07 נובמבר 2007 | 17:24 ~ 8 תגובות | תגובות פייסבוק

כולם על אותו דף

21:00: הללו את יוסטין מסוויטהום, המארחים שלי, שאחרי שש שעות פתר את הבעיה תוך שניה. ואני כבר הייתי על סף התקף לב. חזרנו לעסקים כרגיל.

16:00: הפוסט הזה עלה ב-13:00 וזמן קצר אחריו אתר קרס. אם אתם עדיין רואים רק פוסט אחד במקום את דף הבית הרגיל סימן שאנשי “סוויטהום” עוד לא פתרו את הבעיה. להמשך דיפדוף באתר ליחצו כאן.

מתי הלילה

(ויה סטיבי:) פול נוריס, היוצר של הקומיקס “אקווה-מן”, מת. ויני צ’ייס מרכין ראש.

ועוד אחד: שלושה שבועות אחרי שדברה קר הלכה לעולמה מת ביום ראשון בעלה, פיטר וירטל, סופר ותסריטאי ומי שכתב את הרומן “צייד לבן, לב שחור”, המבוסס על האירועים האמיתיים שקרו בזמן צילומי “המלכה האפריקאית” של ג’ון יוסטון. קלינט איסטווד ביים את הסרט על פי הספר ב-1990. ארנסט המינגוויי וגרטה גרבו היו חברי המשפחה.

ומה קורה בקופות?

נכון לאתמול ראו את “ביקור התזמורת” 187,000 איש.
את “רק כלבים רצים חופשי” ראו עד כה 31,000 צופים.

רוב צופי הקולנוע – ואפילו רוב העורכים בתקשורת – כבר מזמן שכחו, אבל חרם המבקרים על ידי שניים מהמפיצים עדיין נמשך. אמנם, רק שניים-שלושה מבקרים עדיין מוחרמים בפועל מההקרנות של מטלון ופורום כל השאר הפכו משת”פים חייכניים וידידותיים ליחצן. מגיעים להקרנות ולא כותבים ביקורת עד יום ראשון שאחרי יציאת הסרט. מצמרר בעיניי.
וכמו שכולם יודעים, למבקרים אין באמת השפעה על נתוני הקופות. אז למי אכפת, נכון? אבל כשסרט לא זוכה לכיסוי ביקורתי בסוף השבוע של היציאה, הקהל פשוט לא יודע שהוא שם. והכי חשוב: יודעים מה הטקסט העיתונאי שהכי משפיע על צופים בבחירת הסרטים שלהם בסוף השבוע? טבלת המבקרים של “עכבר העיר”. והסרטים שהמבקרים מוחרמים מהם פשוט לא נמצאים שם בשבוע הבכורה, ולעיתים הם גם לא מופיעים שם אחר כך.
התוצאה? הבה נבדוק.

סוף השבוע האחרון של אוקטובר. “סימנים של כבוד” נגד “חקירה מעבר לקווים”. “סימנים” יוצא בסוף השבוע עם ביקורות, חלקן מהללות חלקן פושרות. “חקירה” יוצא רק עם מסע פרסום, בלי עיתונות, בלי ביקורות, בלי נוכחות ב”עכבר העיר”. מי מנצח?
את “חקירה מעבר לקווים” ראו בסוף השבוע הראשון שלו כ-9000 איש. את “סימנים של כבוד” – שמפיציו מסרבים למסור נתונים – ראו על פי הערכתי (מביקור באולמות הקולנוע ותשאול העובדים) כ-20,000 באותו סוף שבוע.

שבוע אחרי: “מעבר ליקום” נגד “אשת החלומות”, “בעמק האלה” ו”עולם גדול מופלא”.
את “אשת החלומות”, שהוקרן לתקשורת, ראו כמעט 20,000 איש (המקום הראשון בישראל השבוע). את “עולם גדול מופלא” ראו גם די הרבה אנשים (לכו תוציאו מהם מספרים, אבל זה כנראה באיזור ה-10-15 אלף), את “בעמק האלה” ראו 9,000 איש את “ביקור התזמורת” 7,000. ואת “מעבר ליקום” בהפצת המחרימים? 1200 איש. או, על פי בוקס אופיס מוג’ו: 8,870 דולר.
אין ספק, החרמת מבקרים ודחיית הביקורות ליום ראשון שאחרי היציאה זה נכס עצום לאגו. ואנשי ממון, מה הם צריכים יותר מאגו מלוטש? כסף כבר יש להם.

שביתת התסריטאים, היום השלישי

דיווח מהשביתה בניו יורק – 1
דיווח מהשביתה בניו יורק – 2
ה”האפינגטון פוסט” מכסה את שביתת התסריטאים באופן ראוי להערכה. שווה לעקוב.
וזה עמוד דיווחי השביתה של “וראייטי”, שם מעריכים שהשביתה הזאת תימשך פחות עד תחילת 2008.
ניקי פינק העלתה תמונות של מט גריינינג ולארי דיוויד מפגינים מחוץ לאולפני פוקס.
ג’אד אפאטו מתראיין על השביתה ותמיכתו בה (ויה פינק).

ושימו לב: הבלוג הרשמי של השובתים – unitedhollywood.com

ולא רק בלוגים הם יודעים ליצור, גם קטעי וידיאו הנה התסריטאים של “המשרד” בסרטון שצילמו מעמדת ההפגנה, בו הם גם מנסים להסביר בעצם למה הם שובתים:

(ויה MCN)
שביתת התסריטאים הקודמת היתה ב-1988 ונמשכה 150 יום. 22 שבועות. חמישה חודשים. וכולם יצאו חבולים ממנה. ה”לוס אנג’לס טיימס” שלף את דיווחיו מהארכיון והעלה אותם לאינטרנט (לעמודי הספורט?!) כדי להזכיר איך זה נראה אז, ואיך זה נגמר.

8 תגובות ל - “כולם על אותו דף”

  1. אביגיל 7 נובמבר 2007 ב - 18:52 קישור ישיר

    סימנים של כבוד – סרט גנגסטרים של דייויד קרוננברג, כמעט המשכון להיסטוריה של אלימות
    חקירה מעבר לגבול – סרט פוליטי על משבר של מדינה אחרת עם כוכבים מינוריים בתפקידים הראשיים ומריל סטריפ בתפקיד משני
    אשת החלומות – קומדיה עם אדם סנדלר
    מעבר ליקום – מחזמר שקיבל ביקורות מחפירות בחו”ל

    נדמה לי שאתה ממהר להסיק את המסקנות שאתה מעוניין בהן. אין ספק שביקורות לפני סוף השבוע עוזרות ליצור מודעות לקיומו של סרט, ובהחלט אפשרי שחרם המבקרים משפיע על סרטים לרעה בשל חוסר המודעות שהוא גורר, אבל יש גם גורמים אחרים שככל הנראה השפיעו על הפערים במכירות הכרטיסים.

    רוה לאביגיל: אני מסכים שההשוואה רחוקה מלהיות ממצה מבחינה מדעית/סטטיסטית/כלכלית. ואני מסכים שיש סיכוי מצוין ש”חקירה מעבר לקווים” ו”מעבר ליקום” היו מכניסים את אותם סכומים גם עם ביקורות. אבל יש לי כרגע רצף לא רע של צירופי מקרים שעוזר לי להרים גבה וחצי. אדון וגברת ג’ו פאבליק יודעים מי זה ויגו מורטנסן? מתעניינים בקרוננברג? ראו את היסטוריה של אלימות? הקהל של קולנוע לב חוטף מהסרט הזה שפריצים של דם שהם לא רגילים לקבל. אבל הסרט הפך לשיחת היום. ולאו דווקא בזכות ביקורות אוהדות (שניצר קטל), אלא פשוט בגלל שיש עליו דיבור. אם מה שמוכר סרט זה רק שיווק ופרסום, אליבא דמפיצי החרם, הרי שהקהל היה אמור להתעניין בהרבה בסרט שריס וויתרספון בכרזתו ושכולם אומרים שיגאל נאור נהדר בו (לא ראיתי). ואכן, “אשת החלומות” (עם בן סטילר, שזה כמו אדם סנדלר, אבל פחות 15 סנטימטר) הוא סרט שהקהל הישראלי אוהב. והוא הופץ ב-27 עותקים. ולמרות שהוא הוקרן למבקרים הוא לא זכה לתשומת לב כה גדולה. אבל “מעבר ליקום” טוב ממנו. אפילו ביחס לביקורות המחפירות, גם באמריקה הוא זכה לביקורות יותר טובות מ”אשת החלומות”. ו”עולם גדול מופלא”. תיעודי. טבע. בלי כוכבים. אבל כל מי שראה אותו בהקרנות המוקדמות, בייחוד מעל גיל 50, חשב שזה משהו-משהו, חובה ממש. שוב, זמזום. “פלאפי” השאיר בצהריים תגובה שלצערי נמחקה עם ברדקי הבלוג (הבלתי פתורים עדיין, אויה) שמעלה נקודה נכונה: “מעבר ליקום” מציג בארץ רק ב-2 אולמות, אז מה אני רוצה ממנו. וזה נכון, לכאורה. ואם הוא היה מציג בשני קניונים לא הייתי מתעכב עליו. אבל אחד משני האולמות הוא גת, האולם השני הכי גדול בתל אביב, עם יותר מ-600 מושבים, וקולנוע עם קהל נאמן מאוד. סוף שבוע בכורה בגת לסרט מדובר אמור להביא בסביבות 3000 צופים. אפילו 2000. אבל 1200 צופים בשני אולמות לסוף שבוע אחד זה מספר איום ונורא. למה? לא יודע. אבל העובדה נותרה: בשבועיים האחרונים הצליחו בקופות בארץ סרטים שהוצגו למבקרים וסרטים שמבקרים הוחרמו מהם נכשלו. האם זו סיבה ותוצאה? לא יודע. אבל זו נקודה למחשבה. (ואולי כל החרם הזה הוא בגלל ששני המפיצים המחרימים יודעים שהשנה הם נתקעו עם הזבל וכל הסרטים השווים הם של ג.ג., יונייטד ולב, אז מה הטעם להראות את הבושות האלה למבקרים).

  2. דרורית 7 נובמבר 2007 ב - 20:07 קישור ישיר

    באמת בלגן, בתקווה שיתוקן בקרוב.
    וכבר לפני שבועיים רציתי לכתוב פה שנראה לי שקלינט איסטווד צריך להזהר – מקווה שהוא לא הבא בתור…

  3. דרורית 7 נובמבר 2007 ב - 20:42 קישור ישיר

    מה שמשונה הוא שאי אפשר להכנס לאתר אם מקלידים את הכתובת ככה, אבל דרך גוגל כן אפשר.

  4. עופר ליברגל 7 נובמבר 2007 ב - 21:06 קישור ישיר

    עוד תירוץ “מעבר ליקום” (סרט נהדר בעיניי) ביום שבת נערכה בכיכר רבין עצרת הזיכורון. מה שעושה את הגישה לקולנוע גת קשה במיוחד וכך הלך לו חצי סוף שבוע. ויס פלאנט מסיבה לא ברורה כמעט אף פעם לא מלא.

  5. דרורית 7 נובמבר 2007 ב - 22:21 קישור ישיר

    אם מישהו שם את הלינק הזה כבר, אז סליחה מראש, בעיני זה ענק. סיינפלד מתראיין אצל לארי קינג, שימו לב למבט הפגוע שלו כשלארי קינג שואל אותו אם “סיינפלד” הורדה מהמסך (ולא כי סיינפלד החליט לסיים).
    http://www.youtube.com/watch?v=NZfUgVSfKdQ

  6. פלאפי 7 נובמבר 2007 ב - 22:28 קישור ישיר

    ההקרנה של 22:00 ביום שישי בגת היתה מלאה לחלוטין, עד כמה שהצלחתי להבחין.

    ואם כבר הזכרת את הקהל הנאמן, יאיר:
    אני גדלתי על ההנחה שהגורם הכי מפריע ביציאה לקולנוע הם תלמידי כיתה ד’ בערב כיתה, אבל הבעיה האמיתית הם דווקא אותם אנשים שכבר שנים הולכים לקולנוע, ובמשך כל הזמן הזה תרגלו דיבורים עם החברים שלהם בשורה מאחור, קריאת כתוביות בקול, זיהוי שחקנים, וידוא פרטי עלילה עם בני זוגם וצקצוק מרגיז בלשונם בכל פעם שמתרחש אירוע לא משמח על גבי המסך.
    את תלמידי כיתה ד’ אפשר להשתיק, אם אתה מספיק החלטי, או אם הסדרן מספיק מאיים. התגובה היחידה שאני קיבלתי, כשהערתי ליושבים שלי אחרי כשעה וחצי של תרגום בגוף הסרט באוזן שמאל שלי, היא “מי דיבר?”.

    תודה, אבל אני מעדיף את הסיכויים שלי ב”יס פלאנט”.

    רוה לפלאפי: זהירות! היסוי החלטי מדי של תלמיד כיתה ד’ הלא נכון ואתה יכול לגמור עם סכין בבטן.

  7. אביגיל 8 נובמבר 2007 ב - 8:35 קישור ישיר

    אבוי, אינני מבדילה בין קומיקאים יהודים לא-מצחיקים…

    מפתיע אותי לשמוע שלהיסטוריה של אלימות היה קהל מצומצם. בסביבה הקרובה שלי הוא מצא תהודה אצל אנשים שאינם בהכרח חובבי קרוננברג (תרגום: אחי הקטן וחבריו). עם זאת, סימנים של כבוד מציג בלב (לעומת היסטוריה שהציג באחת מהרשתות הגדולות), וזה בלי ספק משפיע על סיכוייו עם אותו הקהל.

    האם ההצלחה של עולם גדול מופלא כל כך מפתיעה בהתחשב בהצלחה הדומה של סרט הפינגווינים שנה שעברה? יש, מסתבר, קהל לסרטי טבע בארץ.

    בחזרה לנושא המקורי, אני חושבת שיהיה זה מעניין לחקור לעומק את הקשר בין ביקורות בתחילת סוף השבוע להצלחת הסרט לאורך סוף השבוע. אולי מעקב לאורך תקופה ארוכה יותר?

    פלאפי, אני מחזקת אותך במסקנותיך. אולם שלם של ילדים בני 13 אינו יכול להשתוות לזוג אחד של מבוגרים שאינו קולט את ההבדל בין אולם קולנוע לסלון הביתי.

    רוה לאביגיל ופלאפי: אכן, הקהל הוא הבעיה הגדולה ביותר של הקולנוע בימינו. נדמה לי שטקטיקה הגיונית יותר של המפיצים צריכה להיות להחרים את הקהל ולא את העיתונאים.

  8. Fabijan 17 ינואר 2011 ב - 21:20 קישור ישיר

    I want to say this blog is almost amazing. I always like to learn something new about this because I have the similar blog in my Country on this subject so this help´s me a lot. I did a search on the subject matter and found a good number of blogs but nothing like this.Thanks for writing so much in your blog.. Greets, Fabijan


השאירו תגובה ל - אביגיל