16 מאי 2011 | 18:38 ~ 21 תגובות | תגובות פייסבוק

האחים כהן באוניברסיטת תל אביב, הווידיאו המלא

המפגש עם האחים כהן באוניברסיטת תל אביב הסתיים. הנה הוא במלואו:

 


 

אם אתם רוצים לראות את דבריו של נחמן אינגבר לפני, הנה הם.

 

והנה הלייב-טוויט שלי מהאירוע (וגם אהוד קינן נדחף שם).

 

ואם אתם רוצים לקבל עדכונים על עוד שידורים חיים מאוניברסיטת תל אביב, לכו לדף הפייסבוק של אגף הווידיאו של האוניברסיטה.

נושאים: בשוטף

21 תגובות ל - “האחים כהן באוניברסיטת תל אביב, הווידיאו המלא”

  1. _LiBERTiNE_ 16 מאי 2011 ב - 19:10 קישור ישיר

    אין מספיק בוהו בעולם כדי לתאר את תחושת ההחמצה. ובכל זאת – תודה הן על שיתוף הווידאו והן על הלייב-טוויטינג.

  2. ג'ק 16 מאי 2011 ב - 19:16 קישור ישיר

    היי, מי יודע איך קוראים לדוקומנטרי על האחים כהן שהקרינו קטעים ממנו במפגש?

  3. דוד 16 מאי 2011 ב - 19:20 קישור ישיר

    לא יכלו לארגן להם עוד מיקרופון?

  4. סטיבי 16 מאי 2011 ב - 19:42 קישור ישיר

    ארגנו להם עוד מיקרופון, אבל משום מה הוא נשאר בחלק השמאלי של הבמה במקום לעבור ימינה.
    אאל”ט הדוקו הזה הוא תוכנית בת שעה בערך מהתקופה של צילומי “אחי, איפה אתה?” ששודרה בחינוכית 23 בתקופה שטחנו בה כמה סרטי תעודה טלוויזיוניים על קולנוע. לא יודעת אם יש לו שם רשמי, אולי זה זה:
    http://www.imdb.com/title/tt1272007

  5. מוטי 16 מאי 2011 ב - 20:23 קישור ישיר

    צפיתי בכל הראיון וזה מקרה קלאסי שבו, צופים, מבקרים ומעריצים מקרינים את התחושות שלהם והמחשבות שלהם על היוצרים ומצפים מהם להיות משהו גדול מהעבודה שלהם.

    אני מרגיש מפורום המביך הזה שהאחים כהן הם יוצרים מקצוענים, שרוצים לשמור קצת לעצמם ושאולי אין להם משהו מעניין מידי להגיד מעבר לשליטתם בעשיית סרטים.

  6. מוקימן 16 מאי 2011 ב - 21:40 קישור ישיר

    מילא שאלות תמוהות מהקהל, לזה אנו כבר רגילים, אבל למה לעזאזל שמו את דאנה איבגי על הבמה? השאלות שלה ממש עוררו מבוכה. מבין שואלי השאלות, היחיד שבאמת עורר דיון אינטליגנטי היה דובדבני. גם מנחת הדיון לא היתה ברמה הראויה, ובכלל לא הגיע מתחום הקולנוע. חבל שלא נתנו לאינגבר להמשיך את ההרצאה ולנהל את הדיון במקומה, החלק שלו בערב היה החלק הנורמאלי היחיד.
    אגב, רעיון: פעם הבאה שמתקיים אירוע בסדר גודל כזה, רצוי לערוך סינון ראשוני של שאלות מהקהל לפני האירוע (שאנשים יכולים להעביר שאלות, ומתוכן ייבחרו הראויות לדיון), ולתת רק לאלו שעברו סינון זה לשאול אותן בפומבי, לפי סדר מוגדר מראש. כשהמנחה נותנת את המיקרופון באופן אקראי למי שמרים את היד (“אתה שם למעלה! בחולצה השחורה!”), יוצאים לפעמים דברים שגורמים לכל יתר הקהל להתכווץ בכסאו במבוכה.

  7. סטודנט חופשי 17 מאי 2011 ב - 0:04 קישור ישיר

    האירוע המביך של השנה! הבליט עד כמה רחוק החלטוריזם של תעשיית הקולנוע המקומית מהמקצוענות האמריקאית.
    כשמגיעים למפגש ייחודי מהסוג הזה צריך להקפיד על דוברים רהוטים בשפה המדוברת, ולגאוג שיהיה להם בנק של שאלות קצרות וממוקדות. לגבי סינון מוקדם של שאלות הקהל-העירו כבר לפני אז אני מצטרף להצעה

  8. רוני רון 17 מאי 2011 ב - 1:30 קישור ישיר

    מביך, מביך ועוד פעם מביך. אני יורד מהארץ

  9. מוטי 17 מאי 2011 ב - 2:08 קישור ישיר

    ואם זה לא היה ברור קודם.
    אני גם הובכתי ברמות על.

    זה היה נראה כאילו ארבע אנשים, אחד מהם היה פעם סטודנט לקולנוע, השניה מנהל חטיבת ביניים במגדל העמק, ילדה בת שמונה עם פיגור קל ובחור ביישן נתקעו עם האחים כהן על אי בודד והתקיפו אותם בשאלות.

    והליה וון ליר הזאת גם כן, מה נסגר. טוב שהיא לא ביקשה מהם להחזיר את גלעד שליט.

  10. יובל 17 מאי 2011 ב - 2:17 קישור ישיר

    פתאום קיוויתי מאוד שמישהו ישאל אותם אם הם התכוונו שטום רייגן יהיה הומוסקסואל.

  11. גור 17 מאי 2011 ב - 7:26 קישור ישיר

    רק לי דובדבני מזכיר את מק-לאבין?

  12. גור 17 מאי 2011 ב - 7:46 קישור ישיר

    יואו, אני בחצי דרך ומתכווצת לי הבטן. איזה בושות…מזל שהביאו את דאאאאאאנה, ככה זה כבר מעבר לפדיחה. זה כבר מוות מוחי.

  13. גור 17 מאי 2011 ב - 8:08 קישור ישיר

    הוו וולד ליק טו בי פירסט? סנקט יו וורי מאצ’, איי וויל גיב יו דה מייק אנד יו קן אסק.

    כבוד.

  14. אור 17 מאי 2011 ב - 10:01 קישור ישיר

    אוי, אבל זה תמיד ככה. גם עם דיויד לינץ’ וכל האורחים הגדולים. מצד אחד הם לא באמת יכולים לתת עצות אמיתיות לאיך להיות קולנוען גדול ואז הקהל נותן בראש עם שאלות שגורמות לרצות למות.

    הטראומה שלי הייתה בהקרנה של “4 חודשים 3 שבועות ויומיים” בנוכחות הבמאי. אחרי שהמיקרופון עבר לקהל בסינמטק ירושלים, מישהו (מבוגר, למרבה הזוועה) לקח את זכות הדיבור ואמר לבמאי:
    yes, hello, tell me please – why so depressed movie?

  15. Shermenz 17 מאי 2011 ב - 12:31 קישור ישיר

    זה היה כל כך מביך, היה בא לי למות, חצי מהיציע יצא עוד לפני שזה נגמר. השאלות היו גיבוב של הערצה וניסיון להוציא מהם שההצלחה שלהם קשורה איכשהו לעצם היותם יהודים.
    לאיבגי יש אנגלית ברמה של ילדה בכיתה ג׳, והיה איזה אידיוט אחד מהקהל שפשוט שאל אותם אם הוא יכול לעבוד אצלהם. זה היה כאילו אוהד התפרץ למגרש, רק שלא היו שומרים לעצור אותו.
     

  16. יונה 17 מאי 2011 ב - 13:45 קישור ישיר

    ההתנפלות המובכת והעלק אנינה הזאת מביכה בעצמה. בתור מישהו שלא היה באירוע – שרדתם? אתם עדיין בחיים, או שמא האירוע ה”מביך” וה”מביך ברמות” וה”מביך ברמות מזעזעות” הזה חיסל את סיכוייכם לשנת לילה ערבה? או בקיצור: בפעם הבאה תשאלו אתם את שאלותיכם הגאוניות באנגלית מצוחצחת תוך שימוש בזמנים מורכבים, מתנשאים משעממים שכמותכם.

  17. מוטי 17 מאי 2011 ב - 14:30 קישור ישיר

    יונה,
    הבעיה לא הייתה בעילגות, היא דווקא חיננית. הבעיה הייתה בנסיון להיות מורכבים, אבל ריקים מתוכן

  18. נאפ 17 מאי 2011 ב - 21:23 קישור ישיר

    תסלחו לי,
    אבל יחד עם כמה ש”הובכתם” וכו’, אי אפשר לסייג את זה קצת?
    לדוגמא, ראוי לציין שדובדבני היה מקסים, אינטיליגנטי וצנוע, ושגם דני לרנר היה קשוב וענייני.
    וודאי שהאירוע היה משמים וחסר עניין, אבל אני חושבת שהאשמים העיקריים כאן הם האחים עצמם, עם כל הכבוד (ויש כמובן).
    אדם מעניין יהיה מעניין, גם כאשר הוא נשאל שאלות משעממות. דוגמא ברורה לכך היא הסדנא למשחק שמשודרת בערוץ 8, תוכנית שיכולה להיות מדהימה ויכולה להיות צחיחה לחלוטין, כאשר כולם נשאלים שאלות די דומות. כלומר, כששואליםנניח שאלה על לוקיישנים, או על הדרכת שחקנים, אפשר להוציא מזה דיון מדהים, ואפשר להוציא מזה תשובה משעממת כמו: אממ, איי דונט נו, ווי דונט רילי טל דם ווט טו דו.. וכיוצא בזה. נו באמת.
    בהתחשב שזה שהם קיבלו מליון דולר בשביל לשבת שם שעתיים, הייתם מצפים שהם יתנהגו יותר בנכונות. לדעתי הם אלה שיצאו מתנשאים ומשעממים.

  19. מיקי-ל 18 מאי 2011 ב - 9:59 קישור ישיר

    מסכים עם “נטפ”. לא ראיתי את האירוע באוניברסיטה, אבל כן צפיתי במסיבת העיתונאים וניכר היה שהאחים כהן, שאני מעריץ את היכולות הקולנועיות שלהם, קצת “עשו טובה”: תשובות מאולצות, הבעות פנים מיוסרות ותנועות גוף מתקווצות. ניכר היה שהחשק להיות שם הוא מהם והלאה ולכן אני לא בטוח שאם השאלות היו אחרות או אם היו מביאים את אורסון וולס בכבודו ובעצמו כדי לנהל את האירוע – התוצאה הייתה יותר מרתקת.

  20. שלומי 18 מאי 2011 ב - 10:59 קישור ישיר

    הופס!!! לא ידעתי שהארוע יהיה כזאת סנסציה. אם הייתי יודע שכולם בונים כאלה מגדלים על המפגש הזה, הייתי מספר לכם מראש שאין מה לצפות. אא”כ נ-ו-ר-א חשוב לכם לראות אותם בלייב, אולי אף לקבל חתימה.


השאירו תגובה