28 אוגוסט 2011 | 10:00 ~ 3 תגובות | תגובות פייסבוק

המאבק של צ'פלין, הרוח של איוונס, האלמנה של אקסלרוד

כשהתחילו בשדרות רוטשילד את “סינמה מאבק”, הקרנות יומיות של סרטי תעודה ישראליים העוסקים במאבקים ובפערים חברתיים, הצעתי בפייסבוק לדני רוזנברג, עורך הערבים האלה, להקרין דווקא את “זמנים מודרניים” של צ’רלי צ’פלין. כולם זוכרים את פתיחת הסרט, בה צ’פלין עובד במפעל ונבלע בתוך המכונה, אבל רבים שוכחים את המשך הסרט, של צ’פלין המובטל המסתובב ברחובות ובין השאר נקלע להפגנת עובדים שעד מהרה מדוכאת על ידי המשטרה. שם מגלה הנווד שדווקא בבית הכלא הוא מקבל תנאים סוציאליים נהדרים: אוכל וקורת גג. צ’פלין, כזכור, עזב את ארצות הברית כשבימי ציד המכשפות הוא הואשם בתמיכה בקומוניזם. “זמנים מודרניים” מזכיר שוא לא רק היה קומיקאי גדול, אלא גם יוצר עם מצפון חברתי רגיש במיוחד. והנה, בשעה טובה, גם הסרט הזה מגיע להקרנה במאהל המחאה בשדרות רוטשילד: הערב (יום ראשון) ב-20:30. את הסרט תלווה מוזיקה חיה שיבצע ככל הנראה שלומי שבן (לא סגור סופית). את הסרט תקדים הרצאה של יהושע סימון. לא תהיה מוזיקה מלווה, אלא הפסקול המקורי של הסרט. אני פשוט הייתי פותח עם הקליפ הזה וזהו.

 

הקרנת “זמנים מודרניים” פותחת את “שבוע התעוררות” בערבי ההקרנות ברוטשילד, בו יוקרנו מיטב הסרטים התיעודיים שהוקרנו שם בחודש האחרון. ביום שני: “שמעת על הפנתרים?” של ניסים מוסק; ביום שלישי: “שביתה” של אסף סודרי ואמיר טאוזינגר; ביום רביעי: “זהב לבן, עבודה שחורה” של טלי שמש; ביום חמישי: “שיטת השקשוקה” של מיקי רוזנטל ואילן עבודי; ביום שישי, דאבל-פיצ’ר: “מהפכה במצרים” של איתי אנגל ו”המדריך למהפכה” של דורון צברי ואורי ענבר. ובמוצאי שבת הבאה? הפגנת המיליון, בע”ה.

 

===================

 

ועוד בעניין קולנוע תיעודי ישראלי: הגיליון השני של “תקריב”, כתב עת אינטרנטי לקולנוע תיעודי היוצא לאור על ידי פורום היוצרים הדוקומנטריים, עלה לרשת. רן טל וענת אבן הם העורכים. גיליון 2 עוסק ב”מציאות ובדיה” (סרטים תיעודיים שיש בהם אלמנטים פיקטיביים, כמו סרטיו של אבי מוגרבי; סרט עלילתיים שיש בהם אלמנטים תיעודיים, כמו סרטיו של עבאס קיארוסטמי; סרטים שעוסקים בפער שבין בדיון ומציאות, כמו “שתיקת הארכיון”, וכו’). המאמרים של דן גבע על יוריס איוונס ושל יגאל בורשטיין על קיארוסטמי, עניינו אותי במיוחד. רק בקשה אחת: אם כבר זה מגזין אינטרנט ואם כבר הוא עוסק בקולנוע: שבצו פנימה גם קטעי סרטים. שאם כותב מסוים מזכיר סצינה, בואו נראה אותה. אני חושב שאם מאמרו של דן גבע היה משובץ בסצינות מסרטיו של יוריס איוונס זה היה גורם לדור שלם של אנשים שלא זכו לקבל את דוד פרלוב כמורה שלהם שפתאום יכירו את היוצר הזה ויתחילו לרוץ בהתלהבות לחפש את סרטיו. ככה, הטקסט של גבע שמור ל-160 האנשים שמכירים את איוונס, ולא לאלפים שעוד צריכים להכיר אותו.

 

אז כדי שלא אצא מי שרק אומר ולא עושה, הנה ההשלמה שלי. צפו ב”גשם”, סרטו התיעודי/פיוטי/אקספירמנטלי האילם של איוונס מ-1929. 14 דקות:

 


 

 

והנה סרטו של איוונס מ-1988, “סיפור הרוח”, הסרט הראשון של איוונס שראיתי (באדיבות שיעוריו של פרלוב, או פסטיבל ירושלים, או גם וגם, אני כבר לא זוכר):

 


 

 

===============

 

ביום חמישי הלכה לעולמה בגיל 98 לאה אקסלרוד, אלמנתו של נתן אקלסרוד, מחלוצי הקולנוע הישראלי. לאה ז”ל היתה עורכת סרטיו של אקסלרוד. אחרי ההלוויה, שהתקיימה ביום שישי, העלה יעקב גרוס ליו-טיוב, ראיון שערך עם הגב’ אקסלרוד לפני כשמונה שנים, ובו היא מספרת על הפרה-היסטוריה של הקולנוע הישראלי ותפקידה שלה ושל בעלה בו, וכן קטעים מתולדות הקולנוע הישראלי של שנות ה-30:

 


 

=================

 

בשבוע שעבר פורסם בכלי התקשורת שהצנזורה הגבילה את הצפייה ב”השוטר” מגיל 18 ומעלה. בעקבות הפרסום תתכנס מליאת הוועדה לביקורת סרטים שוב, בהוראת שרת התרבות והספורט, לדון מחדש בהחלטה. אני מעריך, ואף מקוה, שכפי שהיה עם “כלבת” גם כאן יוחלט להוריד את ההגבלה לגיל 16 בלבד. אבל בינתיים, כותבת רוני קידר ל”עכבר העיר”, איש לא מדבר על כך שגם סרטה, “ג’ו ובל”, הוגבל לצפייה מגיל 18. ואת זה אני ממש לא מבין: אין בסרט שום עירום או סקס (יש מיניות), והאלימות שבו היא רגעית וקומית (ובוודאי שפחות אינטנסיבית או גרפית מ”כלבת”). האם ההגבלה היא רק בגלל שהסרט עוסק ב-שומו שמיים!- לסביות?

 

ההגבלה של “ג’ו ובל” מגיל 18 הרבה יותר שערורייתית בעיני מזו של “השוטר” (סרט שיש בו כמות נכבדת למדי של עירום נשי וגברי). זה לא רק העניין המפליל הזה שמחשיד את הצנזורה הישראלית בהומופוביה, אלא בעיקר כי נדמה שסרטים ישראליים מקבלים יחס מחמיר בהרבה מסרטים זרים. בבחינת, אלימות זרה לא מזעזעת אותנו כמו אלימות מקומית. אחרת אני לא מבין איך “פיראנה” ו”קיק אס” קיבלו בארץ הגבלה מגיל 14, ואילו “כלבת” – שלהבדיל מ”פיראנה” אפילו לא היתה בו סצינת עירום אחת (שלא לדבר על בולבולים כרותים) הוגבל מגיל 18 (ואז מ-16). בקיצור דמנציה בצנזורה.

נושאים: בשוטף

3 תגובות ל - “המאבק של צ'פלין, הרוח של איוונס, האלמנה של אקסלרוד”

  1. עופר ליברגל 28 אוגוסט 2011 ב - 10:19 קישור ישיר

    רגע, אבל “זמנים מודרניים” הוא לא סרט אילם! יש בו הרבה שימוש בסאונד מוקלט וגם מעט דיבורים. הטון של כל אחת מן המילים הנאמרות בסרט הוא מהותי למסר שלו. איך אפשר להקרין אותו עם מוזיקה חיה?

    ===============

    רוה לעופר: ניצחת. הסרט יוקרן עם הפסקול המקורי שלו.

  2. שני 28 אוגוסט 2011 ב - 10:45 קישור ישיר

    יאיר, האם מפריע לך עד כדי כל שבני נוער יראו עירום בקולנוע? הייתי מבין אם זה היה פורונוגרפי או משהו אבל זה לא נראה לי המ

  3. אוהד לנדסמן 28 אוגוסט 2011 ב - 15:52 קישור ישיר

    יאיר, בעניין “תקריב”: אכן שילוב קטעי סרטים במגזין אינטרנטי הוא אך מתבקש, אך זה נעשה במאמרים מסוימים. במגזין הראשון התפרסם מאמר שלי על “ואלס עם באשיר” והיו משולבים בו לינקים לקטעים מתוך הסרט.


השאירו תגובה ל - עופר ליברגל