פודקאסט 424: "מרטין!" (על סטיב מרטין), "סיפור הברווזים", "נאמנות כפולה"
תמכו ב"סינמסקופ"
רוצים לעזור לממן את פעילות הבלוג, טבלת המבקרים והפודקאסט? מוזמנים לבקר בדף שלי ב-Patreon ולבחור לכם את אחת מדרגות התמיכה, ולהצטרף לקבוצות הסודיות של "סינמסקופ" לקבלת עדכונים והמלצות פרטיות. לחצו כאן
הירשמו לעדכוני המייל של ״סינמסקופ״
תגובות אחרונות
סינמסקופ בפייסבוק
פוסטים אחרונים
סינמסקופ בטוויטר
תגים
3D
אבי נשר
אווטאר
אוסקר 2009
אוסקר 2010
אוסקר 2011
אוסקר 2012
אוסקר 2013
אוסקר 2014
אוסקר 2015
אנימציה
ארבעה כוכבים
ביקורת
גיבורי על
דוקאביב
האחים כהן
האקדמיה הישראלית לקולנוע
הספד
הערת שוליים
וודי אלן
טבלת המבקרים
טריילרים
יוסף סידר
כריסטופר נולן
לייב בלוג
מדע בדיוני
מוזיקה
מלחמת הכוכבים
מפיצים
נטפליקס
סאנדאנס
סטיבן ספילברג
סיכום חודש
סרטים קצרים
סרטי קיץ
פודקאסט סינמסקופ הקצה
פיקסאר
פסטיבלים
פסקולים
קולנוע ישראלי
קולנוע ישראלי עצמאי
קולנוע תיעודי
קטנוניזם
שוברי קופות
תסריטאות
ואני כרגיל, בפונטים. בהתחלה חשבתי שאלו הפונטים של חסמבה, אבל כנראה שלא.
באמת פונט גרוע!
כששמעתי בפעם הראשונה על הכוונה לעשות סרט רביעי על אינדיאנה ג'ונס, התגובה שלי היתה "זה רעיון רע". ככל שהכוונה הזאת הלכה והתממשה (והאריסון פורד הלך והתקרב לעבר העשור השביעי של חייו), זה נראה כמו רעיון יותר ויותר גרוע.
ועכשיו, אחרי הצילומים, בהתבסס על כל הרעש הראשוני (כולל הפוסטר פה – שמלבד הטקסט העברי הוא אותו פוסטר שמשמש את הסרט בחו"ל), זה נראה קצת פחות רע, אבל גם לא מצליח להלהיב.
נו שוין, נחכה לטריילר (סוף השבוע הנוכחי).
אגב יאיר, סחטיין על עדכון הפוסטים המאסיבי.
היי יאיר,
למה, הו למה, אין ביקורת השבוע על "זה ייגמר בדם" בפנאי פלוס?
סרט חדש לג'רמוש.
מת קון איצ'יקאווה, שהיה מאחרוני במאי יפן הוותיקים.
(לבלתי נסלח: אתה לא מתעדכן מה קורה באתר הזה :-))
זה נראה כמו ספר בסדרת "צמרמורת".
למרות שגם הפוסטר המקורי לא כזה מדאים. משהו בגולגולת הזאת ובעיצוב מרגיש ממוחשב מדי. שלא לדבר על הפוטושופ שעבר על אינדיאנה פורד.
ולדעתי ג.ג צריכים להקים לתחייה את קולנוע ת"א לכבוד הסרט הזה.
חוצמזה שמצב בתי הקולנוע כ"כ רע. "זה ייגמר בדם" מוצג במגדל האופרה, לא המקום להעביר בו 3 שעות, וביס פלאנט באולמות בינוניים במיוחד. דכאון.
הג'רמוש נשמע מבטיח. סרט מסע/פשע בספרד היה מתכון טוב ב The Hit של פרירס.
אני מתקשה להבין את התלונות על הפונט. כיתוב החסמב"ה הזה מלווה את סרטי אינדיאנה ג'ונס מאז שאני זוכר אותם, ומצוי גם בגרסאות אנגליות של הפוסטרים. כמובן, ייתכן מאוד שאני פשוט לא זוכר נכון.
מה שכן, איפה גלי הנוסלטגיה שלי?! שום דבר מעין זה לא הכה בי למראה הפוסטר. מוזר. ומאכזב.
זה לא אתה, אורון, זה הפוסטר.
ואם יש משהו שמזכיר את חסמב"ה זה השם שובר השיניים של הסרט. אני מוכן להתערב שלוקאס אחראי לו.
ככל שהסרט הזה מתקרב והופך ממשי יותר, החששות שלי גוברים. הם משחקים שם באש, תרתי משמע.
ב-Aint it Cool News חשפו היום את אחת העטיפות לעיבוד הקומיקס של הסרט. והעטיפה הזאת נראית הרבה יותר מוצלחת מהפוסטר שמופיע פה.
http://www.aintitcool.com/node/35592
לא התלוננתי על הפונט!
(:
ובעצם זה הריסון פורד בצעירותו, נכון?
לפי מה שראיתי הוא לא ממש נראה ככה עכשיו… אבל אולי גם העינים שלי לא מה שהיו פעם.
דן, אין ביס פלנט אולמות בינוניים.
אני לא יודע למה התפיסה הזאת שיס פלאנט הוא הקולנוע הכי טוב. יש שם סאונד מעולה ומסכים גדולים ברוב האולמות, אבל רב האולמות סובלים גם מהבעיה שמאפיינת את רוב אולמות רב – חן והיא המעבר המטומטם שתופס את המקומות הטובים ביותר במרכז האולם. בנוסף, באולמות הקטנים יותר, המסכים חסרי פרופורציה לגודל האולם. צריך לשבת בשורה 5 לפחות, כמה שיותר קרוב למעבר, כדי לקבל את המקום הטוב. אין ספק שזה עדיף על הקולנוע במגדל האופרה ועל כל אחת מהאורוות שבעזריאלי, אבל תשווה את זה לגת או רב-חן 1 או לב 1 בדיזנגוף ותקבל משהו אחר לגמרי. תוסיף את זה לעובדה שמדובר בעוד קולנוע קניונים ממוסחר ומלוטש מדי (לא שזה רע כ"כ, אבל גם לא מוסיף) וקבלת קולנוע שהוא הרבה מעל הממוצע אבל לא יותר מזה.
במילים אחרות – אני די מתבאס מזה שאת הסרט שאני הכי מצפה לו השנה אני אצטרך לראות באולם קולנוע בגודל בינוני (זו היתה הכוונה יניב) בקניון. לא יודע איך להסביר את זה. יש דברים גרועים יותר, אני יודע. שטויות.
בניק לינק טריילר מבוטלג (כנראה) של האינדי החדש.
דן, אני מוכן להסביר את העמדה שלי בנוגע לפלאנט. מה שאומר שיחסרו לך עוד המון-אנשים-פחות-אחד כדי להבין את התפיסה הרווחת.
על קטגוריות כמו "הסאונד הכי טוב" ו"המסכים הכי גדולים", נדמה לי שאנחנו מסכימים מראש. אני אוסיף גם "השירות הכי טוב", "אפס תקלות ואיכות ההקרנה הטובה ביותר" וצל"ש מיוחד על שמגהפלקס של 16 אולמות נבנה בצורה כל-כך נגישה ולא הפך למבוך נוסח סינמה סיטי. (אתה מוזמן לחלוק על כל אחת מהן).
שלוש האולמות שהזכרת הם אולמות נוסטלגיים במהותם, חללים ענקיים שמזכירים לי תיאטראות. אין שום דבר רע בזה, אולי מלבד שתי בעיות עצומות (בשבילי):
1. שיפועים – מעולם לא קרה שראיתי סרט בכל אחד מהשלושה בלי לבקש להתכופף או פשוט להחליף אלף תנוחות במהלך הסרט. בפלאנט זה לא קרה לי אף פעם, והכסאות ענקיים ומרווחים.
2. מקום לרגליים – אין הרבה אולמות קולנוע בארץ מהם אני יוצא כאשר הרגליים שלי עדיין מחבבות אותי. רובם נמצאים בפלאנט, אף אחד (לצערי הרב) אינו אחד מאלו שהזכרת.
בקשר למקומות הישיבה, זה כבר עניין של טעם. אני פשוט לא מצליח להבין אנשים שחושבים כי המקומות הכי טובים באולם הם בכסא האמצעי של השורה האמצעית. (ולא אגלה היכן אני אוהב לשבת באולמות הקטנים של הפלאנט, מחשש שיתפסו לי את המקום… מה גם שהמעבר המפלג את האולם לשניים מאפשר לך לטפס במדרגות כאשר הנעימה של סופרמן מתנגנת ברקע, ובעיניי זה מחפה על העניין :-))
ולפני שאחשד ביחצנות, אזכיר שהייתה לי חוויה מעוד לא נעימה אצל "ג'ון רמבו", ומאז לא חזרתי לפלאנט. קולנוע הממוקם בתוך קניון, מזמין אליו קהל אחר במהותו מהקהל של לב או גת. כנראה שבאמת אין שלמות בעולם.
ומה עם מפיצים? יש פוסטר אבל אין בעלות על ההקרנה?
בארה"ב כבר שנים מכינים את תאריך היציאה ב 22 במאי. אז מה איתנו?
בקשר לפלאנט: ללא ספק בית הקולנוע הטוב בארץ. ולא, הוא לא מושלם. החיסרון הגדול שלו הוא שבאולמות הקטנים יותר יש מעבר אמצעי, בשעה שבקלות אפשר היה להזיז את המעברים לצדדים, כפי שנעשה באולמות הגדולים יותר. מצד שני, המסכים שם קעורים והמשמעות היא שגם אם יושבים קצת יותר בצד עדיין צופים בסרט מזוית טובה, אפילו טובה מאד. אני עצמי מעדיף באולמות המעבר הללו לשבת דווקא לא ליד המעבר כיון שהאור ממספרי השורות במדרגות מפריע לי.
גודל המסכים בפלאנט הוא דווקא יתרון: גם בקטנים יותר מקבלים מסך גדול עם תמונה רחבה מאד ואיך שלא נסתכל על זה זה יתרון ענק שאפילו סינמה סיטי עם כל ההבטחות שלו לא הצליח לממש בכל אולמותיו.
ועדיין, "גת", "לב 1" ו"חן 1" הם אולמות משובחים במיוחד בעלי מסכים גדולים ומערכות סאונד מצוינות. עם כל חיבתי לפלאנט יש סרטים (כמו "ארץ קשוחה") שאני מעדיף לראות שם.
הזמן הטוב ביותר לצפות בסרטים בפלאנט הוא בהצגות אחה"צ של שישי. אין הרבה אנשים ואלה שישנם הם מאד שקטים ומתורבתים. גם בבלוקבאטרים ההוליוודיים.
אני מסכימה עם רני. יום שישי, אחר הצהריים, יס פלנט.
(אתמול, ב"כפרה", הצגה ראשונה, עולם לא ממש מלא, אנשים פשוט לא סתמו את הפה, סיוט שאני כדוגמתו.)
מינוס רציני בפלאנט זה המקומות לנכים, שמשום מה נמצאים רק בשורות הראשונות והבלתי צפיות.
חוץ מזה, בית הקולנוע הכי טוב בארץ. רב חן גבעתיים במקום השני.
ווי, גם לי מפריעים האורות של מספרי השורות (לגבי הפלאנט אני לא יכולה להעיד). חשבתי שאני לבד 🙂
שלא לדבר על השלטים של "יציאה" ו"אסור לעשן". או האהוב עליי, בעזריאלי – "פנוי לפרסום".
כדאי שמפיצי הסרטים ובעלי בתי הקולנוע בארץ יבנו שככל שהם ימשיכו לזלזל בקהל ,אנשים, ואת זה כבר אפשר להרגיש, יפסיקו לבוא.
דוגמא – אתמול, רב חן מגדל האופרה, הצגה ראשונה. הגעתי ברגע האחרון ל"רכבת לדרג'ילינג" (אולם 5 דוקא חמוד בעיני יותר מהאולמות האחרים שם) וראיתי שאולפ 3 בו הוקרן "האלאם פו" ריק. יח"צ גרוע? סרט גרוע? אולם גרוע? קולנוע נידח? סרט שאפשר להשיג כבר ב-די וי די?
ב"רכבת לדארג'ילינג" היו בערך 20 איש, שזה דווקא די סביר לשעה ולסרט בשבוע 3. הסרט עצמו – הייתי ממסגר כמעט כל פריים – מת על הפריימים הרחבים של אנדרסון ואיך הכל מנוצל שם במדוייק – ויש כמה רגעים יפיםם ומצחיקים, אבל הסרט לא ממש מצליח לרגש או לגעת באמת. אוף. אפילו יצאתי קצת עצבני. אני כ"כ אוהב את השלושה הראשוניים של אנדרסון, אבל בשני הסרטים האחרונים הוא כמו איזה חבר קצת טרחן שבא לבקר. הוא מתחלבש יפה, מנומס, יש לו טעם טוב במוסיקה ולפעמים הוא אומר דברים מעניינים, אבל אתה מרגיש שאלה דברים שכבר שמעת. ראבאק, ווס, למה כל הזמן להתחכם על ריק?
וואו, אנחנו כל כך לא מסכימים על "רכבת לדארג'ילינג". אני מת על סרטיו של אנדרסון, אבל חשבתי שדארג'ילינג היה סרטו הטוב ביותר עד כה. הדמויות שלו היו כל כך אנושיות ומעוגלות שפשוט בא לחבק אותן, והן השתלבו באופן מושלם בעלילה הסהרורית. וכן, הפריימים שלו פשוט מטריפים. למסגר כל פריים וכל שוט (איך בכלל ממסגרים שוט?). וזה עוד לפני שהזכרתי את פס הקול המוסיקלי שאנדרסון רקח לסרט שלו. בסרטיו הקודמים, שגם מאד אהבתי, עוד היתה תחושה שקצת רואים את החיבורים, שלא הכל מתחבר באופן מושלם. התחושה הזו דעכה מאד ב"עמוק במים", אולי בגלל הטירוף הכללי שאחז בסרט ההוא בכלל ואולי כי אנדרסון פשוט התבגר. אבל בדארג'ילינג הוא כבר הצליח לזכך את הכל ליצירה שלמה אחת. ממתק אמיתי.