28 נובמבר 2010 | 11:15 ~ 19 תגובות | תגובות פייסבוק

ח"כ חושך-בך

נדמה לי שאורי אורבך היה פעם עיתונאי. ככזה, אני מניח, הוא מורגל באיסוף עובדות וניתוחן. הכותרת של “הארץ” מהבוקר הרסה לי את היום: אורבך רוצה לחפון 25 אחוז מתקציב הקולנוע לטובת “הפריפריה”, והוא רוצה לעשות את זה בצורת תיקון לחוק הקולנוע. אני תוהה האם ח”כ אורבך ראה סרטים ישראליים בזמן האחרון. כי אם היה רואה, הוא היה מגלה שהפריפריה חיה ובועטת בקולנוע הישראלי, ואף מועמדת לאוסקר. המחשבה שהקולנוע הישראלי הוא “קולנוע תל אביבי” מיושנת למדי. למעשה, אם בודקים סטטיסטית את כל הסרטים שהופקו בארץ בעשור האחרון, הפריפריה האמיתית – כלומר, זו שלא זוכה לייצוג נאות על המסכים – היא זאת שאורבך קורא לה “המרכז התרבותי”. היו שתי תקופות בתולדות הקולנוע הישראלי שבהן התרבות התל אביבית/הדוניסטית נהיתה נושא נפוץ בסרטים: בסוף שנות הששים (וחלקים משנות השבעים) ובתחילת שנות ה-90. תחילת שנות ה-90, עם סרטים כמו “שורו” ו”שירת הסירנה”, הדביקו לקולנוע הישראלי תדמית “שינקינאית” שהוכחדה מהר מאוד ולמעשה נעלמה לחלוטין מהתפריט הקולנועי. מאז, הקולנוע הישראלי עשיר בסרטים שמתרחשים מחוץ לתל אביב, עוסק בנושאים דתיים, חרדים, ערבים, הומואים.



כלומר, אם אורבך יבדוק היטב את מה שקורה בקולנוע בעשור האחרון הוא יגלה שהחיה הכי נכחדת בקולנוע הישראלי היא התל-אביבי. כדמות. אני לא ממש מצליח להחליט האם היא פשוט יצאה מהאופנה או הוצאה להורג.



ובלי ציניות. יש כרגע מגזר אחד שנמצא בתת-ייצוג משווע בקולנוע: הנשים. ב-2010 רק שני סרטים מתוך 20 היו של במאיות. ב-2011 המספר הזה לא יגדל ממש, עדיין יהיו רק בין 2-3 סרטים של במאיות. אם אורבך חושב שהקולנוע חייב לייצג פילוח סטטיסטי של האוכלוסיה הישראלית, זה כרגע העיוות הכי גדול בו.



בדבר אחד צודק אורבך: אסר להשאיר את המגמה הזאת לידי “טוב ליבם” של מנהלי הקרנות. אני מסכים. אבל לשם כך לא צריך חקיקה, אלא צריך את עבודת מועצת הקולנוע, שאני חבר בה. כי הפניית 25 אחוז מכספי תקציב הקולנוע (כ-17 מיליון שקל) על פי חוק תיצור סיטואציה שבה סרטים מופקים רק על פי שיוכים של זהות גיאוגרפית/עדתית/דתית/מינית ולא על פי איכות. התוצאה תהיה הרסנית.


זה היה כל כך שקוף. בכל פעם שהקולנוע הישראלי משגשג, בארץ ובעולם, קמים צרי העין ורוצים לנכס אותו לעצמם. אורבך רוצה פריפריה. לבנת רוצה קולנוע ציוני. מה יעשו אלה שפשוט רוצים סרטים טובים? סרטים חכמים? סרטים נגישים לקהל רחב? סרטים עשויים במיומנות על ידי יוצרי ותיקים ובעלי קבלות? סרטים בועטי מוסכמות ושוברי מסגרות מאת במאים צעירים? מי יחוקק חוק למענם? והכי עגום, אם אורבך יצליח להעביר את תיקון החוק שלו הוא יגלה שכל אחד מגדיר פריפריה אחרת (הרי רגולציה כזאת בדיוק כבר קיימת בטלוויזיה, ומאז הזכיינים משקיעים את מירב היצירתיות שלהם כדי להוכיח לרגולטור איך כל סדרה שהם עושים מ”מאסטר שף” ועד “חיים אחרים”, היא למעשה סדרת פריפריה).



אשמח לקחת את ח”כ אורבך ליום בקולנוע.  אשמח לעשות לו הרצאה על תולדות הקולנוע. אשמח להראות לו שהוא חומד תקציב שלא יעשיר את התרבות הישראלית, אלא ירושש אותה. ובכל אופן, בתור חבר מועצת הקולנוע – שרואה הישג עצום בכך שתקציב הקולנוע גדל לפני כשנתיים ורואה איך הקולנוע הישראלי פורח בעולם – לא אוכל להמשיך לשבת במצפון שלם במועצה אם תיקון כזה לחוק יעבור.



עדכון, שני בבוקר: ובכן, נראה שההצעה הוסרה מסדר היום אתמול. אפשר להשמיע את צפירות ההרגעה. הבשורות המעניינות עוד יותר: לימור לבנת התנגדה להצעה.  הרווחנו עוד יום אחד של שפיות, עד הקונץ הבא.

נושאים: בשוטף

19 תגובות ל - “ח"כ חושך-בך”

  1. רודריק ג'יינס ג'וניור 28 נובמבר 2010 ב - 12:03 קישור ישיר

    אורבך אף פעם לא היה עיתונאי, תמיד היה פובליציסט. ועכשיו נשאר ממנו רק “ציסט”. חפשו באנגלית מה זה אומר.

  2. דיסקו 28 נובמבר 2010 ב - 12:10 קישור ישיר

    הי יאיר,
    אני חושב שאתה ממעט במה שאורבך רוצה לעשות.
    זה סביר מאד להשקיע מאמצים בלכוון תכנים : קרן גשר עושה את זה במודע, קרן רבינוביץ עושה את זה לא במודע {לפחות לא בהצהרות שלה}.וקרן ירושלים? אותו דבר, אפילו שם שיוך לפי לוקיישן נטו. זה הגיוני וטוב שזה יקרה.
    אני חושב שאורבך מכיר טוב את הסרטים שיצאו בשנים האחרונות בקולנוע וסיכוי סביר שראה את כולם או את רובם. הוא איש תקשורת לפני שהוא נהיה ח”כ. הוא לא שאול יהלום.
    ומה שהוא מתכוון כך נראה לי, ואולי אני טועה , זה שיש מצב מעוות שיוצרי הקולנוע בארץ, כמו בתקשורת, באופן גורף שייכים לצד אחד במפה הפוליטית חברתית. זה ככה. קשה לטשטש את זה.
    משהו שנוטה לשמאל- ליברלי. נו, מי שלא מבין על מה אני מדבר שירים את היד…
    ולדעתי, הכוונה שלו היא שכמו שקרן רבינוביץ בוחרת, דרך בחירת הלקטורים שלה, את האגנדה שהיא רוצה שתתממש בפועל על מסכי הקולנוע, הוא רוצה שזה יקרה בצורה הפוכה ליוצרים שלא יעברו את הרף של הקולנוע הישראלי החדש.
    בכל מקרה, הצעה שלי: שלח לו מייל ותציע לו להתארח בבלוג שלך, תשלח לו עשר שאלות ותראה אם הוא מוכן לענות על הקושיות של חברי הבלוג הזה. כולנו יודעים שכמעט כל אדם רלוונטי בתעשיה עובר כאן איזה פעמיים בשבוע לפחות.
    הצעה שלי.

  3. יניב אידלשטיין 28 נובמבר 2010 ב - 16:11 קישור ישיר

    קריסת מה שנשאר מקולנוע תל אביב
    צילמתי היום בשעה 13:00
    http://www.youtube.com/watch?v=ixchsQ40Yos

  4. קינג קונג 28 נובמבר 2010 ב - 16:14 קישור ישיר

    לפני שיעורים בקולנוע הייתי מעביר לאורבך ותומכיו כמה שיעורים בהיסטוריה של הפשיזם וזרמים מלבבים אחרים במאה ה-20. למשל, גרמניה או איטליה של שנות ה-30; הז’דנוביזם ברוסיה הסובייטית ובמזרח אירופה; או עליית המקרתיזם בארה”ב ובהוליווד בשנות ה-50.
    מצד שני, יש מצב שאורבך ודומיו מכירים שיעורים אלה היטב, שכן הם מעתיקים את הפרקטיקות של חומר הלימוד הזה במדיוק ממש עכשיו.

  5. וואלה? 28 נובמבר 2010 ב - 17:17 קישור ישיר

    אורבך לא מדבר על סרטים, אלא על זהות היוצרים. בכיף אשמח לשמוע הרצאה על כמות/אחוז יוצרים ערבים,בדואים, דתיים, מזרחיים בקולנוע הישראלי.
    קרן גשר כבר שנתיים עסוקה במתן פרסים בפסטיבלים והמצאת תחרויות ומכרזים קיקיוניים במקום לקדם בעקביות ובאומץ יוצרים פריפרייאלים כמו שעשתה בעבר (פעם שמעתי את המנכלית אומרת שגם קיבוצניקים הם פריפריה…). על חשיבותם של יוצרים “רב תרבותיים” אפשר לראות מיצירתם של סייד, תאופיק,סידר,גברו האחים אלקבץ ושרון עמרני הגדול וכו'(איפה הנשים פעם שנייה). צריך להרחיב את המנעד ולהביא מבט קצת יותר מורכב ועדין על הארץ הזאת.
    הנה סקר לשעות הפנאי, תתחיל לספור את הסטודנטים הערבים/מזרחים/דתיים בסם שפיגל והחוג לקולנוע- חוץ מאיזה פריפריאלי מחמד לא תמצא יותר למרות שיש מגמות קולנוע בכל הארץ, גם בפריפריה. עצוב מידי. מקווה מאוד שההצעה של אורי תעבור.

  6. אורי בן-דב 28 נובמבר 2010 ב - 19:20 קישור ישיר

    איזה בדיחה מצחיקה – “גם קיבוצינקים הם פריפריה”.. חה חה חה!
    רגע – מה הם לא?
    שדרות כן, בארי לא? קריית שמונה כן, גדות לא? למה בעצם? אה – כי הם קיבוצניקים.
    אז זה לא עניין גאוגרפי. מסתבר שפריפריה זה עניין עדתי. שמה אשכנזים, פה מרוקנים. אבל יש גם מזרחיים בקיבוצים.
    אז זה כנראה גם לא זה.
    מה נשאר? נשאר שפריפריה זה ימין וקיבוצניקים זה שמאל (אלק), ואיך שמאל, מיוט נכחד ונרדף ככל שיהיה, יכול להיות בכלל פריפריה? הלא הם שולטים בעולם, או לפחות במדיה, או לפחות בטלוויזיה או לפחות בקפה תמר.
    אורבך, תגיד את האמת בפנים. אתה מתערב פוליטית במקום שלא צריכה להיות פה דריסת רגל פוליטית, אלא אם כן אנחנו באמת כבר זורקים את כל ההגדות הדמוקרטיות האחרונות שלנו לפח (בהנחה שלא עשינו את זה כבר).
    וגלגול העיניים התורן: קרן רבינוביץ השמאלנית וכל זה. אלו סרטים “שמאלניים” נוצרו כאן לאחרונה? ההפך הוא הנכון. הקולנוע הישראלי העלילתי הוא א-פוליטי (במובן השטחי של המילה) וזה משרת, מאוד משרת, את הצד שנמצא בשלטון כל כך הרבה שנים ומעוניין לטשטש את הכיבוש, את העובדה ש40 שנה אין לנו גבול מוכר, את מה שאנחנו עושים לעניים שלנו וכו’.
    כי אם הקולנוע שלנו כל כך שמאלני – איך זה שכולם כל כך ימניים? אני רוצה לומר: הקולנוע שלנו ימני. לגמרי לגמרי ימני.

  7. קאז 28 נובמבר 2010 ב - 21:17 קישור ישיר

    פריפריה = התנחלות
    תל אביב = עגמי

  8. דני 28 נובמבר 2010 ב - 22:23 קישור ישיר

    http://e.walla.co.il/?w=/227/1760459

    איזו ביקורת איומה, שלא לומר, מוטעת.

    1) הסרט לא נכשל בקופות (אלא אם זה שסרט מרוויח פי 6(!!!) מהתקציב שלו נחשב כיום לכישלון…)

    2) הוא לא קיבל ביקורות גרועות (אלא עם 86% ברוטן טומיטוס נקרא קטילה בימינו).

    ועל השאר עדיף פשוט לא להגיב…

  9. מייק 28 נובמבר 2010 ב - 23:55 קישור ישיר

    לפטור את אורבך כחשוך זה קל מידיי כי הוא לא כזה. אורבך הוא שליח ציבור והוא מקדם אינטרסים של הציבור שלו, זה הדתי לאומי. הציבור המסויים הזה עושה כבר זמן רב מאמצים עילאים (בכגל התחומים) להשתלט על המשבצת הריקה שהותירה אחריה מפאי ההיסטורית. הם רוצים להיות ההגמוניה השלטת החדשה, העיליתא הקובעת החדשה. זו התכנית שלהם והם פועלים (ובהצלחה) להשיגה בכל התחומים למעט תחום אחד שאליו הם עדיין לא הצליחו לחדור במסה, האומנות. כל מי שיש לו עין חדה יכול היה להבחין בכך עוד בימי קביעת הקריטריונים לחוק הקולנוע. זה לא כ”כ הצליח להם. אז עכשיו הם מנסים להשתלט באופן אחר, תחת מסווה של דאגה לפריפריה ולזרמים שונים בחברה הישראלית.

  10. אני 29 נובמבר 2010 ב - 1:03 קישור ישיר

    אני לא מבינה למה להתלהם. רוב אנשי תעשיית הקולנוע באים מאותו מילייה, שגר [תחזיקו חזק…] בתל אביב! יש מידה מסוימת של צדק בדבריו של אורבך. אני לא מסכימה לגמרי עם דעתו, אבל הייתי רוצה שאנשים ידונו בדברים בהגינות ולא יגררו להרצאות על פאשיזם ומפא”י. אפשר גם אחרת… 🙂

  11. יובל 29 נובמבר 2010 ב - 1:43 קישור ישיר

    אורבך לא דיבר לפני הבחירות על זה שהוא מייצג את “היהודי הנורמלי” או “היהודי הסביר” או “הישראלי הנכון” או “המרכז הקונפורמיסט”?
    פתאום עכשיו איכפת לו מהשוליים. כשהוא היה מסוגל לעמוד ולייצג איזשהו מרכז דמיוני שמנחם ישראלים שאוהבים לקרוא לעצמם יהודים אז הוא קרא לכולם לבוא להצטרף אליו.
    הוא פתאום רואה איזה מרכז דמיוני אחר שהוא לא מזהה את עצמו כחלק ממנו ואיכפת לו מהשוליים. אפילו את הערבים הוא דאג להזכיר.
    היהודי הנורמלי לפי אורבך דואג ל”אחר” כשזה נוח לו. בשאר המקרים “האחר” יכול לעוף לו מהעיניים.

  12. דב 29 נובמבר 2010 ב - 8:09 קישור ישיר

    לסלי נילסון הלך לעולמו בגיל 84. עצוב.

  13. איל B 29 נובמבר 2010 ב - 8:15 קישור ישיר

    למי שנמצא מחוץ לעשייה הקולנועיתטלויזיונית הכביכול “תל אביבית”, נראה כאילו כל מי שהוא תל אביבי, שמאלני, בוהמייני שרק אתמול הפליץ רעיון לסרט על גייז בעלי נקיפות מצפון על מה שעוללו לילדה פלסטינאית פיסחת בתקופת שירותם הצבאי, ישר עורמים מולו גבעה יפה של מזומנים ומרשרשים.
    האמת היא מאוד מאוד רחוקה מכך, אם לא הפוכה ממש.
    בתור יוצר שכתב איזה סינופסיס או שניים מתוך התקווה להיות חלק מגל הקולנוע הישראלי הצעיר, הצצתי וברחתי.
    להשיג תקציב מקרן, זה כנראה אחד מהדברים המסובכים והבלתי אפשריים ביותר שיוצר צריך להתמודד איתו.
    וגם אז, הקרן נותנת רק אחוז קטנטן… את השאר צריך להשלים ממשקיעים, נדבנים והון עצמי, כמובן.
    וכשנחשפתי לכמות הבימאים שמישכנו את ביתם כדי לעשות סרטים, הבנתי שעשייה קולנועית היא כמעט הפרעה נפשית, ולא עבודה.
    אז אולי פשוט צריך לתת לאורי אורבך וללימור לבנת להגיש סינופסיסתסריט לקרן.
    כשהם יבינו במה כרוכה יצירת סרט, הם יחפשו עץ אחר לטפס עליו.

  14. אסנת 29 נובמבר 2010 ב - 8:23 קישור ישיר

    ההצעה ההזויה נפלה: http://www.haaretz.co.il/hasite/spages/1201069.html

  15. עדן 29 נובמבר 2010 ב - 9:05 קישור ישיר

    קיבוץ זה פריפריה. אני גדלתי בקיבוץ גבת בצפון, שהוא אפילו לא חור נוראי כמו הקיבוצים הצפוניים באמת, אבל הוא בהחלט היה מנותק ופריפריאלי לחלוטין מבחינת זהותו.

  16. גידי 29 נובמבר 2010 ב - 13:09 קישור ישיר

    כמה מצער שבעשר השנים האחרונות הקולנוע הישראלי לא ברא גיבורות נשיות על הבד. על הבד לא ברא הקולנוע הישראלי תפקידים מפוארים וגדולים לנשים שייחרתו בזיכרון הקולקטיבי. אם גילה אלמגור ייצגה את הנשיות בשיא עוצמתה בעידן הקולנוע הישראלי הקלאסי, הרי שהעידן הנוכחי הכחיד כמעט וכליל את יישותה וקיומה של אישה עצמאית ונפרדת בחברה הישראלית.
    נדמה שהעשור האחרון הניב לנשים תקפידים שהזכירו את תור הזהב של הקולנוע האמראקאי כאשר הנשים היו משעני גב עבור הגברים. ולכן, יאיר, מחובתך במקצועך לכתוב מאמר או כתבה על סוגיה זאת.

  17. web analytics 7 דצמבר 2010 ב - 6:54 קישור ישיר

    Dude this spam comments here will drive me insane! Get rid of it!

  18. Boris 17 ינואר 2011 ב - 22:27 קישור ישיר

    I wanted to say this blog is kinda awesome. I always like to read something new about this because I have the similar blog in my Country on this subject so this help´s me a lot. I did a search on the issue and found a good number of blogs but nothing like this.Thanks for sharing so much in your blog.. Greets, Boris

  19. Vanda Skonczewski 7 פברואר 2011 ב - 4:05 קישור ישיר

    I would like to thank you for the efforts you have made in writing this post. I am hoping the same best work from you in the future as well. In fact your creative writing abilities has inspired me to start my own BlogEngine blog now.


השאירו תגובה