14 ינואר 2008 | 14:58 ~ 11 תגובות | תגובות פייסבוק

פוסט גלובוסים: "כפרה" זכה. מה הלאה?

לפני הכל עידכון: נראה שראשי איגוד הבמאים לקחו את מושכות המו”מ מול האולפנים לעצמם. התחושה הגורפת היא שעם התסריטאים אי אפשר להגיע לשום מקום. ועכשיו יש גם תחושת בהילות מחודשת: איש (אני מניח) לא יתן לפיאסקו הגלובוסים לחזור באוסקרים. מבחינת האיגודים הגלובוסים היו יריה באוויר. זה הבהיל את העיר כהוגן. את כולם. כולל את התסריטאים ואת השחקנים. אבל זה גם הפך את האיש עם האקדח לדמות הקצת מטורפת, הלא אמינה, זו שמדרבנת את כולם לעשייה, אבל מרחיקה אותם מהגורם המפריע. בקיצור, התסריטאים הצליחו היטב במאבקם, אבל זה גם כרגע פוגע בהם. הם הפכו לילדים הרעים.
עכשיו נצטרך לראות מה קורה במו”מ עם הבמאים. תסריטאי פסימיסט אחד כתב שהסוף ברור לו: הבמאים יחתמו עם האולפנים על הסכם שהתסריטאים כבר היו יכולים להשיג בעצמם לפני חודש. הבמאים והשחקנים יכריחו את התסריטאים להצטרף אליהם לחתימה משותפת. השביתה תסתיים, כשכל התעשייה מדווחת על רגע היסטורי, ורק התסריטאים למעשה יוצאים מופסדים, עם לפחות חודש שביתה מיותר.
אבל יש גם סיכוי אחר: שהבמאים – שהם איגוד שהאולפנים מעדיף לנהל איתו מו”מ – יצליחו באמת להשיג הישגים שהתסריטאים לא הצליחו להשיג. ואז שביתה ומחירי ישתלמו.
וסיכוי שלישי: שהאולפנים יהיו נוקשים גם עם הבמאים, המו”מ יתפוצץ, האוסקרים יבוטלו או יידחו, והשביתה תימשך עמוק לתוך הקיץ. זו מחשבה מצמררת.

ובקשר לגלובוסים מאמש:

ללא טקס חגיגי, בלי הקלוז-אפים על המועמדים, ההימורים, הנבואות, ה”מה יהיה עכשיו?”, כל הדרמה התאדתה. האחים כהן נכנסו הפייבוריטים ויצאו הלוזרים. מדהים. “כפרה” הביס את “ארץ קשוחה” בפרס סרט הדרמה. ג’וליאן שנאבל הביס את האחים בפרס הבימוי. הם יצאו עם תסריט ועם שחקן משנה (חאווייר בארדם). “ג’ונו” הפסיד ל”סוויני טוד” את פרס הקומדיה/מיוזיקל. אלן פייג’ הפסידה למריון קוטיאר את פרס השחקנית בקומדיה/מיוזיקל.
וזה הרגע לשאול, כמדי שנה בימי הלימבו שבין הגלובוסים לאוסקרים: האם הגלובוסים באמת מנבאים משהו?
והתשובה, כתמיד, היא: כן ולא.
נדמה לי שג’ולי כריסטי וחאווייר בארדם די הבטיחו לעצמם את האוסקרים בזכייתם אמש. לכאורה גם דניאל דיי לואיס, הפייבוריט לזכייה, אמור להרגיש שהאוסקר (השני שלו) מתקרב אליו, אבל ג’וני דפ (שזכה כשחקן בקומדיה/מיוזיקל) מדביק את הפער ועשוי לעקוף עד סוף פברואר.

אני לא חושב שהזכייה של “כפרה” מעידה על עובדת היות תא הכתבים של הוליווד מוסד זקן. הסיבה שבשבוע שעבר הכרזתי ש”כפרה” יזכה באוסקר (למחרת חזרתי בי מההצהרה אחרי שהסרט נעדר מרשימת המועמדים לפרס איגוד הבמאים) היא שהוא נראה לי הסרט ההגיוני לזכייה. הוא גם סרט מאוד-מאוד טוב, עשוי לעילא, עם תסריט מצוין, וירטאוזיות בימויית, ועם עלילה שמציעה תחכום נראטיבי, והוא גם דרמה תקופתית מלחמתית מרגשת ורבת הדר מהזן שהאוסקרים נוטים לחבב. ובעיקר, הוא מאוד הזכיר לי את “הפצוע האנגלי”, סרט שאני מאוד אוהב שזכה באוסקר.
לעומת זאת, זכייה של “ארץ קשוחה” באוסקר לא ברורה לי. לא כי הסרט לא טוב. הוא מעולה. הוא פשוט לא נראה לי מסוג הסרטים שאוכלוסיית האוסקר יכולה להריע לו. הוא קצת, נו, משונה. זכיה של “ארץ קשוחה” באוסקר אומרת שהגוף הזה שנקרא “האקדמיה לאמנויות ומדעי הקולנוע” אינו מתאים יותר לפרופיל שאנחנו רגילים לו.
אבל הקרב בין “כפרה” ו”ארץ קשוחה” אינו קרב בין דורות. הוא קרב בין יבשות.
כל מי שחלק ל”ארץ קשוחה” את השבחים עד כה היו אמריקאים. חברי תא העיתונאים הזרים הם, כמתבקש משמם, לא אמריקאים. “ארץ קשוחה” הוא, במידה רבה, מערבון. ועוד מזן הניאו-מערבון: המערבון המהורהר. (אפשר להמשיך הלאה: קוואזי-מערבון, פסאודו-מערבון). זהו ז’אנר שנוגע במיתולוגיה האמריקאית ופורט על רגשות אמריקאים מובהקים. מחוץ לאמריקה הז’אנר הזה פחות משמעותי, פחות רגשי. הוא נדמה שכלתני, בשעה שהוא (עבור הצופה האמריקאי) רגשי ברמה הכי בסיסית ועמוקה.
זו הסיבה, למשל, ש”בלתי נסלח” של קלינט איסטווד הפסיד בגלובוס הזהב ל”ניחוח אשה” ובבאפט”א ל”זכרונות מאחוזת האוורד” ואז זכה באוסקר. כלומר, “כפרה” עוד יזכה בבאפט”א לפני שיפסיד באוסקר. אבל… האם הוא יפסיד באוסקרים? כי הרי יש המון בריטיים באקדמיה האמריקאית.

אם אני הייתי חבר אקדמיה הייתי מצביע ל”זה ייגמר בדם” של פול תומס אנדרסון בסרט ולאחים כהן על הבימוי. “כפרה”, עם כל חיבתי אליו, קיבל אתמול את המקסימום שלו. הוא עוד עשוי למרוט לנו עצבים בדרך: הוא בטח יהיה הסרט עם הכי הרבה מועמדויות לאוסקר, מה ששוב ימצב אותו לרגע כמוביל. ואני כל הזמן אתהה: האם שגיתי שהימרתי עליו כזוכה אבל אז מיד התחרטתי.
יש סיכוי להפתעה באוסקרים, זו שנה עם מתח אדיר – בעיקר כי הסרטים עצמם ממש-ממש-נפלאים. כך ש”ארץ קשוחה” הוא לא זוכה ודאי, חד משמעי. מה שבטוח הוא שיהיה נפלא אם שתיים מהדמויות הכי אדירות שאי פעם נראו בסרט אמריקאי, דניאל פליינוויו (דניאל דיי לואיס) ואנטון שיגור (חאווייר בארדם), ייצאו מהטקס הקרובה עם אוסקרים.

11 תגובות ל - “פוסט גלובוסים: "כפרה" זכה. מה הלאה?”

  1. יוני 14 ינואר 2008 ב - 15:14 קישור ישיר

    קרב בין היבשות? תאוריה מעניינת.
    אני מהמר שהחמישייה תהיה:
    “ארץ קשוחה”
    “כפרה”
    “יהיה דם”
    “ג’ונו”
    “מלחמתו של צ’רלי ווילסון”

    אבל אני בדרך כלל לא מדוייק ותמיד מכניס את ההעדפות שלי להימורים. וחוץ מזה, למרות שזה לא סביר, “הפרפר ופעמון הצלילה” יכול להכנס לחמישיה.

    ויהיה לי מוזר עם ג’וני דפ יקבל מועמדות לאוסקר בעיקר כי הוא לא כל כך טוב “בסוויני טוד”, נו טוב לדעתי הסרט עצמו בכלל לא כל כך טוב.

  2. דרורית 14 ינואר 2008 ב - 16:08 קישור ישיר

    ונראה שהזוכים דווקא נהנו מביטול הטקס:

  3. איתי 14 ינואר 2008 ב - 16:32 קישור ישיר

    הערת הגהה קטנונית – “מה קורה במו”מ” (פסקה שניה, שורה ראשונה).

    keep up the good work.

  4. הפינגווין 14 ינואר 2008 ב - 19:14 קישור ישיר

    הנימוק שהבאת לזכיה התאורתית של “כפרה” הייתה נכונה כשהפצוע האנגלי זכה (מול סרט של האחים כהן), אבל היא לא תואמת את הזוכים בשנים האחרונות. גם “זה יגמר בדם” לא מתאים לפרופיל של זוכי האוסקר החדשים: מיליון דולר בייבי, התרסקות, השתולים. אף אחד מהם אינו תקופתי או מלחמתי. בשלושתם יש קצת אקשן והרבה דרמה, אבל הם מאופיינים בעיקר בשני דברים:
    1. הם מתעסקים בפן המכוער יותר של אמריקה. ווייט טראש, גזענות, מאפיה, אלה הדברים שסרט אוסקר על פי הפרופיל הקלישאתי לא עוסק בהם, בטח שלא כשהעלילה מתרחשת באמריקה.
    2. לשלושת הסרטים יש סוף שהותיר אנשים פעורי פה, או לפחות לא עזב אותם במשך זמן מה. במקום סוף הוליוודי מקובל כמו שפעם היה נחוץ לזכיה, עושה רושם שחברי האקדמיה של המאה ה-21 נוטים לטובת סרט שהאפקט הרגשי שלו חזק מהאיכות הטכנית.
    על סמך שני המאפיינים האלה, אני מהמר על “ארץ קשוחה” כלפחות מועמד מאז הקיץ.

    בעצם כתבת את הסיבה בגללה “ארץ קשוחה” ו”זה יגמר בדם” הם עדיין שני המתחרים החזקים על האוסקר. רוב חברי האקדמיה הם אמריקאיים, או מעבירים חלק גדול מזמנם בעבודה ומגורים בארה”ב. כמו שכפרה בטח יזכה בבאפט”א, סביר להניח שרק פיצול קולות מאוד צמוד לא יביא את האוסקר לסרט שיורה בקרביים של אמריקה.

  5. נור 14 ינואר 2008 ב - 19:16 קישור ישיר

    אגב, בספר “לא ארץ לזקנים” נקראת הדמות צ’יגר, ולא שיגור.

  6. דודי קינג 14 ינואר 2008 ב - 20:03 קישור ישיר

    “קוואזי-מערבון” הזכיר לי משהו מאוד (מאוד!) מוזר:

  7. ביצה קשה 14 ינואר 2008 ב - 21:46 קישור ישיר

    הדמויות הכי אדירות? איי.. קפטן ספארו האגדי לא נחשב? מקמרפי? קורליאונה?
    כנ”ל ליוני. אכן תאוריה מבריקה מהסוג שהופך את תחום הקולנוע לכל כך מעניין

  8. דרורית 14 ינואר 2008 ב - 21:53 קישור ישיר

    בניק לינק-אופטופיק, אבל לגמרי.

  9. ארנב 14 ינואר 2008 ב - 21:54 קישור ישיר

    מאוד אהבתי שהתעקשת לקרוא לסרט “לא ארץ לזקנים” (תוך ציון העובדה שהסרט נקרא בישראל בשם הלא מתאים “ארץ קשוחה”), ועכשיו נראה כאילו קצת התייאשת או ויתרת.
    חבל…

  10. Shai 15 ינואר 2008 ב - 13:01 קישור ישיר

    Your words about Atonement make me very happy and enforce my theory that in any other given year it will be a sure candidate/winner for any given award. Unfortunately for the film he came out in a year full of exceptional movies and is shadowed by them.and that is a shame


השאירו תגובה ל - איתי