16 דצמבר 2010 | 00:18 ~ 12 תגובות | תגובות פייסבוק

"עץ החיים" של טרנס מאליק. סוף סוף טריילר

אני מניח שזה יהיה סרט הפתיחה של פסטיבל קאן, לא? קודם תצפו, אחר כך נדבר:








אז ככה. קודם כל, אם היו אומרים לי ששתי הדקות האלה הם-הם סרטו החדש והמלא של טרנס מאליק הייתי חושב שמדובר ביצירת מופת. הטריילר הזה יפהפה. אלא שחוששני שיש לי בעיה מסוימת עם טרנס מאליק: אני תמיד אוהב רק סצינות מסרטיו, ולא את הסרט המלא. איכשהו אני תמיד מרגיש שהם עשויים טלאים-טלאים ולא יצירה מלאה אחת. וזה כולל את “הקו האדום” ואת “ימים ברקיע” (עם זאת, הצילום בסרטיו של מאליק תמיד מרהיב). וזה משונה, כי מאליק הוא אחד הבמאים האמריקאיים הבודדים שבאמת מנסה לעשות סרטים פואטיים. הוא הדבר הכי קרוב לטרקובסקי שיש לאמריקה. אבל עדיין משהו חסר לי בסרטיו ואני כמעט תמיד מאוכזב.


נראה לי שאת “עץ החיים” אפשר לתקצר הכי טוב בתור “סרט של טרנס מאליק”, אבל הסיפור אמור להיות מסע – מלידה ועד זקנה – של ילד שהופך לאיש ויחסיו עם אביו, והחיפוש אחר משמעות ואמונה. בראד פיט הוא האב, שון פן הוא הבן בפאזה המבוגרת שלו. וכמו שהטריילר רומז, החיפוש הוא ככל הנראה מסע בקוסמוס, בזמן, בתודעה (אמורים להיות גם דינוזאורים בסרט). אני מכין את עצמי הפעם להעריץ את הסרט, בתקווה שהוא יהיה צלול ומדויק כמו הטריילר.


12 תגובות ל - “"עץ החיים" של טרנס מאליק. סוף סוף טריילר”

  1. מבחנה 16 דצמבר 2010 ב - 8:12 קישור ישיר

    וואו! תמיד שווה לחכות למאליק. מפעים.

  2. שרון 16 דצמבר 2010 ב - 9:14 קישור ישיר

    לא שמת לב שהמוזיקה בפתיחה דומה באופן מחשיד ל”התקווה”?

  3. שרון 16 דצמבר 2010 ב - 9:16 קישור ישיר

    משנייה 34 כלומר

  4. רתם 16 דצמבר 2010 ב - 9:35 קישור ישיר

    הסרטים של מאליק נראים ככה, כי רוב הזמן הוא מצלם שעות רבות של סצנות ואז עורך מזה סרט באורך סטנדרטי. זה הגורם לכך שלפעמים שחקן מפורסם נורא יכול להבליח אצלו לשתי רפליקות, למרות שזה לא תוכנן ככה לכאורה.

    האמת היא שמבנה הטלאים של “התגנבות יחידים” של דובר נורא הזכיר לי את “הקו האדום הדק”, ומאוחר יותר נודע לי שאכן גם דובר צילם המון סצנות ובסוף היה צריך לקצץ חלק גדול, כדי להגיע לאורך של שעתיים.

  5. צבי מעיין 16 דצמבר 2010 ב - 9:37 קישור ישיר

    המוסיקה היא ה”מולדבה” של סמטנה.
    אשר כמו לחן התקווה שאב את השראתו מאותם מקורות עממיים מולדביים.
    להסבר מפורט ומעניין :
    http://lnk.nana10.co.il/Article/?ArticleID=654110&pid=48&typeid=1

  6. בני שוקרון 16 דצמבר 2010 ב - 10:31 קישור ישיר

    http://www.mouse.co.il/CM.articles_item,1019,209,40354,.aspx

    צדק אורי קליין – “פניה העצובות והנחושות כאחת אומרות שהיא עוד צעירה, שיש לה זמן, שהיא תצליח לדאוג לעצמה ושיהיה בסדר. הקריירה של נטלי פורטמן עדיין מעוררת אותן תחושות.”. והנה היא בדרך הנכונה למסלול הכוכבות. שלושה מסריטה, No Strings Attached, Your Highness ו-Thor, יצאו לאקרנים בקרוב. וניכר כי היא מקפידה להשתתף בסרטים שהיא אינה האטרקציה היחידה.

  7. (יובל) 16 דצמבר 2010 ב - 11:21 קישור ישיר

    כבר אי אפשר להגיד שלא מפיצים בארץ ארטהאוס אמיתי: יותר משנה אחרי שהוקרן בפסטיבל חיפה, יונייטד מפיצים את “שם תואר: משטרה” הרומני. מומלץ לאוהבי קולנוע מינימליסטי.

  8. דורון 16 דצמבר 2010 ב - 19:46 קישור ישיר

    נראה מדהים! ואני דווקא אוהב את סרטיו של מאליק גם בשלמותם (את הקודם לא ראיתי).

  9. אוהד קאופמן 16 דצמבר 2010 ב - 22:55 קישור ישיר

    נראה מבטיח , אכן אהבתי את הטריילר גם והוא עושה את העבודה כלומר גורם לצפייה וסקרנות , לא נותר אלא לחכות.

  10. סטיבן שפילברג 18 דצמבר 2010 ב - 3:44 קישור ישיר

    אני חייב להגיד שזה נראה כמו סרט משעמם בצורה יוצאת דופן. זה אוסף פרסומות של תנובה מדכאות ובלי שום סיפור. בהצלחה לכל חמש הצופים של הסרט בתהליך השיקום המנטלי הצפוי להם.
    אתה חייב להיות קוריאני בשביל לדעת לעשות סרטים קוריאנים טובים.

  11. Myriam Mcausland 7 פברואר 2011 ב - 4:06 קישור ישיר

    I know this is really boring and you are skipping to the next comment, but I just wanted to throw you a big thanks – you cleared up some things for me!

  12. חוה 13 יוני 2011 ב - 19:22 קישור ישיר

    אני דווקא אהבתי את “הקוו האדום” של מאליק שמזכיר במבנהו את “עץ החיים” אבל
    זהו סרט פיוטי אנטי מלחמתי לעילא.
    הסרט ‘ עץ החיים’ הוא טוטלי,הרמטי.
    לא הייתי אומרת שהוא פיוטי,כי למאליק יש משיכה חזקה אל המצולם אל התמונה, ודרכה הוא מנסה להעביר את עולמו המיוחד.
    לא קל לחדור לעולם המאליקי של עץ החיים. אבל אפשר גם אפשר להעריך את עבודתו הטוטלית והתמסרותו. אני גם אהבתי את המומנט הדתי רליגיוזי בסרט.יש בו השלמה עם האובדן,ואין בו את הבכיינות הגרוסמנית
    שגם הוא מנסה באשה בורחת מבשורה למצוא נחמה באמצעות המילים. אך ללא מימד דתי.
    מה שיוצא אצל גרוסמן זו בכיינות מנדנדת.
    ואילו אצל מאליק יש חיפוש אחר משמעות טרנסצנדנטית. וזה יפה.בראד פיט מצויין כאב נוקשה מרוחק.מזכיר לעיתים את ברט לנקסטר הנפלא בפרופיל. או את מרלון ברנדו.העיצוב של הפיפטיז נפלא. ועדיין הסרט נשאר מהודר מהורהר אבל מרוחק. זהו סרט מופשט מאד. אך מצא חן בעייני הנסיון למצוא מהויות של החברה האמריקאית.הסרט לא מומלץ לכל אחד. אך הוא ראויי להערכה


השאירו תגובה ל - אוהד קאופמן