10 מרץ 2011 | 12:36 ~ 2 תגובות | תגובות פייסבוק

סופה

תקופה לא קלה עוברת, אני מניח, על גיירמו דל טורו. בחודשים האחרונים הוא היה מחובר לבימוי שניים מהפרויקטים המדוברים והמפוארים ביותר שיש לסרטי הפנטזיה להציע, ופעמיים הפרויקטים האלה קרסו. זה התחיל כשפיטר ג’קסון שכר אותו לביים את “ההוביט”. דל טורו עבר לגור בניו זילנד והתחיל לעבוד עם ג’קסון על הסרט. אלא שאז התחילו כל מיני בעיות מימון ותזמון מצד האולפן והסרט נדחה ונדחה ונדחה. עד שדל טורו עשה מעשה רדיקלי: הוא קם ואמר שנמאס לו לחכות והוא עובר לפרויקט הבא (איך שהוא עזב, הפרויקט קם לחיים, והפעם עם ג’קסון עצמו בתור הבמאי).

הפרויקט הבא היה לא פחות מסקרן: הפקה של ג’יימס קמרון ל”At the Mountains of Madness” על פי ספרו של ה.פ לאבקרפט. לסרט כבר היה תסריט וליהוק: טום קרוז היה אמור לגלם את התפקיד הראשי. ודל טורו הצליח לשכנע את אולפני יוניברסל שהוא יגיש להם סרט בסיווג R, שכן החזון שלו הוא אינטנסיבי ואלים מדי לסרט המיועד לבני נוער. שלב הפרה-פרודקשן כבר התחיל והצילומים היו אמורים להתחיל ביוני, אלא שבתחילת השבוע הודיעו אולפני יוניברסל שהם מחסלים את הפרויקט. הם פשוט לא הצליחו להבין איך סרט שיעלה להם 150 מיליון דולר יכניס ברחבי העולם את 500 מיליון הדולר שהם זקוקים כדי לראות ממנו רווח.

דל טורו כבר הכין במקביל פרויקט נוסף שהוא טיפח, סרט מפלצות בשם “Pacific Rim”, ונראה שזה מה שהוא הולך לביים עכשיו. הצילומים מתוכננים לספטמבר. בראיון חשוף ומלא כנות ושברון לב למייק פלמינג, דל טורו מדבר על הסיבות שגרמו לאולפן לסגור את ההפקה בשלב המתקדם הזה (“האולפנים מנוהלים על ידי אנשי ישווק ולא על ידי אנשי קולנוע”). ועל התקווה שלו ושל טום קרוז שאולי בעוד שנה-שנתיים יהיה אפשר להקים את הפרויקט לתחיה.

=================

וגם לא כיף להיות ג’ולי טיימור השבוע. אחרי כל התלאות שהיא העבירה את צוות שחקני “ספיידרמן” המיוזיקל בברודוויי, אחרי כל הפציעות, וכל הבלאגן, נראה שהשבוע למישהו נמאס שם והיא פוטרה מההפקה. ההצגה כבר נמצאת בשלב הפריוויאים כמה חודשים – הביקורות המוקדמות לא אוהדות. השמועה היא שזה היה בונו, שכתב את המוזיקה עם דה אדג’ – שדחף להחלפתה. האם מישהו יוכל להציל את “ספיידרמן”?

ואגב, בפיד הטוויטר שלי אני קורא בשבוע האחרון שאם כבר לעמוד בתור להצגה אחת בברודוויי, זה לא יהיה ל”ספיידרמן”, אלא ל”Book of Mormon”, המיוזיקל של טריי פרקר ומט סטון (יוצרי “סאות פארק”) על המורמונים. אני קורא שזה מצחיק מאוד.

================

מאתמול ולמשך כל סוף השבוע בסינמטק הרצליה: הקרנה של מבחר סרטים יפניים. מקבץ מגוון ויפה מאוד, משנים שונות ולטעמים שונים. כולל סרטים לילדים. ארז דבורה בוויינט עושה סדר בסרטים.

==================

מבחינת מזג אוויר, יצא ליוצרי “מבול” סוף שבוע מושלם. כל מה שקורה בסרט קורה גם מחוץ לאולם. יש משהו נחמד בלצאת מסרט גשום וסגרירי לתוך יום גשום וסגרירי ולהרגיש שהסרט הולך איתך. יש כמובן גם לקוות שמזג האוויר לא ירחיק צופים פוטנציאליים מהקופות.

ובראיון לאבנר שביט ב”וואלה”, מספר הבמאי של “מבול”, גיא נתיב, על הסרט הבא שלו, אותו הוא עומד לביים עם ארז תדמור (השניים ביימו יחד את “זרים”. תדמור ביים עם שרון מימון את “סיפור גדול”). הסרט, “הבן של אלוהים”, עוסק במסע שורשים שעושים אב ובנו באוקראינה. האב ניצול שואה, הבן חזר בתשובה ועכשיו הוא ראפר חרדי. נתיב מעדכן שזוהר שטראוס יגלם את הבן בסרט, ושהצילומים יתחילו ביולי.

ואני מזכיר, שאם אתם רוצים לשמוע את שיר הנושא היפה שכתב פטריק ווטסון ל”מבול”, הנה הוא כאן.

נושאים: בשוטף

2 תגובות ל - “סופה”

  1. אורי בן-דב 10 מרץ 2011 ב - 14:30 קישור ישיר

    איזה יופי של וואןליינר לסרט של גיא נתיב. הבעיה שלי היא שגם ‘סיפור גדול’ (ולא ראיתי את מבול ואני כנראה לא אראה מפאת אלרגיה לרונית אלקבץ) היה אחלה וואןליינר ששכחו לפתח

  2. בתיבה 11 מרץ 2011 ב - 8:44 קישור ישיר

    שני הסרטים הישראלים “סיפור גדול” ו”מבול” הם בעלי שם מטעה. הראשון אינו אלא סיפור קטן, עם תכנים שכאשר אינם מעוררים פיהוק הם סתם מקוממים, והשני הוא יותר כמו טיפה שירדה מן השמיים על המצח, ועוררה תהייה קצרצרה וחולפת. הראשון אינפנטילי, השני יומרני, ושניהם נושקים למיותר.


השאירו תגובה