וְהָיוּ נְכֹנִים לַיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי
סרטו הראשון של משה איבגי כבמאי, "וביום השלישי", יוצא מחר לבתי הקולנוע בארץ, ויש בסרט משהו שמעניין אותי. כמו, למשל, מה בעצם קורה בו? לקראת סוף הסרט די ברור שהעלילה מתחילה להתקדם לכיוון איזשהו סוג של אפוקליפסה, אבל היא לא מוסברת כלל. רק מתרחשת ברקע. אני, אחרי הצפייה בסרט בפסטיבל ירושלים, תהיתי האם היתה שם עלילת משנה שלמה שירדה בעריכה, אבל שאי אפשר היה להעלים אותה מהחומר המצולם כהתרחשות רקע. אם תראו את הסרט תבחינו שמשלב מסוים כל הסטטיסטים ברקע מסתובבים עם מסכות רופאים, ויש תחושה גוברת של בהלה. ואני פשוט לא מצליח להבין מה קורה כאן? האם זו איזו תחבולה מתוחכמת של העברת סיפור עקיף מבלי להכביר מילים ומעשים, או באמת זכר לעניין גדול יותר שפשוט לא הגיע אל המסך?
תחושת ה"משהו גדול הולך לקרות" מתעצמת כשמתבוננים בשם הסרט. "וביום השלישי". זה לבדו סוג של רמז הסופר לאחור לקראת מה שיקרה אחרי שלושה ימי עלילה. האם אנחנו עוקבים אחר תושבי סדום ועמורה התל אביבית. ואם כן, האם אלה המלאכים, הצדיקים או תושבי סדום שגורלם נחרץ?
ובוודאי שהשם "וביום השלישי" נשמע מאוד תנ"כי. אבל מאיפה? ובכן, הלכתי ובדקתי. הצירוף "ביום השלישי" מופיע בתנ"ך 25 פעם. מתוכם 14 פעמים בתורה (אחת מהם בפרשת קדושים שנקרא בשבת, כך שכל מי שיילך בשבת לבית הכנסת ירגיש שעושים לו פרומו לסרט חדש באמצע קריאת התורה), ועוד 10 פעמים בנביאים ועוד פעם אחד בכתובים, במגילת אסתר. אבל הצירוף "וביום השלישי" מופיע על פי החיפוש שלי רק פעם אחת, ודווקא ברגע לא כל כך דרמטי בספר במדבר, פרק כ"ט, פסוק כ', כהוראה לסדר הקרבת קורבנות.
אבל שאר הפעמים, אכן מובילים לקראת אירוע משמעותי למדי שייקרה ביום השלישי. בבראשית כ"ב, ד', אברהם רואה את הר המוריה שם הוא אמור לעקוד את בנו יצחק, אחרי שלושה ימי הליכה ("בַּיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי וַיִּשָּׂא אַבְרָהָם אֶת עֵינָיו וַיַּרְא אֶת הַמָּקוֹם מֵרָחֹק"). בברשית ל"א, כ"ב, מגלה לבן, באיחור של שלושה ימים, שיעקב ברח (" וַיֻּגַּד לְלָבָן בַּיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי כִּי בָרַח יַעֲקֹב"). ותראו מה עשו שמעון ולוי, בניו של יעקב, אחים של דינה, ביום השלישי: "וַיְהִי בַיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי בִּהְיוֹתָם כֹּאֲבִים וַיִּקְחוּ שְׁנֵי בְנֵי יַעֲקֹב שִׁמְעוֹן וְלֵוִי אֲחֵי דִינָה אִישׁ חַרְבּוֹ וַיָּבֹאוּ עַל הָעִיר בֶּטַח וַיַּהַרְגוּ כָּל זָכָר" (בראשית ל"ד, כ"ה). בבראשית מ' ומ"ב מסופר על המשתה של פרעה שבו מתגשמות נבואותיו של יוסף לשר המשקים.
אבל היום השלישי הכי דרמטי נמצא בספר שמות. שלושת ימי ההכנה לפני מתן תורה: "וְהָיוּ נְכֹנִים לַיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי כִּי בַּיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי יֵרֵד יְהוָה לְעֵינֵי כָל הָעָם עַל הַר סִינָי". ואז: " וַיְהִי בַיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי בִּהְיֹת הַבֹּקֶר וַיְהִי קֹלֹת וּבְרָקִים וְעָנָן כָּבֵד עַל הָהָר וְקֹל שֹׁפָר חָזָק מְאֹד וַיֶּחֱרַד כָּל הָעָם אֲשֶׁר בַּמַּחֲנֶה" (שמות י"ט, י"ד-ט"ז). קולות וברקים ושופר? מתחיל להישמע יותר כמו סרטו של איבגי.
כזכור, אני משתוקק למצוא עוד נוכחות של התנ"ך בקולנוע הישראלי. פשוט הדבר: אם פול תומס אנדרסון יכול לעשות סרט כמו "מגנוליה" שבבסיסו רמיזות מספר שמות ומכות מצרים שמנבאות את מה שעתיד לבוא, למה שבישראל לא ישתמשו יוצרים בטקסט שנכתב ממש כאן וממש בשפה הזאת להשראתם. אז הנה, נדמה לי שאיבגי הלך בדרכו של אנדרסון ומנסה לתת רמיזות תנ"כיות לעלילת סרטו. אלא שבמקרה הזה חסר לי פירוש רש"י לסרט כדי להבין למה הוא בעצם התכוון.
ידע אישי – הסרט נקרא כך משום שהוא מתרחש,כאמור, על פני 3 ימים כשהשיא מגיע ביום השלישי. לא נראה לי שהכיוון התנכ'י נכון במיקרה זה. פרשנות יתר.
ואכן חלקים גדולים ירדו בעריכה – כאן צדקת.
אחרי שהסרט "מבול" השתמש ברמיזות מקראית בעובי של פיל ובעומק של כרטיסיית אוטובוס, עדיף שהקולנוע הישראלי דווקא ייתן לנו מנוחה מרמיזות המבוססות על הטקסט התנ"כי. עושה רושם שהוא גדול על יוצרי הקולנוע המקומי, והיומרה תמיד מאפילה על ריקנות גדולה.
אני מאמין שעניין המסכות והלסביות המתמזמזות נכנסו לסרט משיקולי "צבע" ואווירה בלבד. הסרט מתרחש לרקע שביתת מפני הזבל בעירייה, מה שבעצם גורם לכל הזבל להצטבר במהלך שלושת הימים של הסיפור ומכאן גם ההסבר למסיכות. מבחינה פילוסופית, הרגשתי שחלק מ"הזבל" שמנסה איבגי לתאר לנו היה הסטיות המיניות הבוטות – בין אם מדובר במועמד לראשות הממשלה או לכל האנשים בטיילת. זה דווקא החלק היחידי שאהבתי בסרט – הייתה לי תחושה שהדמויות הולכות בעולם של זומבים. כולם מסביב איכשהו מרגישים שמשהו רע עומד לקרות.
ראיתי המון ניסיון לנסות להפוך את הסרט הזה ל'מגנוליה' הישראלי. כל הכבוד על הניסיון והכוונה הטהורה – לעיתים הם באמת קלעו. אבל בסופו של עניין, הרגשתי שהוא מבולגן וכללי מדי. 'שנת אפס' טוב בהרבה לדעתי.
ההקרנה שהיתה במוצ"ש האחרון בסינמטק הרצליה לוותה ב-Q&A עם איבגי עצמו, והוא סיפר שם, בין היתר, שהוא עבד על התסריט במשך 14 שנה, והוא השתנה מספר פעמים. בדראפטים ראשונים, הסוף היה רצח רבין. לאחר מכן, איבגי שינה את זה. הוא חיפש סוף גרנדיוזי, שיגרום להלם כזה גדול, שכל הדמויות ישכחו את שגרת הזוהמה שבה הם חיים ויתאחדו יחד. מכיוון שאחת הדמויות בסרט רצה לראשות הממשלה, הוא הגה סוף שבו ראש הממשלה המכהן מתאבד כמחאה (סוג של "פגוש את ג'ון דו", רק בלי החמלה של קפרה). לבסוף הוא הלך על האופציה המציאותית יותר – מלחמה.
איבגי אף אמר שזה מפחיד עד כמה המציאות התקרבה אל הסרט במהלך אותם שנים בהם התסריט השתנה – הטילים התקרבו אל תל אביב, וכמובן השחיתות הפוליטית שרק גברה מאז.
גם אחרי צפייה שנייה אני חושב שזה סרט מצויין, עם מספר רב של סצינות עוצרות נשימה, ועם משחק אדיר של קאסט נרחב. לקחת נשימה ארוכה – ולראות.
מישהו כאן ראה את 'מלונדון לברייטון' של פול אנדרו וויליאמס?
בקדושים עליתי לתורה
===========
רוה לאורי: אני גם!
יאיר, נראה לי שאתה קצת מנתח יתר על המידה ו/או ממעיט בערכך. רש"י? בסופו של דבר מדובר בסרט עם אמירה מאוד ברורה ולא מאוד חדשה, ממה שקראתי לעיל נדמה שהבנת כל מה שיש להבין. בניק-לינק, דעתי הצנועה.
מיכאל23, ראיתי את הסרט – מאכזב לדעתי. למיטב זכרוני המשחק טוב וזה בערך הדבר הכי טוב שיש לי להגיד על הסרט הזה, שהתסריט שלו היה מחורר לגמרי.
מיקי, דווקא מצאתי אותו מחוספס ולא קל, קולנוע בריטי במיטבו, זה אמנם לא 'זוהי אנגליה' המצוין של שיין מדואס אבל סרט טוב….