11 מרץ 2006 | 11:34 ~ 13 תגובות | תגובות פייסבוק

ספאם ספאם ספאם

1. מישהו כאן היה אתמול במפגש עם טרי גיליאם בתיאטרון נגה? היה מבדר מאוד, אבל כרגיל בדרך החוצה השאלות שלא נשאלו הציקו יותר מאלה שכן. שעה נוספת היתה בהחלט מתקבלת בברכה.

הכותרת איתה יצאתי מהמפגש היא שג’פרי קצנברג מנסה לקנות את הזכויות ל”Spamalot”, המחזמר על פי “מונטי פייתון והגביע הקדוש” שמוצג עכשיו בהצלחה גדולה בברודוויי. כוונתו של קצנברג היא להפוך את המחזמר לסרט אנימציה. גיליאם עידכן שנכון לעכשיו אף אחד מחמשת חברי מונטי פייתון שעדיין בחיים לא מעוניינים להיות מעורבים בסרט.

2. אחד הדברים שאני הכי שונא בעיתונות הישראלית זה האופן בו עורכי ניוז, ולעיתים גם רפורטרים, מנסים להגביר סנסציה של אייטם על ידי שימוש בצירוף “כמו בסרט”. אם מתרחש מרדף משטרתי, או שוד, או מעצר רב משתתפים. דוגמאות, רק מהשבוע האחרון: על סרט הווידיאו המתעד את מעצרו את זאב רוזנשטיין כתה בוקי נאה שזה נראה כמו סצינה מסרט. השריפה בבית הדירות בפתח תקווה הושוותה ל”המגדל הלוהט” (סרט בן 30 שנה). ואייטם ב”מנטה” על מתאגרפת ישראלית הישווה אותה ל”מיליון דולר בייבי” למרות ש(זהירות ספוילר, מוקדש לדן ברזל)המתאגרפת הישראלית לא נהייתה משותקת. ואני שואל: כמה עלובים אנחנו יכולים להיות? ההשוואה לסרט אינה מוציאה את הכותב/עורך תרבותי יותר, אלא רדוד יותר. הרי הסרטים אליהן מתייחסות הכותרות מבוססים ממילא, אם ישירות או על דרך ההשראה, על אירועים או אסונות שקרן במציאות. וזה לא משונה שיכולת העיבוד של עורך ניוז מובילה אותו להשוואה לסרטים, ולא לחיים? החיים חזקים יותר מהקולנוע (זו, אגב, הסיבה שאני מעדיף קולנוע). אבל גם קטנים יותר. לכן בית דירות בן 8 קומות בפתח תקווה, בו איש לא נהרג, אינו דומה במאום ל”המגדל הלוהט”. והייתי מעדיף שעורכי החדשות יפסיקו להשוות את החיים לקולנוע, ויתחילו למצוא דרכים קצת פחות סנסציוניות לתאר את מה שקרה באמת.

3. בימים האחרונים אני מנסה להשיג את הטלפון של ג’ף סקול, אחד המייסדים של eBay, שהפך מפיק סרטים ומשקיע לא מעט מכספו הפרטי בהפקת סרטים בעלי מסר פוליטי ברור, הנוטה באופן מוצהר לשמאל. שנה אחרי שסקול הקים את חברת ההפקה שלו, “פרטיסיפנט”, הסרטים בהם היה שותף זכו ל-11 מועמדויות לאוסקר – 6 ל”לילה טוב ובהצלחה”, 2 ל”ארץ קרה”, 2 ל”סוריאנה”, 1 ל”מרדרבול” התיעודי. סקול הפיץ באמריקה את “הילדים של ארנה”, של ג’וליאנו מר. סרט תיעודי נוסף בהפקתו, “העולם על פי רחוב סומסום”, הוקרן השנה בפסטיבל סאנדאנס ויוקרן בעוד שבועיים בפסטיבל דוק-אביב. אני רציתי להגיע לסקול כדי לראיין אותו, על המעבר ממילארד אינטרנט למפיק סרטים, ועוד כזה עם אג’נדה פוליטית. זה נועז ואמיץ בעיני. ועכשיו מתברר שגם מצליח, באוסקרים ובקופות.

אבנר שביט ב”העיר” (עיתון אהוב שהפך לצמח בתרדמת אחרי שני שבצים, ועכשיו מתחיל לגלות סימני קלים של תנועה בזרת) הקדים אותי והקדיש לסקול כתבת עמוד מוצדקת ומדויקת (וגם הכותרת “סינמסקול” נגעה לליבי). האם אצליח לראיין את סקול? לא יודע. ואולי עכשיו כבר לא צריך, אחרי הסקירה של שביט (והכתבה עליו ב”פרמייר”). הנה, בכל מקרה, הפרופיל המקיף ביותר שמצאתי על סקול, קנדי במקור, מה”גלוב אנד מייל” בטורונטו, העיר בה גדל. 

4. אני פרו שמרה מרחק מסוים מ”הר ברוקבק”, המבוסס על סיפור קצר פרי עטה. עכשיו, אחרי ההפסד ל”התרסקות”, היא כותבת ל”גרדיאן” טקסט מריר למדי המתאר את חוויותיה מהטקס. ל”קראש” היא קוראת “טראש”. ושימו לב לפאנץ’ ליין עם הסיינטולוגיה. הקנטה ערמומית. פול האגיס, הבמאי והתסריטאי של “התרסקות”, הוא סיינטולוג.

ולסיום: אני די שונא פרג.

 

13 תגובות ל - “ספאם ספאם ספאם”

  1. שפיטלניק 11 מרץ 2006 ב - 13:40 קישור ישיר

    מילא ה”מגדל הלוהט” או “מיליון דולאר בייבי”, הכי נורא זה השימוש ב”תפוז המכני”.
    כמעט בכל מקרה של אלימות בני נוער (ולא רק בני נוער), ינסה הכתב להפגין את בקיאותו הקולנועית ויוסיף :”באלימות בנוסח התפוז המכני”.

    הרבה פעמים, השימוש ברפרנס ל”תפוז המכני”, מיוחס על ידי הכתב דווקא לחוקר המשטרה (סגנית ראש מחלק נוער במשטרת ראשון, או משהו דומה),אבל עדיין אין ספק שהאידיוטים(שלא לומר פושעים!) הגדולים כאן הם הכתבים.

    בקיצור – אוףףףףף.

  2. ליאור 11 מרץ 2006 ב - 14:17 קישור ישיר

    וגרוע מכך, זאת גלוריפיקציה של הפשע. “וואו, אלימות בנוסח התפזו המכני, קול!!” זה ישר מעניק למשהו מכוער איזו איצטלה “זוהרת”. בניגוד מוחלט למסר של הסרט עצמו (או אחד המסרים). כמו כל הסרטים האלימים הדגולים, “התפוז המכני” לא משתמש באלימות לשם אלימות. זה פשוט העולם שבו הוא מתרחש, ייצוג כואב של ניהיליזם מוחלט. האלימות במקרה הזה היא חלק בפלתי נפרד מהסיפור. הסתרה שלה, או עידון שלה, יהוו השתפנות ובגידה בסיפור.
    “התפוז המכני” לא משתמש באלימות לשם גירוי זול, שזה בדיוק מה שהעיתונים היומיים שלנו עושים כל הזמן. גועל נפש.

  3. עידן 12 מרץ 2006 ב - 11:07 קישור ישיר

    אנני פרו כתבה כידוע את חדשות הספנות שהפך בידי לאסה הלסטרום לסרט מפוהק ומייגע. אחד העיבודים הרעים לקולנוע של השנים האחרונות. ברוקבק מאונטן הוא במידה רבה חוויה מתקנת לפיאסקו הקודם.

  4. עידן 12 מרץ 2006 ב - 11:11 קישור ישיר

    מתי Ask the Dust אמור לצאת בארץ? הכוונה לתאריך היציאה הרשמי אם יש כזה,לא להקרנת המבקרים שתיערך כשנתיים לפני!

  5. בייבי בלוז 12 מרץ 2006 ב - 19:43 קישור ישיר

    אל תדאג, יאיר לא יגיד לך מתי תהיה הקרנת המבקרים, גם אם חייך יהיו תלויים בדבר.

  6. עידן 13 מרץ 2006 ב - 9:55 קישור ישיר

    בייבי בלוז,מי שאל אותך?

  7. עידן 13 מרץ 2006 ב - 10:32 קישור ישיר

    היום אחת השחקניות הסימפטיות והמרגשות ביותר בדורה,אנבת’ גיש חוגגת יום הולדת 35. חבל שהיא לא מספיק מוכרת,היא גילמה את אחותה של ג’וליה רוברטס במיסטיק פיצה ואת הסוכנת מוניקה רייס בתיקים באפלה. בין הסרטים הנוספים שבהם הופיעה:וייאט ארפ,בחורות יפות(אין פלא!),ניקסון,סיכון כפול,סולט לייק סיטי פאנק ופריחה מדברית.

  8. JNH 13 מרץ 2006 ב - 13:32 קישור ישיר

    באותה הזדמנות עידן, תגיד לי אם זה רק אני, או ש”בחורות יפות” זה אחד מהסרטים הכי מקסימים ומצחיקים שקיימים? כי נראה לי שאני היחיד שבאמת אוהב אותו.

  9. רבקה 13 מרץ 2006 ב - 13:47 קישור ישיר

    זה גם אחד הסרטים שאני הכי הכי אוהבת

  10. בייבי בלוז 13 מרץ 2006 ב - 13:54 קישור ישיר

    לעידן: לא צריך לשאול אותי כדי שאענה.

  11. עידן 14 מרץ 2006 ב - 10:14 קישור ישיר

    jnh. האמת שבחורות יפות הוא סרט די סטנדרטי בעיניי,רק ציינתי אותו כאחד מן הסרטים שאנב’ת גיש משתתפת בהם, בתפקיד קטן יחסית. נטלי פורטמן מקסימה שם כהרגלה והסרט סימפטי אבל באמת שלדעתי לא הרבה מעבר לזה.


השאירו תגובה