27 דצמבר 2011 | 10:17 ~ 4 תגובות | תגובות פייסבוק

פסטיבל צ'רלי צ'פלין

 

בחג המולד 1977, לפני 34 שנים ויומיים, הלך לעולמו צ’רלי צ’פלין בגיל 88. צ’פלין היה אמן הסרט האילם, והוא היה האיש שסרטיו בשנות העשרה של המאה ה-20 גרמו לקולנוע לשנות תדמית: לא עוד בידור בירידים, אלא אמנות. אמנות הנערצת על ידי עמי הארץ ועל ידי האליטות, שהתנשאו עד אותו רגע על הקולנוע וראו בו נחות לאמנויות האחרות. עד לרגע שבו צ’פלין קרע אותם מצחוק, ואולי אף גרם להם להרהר הרהור או שניים על החברה הלא-שיוויונית שבה הם חיים.

 

צ’פלין התמחה בקולנוע אילם. כשהקולנוע התחיל לדבר הוא לא רצה לקחת בכך חלק, הוא רצה להמשיך לשתוק. לסרט הראשון שלו בתקופת הקולנוע המדבר, “אורות הכרך”, הוא קרא בחוכמתו “קומדיה בפנטומימה”, כדי להבהיר למה סרטיו אינם בתלת מימד לא מכילים דיאלוגים. במידה רבה, הסרט הצרפתי החדש, “הארטיסט” (זוכה האוסקר הבא שלכם?) עוסק בדיוק בזה, באמן הסרט האילם שלא מוכן להתחיל לדבר, ואין ספק שהסרט מושפע מאוד מצ’פלין – החל מהסיפור וכלה בבימוי. במילים אחרות, גם 34 שנים אחרי מותו, צ’פלין חי וקיים.

 

מהאתר אופן-קאלצ’ר למדתי ש-15 מסרטיו זמינים לצפייה ברשת. אם אתם צופים בסרטיו על מסך מחשב, תבטיחו לי שכבר ראיתם אותם כמו שצריך וזו רק צפייה למטרות ריענון, לצבור חיוך או שניים להמשך היום. אם טרם צפיתם בסרטיו של צ’פלין תבטיחו לי שהמחשב שלכם מחובר למסך גדול, או שאתם רק טועמים טיזר קצר ויש רצים למצוא את סרטיו בדי.וי.די או בלו-ריי (אגב, מקבץ מסרטיו יוקרן בערוץ יס 3 ב-13.1, כחלק מקידום “הארטיסט”).

 

אז הנה, קצת צ’פלין. מוריד מגבעת לכבודו.

 

 

א.

“הילד” (או “הנער”). הסרט הראשון של צ’פלין באורך מלא, אחרי עשרות סרטים קצרים.

 

 

ב.

“הבהלה לזהב”. 1925.

 


 

 

ג.

“אורות הכרך”. 1931. סרט גאוני. האופן שבו צ’פלין שולט ברגשותינו, מצחוק ועד דמע, נותר נדיר בתולדות הקולנוע. לצד “זמנים מודרניים” זהו הסרט של צ’פלין שאני הכי אוהב.

 


 

ד.

ובאופן אישי, זה ככל הנראה הקטע הראשון שראיתי של צ’פלין בחיי כשהייתי ילד ועד היום אני חושב שאלה הסצינות הכי מצחיקות שלו, מתוך הסרט הקצר “1 בלילה” (1915):

 


 

נושאים: בשוטף

4 תגובות ל - “פסטיבל צ'רלי צ'פלין”

  1. אלון רוזנבלום 27 דצמבר 2011 ב - 10:28 קישור ישיר

    הדרך הטובה ביותר, והמרגשת ביותר לדעתי, להבין את גדולתו של צ’פלין, היא להסתכל על פניהם של האנשים שהגיעו להקרנות סרטיו אצלנו בסינמטק, מנויים מבוגרים שהביאו את הנכדים שלהם (רובם) וסתם חובבי קולנוע). העובדה שכולם יוצאים עם חיוכים (גם הילדים, עם חלקם דיברתי, ממש התחברו לנושא). הקולנוע של צ’פלין הוא בסיסי מאוד, מתקשר מאוד (מה שאומר שהוא חוצה את כל גבולות הגיל הקיימות) ובעיקר, בעיקר, חכם ומרגש מאוד. ואת כל הדברים הללו ביחד, מעט מאוד יוצרים בהיסטוריה של הקולנוע השכילו לעשות.

  2. איריסע 27 דצמבר 2011 ב - 10:57 קישור ישיר

    אוי צ’פלין! הסרט האהוב עליי הוא ה”דיקטטור הגדול” וגם “זמנים מודרנים” ו”אורות הכרך”. אני לא חושבת שבכיתי בסרט כמו שבכיתי ב”אורות הכרך”.
    ואחת הסיבות שאני חושבת שהאקדמיה שמחלקת את האוסקרים היא בדיחה, שצ’פלין (והיצ’קוק וקובריק) מעולם לא זכה באוסקר. לא, אוסקר כבוד לא נחשב…

  3. אידנס 27 דצמבר 2011 ב - 13:02 קישור ישיר

    תיקון קל – היום לקראת הארטיסט ביס3 לא כולל רק את סרטיו של צ’פלין. חוץ מ”אורות הכרך” (במאי הארטיסט ציין שזה אחד הסרטים שהכי השפיעו על הסרט*), ישודרו “הגנרל” של בסטר קיטון, “שיר אשיר בגשם”, “הקוסם” (של סילביאן שומה) ושלושה סרטים בכיכובו של ז’אן ד’וז’ארדן, כולל “סוכן 117: אבוד בריו”, שיתוף הפעולה הקודם בינו לבין הזנוויציוס.

    חוץ מזה, אני מסכים עם אלון. מרגש לראות כמה הסרטים של צ’פלין עדיין עובדים ומרגשים את הקהל היום.

    הסרטים הגדולים והמוכרים של צ’פלין משודרים מדי פעם ביס3, רובם ב-HD מלא, והם זמינים בויאודי של יס, ואם אני לא טועה גם באתר של אורלנדו.

    *
    http://www.indiewire.com/article/the-artist-director-michel-hazanavicius-on-the-films-that-inspired-him

  4. יואב 27 דצמבר 2011 ב - 14:55 קישור ישיר

    חוויה קטנה שהקסימה אותי: לא מזמן הלכתי למעבדת שמיעה בקינג ג’ורג’ כדי לעשות לעצמי אטמי אוזניים. בחדר ההמתנה בכניסה, איפה שיושבים הזקנים הנחמדים ומחכים למכשיר שמיעה חדש, תלויה על הקיר פלזמה גדולה שמקרינה סרטים אילמים. באותו יום זה היה “זמנים מודרניים”, ולא ייאמן כמה הסרט הזה מצחיק אפילו בנסיבות האלו.


השאירו תגובה ל - אידנס