעמי.
    במהלך התקופה האחרונה נעשו הרבה מאוד מהלכים מכוערים ונטולי פרופורציה במטרה למנוע מחיים יקרים לזכות. התחרות הפכה מספורט, מאתגר, מחוויה לדי איכס. שאול דישי התריע וניהל מאבק ראוי. אתה, הבלוגר המשפיע ובעל הידע הרב ותפיסת העולם המדוייקת נמנעת מלהיכנס אליהם והסיבות שמורות עמך.
    בלוג טוב משנה פרספקטיבה. כך גם אמנות טובה. בלוגרים טובים הם, בעצם, אמנים. הם מביטים בעולם באופן כזה שמי שמתבונן בעולם דרכם רואה דברים באופן אחר. זה הסרט של שלומי, זאת היצירה שיצר. מספיק לשבת בטורונטו באולם מלא קהל שעומד על רגליו ומריע לד”ר רז סומך במשך דקות ארוכות כדי להבין את זה.
    אני מאחלת לך שתחווה רגע אחד כזה עם סרטך שיוקרן, למיטב הבנתי, בפסטיבל חיפה. חג שמח. ושנה טובה לכולנו.

    ==============

    רוה למיכל: בלוגר, במהותו, הוא אדם שכותב כל מה שעולה לו בראש ויושב לו על הלב במינימום פילטרים. כך שאם עקבת אחרי הפוסטים שלי בוודאי קראת שאמרתי, בשיא הכנות, שאני חושב ש”חיים יקרים” הוא סרט מצוין – אבל… ש”שתיקת הארכיון” – לדעתי, לטעמי – טוב ממנו. כל מה שאני כותב בבלוג הוא רק על פי טעמי. מה שאני לא מבין לגבי התגובה שלך הוא איך את חושבת שהמלחמה של דישי ב”המדריך למהפכה” עזרה לך? להפך! אם דישי היה מצליח, הרי ש”המדריך למהפכה” היה נזרק מהקטגוריות העלילתיות והיה מתחרה רק בקטגוריה התיעודית ושם הוא היה בוודאי ובוודאי בלי שום ספק זוכה. כלומר, ההגיון אומר שהבוקר את צריכה לשלוח זר פרחים חגיגי מאוד לדורון צברי ואורי ענבר שבזכות החוצפה החתרנית שלהם עזרו לכם לזכות. ואני חושב בדיוק ההפך מדישי – משונה שאת תומכת בו – וש”חיים יקרים” ו”שתיקת הארכיון” – גם הם היו צריכים להתחרות על פרס הסרט הטוב ביותר. וכפי שכתבתי לפני כמה ימים, אחד הבלוגרים באמריקה כתב לי שאם “חיים יקרים” היה נציג ישראל לאוסקרים הוא בטוח היה מקבל מועמדות. כל עוד את חותמת על הפוסטים של דישי זה לעולם לא יקרה. התיעודיים ישארו בגטו שלהם וחייליו של דישי יפטרלו מבחוץ לוודא שהם לא בורחים משם.

  89. למיכל 22 ספטמבר 2010 ב - 10:18 קישור ישיר

    בלי לזלזל בסרט חיים יקרים, שתיקת הארכיונים מתעלה עליו מכל הבחינות ולקבל מחיאות כפיים בטורונטו זה ממש לא בעיה, הקהל בפסטיבל טורונטו הוא לא מדד.
    שתיקת הארכיונים הוא אכן סרט נדיר וחשוב לדעתי הרבה יותר מאשר הסרט חיים יקרים ואני מקווה שלפחות באוסקר האמריקאי יזכה שתיקת הארכיונים לכבוד הראוי לו.

  90. חם ויפת 22 ספטמבר 2010 ב - 10:19 קישור ישיר

    יאיר טוען שלפי תקנון האוסקר “הסרט חייב להיות מופץ מסחרית בישראל עד 30 בספטמבר, שזה שבוע הבא, שזה שבוע לפני תאריך ההפצה המתוכנן של הסרט”

    אז הוא (הממונה…)לא ייצג אותנו באוסקר?

    ==========

    רוה לחם: אל תדאג, הוא ייצא בשבוע הבא. אין לי ספק בכך. זה גם כתוב בפוסט. נא לקרוא.

  91. שאול דישי 22 ספטמבר 2010 ב - 10:38 קישור ישיר

    מיכל ורווה, השאלה הכי חשובה שצריכה להישאל (ביומיים הבאים) על מנת להאיר את הנסתר והגלוי היא למי היה אינטרס גלוי או סמוי להפיץ שמועה ש”חיים יקרים” לא זכה – דבר שגרם לבמאי שלו שלומי אלדר לא לעלות על רכבו ולהגיע לטקס חלוקת הפרסים (לא בטורנטו!)
    בירושלים.

    לי. אין תשובה לזה.

    נ.ב.

    למה יומיים?! – לי ניראה שזוהי מסגרת זמן מספיקה לתשובה.

  92. יעקב 22 ספטמבר 2010 ב - 11:10 קישור ישיר

    אם נביים סרט תעודה על אנשים שממוקדים בלכתוב את הטקסט: “יהיה שמייח” 30 פעם ביום, ולחזור על אותו טיעון 8000 פעם בשניה – האם הוא יוכל להתמודד שנה הבאה בקטגורית הטרולים בטקס פרסי אופיר?

  93. אנדריי 22 ספטמבר 2010 ב - 12:34 קישור ישיר

    לדעתי כל האקדמיה צריכה ריענון. זה כולל החלפה של היו״ר הבטלן וסבב ריענון חברים. גם צריך לרענן את התקנון המלא פרצות שמאפשר לסרטים להתמודד לא בקטגוריה שלהם, לא מבחין בין תסריט מקורי לאדפטציה, מאפשר הצבעה בלי חובת הוכחה על זה שהמצביע ראה את כל הסרטים, מרשה למפיקים להגיש את הסרט שלהם למועמדויות לא ראויות ( כסר כתבו פה על שערוריית זוהי סדום שזכה בפרסים על תפאורה קיימת בחו״ל ותלבושות ממחסני רומא).
    כל העסק הזה מסריח מעובש וחובבנות. הגיע הזמן לאבק את המוסד הזה ואם אני אחד הנפגעים, אפילו לצאת למאבק לביטול החלטות מסוימות. אכן זוהי סדום, עם אתיקה ומוסר תואמים.

  94. יונה 22 ספטמבר 2010 ב - 12:37 קישור ישיר

    ההחלטה לבחור בענבר וצברי כמגישי הפרס לסרט התיעודי הטוב היא לא ממש טבעית ובכלל לא מובנית מאליה. בהינתן שתוצאות הבחירות היו ידועות להנהלת האקדמיה מזה כשלושה שבועות, מתגנב כאן חשד סביר שאיך שהוא ההנהלה מצאה דרך אלגנטית ומקורית לצבוט את השניים בישבנם כשהביאה אותם למקום שממנו ראו את הארץ המובטחת ואליה לא הגיעו. מסתבר שההנהלה הזו קצת יותר חכמה מהדישי הנודניק.

  95. אור 22 ספטמבר 2010 ב - 12:46 קישור ישיר

    אנדריי- בטח תשמח לקרוא את זה:http://e.walla.co.il/?w=/6/1735662

    “רוזנבאום אף נדרש להשיב על ספקולציית האיחוד בין הקטגוריה העלילתית לתיעודית, כדי למנוע הישנות של מחלוקת כמו זו שליוותה את ‘המדריך למהפכה’, שבסוף הוכר כעלילתי לבקשת יוצריו, דורון צברי ואורי ענבר. ‘זה רעיון אווילי כמו מי שהגה אותו’, אמר. ‘בכל מקרה, אני עוזב את האקדמיה בסוף השנה, כך שזה נושא למי שיבוא אחריי'”.

  96. יואלהרצברג 23 ספטמבר 2010 ב - 21:54 קישור ישיר

    הפנו אותי לפוסט שלך ולתגובות. אין לי חפץ להתייחס לכל הדיון, אבל בגלל ששאלת, בקנטרנות, אני אענה:
    כן. באנדנטה בנינו חלק גדול מהמפעל המצולם, ברמה של קונסטרקשן מסובך בחללים ראשוניים או בניה מאפס בהנגארים של יפו. כמו כן בחרתי ספינה שהתאימה לי, הסעתי אותה למקום הרצוי והנפנו אותה בעזרת מנוף אימתני למיקום מדוייק על השונית של נמל יפו, קיבענו אותה בעזרת צוללנים כדי שלא תזוז ותסכן את הצוות ואת הקריין שעבדו במים.
    אלה רק תשובות לשאלותיך. אם באמת תרצה לדעת מעט על העבודה שלי ושל הצוות המדהים שלי בסרט, תתקשר. אני אשמח לספר לך ולהראות לך תמונות של תהליך העבודה.
     

  97. יואל הרצברג 23 ספטמבר 2010 ב - 22:22 קישור ישיר

    נ. ב.
    במשאבי אנוש כמעט לא נגעתי במאפייה. היא התאימה לי כמעט כמו שהיא. את המשרדים שלה, לעומת זאת, בנינו מכלום במקום אחר לגמרי. את הערבות המושלגות קיבלנו מבורא עולם.

    העץ של עידו נפלא. חיפה של מיגל מקסימה. שניהם הצליחו לתת אינטרפרטציה אישית משמעותית ללוקיישן וערך אמנותי וויזואלי לסרט. הסטים של רומא גם נפלאים. אחלה מעצב היה להם. אחלה סדרה, רומא.  

  98. web analytics 7 דצמבר 2010 ב - 6:44 קישור ישיר

    Dude the spam comments here are driving me insane! Do something about it!


השאירו תגובה