01 נובמבר 2012 | 22:44 ~ 6 תגובות | תגובות פייסבוק

"העיתונאי", ביקורת

אוי ואבוי, הדחקתי לגמרי את העובדה שסרט בשם "העיתונאי" עלה בארץ – ועוד סרט שהוצג בפסטיבל קאן, השד יודע למה. הסרט הזה נמחק לי מההארד-דיסק במוח מרוב שהוא תמוה. אני משתמש במילה "תמוה" במקום במילה "גרוע" כי נדמה שאולי הבמאי שלו, לי דניאלס, רצה לעשות משהו אלטרנטיבי, אקספרימנטלי, ויצא לו פשוט כיעור גדול וגדוש רוע לב. אבל פתאום ראיתי שהסרט המיוזע הזה זוכה לפרסום חוצות שמנסה לשדל צופים להגיע אליו, אולי בזכות הנוכחות של ניקול קידמן שם, לא יודע. ונזכרתי שכתבתי ביקורת קצרצרה שנועדה להזהיר מפניו. אבל זה יותר מסתם סרט רע. "העיתונאי" כה איום שהוא מקרין אחורנית גם על סרטו הקודם של דניאלס, "פרשס". רבים מצאו בסרט ההוא אנושיות רבה ובמאי שמעז בבחירת שחקניו (מוניק זכתה באוסקר). בסרט הזה הוא מנסה להפוך את מייסי גריי למוניק חדשה, אבל זה כל כך רע שפתאום קל לראות את הסנסציוניות שהיתה גם ב"פרשס", לא אנושיות ולא נעליים. ניצול של מצוקות. ובכך, ההקדמה שלי לביקורת ארוכה יותר מהביקורת עצמה:

  פורסם ב"פנאי פלוס", 24.10.2012

זו משימה עבורי לנסות להתייחס ברצינות מחשבתית לכל הסרטים, גם לאלה ששנאתי ושכל האינסטינקטים שלי מנסים לגרור אותי להסתפק בחרחורים וגידופים כלפיהם. ואני מתחיל לחשוב שמא "העיתונאי" הוא הגרוע בסרטי הקולנוע שראיתי השנה. הוא בוודאי המכוער שבהם. ובכל זאת, אני רוצה לנסות להבין מה ניסו לי דניאלס ושותפיו לעשות, והאם הם כשלו במשימתם או שהצליחו בה, ורק יצרו סרט שפשוט דוחה בעיניי באופן אישי. ובכן, דומני שמדובר בכשלון. דניאלס לקח חומרים שמהם עשוי פילם נואר – חקירת רצח, עולם סגור ומאיים, פאם-פטאל – וצירף אליו את אווירת הדרום (איזורי הביצות של פלורידה), שגם הוא הפך לחלק בלתי נפרד מהפילם נואר בשנים האחרונות, וניסה לעצב אותו בסגנון הקולנוע השחור של תחילת שנות השבעים, והתוצאה היא סוג של קיא קולנועי. דניאלס זכה לביקורות טובות עם "פרשס" שלו, ובזכות המשחק של שתי השחקניות שם. "העיתונאי", לעומת זאת, הוא מופת של בחירות ליהוק איומות ומשחק מחפיר. בעיקר של השחקניות: ניקול קידמן ומייסי גריי. שתיהן איומות. אבל ניתן להן קרדיט: הן הסתובבו בתוך עולם של יוצר שניסה בכוח לעשות סרט שכולו מתבוסס בתוך רוע, שנאה וסיאוב. ומכיוון שמעולם לא הייתי חסיד של "פרשס", אני בספק אם מלכתחילה היה כאן הכשרון לעשות מהחומרים האלה משהו משובח יותר.

נושאים: ביקורת

6 תגובות ל - “"העיתונאי", ביקורת”

  1. N 1 נובמבר 2012 ב - 23:01 קישור ישיר

    יאיר, אתה עומד לכתוב מתישהו על "מרגרט"?

  2. דורון (אחר) 1 נובמבר 2012 ב - 23:38 קישור ישיר

    לא מופתע בכלל שהסרט החדש שלו גרוע. גם פרשס היה רע מאוד בעיני, והמעט שהיה בו טוב היה למרות דניאלס ולא בזכותו.

  3. עדן 2 נובמבר 2012 ב - 9:05 קישור ישיר

    באמת שאני לא מצליח להבין את כמויות השנאה שנשפכות על "העיתונאי". נכון, לא הכל עובד בו, אבל זה יופי של סרט.

  4. חוה 2 נובמבר 2012 ב - 23:23 קישור ישיר

    "העיתונאי" הוא סרט טראשי במודע.לא חושבת שיש לשפוט אותו בכלים ביקורתיים. הוא מהוקצע מצד אחד ופרובוקטיבי במודע מאידך.ככזה הוא מעורר גיחוך לא פעם. הרעיון הוא לעשות סרט פילם נואר "מלוכלך" ככל שסרט מסחרי יכול להרשות לעצמו.מפליא שניקול קידמן נמשכת לסוג כזה של תפקיד.מה זה אומר עליה? הכל בטעם רע לתפארת . לי דניאלס הוא במאי גס מן קן ראסל של המאה 21.


השאירו תגובה