18 אוקטובר 2011 | 13:10 ~ 7 תגובות | תגובות פייסבוק

דיווח מחיפה #5: "החוב", הרימייק וגלעד שליט

שלום לקוראי “סינמסקופ” מהעתיד, שמגיעים לפוסט הזה על ידי חיפוש בגוגל או שיטוט רנדומלי בבלוג בשנת 2021. היום, 18.10.2011 כל מדינת ישראל יושבת מרותקת מול מסכי הטלוויזיה, עם פעימות לב מואצות, עוקבת אחר הדיווחים על שחרורו של החייל גלעד שליט אחרי חמש שנים וחצי בשבי החמאס.

 

ובינתיים, יש גם אירועים קולנועיים משמעותיים בחזית פסטיבל חיפה, אבל הם מתגמדים היום אל מול כותרות האקטואליה. כך, למשל, הבכורה הישראלית לרימייק הישראלי של “החוב” שהתקיימה אמש בפסטיבל חיפה. לפני שנגיע אליה, הנה מה שאמר במאי הסרט, ג’ון מאדן (“שייקספיר מאוהב”) לאבנר שביט מ”וואלה” על עסקת גלעד שביט, אני חושב שמעניין מאוד האופן שבו הוא – ובוודאי אנשים רבים בעולם – מבינים ומעבדים את המשמעות של כל זה:

 

“לפחות בעיניים זרות, התנאים של העסקה הזו מזכירים לנו מחדש את הפער בין מה שישראל היתה אמורה להיות ובין איך שהיא נתפסת בעולם. כיום, לאו דווקא באשמתה, נהוג לראות בישראל כמדינה תוקפנית, כזו שרוצה לכבוש ולחיות על שלטון אחרים. אבל העובדה שהיא מוכנה לשחרר אלף טרוריסטים תמורת חייל יהודי אחד, מזכירה לנו שוב שישראל הוקמה לאחר שואת היהודים, וזאת כדי להגן עליהם ולהבטיח שזה לא יקרה שוב. העובדה שחיים של חייל יהודי אחד כל כך חשובים לה, מוכיחים זאת מחדש”.

 

סרטו של מאדן הוא בעיני אחד האירועים המשמעותיים, ואף המרגשים, שקרו לקולנוע הישראלי בכל תולדותיו. נשאלות פה מדי פעם שאלות בתגובות על חשיבות (או אי-החשיבות) של זכייה של סרט ישראלי באוסקר. אז הרימייק ההוליוודי בעיניי הוא רגע כמעט חשוב כמו זכיה באוסקר. זה רגע שהופך את הקולנוע הישראלי ממיזם אמנותי פנים-לאומי, לאירוע תרבותי בעל השלכות בינלאומיות. וההשלכות האלה מרחיקות לכת: יש להם גם חשיבות כלכלית, כמובן (שגם אם תורגש בעיקר בכיסיהם של היוצרים והמפיקים, ורק שבריר ממנה – אם בכלל יחזור לקןפת הקרנות שמימנו את הסרטים) עדיין זו מהווה צמיכה בקולנועני ישראל; יש לזה חשיבות בכך שנראטיבים מקומיים מאוד (מוסד, נאצים, טראומת השואה) זוכים לאמפליפיקציה במערכת הגברה גלובלית; יש לזה גם חשיבות טכנית שתביא לשדרוג ושכלול ומיקצועו של הקולנוע הישראלי (בעיני, “החוב” האמריקאי/בריטי הוא קודם כל סדנה מעולה לעריכת תסריט. גם במקומות שבהם התסריט האמריקאי המשודרג משפר את המקור, וגם לשים לב למקומות שבהם השכתוב דווקא מחליש את המקור).

 

אבל בעיקר, “החוב” הוא גרסה מהוקצעת ומשופצרת ומשודרגת של הסרט המקורי של אסף ברנשטיין ועידו רוזנבלום, וזו גרסה שעושה המון כבוד לגרסה המקורית. אני מתכנן לכתוב על הרימייק ביתר הרחבה לקראת עלייתו למסכים בשבוע הבא (אני חשבתי שהוא מוצלח ומהנה למדי), אבל עד אז, הנה הביקורת שלי ל”החוב” המקורי מלפני ארבע שנים. המדהים הוא שהרימייק פותר כמה מהבעיות המבניות שהיו לי עם המקור, והשאיר על כנו את כל מה שאהבתי במקור.

 

=============

 

ג’ון מאדן התגלה כבמאי שנון ומשעשע ללא שום גינוני כוכבות, ויצא לנו לפטפט באגביות סמול-טוק חסר חשיבות בחדרים ובמדשאות בפסטיבל. נראה שמאדן – שכוכבו דרך בהוליווד בזכות “הוד מלכותה גברת בראון” ו”שייקספיר מאוהב”, אבל אז כבה לחלוטין אחרי שהפיאסקו של “המנדולינה של קפטן קורלי” – דווקא שמח לקצת תשומת לב. אבל בשיחה שלנו הוא דווקא הבחין בפרט המצער שתגי השמות של משתתפי הפסטיבל כתובים כולם בעברית בלבד. והוא, שמתקשה לקלוט שמות זרים אם הוא לא רואה אותם כתובים, מתקשה לזכור מי מציגים בפניו. אמרתי לו שאולי החל מהשנה הבאה אכן כל התגים יהיו גם בעברית וגם באנגלית (כמו בפסטיבל ירושלים…), ושמעתה יקראו לזה “נוהל ג’ון מאדן”, שבזכותו ינפיקו תגי שמות חדשים לאורחי הפסטיבל. זהו. זו היתה רמת השיחה בינינו. כל מה שחשבתי אולי לשאול אותו על “שייקספיר מאוהב”, סרט שאני נורא אוהב (ביחוד בזכות התסריט של טום סטופארד), מעולם לא נשאל.

 

==============

 

ואפרופו האופן שבו העולם רואה את ישראל: קראו את הראיון של אבנר שליט שביט עם אנדרה ווילמס, כוכב הסרט “חוף מבטחים” של אקי קאוריסמקי (לא רק שווילמס נורא דומה בעיני לברונו גאנץ, גם הסרט דומה בעיני בעלילתו הכללית ל”נצח ויום” של אנגלופולוס, בו גאנץ מתיידד עם ילד פליט ומנסה לעזור לו לגנוב את הגבול). ווילמס וקאוריסמקי הם שניהם אנשים מצפוניים מאוד, הפועלים לעולם שיוויוני וצודק, ובעיניים שלהם ישראל היא ההפך מזה. הוא אומר על תנועת המחאה שצמחה הקיץ בארץ: “האמת היא שהפתעתם אותנו בעצמכם במחאה הזו, זה היה מרשים ומעורר השראה… למען האמת, לא חשבנו שאתם מסוגלים לזה… היינו משוכנעים שיש בישראל ממשלת ימין ולכן שום דבר לא יכול לקרות בה. ואז פתאום ראינו בחדשות איך האוהלים גודשים את הרחובות וכיצד אנשים בני כל הדורות יוצאים להפגין. עשו מזה עניין גדול בצרפת, ובצדק – זה היה דבר מרהיב ואפשר רק לקנא בכם. הלוואי שמשהו כזה היה קורה גם אצלנו”.

 

================

 

יונה יהב שלום. אי אפשר לראות יותר סרטים באודיטוריום. איכות ההקרנה (ובעיקר איכות הסאונד) כה ירודים שזה פשוט סבל. לא הגיוני שזה פורום ההקרנה הבכיר והחגיגי של הפסטיבל ושככה הוא נשמע. השנה שודרגה מערכת הקרנה באולם רפפורט, ובשעה טובה הותקנה שם מערכת הקרנת היי דפנישן (DCP), ואכן ההקרנות הדיגיטליות שראיתי שם היו מצוינות. צריך לשדרג גם את האודיטוריום. לאו דווקא במקרנה דיגיטלית, אלא דווקא במקרנת פילם חזקה יותר, חדה יותר ומערכת סאונד חזקה וצלולה יותר. הסאונד שם שרט לי את האוזניים.

 

===========

 

ואגב, לקולנוענים הישראליים: זה שעכשיו כמעט כל הסרטים מצולמים דיגיטלית ומוקרנים דיגיטלית בארץ בוודאי עוזרת לכם עם עלויות. אבל צריך גם להיות זהירים עם זה. הצילום וההקרנה הדיגיטליים של “ההתחלפות” נראו נהדר. ב”הפנטזיה הגדולה של סימיקו הקטן” זה נראה נורא. זה נראה כמו סרט וידיאו שצולם בצלמות VHS ישנות של חתונות. עם חדות הוווידיאו הזולה והמששיונת, ללא שום ריכוך. אם הסרט היה עובר לפילם, זה היה מרכך את הסרט. אבל כמו שהוא כרגע, הוא נראה כמו סרט וידיאו מקסטה.

נושאים: בשוטף

7 תגובות ל - “דיווח מחיפה #5: "החוב", הרימייק וגלעד שליט”

  1. shai 18 אוקטובר 2011 ב - 14:33 קישור ישיר

    Your link to your review for “The Debt”is incorrect.It leads to Avner Shavit’s interview with John Madden

  2. כנרת 18 אוקטובר 2011 ב - 17:13 קישור ישיר

    ארבעה סרטים ראינו בפסטיבל במהלך סופהשבוע, באולם הקטן בסינמטק, באודיטוריום וברפפורט. אף אחד מהם לא הוקרן בפוקוס, הכיתוביות בעברית ריחפו במקומות שונים על המסך (שזה מעולה, כי השליטה שלי בטורקית רק השתפרה בעקבות חוויית הצפייה) ובכולם הסאונד היא נוראי, בווליומים שקופצים בהפתעה ומחרישי אזניים.

  3. אופיר 18 אוקטובר 2011 ב - 17:57 קישור ישיר

    יאיר, ברשותך, תיקון איות: בפסקה השנייה, גלעד שליט, ולא שביט…

  4. גיא 18 אוקטובר 2011 ב - 19:17 קישור ישיר

    הגיע הזמן לומר זאת: איכות ההקרנות בפסטיבל הסרטים בחיפה היא מחפירה. מכיוון שחלק גדול מהסרטים (להערכתי כ-30 אחוזים) והמוצלחים בינהם כבר נרכשו להפצה ע”י מפיצים פרטיים, כדאי להזדיין בסבלנות ולראות אותם באיכות ראוייה בבית קולנוע נורמלי. זה אגב, גם משתלם כלכלית. כרטיס לקולנוע עולה 37 שקלים, פסטיבל הסרטים חיפה דורש 42 שקלים.

  5. Spartak 19 אוקטובר 2011 ב - 1:28 קישור ישיר

    בקשר לרימייקים,יש לך מושג מה קורה עם רימייק של “סיפור גדול”?

  6. ענבל 19 אוקטובר 2011 ב - 14:17 קישור ישיר

    נחמד שתפסת ותיקנת את המקום שבו הדבקת לאבנר את שם המשפחה של גלעד, אבל פספסת את המקום שבו עשית את ההפך – כשג’ון מאדן מגיב על “עסקת גלעד שביט”

  7. אבירן ב. 19 אוקטובר 2011 ב - 18:43 קישור ישיר

    “סיפור גדול” בידיים הנכונות(ליהוק ובימוי) עשוי להיות הצלחה גדולה מאוד…


השאירו תגובה