01 אפריל 2012 | 20:33 ~ תגובה אחת | תגובות פייסבוק

"הלורקס", ביקורת

 

לורקס בלונדינית

 

 

תכל’ס, סרט חמוד. לא יותר מזה. הנה, בקצרצרות:

 

פורסם ב”פנאי פלוס”, 28.3.2012

 

מרשים למדי איך בתוך שני סרטים בלבד הצליחו כריס רנו (במאי) וכריס מלדנדרי (מפיק, ובעליו של אולפן האנימציה החדש-יחסית, אילומיניישן) ליצור חותם ויזואלי אישי שלהם, ובראו עולם מונפש עם מאפיינים חזותיים דומים. סרטם הראשון היה “גנוב על הירח” לפני שנתיים, וכעת הם חוזרים עם “הלורקס” (שכמה מדמויות המשנה של “גנוב על הירח” צצות בו), ובשנה הבאה הם ישובו עם “גנוב על הירח 2”. “הלורקס” הוא עיבוד חינני מאוד וחינוכי מאוד (מדי?) לספר של ד”ר סוס, על עיר שכולה מפלסטיק, אין בה שום דבר טבעי ואורגני, הכל מלאכותי, מתנפח, מופעל בסוללות, משומר. עיר שכאילו נשלפה מתוך סרט פרסומת לרשת טלפונים סלולרית. בעיר הזאת נערה אחת חולמת לראות פעם עץ אמיתי, ולכן הנער שמאוהב בה יוצא למחווה רומנטית אל מחוץ לעיר, אל המקום שבו האוויר לא מסונן, כדי למצוא עץ אמיתי, והוא מוצא יצור בשם הלורקס, שמספר לו מה קרה במקום הזה שהעלים את כל העצים. מאוד אקולוגי (ומתאים בול לימי ניסן בהם תיקנו חז”ל לברך את ברכת האילנות. וגם לט”ו בשבט, אגב). הסרט יפה לעין ונעים מאוד, ויש בו חופן בדיחות חביב, אבל אין בו הרבה יותר מזה. מה שמחזק את תחושתי הגוברת מזה שנים שבעוד שאת ספריו המופתיים של ד”ר סוס אני מעריץ כל הסרטים שנעשו על פיו היו נשכרים לו היו נשארים כסרטים קצרים ולא סרטים ארוכים. וכן, זה כולל גם את “הורטון שומע מישהו”, הסרט על פי ד”ר סוס שאני הכי אוהב בינתיים (ושגם אותו הפיק מלדרנדי, במקום עבודתו הקודם).

נושאים: ביקורת

תגובה אחת ל - “"הלורקס", ביקורת”

  1. עמיר 10 אפריל 2012 ב - 18:17 קישור ישיר

    תיקון קל –
    הנער שומע את הסיפור מהאדם שאחראי למצב האויר הנוכחי. זהו לא הלורקס.


השאירו תגובה