22 פברואר 2006 | 17:21 ~ 10 תגובות | תגובות פייסבוק

ברלין, פרק 6 (הסוף)

 

שלום. הפוסט הזה נכתב ביום שני. רק עכשיו הגעתי סוף סוף לחוף המבטחים של המחשב שלי בבית. הנה מזכרת אחרונה מברלין. עכשיו צריך להתחיל לראות מה קורה בשאר העולם. אה, וואלה. יש אוסקר.

====

זה הפוסט האחרון מברלין. הפסטיבל הסתיים אתמול סופית, כתבותיי לעיתוני סוף השבוע הוגשו, חדר העיתונות קופל ובעודי כותב את הטקסט הזה (על וורד-פאד, מתוך הפקת לקחים מטראומת הפוסט שאבד) עדיין אין לי מושג איפה אמצא בעיר אינטרנט אלחוטי כדי להעלות אותו (אבל אם אתם קוראים אותו עכשיו, מן הסתם הסתדרתי).
אסייד טכני: אהוד, עידוק ושאר ידידיי האתר שמתמצאים בצד הממוחשב – מישהו יכול להסביר לי איך מעלים פוסט באמצעות המייל? בדיעבד, זה היה חוסך לי לא מעט צרות. ודבר שני: אני רוצה להעלות לכאן קטעים מתוך כמה מהראיונות שקיימתי במהלך הפסטיבל, את כולם הקלטתי בפורמט WAV, אם אתם מכירים תוכנת עריכת סאונד, והמרה, פשוטה וחינמית שלחו לינק בתגובות או במייל.
אסייד מוזיקלי: אני מסתובב בעיר עם הדיסק האחרון של ה-Eels באוזניות. קשה לי לתאר כמה הדיסק הכפול הזה יפהפה וקורע לב. אני בכלל פריק (או שמא ביוטיפול פריק) של מארק אוורט והאילז והדיסק האוטוביוגרפי הזה מלווה אותי כבר שמונה חודשים ועוצר את נשימתי בכל פעם מחדש.

==============
 

ראיתי 35 סרטים בפסטיבל. תכננתי לראות 50, אז יש כאן אכזבה מסוימת. מזכר לעצמי: לא יותר מארבעה ראיונות בפסטיבל, גג חמישה. 11 ראיונות זה ממש יותר מדי. יותר מזה, יש לי תחושה שחלק מהסרטים בכלל לא ייצאו בארץ לבסוף (למרות שכולם נקנו להפצה) כך שחלק מהראיונות היו ממש בזבוז זמן. כמה מתערבים ש”Snow Cake” הבריטי/קנדי ו”גלים בלתי נראים” התאילנדי (אחד הסרטים שהכי חיבבתי בתחרות, אגב) לעולם לא יוקרנו בארץ מסחרית?
==============
 

לא אתפלא כלל אם מבין סרטי התחרות שלא ראיתי מסתתר אוצר יפהפה וקסום. “אופסייד” האירני של ג’אפאר פנהי נשמע חביב להפליא. El Custodioהארגנטינאי נראה מרשים מהקטעים שראיתי. “איזבלה” ההונג קונגי פיצל את דעת המבקרים כאן, מה שמיד גורם לי להסתקרן ממנו. וקלוד שברול, עם “קומדיית הכוח” שלו, הוא מהבמאים שאני תמיד נהנה מסרטיהם, גם הפחות טובים. אני מניח שבפורמט כזה או אחר – מסחרי, פסטיבלי או אוזן-שלישיתי – אתקל בסרטים האלה בחצי השנה הקרובה בארץ.
אבל הסרטים שזכו לפרסים מטעם חבר השופטים בפסטיבל ממש לא הרשימו אותי. “סבון”, שזכה גם בפרס לסרט ביכורים וגם בדוב הכסף מטעם חבר השופטים, עשוי להיות להיט ארט-האוס ישראלי (אין לי מושג אם הוא נקנה, אבל הגיוני שכן), זה קראוד-פליזר דני – דמיינו גרסת דוגמה ל”הכל אודות אמא” – אבל בעיני הוא היה חסר יחוד. “גראבוויצ’ה”, שזכה בדוב הזהב ושנראה כמו סרט גמר של סטודנטית לקולנוע, יחרט בזכרון העולמי ממש כמו “יו-כרמן” הדרום אפריקאי שזכה בשנה שעברה (וצלל לתהומות השכחה).
מבחינת הנאה, הסרט הכי מבדר ומענג שהוצג בתחרות היה של רוברט אלטמן, “המדריך לחיים בכפר” (השם העברי שאני מנסה לקדם ל-A Prairie Home Companion. יש למישהו תרגום חלופי?). מבינה אמנותית, שני הסרטים הכי חזקים היו “גלים בלתי נראים” של פן-אק רטנראנג ו-The Free Will הגרמני, סרט כמעט מפלצתי בעוצמתו. הסרט הגרמני אכן זיכה את השחקן הראשי, יורגן פוגל, בפרס מיוחד עבור תרומה אמנותית, שלא רק סחב את הסרט על כתפיו כמופע כמעט יחיד ופיזי לחלוטין שנמשך 2:43 שעות, אלא גם היה שותף לכתיבה ולהפקת הסרט.
בקטגוריית הפנורמה מאוד אהבתי את “ארוחת בוקר על פלוטו” (שנקנה להפצה בארץ) של ניל ג’ורדן ואת “אחים בראש”, סרט בוסרי אבל גדוש קינקיות קולנועית מהנה וטונות של מוזיקה מעולה, מאת קית פולטון ולואיס פפה (שביימו את סרט התעודה “אבודים בלה מנשה” וביימו את סרטם על פי תסריט של טוני גריסוני, השותף לתסריטיו של טרי גיליאם). “חוק משפחתי” של דניאל בורמן הארגנטינאי (“חיבוק אבוד”) הוא אולי הסרט הכי קליל ובידורי שראיתי בפסטיבל. הוא עינג אותי כהוגן.
קטוריית הפורום התמקדה השנה בלא מעט סרטים שמערבבים בין דוקומנטרי ועלילתי. הבולט שבהם הוא “37 שימושים לכבשה מתה” שביים בטורקיה הבריטי בן הופקינס (“סיימון מאגוס”). הסרט לא אחיד, אבל ברגעיו הטובים הוא ממש מבריק, וברוב שאר הרגעים הוא שנון למדי. זה מסוג הסרטים שאתם יכולים להיות בטוחים שיוצגו בפסטיבל ירושלים, ולא בשום מקום אחר בארץ.

===================
  כל הסרטים הישראליים שהוצגו בברלין יצאו מכאן עם פרס כלשהו או צל”ש. כולם, חוץ מ”מחילות” של אודי אלוני. האמנם שפה חדשה, אסנת?
אני שמח בשמחתו של תומר הימן על הזכייה בפרס חביב הקהל עם “בובות נייר” שלו, אבל לידיעת קוראי וויינט: הסרט לא זכה גם בפרס הטדי, המוענק לסרט ההומו-לסבי הטוב ביותר בפסטיבל. הוא זכה בפרס מטעם קוראי המגזין ההומו-לסבי “סאוסשפיגל”, והפרס הזה חולק במסגרת טקס חלוקת פרסי הטדי. פרס הטדי לסרט עלילתי הלך ל”פריחתו של מקסימו אוליברוס” (שגם זכה בציון לשבח בקינדרפילם-פסטיבל). פרס הטדי לסרט התיעודי הוענק ל”מעבר לשנאה”, שהוצג בפורום.
 

=================
 

אם רועי ששון או אחד ממקורביו קוראים את זה: הגעתי לראות את “ברבורות” בהקרנה של שבת ב-13:00 בסינמקס 6 ולא נתנו לי להיכנס כי האולם היה מלא עד אפס מקום. אנא, צור קשר דרך המייל. רוצה לראות את סרטך.
 

==============
 

לשאלתו של הקורא עידן: סרט שראיתי בברלין ויוצא להקרנות ממש השבוע או בשבוע הבא לא אראה שוב בהקרנות המבקרים הפרוטקציונרים. מכיוון שנראה לי ששאר הסרטים שראיתי יגיעו ארצה רק אחרי הקיץ (מבין אלה שבכלל יגיעו) בהחלט ארצה לצפות בהם שנית לפני שאכתוב עליהם באריכות. הצעה לקורא עידן: Anger Management
 
 

10 תגובות ל - “ברלין, פרק 6 (הסוף)”

  1. חןחן 22 פברואר 2006 ב - 18:18 קישור ישיר

    דומני שזה רוני ששון, וזה בכלל בחורה ולא סטודנט. כמעט בטוח בזה

  2. משתמש אנונימי (לא מזוהה) 22 פברואר 2006 ב - 18:34 קישור ישיר

    הפיכת WAV ל MP3 (ואחרי זה השמה פה) עם התוכנה החינמית audacity

    http://audacity.sourceforge.net/

  3. מרט 22 פברואר 2006 ב - 18:47 קישור ישיר

    כן, בהחלט רוני ולא רועי, בחורה ולא בחור.

  4. Jane 23 פברואר 2006 ב - 1:22 קישור ישיר

    י’, כדאי מאוד שתעבור על הטקסטים שלך לפני שאתה מעלה אותם. ברכות על האתר. סוף-כל-סוף.

  5. אסנת 23 פברואר 2006 ב - 10:17 קישור ישיר

    יאיר יקר,
    בוא נסכם שחבר השופטים בפסטיבל ברלין, שעליו כתבת ואני מצטטת לדוגמא: . “גראבוויצ’ה”, שזכה בדוב הזהב ושנראה כמו סרט גמר של סטודנטית לקולנוע, יחרט בזכרון העולמי ממש כמו “יו-כרמן” הדרום אפריקאי שזכה בשנה שעברה (וצלל לתהומות השכחה).כך שפרסים המחולקים בפסטיבל, גם לסרטים שלא הרשימו אותך, וגם לסרטים שחשבת שהם טובים (אלטמן) ולא זכו.
    יכול להיות שב”היסטוריה” הכללית זה הופך לחסר משמעות. נכון ?
    בסך הכול הזמנתי אתכם לבוא לראות את “מחילות” שוב.
    אני מקווה שתגיעו.
    ושתמיד נוכל להמשיך בדיאלוג פורה ומלא אהבה לקולנוע.

    אסנת.

  6. עידן 23 פברואר 2006 ב - 11:26 קישור ישיר

    יאיר, You can’t handle the truth.

  7. מיקה 23 פברואר 2006 ב - 18:00 קישור ישיר

    יאיר,
    מכיוון שאינני מנויה קונה של פנאי פלוס והדרך היחידה שלי לקרוא את הביקורות שלך הן דרך האצר שלהם באינטרנט, תהיתי אם אולי לפרסם את כל הביקורות שלך שם גם כאן באתר, מה גם שזה די מבאס שהאתר לא מפרס את כל הביקורות שלך אלא רק אחת.גם אני רוצה לדעת אם ג’ורג’ קלוני יזכה באוסקר אבל האם אני באמת חייבת לרכוש בשביל זה פנאי פלוס?
    אנא דווח לנו האם אפשרי הדבר. זה יגרום לי ולבטח לרבים אחרים לאושר רב.
    תודה,
    מיקה

  8. יאיר רוה 23 פברואר 2006 ב - 21:00 קישור ישיר

    תודה, אסנת. אשמח לראות את הסרט בשנית. ואשמח לבוא עם ורד. ואם שאר יחצני הסרטים מטיילים באתר: אולי אתם יכולים לעזור לעידן להשיג הזמנות להקרנות החינם שלכם? הבחור מיוסר. עזרו לו.

  9. ליאור 23 פברואר 2006 ב - 21:15 קישור ישיר

    יאיר, תודה על כל הדיווחים מברלין.
    והערת שוליים: אם אתה רוצה לכתוב “הערת שוליים”, אז אנא ממך תכתוב. לקח לי זמן להבין מה זה לעזאזל אסייד. עברית שפה יפה, לא חבל?

  10. הבלתי נסלח 24 פברואר 2006 ב - 0:07 קישור ישיר

    מה עם “מדע השינה” של גונדרי? (מא-איזכורך אותו אני מבין שלא ממש התלהבת). אגב, על מה בכלל הסרט?


השאירו תגובה ל - מיקה