31 מאי 2011 | 11:57 ~ 15 תגובות | תגובות פייסבוק

סאנסט בשדרות

אני יוצא תכף לדרך לכיוון שדרות, שם אבלה את היום הפסטיבל קולנוע דרום. תכננתי לעצמי לו”ז צפוף למדי, ואני תוהה מה ממנו אספיק:

 

– לראות את סרט הגמר של ליטל מייזל, אחריה אני עוקב כבר חמש שנים מאז שצילמה, ערכה, ביימה וקיפצצה (יחד עם חברתה, עדי פרימרמן), את הקליפ ההוא לפיקסיז שהן צילמו לילה אחד בבית הוריה של מייזל ברמלה, ושהפך לסנסציית יו-טיוב, אי שם באמצע העשור הקודם. מאז פרימרמן ומייזל הלכו ללמוד קולנוע במכללת ספיר (אני הייתי נותר להן ללמד קולנוע במכללת ספיר, בחיי), ועכשיו הלימודים מגיעים לסיומם. ראיתי ראף קאט של הסרט של מייזל – יומן וידיאו אישי, מעין פרלוב על ספידים – ואני מקווה להספיק להגיע לראות את גרסתו הסופית.

 

– ואז, אם אספיק, פגישה עם ברונו דומון, אחד מאורחי הפסטיבל.

 

– ואז, אם אספיק, צפייה בסרט החדש של דוד אופק, “מותרות”. (סרט שלא נראה לי שכדאי להזמין אליו את שרת התרבות. תכף נדבר על זה).

 

– ואז ב-17:00, הדבר היחיד שאני מחויב לו: פאנל על הקולנוע הישראלי העצמאי החדש. שני חלקים בו: הראשון של עיתונאים ויוצרים ואנשי ממסד. השני, של היוצרים עצמם (הפאנל השני נשמע לי מעניין יותר). אם אתם באיזור, תקפצו להגיד שלום. ואולי לשאול שאלות נוקבות.

 

אנסה לעדכן בטוויטר/פייסבוק בזמן אמת, בזמן שאני שם.

 

=================

 

אבנר שביט דיבר עם כמה מיוצרי הסרטים העצמאיים (המצוינים, אגב) שסרטיהם מוקרנים השבוע בבכורה בפסטיבל דרום.

 

אגב, מישהו כאן ראה ביום ראשון את “חתולים על סירות פדלים” של יובל מנדלסון ונדבר הולנדר, עם מיכאל מושונוב ודנה פרידר ושמואל וילוז’ני (הנפלא, אגב)? אפשר כבר להגדיר אותו כ”מבצע סבתא” פוגש את “Evil Dead”? ואפשר כבר להתפעל כמה נקודות השקה יש בין הסרט הזה (שהוא כולו בדיחה אחת ארוכה) ובין “כלבת” (שלקח את האימה שלו קצת יותר ברצינות)? כולל ארבע הדמויות עם מדים לבנים? הנערה הנופלת למלכודת חפורה באדמה ואז נסחבת על ידי שומר האיזור לבקתה?

 

==============

 

אז, כצפוי, ערב הפתיחה של פסטיבל קולנוע דרום סומן כ”שערורייתי”. שרת התרבות בירכה, נאמה ומחתה נגד הצגתו של סרט אותו היא מגדירה “חד צדדי”, הקהל קרא לה קריאות בוז וצעק דברי מחאה נגדה, והיא עזבה את האולם. למרות רצוני, לא הייתי באותו אירוע, אבל הנה מה שאני חושב.

 

ראשית, אני רוצה לומר שני דברים לזכותה של שרת התרבות:

 

א. אחרי ששמעה וראתה וקראה על המחאה מצד ימין נגד סרט הפתיחה המוצג לכאורה-בחסותה, הדבר שהייתם מצפים ממנה לעשות הוא לבטל את השתתפותה. אבל היא באה. על כך מגיע לה כבר שאפו. זה אומר שבתור ישות פוליטית המזוהה עם הליכוד היא מתרעמת על הסרט, אבל בתור ישות לאומית-ציבורית האחראית על התרבות, היא בכל זאת באה ופרסה חסות על הפסטיבל. זה לא מובן מאליו בכלל. ועל זה מגיע לה כבוד (כן, נכון: אם זה לא היה שדרות, ספק אם היא היתה באה. כן, נכון: זו יותר הזדהות עם תושבי שדרות מאשר עם קהילת הקולנוע. ובכל זאת…).

 

ב. הייתי בחיי בהמון אירועי פתיחה של פסטיבלים למיניהם בנוכחות אנשי ציבור, ח”כים, ראשי עיר, שרים ונשיאים. ומעולם – מעולם! – אף אחד מהם לא נשאר לצפות בסרט עצמו אחרי שנשא את דברי הברכה שלו. בשנה שעברה, למשל, אורח הכבוד של פסטיבל היה נשיא המדינה, שמעון פרס. וגם הוא לא נשאר לצפות ב”המדריך למהפכה” שהוקרן אחר נאומו. האם זו במחאה על כך שיוצר ישראלי נוטל כספי מדינה כדי ליצור סרט המבקר את המדינה בה הוא חי, את גופי התקשורתת הלאומיים ואת התנהלות הממשלה? לא נראה לי. אנשי ציבור פשוט לא נשארים לסרטים ולהופעות. ולא רק בארץ: לפני כמה ימים העליתי וידיאו של הופעה של איימי מאן בבית הלבן במסגרת כתת אמן שאירגנה מישל אובמה כדי להםפגעש בין תלמידים ומשוררים. היא בירכה בתחילה, ואז הלכה לענייניה. ככה זה. אז כל מי שטוען שלבנת נטשה את האולם במחאה, אני חושב שהוא מחפש סנסציה במקום שבו היא לא קיימת.

 

אבל אחרי שני אלה אני גם צריך להוסיף את ה”מאידך גיסא”:

 

אני חושב שלימור לבנת היתה חצופה באופן בלתי רגיל. גם כי היא מסרה את דעתה ואת ביקורתה על סרט שלא צפתה בו, ושאין לה את הסמכות לדעת האם הוא אכן מקומם כמו שנדמה ל. אבל יותר מזה: כי במחי ביקורת על סרט אחד, היא ביטלה את פעילותו של הפסטיבל הזה במשך עשר שנים. פסטיבל שפועל תחת אש קסאמים. ששנה אחת נאלץ לגלות משדרות לאופקים בגלל הקסאמים. שכל מלאכת האוצרות וההפקה שלו נעשית במכללת ספיר שחוותה לא מעט מטחי קסאמים. ושהמון סרטים המופקים על ידי תלמידי המכללה ומוצגים בפסטיבל נוגעים בדיוק באותו סבל של תושבי שדרות שהשרה טוענת שחסר לה ממנו בקולנוע. שמישהו ישלח לה את הדי.וי.די של “18 ק”מ”, פיצ’ר עלילתי שהופק במכללת ספיר והוקרן בפסטיבל דרום לפני שנתיים. שמישהו ישלח לה את “ג’ו ובל”, שיוקרן מחר בפסטיבל, ושלמרות הקו המאוד קליל וקומי שלו, מכיל עלילת משנה שעוסקת בחיים תחת קסאמים בשדרות, באותו סינמטק שבו נשאה השרה את דבריה.

 

מרב יודילוביץ’ ראתה את הסרט, אחרי עזיבת השרה, והיא מדווחת עליו, ומשוחחת עם שלומי אלקבץ, הבמאי. והיא מספרת שהסרט מציג מגוון רחב של עדויות. (לא שאני צריך לשמוע שהסרט “מאוזן”. ממתי סרט צריך להיות “מאוזן”? אבל זה רק כדי להוכיח לשרה שכדאי לצפות בסרט קודם לפני שמדברים עליו. אני משוכנע שהנהלת הפסטיבל היתה שמחה להעביר לשרה די.וי.די שלו לפני בואה כדי שתוכל לדבר עליו באופן מושכל, ולא על סמך עדות השמיעה המתלהמת של אחרים).

 

צריך לזכור: אם מזמינים שרה מהליכוד לטקס פתיחה בפסטיבל, אף אחד לא מצפה שהיא פתאום תהפוך לשמאלנית. הקהל היה צריך לשתוק, לתת לה לנאום, ואז לצפות בסרט. כשם שזכותו של הסרט להיות מופק ומוקרן, זכותה להגיד שהוא לא מייצג את ערכיה. אבל מה שאותי מעצבן – בכל פעם שמתעוררת איזו שערוריה הקשורה בקולנוע – היא שזו שערוריה שמעוגנת בבורות. באי לימוד החומר, אי צפייה בסרטים, אי היכרות עם התחום שאותו הם מנסים לבקר. וזה מקפיץ לי את הפיוזים.

נושאים: בשוטף

15 תגובות ל - “סאנסט בשדרות”

  1. Lio 31 מאי 2011 ב - 12:25 קישור ישיר

    ראיתי ארבעים דקות מהסרט, נכון הוא לא אמור להראות את כל הצדדים, לקולנוע יש את המותרות הזו, אבל לא היו בו יותר מידי צדדים, הוא היה חד צדדי, משווה את החיילים שלנו לקציני אס.אס ללא הסיבות למה שקורה בעזה. אני רוצה בשלום, גרתי (ולמדתי) בשדרות ובאשקלון בזמן הקאסמים ועופרת יצוקה, שקלתי ידיד בפיגוע בימי האיניתיפדה בשלהי שנות האלפיים. הסרט שאינו מיועד לקהל ישראלי (ועדות לכך היא החוסר בכיתוב של עברית גם בפוסטר שלו – או עוד פרובוקציה) רק יכול לפגוע בסיכוי אמיתי לשלום. אומנם לבנת הייתה צריכה להישאר ולהגיב בצורה מושכלת, אך גם בלי, היא צדקה. אין את הצדדים שמסבירים חלק מהדברים (למשל נוהל שכן). ולא, אני ממש לא מסכימה עם המצב בעזה, מצד ישראל. אבל עם טרור לא עושים משא ומתן. חפרתי. אבל קולי לא ישתנה. קיצוניות לכאן או לכאן מעולם לא תרמה, וגם לא פרובוקציות.

  2. מיכל 31 מאי 2011 ב - 12:30 קישור ישיר

    נדמה לי שהפסטיבל גלה משדרות לנתיבות ולא לאופקים.

  3. רותם 31 מאי 2011 ב - 13:49 קישור ישיר

    בכמה אירועי פתיחה היית שבהם איש הציבור דיבר על הסרט שהוא לא נשאר לראות. אין בינה לבין שאר אנשי הציבור שהזכרת דבר או חצי דבר.

  4. movieman 31 מאי 2011 ב - 14:01 קישור ישיר

    בוא נראה.
    מבצע סתבא- נהדר ומצחיק.
    EVIL DEAD- חרא.
    אז נראה כי הסרט עם הסירת פדלים יהיה ככה ככה. נחייה ונראה.

  5. אורון 31 מאי 2011 ב - 16:02 קישור ישיר

    רוה, אתה טועה ומטעה. אני זוכר בבירור את שמעון פרס נשאר לצפות ב”וול-אי” בפתיחת פסטיבל ירושלים. אני אפילו יודע ממי שהיה בפמליית שומרי הראש שלו באותו ערב, שאחרי חצי שעה ביקשו ממנו לזוז והוא ביקש להישאר רק עוד קצת… בכל זאת, וול-אי.
    אני כן מסכים איתך שלא נהוג להישאר, אבל ההכללה לא במקומה. מה גם שממש לא נהוג להשמיץ סרט שטרם ראית. אה רגע…

  6. צור שפי 31 מאי 2011 ב - 18:59 קישור ישיר

    אני לגמרי עם לבנת בקטע הזה. יותר מזה – היא עשתה רק את המינימום המתבקש. הרקורד של סיוון מוכר, האיש הזה הוא אוטו-אנטישמי עם קבלות. העובדה שהוא מקבל כספים ממדינה שהוא קורא להשמדתה וש-on top of it מכבדים אותו בפתיחת הפסטיבל היא בלתי נסבלת. שייעשה את הסרטים שלו עם כסף מקרנות אירופאיות (יש שם מספיק שונאי ישראל) או מחמא”ס, את זה אני אבין אבל אצלנו כולם השתגעו ולא מבינים שדמוקרטיה זה דבר אחד והתאבדות זה דבר אחר. אף קרן ספרדית בחיים לא תתקצב כסף שיאדיר את ETA אבל אצלנו הכל הולך ובסוף כשלבנת עוד “מעיזה” להגיד משהו נגד הסרט סותמים לה את הפה. אשכרה סטאלין היה גאה ביורשים שקמו לו כאן. ובאשר לטיעון שהיא לא ראתה את הסרט – give me a break, כמו שכתבתי הרקורד של סיוון מוכר ולא צריך לטעום מחרא כדי לדעת שזה חרא.

    ===============

    רוה לצור: במאי “עדות” הוא שלומי אלקבץ, הבמאי הנהדר של “שבעה”. ומה הקשר בין עדויות של פלסטינים סובלים ובין חמאס? הסרט הוא לא מונולוגים של טרוריסטים, אלא של אנשים רגילים. רק ערבים.

  7. עמית איצקר 31 מאי 2011 ב - 19:48 קישור ישיר

    לצור שפי- הסרט הוא לא של אייל סיוון אלא של שלומי אלקבץ. נא לדייק בעובדות.

  8. אורון 31 מאי 2011 ב - 19:59 קישור ישיר

    צור שפי – ברכותיי. כרגע עשית שירות אמיץ למתנגדיה של לבנת. גם מכליל, גם משמיץ, גם טועה בעובדות הבסיסיות. פשוט נהדר. נראה לי שאתחיל להיות שמאלני, הימנים חולי ההדק כל הזמן יורים לעצמם ברגליים.

  9. לוקו 1 יוני 2011 ב - 1:21 קישור ישיר

    לא ראיתי ולא חושב שיש סיבה סבירה אחת שתגרום לי לראות את הסרט שאת כל בני משפחתו כבר הספקתי להכיר.אני פשוט לא סובל את המגמה הזו שרווחת במקומותנו ואצל כאלה שניתן בקלות לסמן אותם, להתייחס למצב מורכב, רב פנים ושופע אמוציות בפשטנות אינפטילית רק כדי לקנות לעצמך שפ מופרך של איש רוח רגיש (עלק) בנזיד ערבים סובלים מזדמנים. פשוט מתעב תשיטה. אבל לא זה העניין.
    להקרין סרט כזה בבכורה ודווקא בשדרות, זו התנשאות מבחילה של אשכנזים צפוניים (כמשל) על הפרענקים הדרומיים (כמשל). אם כך קורה אפשר להניח ומראש שהקשר בין הפסטיבל לאנשי המקום שואף לאפס ואפשר לנחש שבין הצופים בבכורה (למעט עסקנים פוליטיים)לא היה ולו צופה אחד שהוא תושב “אוטתנטי” של שדרות וגם לא צפו(רצו)מראש שיהיה אחד כזה כי הם (התושבים) כנראה פרימיטיבים ימניים שאין להם כנראה את הרגישות השמאלנית הדרושה. ועל כך ומהצד הכי ימני שלי אומר. פיככככ…

  10. ציבוקא 1 יוני 2011 ב - 2:24 קישור ישיר

    אז רגע, מה חשבת על הסרט של ליטל? אני חושב שהוא היה ארוך מדי (כ-45 דקות!) והיא הייתה צריכה לקצץ כרבע שעה. לעזאזל, כמה פעמים את מראה את עצמך שאת בוכה/מתלוננת על העולם ועל החיים/חושבת שאת נראית חרא? נתתי לסרט 6 בדירוג חביב הקהל מחוץ לאולם, בעיקר על האומץ והכוונה שבעשיית הסרט.
    ומה חשבת על “חג שמח” שהוקרן אחריו? לדעתי הוא היה מקסים ומצולם באופן יפהפה. ולחשוב כמה פאקים היו לבחורה הזו במהלך ההקרנה, מסכנה. קיבלה ממני 8, שכולן על הסרט ולא על הפאקים (:

    ===============

    רוה לציבוקא: צחקתי המון בסרט של ליטל. היא נהדרת. אתה צודק, אפשר היה ואולי אף צריך היה להוריד ממנו כ-10-15 דקות, אבל באותה נשימה ממש הייתי גם יכול לשבת ולצפות בו שעה נוספת.

  11. ג'רונימו 1 יוני 2011 ב - 11:07 קישור ישיר

    ליבנת בסה”כ ביקשה לתפוס עוד כותרת. עוד כותרת שהיא חלק מהגל הפשיסטי השותף אותנו. ראו התגבות העילגות והגזעניות של לוקו וצור.
    אירועים כמו הפסטיבל הזה חיוניים למסכה הדמוקרטית שהמדינה עוטה על עצמה.
    אבל כל חוקי הנאמנות, ההעדפה והסלקציה שהממשלה מחוקקת מצביעים על המגמה: המסכה הזו מוסרת בקצב די מהיר.

  12. צור שפי 2 יוני 2011 ב - 13:37 קישור ישיר

    חזרתי לפוסט קצת באיחור, יש לי הסבר כיצד טעיתי אבל הוא לא משנה – אכן טעיתי ואני מתנצל על הטעות. אייל סיוון הוא לא הבמאי אלא “רק” ראש חבר השופטים בפסטיבל. הטעות שלי לא משנה פסיק מכל מה שכתבתי קודם ברמה העקרונית. למגיבים קודמים – אני לא מכליל, לא משמיץ, לא גזען, לא מתלהם וודאי וודאי שלא עילג. הצעת ייעול – להזמין בשנה השבה את איסמעיל האניה לעמוד בראש חבר השופטים.

  13. צור שפי 2 יוני 2011 ב - 13:38 קישור ישיר

    נו, ועכשיו יתנכלו לשגיאת ההגהה – בשנה הבאה כמובן.

  14. שלומי 2 יוני 2011 ב - 16:28 קישור ישיר

    זה שרוב הטיפשים ימנים לא אומר שרוב החכמים שמאלנים. דבר אחד בטוח: אם זה נכון שרוב הטפשים ימנים, כנראה שרוב הטפשים השמאלנים חברים שלי(אני מניח שיש לי גם חברים שמאלנים חכמים, אבל אתם יודעים – מי שחכם לא מדבר הרבה, ואז קשה לזהות את מינו הפוליטי). ולא מושך אותי לצפות בסרטים שכל מה שיש לאנשים לומר עליהם זה שהם אומרים משהו חשוב, בטח כשהמשהו החשוב הזה הוא משהו שמאוד “נכון” ו”אופנתי” להגיד(ולא, ליברמן הוא לא זה שקובע את האופנה. ממש לא).
    והפוליטיקאים? הם תמיד נבחו, נובחים, ינבחו.
    לסיכום: “עדות”. סרטם של האחים אלקבץ שהביקורת היחידה עליו היא של פוליטיקאית שלא צפתה בו(ובכך שדרגה את מעמדו, לכאורה). זה מה יש? סתם סרט שמעצבן פוליטיקאים ימנים?

  15. צור שפי 2 יוני 2011 ב - 17:15 קישור ישיר

    אני לא יודע מה זה “שמאלני” או “ימני”. אני בעד מדינה פלסטינית בגבולות 67 כולל בירה בירושלים, אני מתעב אוטו אנטישמים כמו אייל סיוון ותועמלנים שקרנים כמו מוחמד בכרי ב”גנין ג’נין”. מצד שני אני חושב ש”הילדים של ארנה” היה סרט חזק ומרשים. נו, מה אני?


השאירו תגובה