27 פברואר 2006 | 02:06 ~ 7 תגובות | תגובות פייסבוק

הרב שפירא

1. הפוסט על הג’אנקטים גרר לפחות שני איזכורים בבלוג התקשורת “ולווט אנדרגראונד”. אחת המגיבות שם, דנה, מוסרת תחילה ברמיזה ואז מפורשות שהכתבה עם סטיב מרטין כלל לא נעשתה בחו”ל. מה שהופך את הסיפור למשונה כפליים. אני חושב ש”דנה” היא “עדי”, וכך או כך, אם “דנה” או “עדי” מוכנות לשלוח לי מייל עם עוד פרטים על מה פשר הכתבה המשונה הזאת, אודה לכן.

2. הו, כמות הדברים שהייתי רוצה לכתוב על מולי שפירא, צאר התרבות של גלי צה”ל. אבל מכיוון שכל מילת ביקורת שלי כלפי עולמו התרבותי עשויה להתפרש כניסיון שלי לנקום בו על שהוריד את “ציפורי לילה קולנועיות” (של עידן אלתרמן ושלי) אחרי עונה אחת, אני מניח לו בינתיים (ומאפשר לו להתחרט ולהחזיר אותנו לעונה שנייה).

אבל אני רוצה להתמקד באייטם מביך במיוחד ששודר בתוכניתו ביום שישי. באייטם הוקיע שפירא, משל היה אחרון הטוקבקיסטים ב”וואלה!”, את יוסף סידר על שליהק לסרטו הצבאי שחקנים שלא שירתו בצה”ל. הנה, שוב באדיבות מגיבי “ולווט אנדרגראונד”, קטע מהשיחה של שפירא עם סידר.

סידר: “הופתעתי מאד מהכתבה שלכם, אני אולי יכול להבין למה גלי צה”ל ינסו להרים תחקיר כזה אבל זו גם תוכנית תרבות ואני שואל אותך אם אתה מצפה שאני אעשה אודישנים לשחקנים ואסנן מראש מי שלא עשה שירות צבאי?”

מולי: “כן. אני בהחלט חושב שלגבי סרט שעוסק באחד המיתוסים הגדולים של צה”ל שאנשים שלנו נהרגו ונפצעו שם, אחרים שבזמן הזה למדו בבית ספר למשחק וקידמו את הקריירה האישית שלהם ומרוויחים מהסרט, הם לא צריכים לשחק בסרט הזה. זה תוכנית תרבות, זה אולי לא “פוליטקלי קורקט” בכמה עיתונים, אבל אני בהחלט חושב כך ואני לא לבד בעניין הזה.”

סידר: “אני רוצה להעלות זווית קצת אחרת למה שאתה הצגת. אתה חושב שאם הייתי בוחר שחקנים שאני חושב שהם לא השחקנים הכי טובים והייתי בוחר אותם רק בגלל העבר הצבאי שלהם והייצוג שלהם בסרט היה פחות טוב מאשר יכל להיות.. זה כן היה עושה טוב לסרט?”

מולי: “יש מספיק שחקנים טובים ששרתו בצבא. אני לא חושב שהיה צריך לבחור אותם רק בגלל הרקע הקרבי .. יש מספיק שחקנים ששרתו בצה”ל, נתנו את התרומה שלהם למדינה, לא השתמטו מהצבא”.

אז עכשיו כדי לשחק בסרט צבאי צריך להיות יוצא צבא? וכדי לשחק אברך צריך לחזור בתשובה? ואיזה שחקנים יוכלו לשחק נרקומנים? הייתי באמת רוצה לכתוב באריכות ולהסביר למולי שפירא ולטיפשי “וואלה!” למה הציפייה שלהם שחיילים קולנועיים יהיו גם חיילים בחיים היא לא פחות ממטומטמת (ואני תוהה: האם הם יכולים להיות גם ג’ובניקים, או בתיאטרון צה”ל, או רק בקרבי?), אבל האייטם הזה כל כך מהפך את קרביי שאני לא מצליח להיות אלא הלום מולו. איזה מזל שיוסף סידר סיים שירות צבאי, אחרת מי יודע אם מולי שפירא היה בכלל מרשה לו לביים את הסרט הזה.

עדכון. תודה למגיב אצטקה על הלינק. הוא מכיל תמלול של הכתבה המלאה וכן של השיחה המלאה בין סידר ושפירא שאני הבאתי רק חלק קטן ממנה. עכשיו שהסרט של סידר על הכוונת (חה חה, בדיחה צה”לית), מעניין מה יקרה אם יתברר שהסרט אינו מנסה לשרת את מיתוס הבופור אלא לקעקע אותו. וויי וויי מה שיעשו לו. בתור מי שאהב מאוד את המערכה השלישית של “ההסדר” (בניגוד לרוב המבקרים בארץ) אני קורא מכאן לסידר: בעט, יוסי, בעט.

עדכון 2. למולי שפירא: מקורותיי מוסרים לי שיש חשד שכמה מהשחקנים הראשיים, ואפילו חלק מאנשי הצוות על הסט, לא עברו ברית מילה כהלכתה. לא יעלה על הדעת שמיתוס כל כך חשוב כמו הבופור ייפול לידיים של אנשים שיש ספק לגבי יהדותם. אנא, בצע תחקיר בנידון בהקדם. העם מצפה ממך שתציג בפניו את ערלתו של אושרי כהן! מול, מולי, מול.

 

 

 

7 תגובות ל - “הרב שפירא”

  1. azteka 27 פברואר 2006 ב - 3:51 קישור ישיר

    גם אני קראתי עכשיו בפירוט רחב יותר באתר של גלי צה’ל. אני עדיין בשוק. אם זהו יקיר התרבות ועורך תרבותי בתחנת שידור פופלארית כל כך כמו גלי צה’ל, אז יש לנו בעיה קשה של מסילת ברזל בשיפוע שמסיעה את כולנו לאחור. זה היה עצוב וצר לי על שפירא בעל הקול הנעים וה”פטריוט הגדול”. איך הם תמיד רוצים לאשש את המילטנטיות שלהם על ידי הזמנה של הורים שכולים לדיון.
    מה שכן לפחות סידר הולך להרוויח אחלה יחסי ציבור. יהיה מענין בעתיד הקרוב רחוק.

  2. צליל סיון 27 פברואר 2006 ב - 8:14 קישור ישיר

    יאיר – כמה שמחתי לקרוא את התגובה שלך לגבי הדברים של מולי שפירא. גם אני שמעתי את הכתבה הזו בשישי האחרון ואין לך מושג עד כמה זה הכעיס אותי! הוא והכתב שלו פשוט ירדו מהפסים לגמרי. שלחתי תגובה לגלי צה”ל ואני מקווה מאוד שהם יחטפו על זה ים של ביקורות. כדאי להמשיך לעקוב…
    להלן התגובה ששלחתי:

    מולי שפירא היקר –

    בפליאה רבה האזנתי לכתבה “הקרב על הבופור” ששודרה בתכנית “בילוי נעים” ביום שישי האחרון (24.2) בגלי צה”ל. קודם כל אציין שעשיתי שירות צבאי קרבי מלא במהלכו שירתתי כמה חודשים טובים בלבנון בתחילת שנות ה-90. כיום אני עדיין חייל מילואים פעיל בגדוד צנחנים.
    הופתעתי מאוד מההתקפה שלך ושל אפי בן אברהם על יוסף סידר. דרישתכם ממנו לשתף בסרטו בכל מחיר שחקנים שעשו שירות צבאי מלא, היכו אותי בתדהמה. אני יכול להבין את הכאב לליבם של הורים ששכלו את בניהם בלבנון (הגם שאיני מסכים איתם), אבל כשדרישה כזו מגיעה מאיש תרבות כמוך, שאני בטוח שחופש היצירה והאומנות הם נר לרגליו, לא נותר לי אלא להצטער מאוד. הכיצד אינך מבין שדרישה כזו סותרת לגמרי את כל העקרונות והכללים של חופש הביטוי והיצירה של האומנים? סרט קולנוע במהותו הוא הצגה – משחק וברור שאין כל הכרח שהשחקן יהיה בעל רקע מתאים לתפקיד ללא כל קשר לנושא הסרט, אפילו אם הסרט עוסק ב”לבנון שלנו”. האם היית דורש למשל משפילברג שישתמש בסוכני מוסד אמיתיים לגלם את הדמויות ב”מינכן” או לחלופין, של”רשימת שינדלר” ילהק רק את מי שהיה בשואה? תאר לך שבהוליווד היו דורשים מפרנסיס פורד קופולה ללהק ל”אפוקליפסה עכשיו” אך ורק חיילים שהשתתפו במלחמת וייטנאם..
    הדרישה שלך אבסורדית ומנוגדת לכל כללי האתיקה וחופש הביטוי והיצירה של האומנות בכלל והקולנוע בפרט. צדק יוסף סידר שטען שהגישה שלך מיליטנטית ומתאימה יותר למדינות עולם שלישי או לחילופין נדמה שיצאה היישר משנות ה-70 כשהיינו צבא אחד גדול עם מדינה קטנה. הטענות שלך שיוצרי הסרט באים לעשות כסף על גבם של החיילים שנהרגו בלבנון כמו גם השימוש הציני שאתה עושה בציון העובדה שהשחקנים בסרט עשו כסף והתקדמו בחיים בזמן שחבריהם נהרגו בלבנון, הן טענות דמגוגיות ומקוממות. אתה באמת חושב שמה שעומד לנגד עיניו של סידר זה איך הוא יוכל לעשות כסף קל מהסרט הזה?
    מולי – אני מעריך אותך מאוד ואוהב את התכנית שלך ולכן אני ממש מתקשה להאמין שהדברים שלך נאמרו בתום לב ויש לי תחושה שמסתתר כאן משהו מאחורי זה. אולי העובדה שהתכנית שלך משודרת בתחנה צבאית מונעת ממך לומר באמת את מה שאתה חושב. הייתי שמח אם תקדיש לדברים מחשבה נוספת ושוב – אני חייב להביע את אכזבתי ופליאתי מדעותייך הנ”ל.

    בהערכה,
    צליל סיון
    קיבוץ גן-שמואל

  3. תינוק הזפת 27 פברואר 2006 ב - 11:36 קישור ישיר

    למה להתעסק בשטויות האלו? זה בלוג על קולנוע או על קשקושים צהבהבים כמו מי כתב את הראיון המשעמם עם מי, ומה אמר איזה טמבל ברדיו. זה לא קידום של שום תרבות קולנוע. מאחר ומרבית הראיונות עם אנשי קולנוע נערכים מראש בסיטואציה מלאכותית, מאד מוקפדת, מה הסיכוי להוציא ממנה משהו “מענין” או “ראוי לקריאה”. אפילו הספר של קמרון קרואו עם בילי ווילדר היה די משעמם, אז מה הסיכוי שאיזה עדי או יאיר או גואל יצליחו? ובכלל, מה זה חשוב מה אומרים האמנים, חשובה היצירה, ואז או שיש למבקר (בעל הבלוג) לאמר משהו מענין וראוי או שלא. אבל העיסוק הטרחני הזה, כן ג’אנקט לא ג’אנקט, כמו ציטוט כמו שצריך לא ציטוט כמו שצריך, נו די כבר, זה נראה כמו הבלוג של מועצת העיתונות.

  4. הפינגווין 27 פברואר 2006 ב - 15:06 קישור ישיר

    צודק מולי שפירא, איך נותנים לשחקנים לגלם דמויות של אנשים אחרים? חייבים להעלות תכף ומיד את הקריטריונים אחרי הפאשלה הגדולה עם “גן עדן עכשיו”, בו השחקנים הראשיים לא היו שותפים באף פיגוע בחיים האמיתיים, או “למראית עין”, בו מגלמת טלי שרון עיוורת, על אף שהיא עצמה דווקא רואה מצוין.

    לטיפולו המיידי של מר שפירא:

    – איתן פוקס וגל אוחובסקי יצרו סרט חדש. יש להשגיח מקרוב מאחר שכבר יצרו את “יוסי וג’אגר” עם שחקנים שאינם הומוסקסואלים והעזו להתייצב כישראלים לטקס פרסי הסזאר עם “ללכת על המים”, למרות שליאור אשכנזי לא שירת במוסד.
    – אבי נשר מצלם את “הסודות” עם שחקניות חילוניות בתפקיד תלמידות בית ספר דתי.
    – השחקניות ב”שלוש אמהות” אינן אחיות במציאות.
    – אפרת גוש לא באמת חלתה בסרטן, בניגוד למה שמנסים למכור לנו ב”נוזהאת אל פואד”.
    – רמי הויברגר ראוי לגנאי מאחר והוא מגלם ב”מר ולדמן היקר” ניצול שואה, אף על פי שמעולם לא נשלח למחנה ריכוז. שימו לב, הויברגר הופיע גם ב”רשימת שינדלר” ועל כן ניתן להגדירו כעבריין מועד.

  5. רז 27 פברואר 2006 ב - 16:53 קישור ישיר

    מעיון בתמליל הכתבה עולה שהבעיה היא לא (רק) מר שפירא, אלא שכל כדור השלג ההזוי הזה התחיל להתגלגל מתלונה של אב שכול, שבנו נפל בקרב על הבופור והוא היה הראשון להביע את חוסר-שביעות רצונו מכל הסיפור.

    לתופעה הזאת, אותה ניתן לכנות ברוח ימינו אלה בשם “סינדרום מינכן”, צריך לשים קץ. עם כל הכבוד (ויש לי הרבה) למשפחות שכולות – למשפחות האלה אין שום זכות לקבוע איך צריכה להראות יצירת אומנות שעוסקת ביקיריהן. בכל הנוגע להנצחה ממלכתית – כן, בוודאי. יצירת אומנות – בשום אופן לא.
    ההיסטוריה לא שייכת ולא רשומה בטאבו על שמו של אף אחד. גם לא על שמם של אלה שהיו מעורבים בה. גם לא על שמם של אלה שהיו מעורבים בה בנסיבות מצערות, אפילו טראגיות ממש. והאנשים העוסקים בקולנוע/ספרות/שירה או מה שלא יהיה, יכולים לעשות בה ככל העולה על רוחם, מבלי לבקש מאף אחד רשות.

  6. דן ברזל 27 פברואר 2006 ב - 23:57 קישור ישיר

    LOL עצבני על “מול מולי מול”.

  7. יוסי 28 פברואר 2006 ב - 7:15 קישור ישיר

    ל-3: אותי לפחות, זה מאוד מעניין, וזה גם הבלוג היחיד שמתעסק בנושאים הללו. לא מעניין אותך, לך לקרוא בלוג אחר.


השאירו תגובה ל - azteka