17 דצמבר 2009 | 17:05 ~ 57 תגובות | תגובות פייסבוק

"אווטאר", הביקורת

שני דברים הפתיעו אותי בצפייה ב"אווטאר". האחד, שג'יימס קמרון בחר לביים סרט פנטזיה. לא מדע בדיוני, פנטזיה. כן, מתרחש בעתיד ועל כוכב אחר, אבל "אווטאר" הוא יותר "שר הטבעות" מ"הנוסע השמיני" (למרות שהעלילה נושקת שוב ושוב ל"שובו של הנוסע השמיני" של קמרון). הדבר השני: שיש אנשים שהביעו תמיהה לגבי איכות התסריט שקמרון כתב ל"אווטאר". משונה. אין שום בעיה בתסריט של "אווטאר". זה סרט הרפתקאות קלאסי, על פי כל החוקים, ועם עוד כמה שכלולים והברקות. הוא נאמן לז'אנר, והוא כלי שרת לקידום הפעולה.

למעשה, בכל הקשור לתסריטאות הופתעתי לטובה מנקודת המוצא של הסרט שלא הוסגרה בטריילר. אני חשבתי, מהטריילר, שהאווטארים – אותן דמויות חיזיריות-מהונדסות שבני אדם שולטים בהן בשלט רחוק כדי להתערבב באוכלוסיה המקומית – הם סוג של מסתערבים, סוכנים חשאים, ולכן שולחים לשם חייל מארינס. מתברר שחייל המארינס נמצא שם בטעות. הוא ממלא את מקומו של אחיו התאום, שנהרג. את האווטארים מפעילים בדרך כלל מדענים, לא לוחמים. והסרט יוצא מנקודת המוצא של הקונפליקט בין שני הכוחות העיקריים, שפועלים בקרב בני האדם, שכבשו את פועלים על כוכב הלכת: המדענים, שרוצים לחקור ולהבין את כוכב הלכת, להיטמע בו, להתמזג בו, ולהגיע דרך ההבנה לפתרונות בדרכי שלום. ומולם, החיילים שרוצים להכניע את האוכלוסיה המקומית באמצעי כוח. וביניהם ניצבת "החברה", התאגיד שבשמו כל השליחות הזאת נמצאת שם. לא אתפלא אם זה אותו תאגיד ששלח את המארינס לכוכב של המפלצת מ"שובו של הנוסע השמיני", במטרה ללכוד אותה ולהפוך אותה לכלי נשק. כאן, כמו שם, סיגורני וויבר צריכה לבלום את תאוות הדם וההשמדה של החיילים.

לתוך הקלחת הזאת נכנס הגיבור שלנו: הוא איש מארינס שנפצע ומשותק ברגליו והוא מסכים להיכנס ל"נעליו" של אחי התאום רק בשביל הכסף: הוא רוצה לגמור את המשימה כמה שיותר מהר, לאסוף את השכר הנכבד שהובטח לו, ולחזור לכדור הארץ כדי לעבור ניתוח לשיקום עמוד השדרה. בעתיד של הסרט זה אפשרי, אבל יקר.

אבל החיילים אכן מנצלים את העובדה שסוף סוף יש מישהו "משלהם" בתוך האוכלוסיה המקומית, מישהו שיאסוף להם קצת מודיעין צבאי, לרגע שבו הם יקבלו אור ירוק לחסל את כחולי העור ולבזוז את מחצבי האבן היקרה שעליהם מוקם הכפר של האוכלוסיה החיזרית המקומית. ג'ייק, הגיבור, יתחיל כלוחם, אבל יהפוך בהדרגה למדען, או לפחות למישהו שרגיש יותר לטבע, לאיזון ולסימביוזה. מישהו עם קצת יותר כבוד לקוסמוס. הפרטנר שהגיע איתו יתחיל כמדען, ויתחיל טרנספורמציה להיות לוחם. העולמות יתערבבו. ובנקודת האמצע, כשהדבר שהוא בא בשבילו יהיה בהישג ידו – השגת הרגליים – הוא יצטרך לבחור צד. אז נכון, שיש כאן משהו מהעולם של "פוקהונטס"/"העולם החדש"/"רוקד עם זאבים", אבל זה בנוי בצורה מתוחכמת יותר: לא לוחם שנהיה מאהב ומחליף צד במלחמתו, אלא יש כאן עניין מורכב יותר של מהלך הדמות, שהפתיע אותי לטובה. (מכאן ספוילר עד סוף הפסקה, אבל מכיוון שאני מניח שממילא כבר ראיתם את הסרט לא צריכה להיות לכם בעיה): כל מי שטוען שהסרט הזה הוא סוג של "פוקהונטס", צודק. הוא מתייחס למיתוס המוכר של כיבוש אוכלוסיות מקומיות על ידי חיילי האימפריליזם המערבי והלבן. אבל הסיום של הסרט מביא את המיתוס הקולוניאליסטי לטוויסט מהפכני ממש. זה לא חייל שמגיע, מתאהב, לומד לכבד את העולם החדש, עוזר לעולם הזה להינצל מידי בני עמו, ואז ממשיך בדרכו. כאלה הן האגדות האלה: או שהחייל חוזר הביתה, או שהוא לוקח איתו את הבת המקומית, שהרי ברור שבביתו הלבן והמערבי מובטח לה עתיד טוב יותר. ב"אווטאר" החייל שלנו עוזר לגרש את החיילים האמריקאים (בסוף הסרט הם בעיניו ה"חייזרים", נקודות התצפית שלו ושל תושבי המקום התלכדו לאחת), נשאר על הכוכב. אבל… וזה מה שמרעיש: הוא הופך בעצמו לנא'בי. הוא נוטש את גופו הלבן ומקבל על עצמו גוף כחול. הוא הוטמע לגמרי בתוך הכוכב שאליו הגיע. הכי קרוב שהיה לנו בקולנוע האמריקאי לנראטיב כזה זה מעט המערבונים הרוויזיוניסטיים ("איש קטן גדול", "רוקד עם זאבים"), שעסקו בלבנים שעברו צד אל האינדיאנים. אבל "אווטאר" עושה את זה באופן הכי גלוי, הכי עוצמתי, והוא מצליח להכניס את הרעיון הזה עמוק לתוך תרבות ההמונים, לא בשוליה. למה שקול הדבר? לכך שקמרון יעשה סרט על מלחמת עירק, יספר על חייל אמריקאי שמתאהב בעירקית, נקשר אלי ואל משפחתה ותרבותה, עוזר לה ולעמה לנצח את האמריקאים ולגרש אותם מעירק. ואז שהוא לא רק יישאר בעירק איתה, אלא גם יתאסלם. אתם מדמיינים סרט אמריקאי הוליוודי כזה? "אווטאר" הוא הסרט הזה. (סוף ספוילר).

גם המסרים – שאפשר לפענח אותם כמי שמתייחסים גם למלחמה האמריקאית בעירק ובאפגניסטן, המונעת משיקולים מסחריים ומנוהלת על ידי תאגידים, ושאין בה באמת עניין הקשור לבטחון, שלום הציבור או הגנה על אוכלוסיות מקומיות – צצים ברגעים לא צפויים, ומובעים בחריפות שלא ציפיתי למצוא בסרט שהוא אבי-אבות המיינסטרים ההוליוודי.

נוהגים ללעוג לתסריטים של קמרון – ע"ע "טיטאניק" – אבל זו שגיאה איומה. קמרון הוא כותב תסריטים מיומן מאוד, לא ברמת הניואנסים, בזה הוא לא מצטיין, אלא במובן שבו התסריט עבורו הוא רק כלי טיס שנושא את מה שחשוב לו יותר: הפעולה. ב"טיטאניק" זה היה פנומנלי: כל התסריט בא כדי ליצור את הקונפליקט שבין המחלקה השלישית למחלקה הראשונה, ובאמצעותו לערוך לנו היכרות עם כל חלקי הספינה, שאחר כך יתחילו להיבקע ולהיות מוצפים מים, ללא הבדל מעמדות. וכשמדברים על התסריט של "אווטאר" חייבים להביא בחשבון לא רק את הקונפליקט בין בני האדם ובין עצמם, ובין בני האדם והמקומיים, אלא גם את המיתולוגיה שהוא בונה כאן, ואת העולם הפיזי והביולוגי שהוא בורא. עולם שהוא, תכל'ס, תת ימי: עולם שבני אדם חייבים מסיכות חמצן כדי לנשום בו (עניין קריטי ברגעי הפינאלה של הסרט), ועולם שבו הצמחים נראים כמו יצורים תת מימיים. ואנחנו יודעים שקמרון – בקולנוע ומחוצה לו – הוא איש חובב צלילה.

מה שכן, בשעה שלא מעט יוצרים שאני מחבב משתמשים בדימויי קולנוע מוכרים ומסמפלים אותם באירוניה לתוך סרטיהם, קמרון הוא מחופן יוצרים בני זמננו שעושה סרט כדי ליצור את הדימויים שאחרים יחקו. ושם עוצמתו של הסרט, בדימויים, בתנועה, בבריאת העולם.

וזה גם מה שיפה בסרט הזה, שהוא כל כולו מלא פרדוקסים. הוא סרט שקורא לשלום, אבל נגמר בסצינת קרב מרהיבה. הוא סרט שקורא לכבד את הטבע ואת העצים, אבל הוא נעשה כולו על גבי מחשבים. הוא סרט שצועק נגד תאגידים, וממומן מכספו של רופרט מרדוק.

אבל יש עניין נוסף, פלאי אף יותר, שהופך את "אווטאר" לסרט חכם ונבון ומודע לעצמו הרבה יותר ממה שאלה המתנשאים על קמרון מוכנים לתת לו קרדיט. הרי מה זה כל העניין הזה של ה"אווטאר"? זה יצור מהונדס שמופעל על ידי אדם אמיתי. מין תיאטרון בובות ביולוגי, בלי חוטים. קצת כמו ניאו ב"מטריקס", אלא שכאן זו לא תוכנה וירטואלית המופעלת על ידי מוחו של האיש האמיתי, אלא אורגניזם חי – שבמקרה שלנו מעניק לגיבור המשותק שלנו את היכולת ללכת, לרוץ ולהרגיש את האדמה שמתחת לכפות רגליו (באחת הסצינות המופלאות והמלהיבות בתחילת הסרט). והסרט כולו מלא אווטארים כאלה, אנשים שמתחברים לדברים אחרים כדי להפעיל אותם. החיילים שנכנסים לתוך חליפות קרב רובוטיות ענקיות. הם מרימים ומורידים יד בפנטומיה, והרובוט הענק חובט בעוצמה בידו. או אנשי הנא'בי, המתחברים באמצעות קצוות העצבים שבצמה שלהם לתוך מערכת העצבים של ציפורי הענק. הם פוקדים על הציפור במחשבותיהם ובגופם, יוצרים סימביוזה. גם כל הקטע של החיבור ל"עץ המשאלות" הוא סוג של הפעלת אורגניזם על ידי אורגניזם אחר – הפעם על טבעי. ולמה זה שנון? כי ככה בדיוק נראה הסרט של קמרון מאחורי הקלעים: השחקנים לבושים בחליפות חישנים ללכידת תנועה וכל פעולה שהם עושים מתורגמת למעין סרט אנימציה ששותל את גופם, פניהם ופעולותיהם בתוך העולם הווירטואלי שהאנימטורים של WETA בראו. יש כאן שיקוף ברור בין העולם של יצירת הסרט, ובין העולם שבתוך הסרט, ותנועת מטוטלת הלוך ושוב, בין חיבורים שבין אדם למכונה (מוות והרס) ובין חיבור שבין אדם לאדם, או אדם לטבע (לידה ובריאה). והרי בסופו של דבר, השחקנים והדמויות ה"מהונדסים" הם האווטארים שלנו, הצופים, שמתחברים אליהם בקצות העצבים שלנו ודרכם חווים מה זה להיות על כוכב לכת אחר.

אה, ואיך הסרט? יש בו עליות וירידות. לא הכל רץ באותו קצב מסחרר (באופן כללי, העדפתי את עולם "הבסיס הצבאי" יותר מאשר את עולם "כפר הדרדרסים"). אבל הוא הולך וצובר תאוצה, ומנקדת האמצע שלו הוא טס באופן די מופלא. זה הקולנוע במיטבו – לפחות הקולנוע הפופולרי – כזה שגורם לנו להמריא, מבלי שנעזוב את הכסא. חוויה שהיא כמעט על חושית. סרט שמצליח לעשות את זה הוא פלא.

עד כאן מחשבות ראשונות. נוספות בוודאי עוד יתגבשו ויגיעו. אנא שתפו את מחשבותיכם על הסרט בתגובות.

 

"אווטאר": בתי קולנוע ושעות הקרנה

נושאים: ביקורת

57 תגובות ל - “"אווטאר", הביקורת”

  1. מוטי 17 דצמבר 2009 ב - 18:00 קישור ישיר

    אחד הדברים שממש קשה לקחת מהסרט הזה בכלל מחלחל לתודעה של הצופה אחרי היא הרעיון שהצופה הופך להיות סוג של אוואטר. אתה משלם חמישים שקל ואתה מבקר בכוכב אחר. לא היה אתה זה בשום סרט עד היום, לא באמצעים ובאופן הזה.

    מאיר שניצר כתב ביקורת מאוד לא טובה שמתעלמת לחלוטין מהשגיו של הסרט, ובכך הוציא את עצמו קטן, קטנוני, מבוגר, בנאדם לא כיף ומבקר סרטים קטן ומבאס את התחת כמו שתמיד אהב להיות.

  2. Eran 17 דצמבר 2009 ב - 18:17 קישור ישיר

    got tix for Saturday at the IMAX in Lincoln Center in NY. can't wait

  3. Eran 17 דצמבר 2009 ב - 19:18 קישור ישיר

    זה ש NRG נותנים למאיר שניצל לטמא את הרשת בזוהמה שלו זה חרפה. למה להם להפקיר את הבמה בידיו של מי שבעצם מתעב סרטים ומטעה את קוראי האתר לחשוב שבשביל לראות סרט טוב עליהם להשכיר עותק של איזה סרט איטלקי מצו'קמק מלפני 50 שנה אחרת הם מוציאים כספם לריק.

    כמות האשפה שמייצרת הוליווד היא כאין וכאפס אל מול האשפה שמייצרת מקלדתו של המיזנטרופ הזה.

  4. דניאל 17 דצמבר 2009 ב - 19:39 קישור ישיר

    מוטי פשוט נגע בנקודה באופן מדוייק. חוץ מזה, זה הסרט הכי מדהים שראיתי וראיתי המון סרטים.

  5. גיא אורבניאק 17 דצמבר 2009 ב - 19:56 קישור ישיר

    שניצר הוא מבקר גרוע,וזאת דעה אובייקטיבית לגמרי.
    מבקר שלא נתן 5 כוכבים לאף סרט מאז שנת 2006 הוא מבקר גרוע,נקודה.
    אם אתה לא אוהב קולנוע אל תהיה מבקר סרטים.

    והסרט של ג'יימס קמרון הוא בערך הדבר הכי מדהים שראיתי בחיים שלי.
    ולגמרי אין לי שום דבר רע להגיד עליו.
    מה שהכי יפה בעיניי זאת העובדה שבמידה והסרט יהפוך להכי קופתי בכל הזמנים ,זאת תהיה האנטיתזה המוחלטת לסרט הקודם שהחזיק בשיא הזה.
    בכל זאת מדובר בסרט מאוד חתרני במושגים הוליוודיים (בלי ספויילרים)
    ולחשוב שאותו מוח הגה את שניהם….

  6. רונן 17 דצמבר 2009 ב - 19:58 קישור ישיר

    כול מה שישי לי להגיד זה:
    "ני-נאט היא זמרת נהדרת"

    וכול מי שראה יודע בדיוק על מה אני מדבר….

  7. עומר 17 דצמבר 2009 ב - 20:31 קישור ישיר

    סצנת הפתיחה, עם קלוז אפ על העין והמסע לחלל ישר הקפיצה אותי ל"בלייד ראנר" ו"אודיסאה בחלל", כך שנכנסתי באווירה טובה. אחר כך קצת הרגיז אותי שקמרון לא לקח ברצינות את העובדה כי מדובר בשנת 2154, והשאיר את כל התסרוקות, פריטי הלבוש, השעונים והמשקפיים בעיצוב הנוכחי של 2009 (אפילו ראיתי איזה מדען מסתובב עם בלוק נייר ועט…).התעצבני גם קצת על המסרים האקולוגיים והחברתיים הפשטניים, אבל אחרי כ-45 דקות הבנתי שתפקידי הוא לא לחפש חורים בתסריט, אלא להנות מהחוויה הויזואלית המהפנטת שהסרט הזה מעניק ולקחת הצידה את העמדה המתנשאת של חובב הקולנוע ה"אינטלקואלי" (מה ששניצר, שהוא ידען כביר וכותב מושחז, כנראה כבר אינו מסוגל לעשות יותר). וזו בהחלט חוויה מופלאה שמחזירה במידה מסויימת את החוויה למי שבשנים האחרונות העדיף לראות סרטים על הספה בביתו.
    שתי שאלות מרכזיות העלה אצלי הסרט: האחת בנוגע לקולנוע והאחת בקשר לחיים בכלל.
    השאלה הקולנועית, היא כמובן, האם מדובר כאן על אבן דרך בתולדות הקולנוע, משהו בסגנו "האזרח קיין" של התחום הויזואלי, אשר ממנו והלאה הכול יהיה שונה? התשובה שלי לא חד משמעית.מצד אחד ההפקה התלת מימדית היא עדיין מאוד מורבת וייקח נראה עוד שנים עד שהיא תהפך למצרך בסיסי. מצד שני, חשבתי בזמן ההקרנה מה חושב במוחו, לדוגמא שפילברג, אחרי שהוא יוצא מסרט שכזה? אני בטוח שהוא מתקשה להירדם, ובוודאי כבר משנה את תוכניותיו לסרטו הבא.
    אבל נדמה לי שהשאלה היותר מרכזית היא לגבי החיים בכלל. בפעם הראשונה מספק לנו קמרון, את הדבר הקרוב ביותר למציאות מדומה שאני לפחות חוויתי. קחו את הטכנולוגיה זו, שימו אותה בסקנד לייפ, הוסיפו חיישנים לגופו של האדם, ולא בטוח שאנחנו כל כך רחוקים מהדיסטופיה שהוצגה ב"איש ההרס" (וחשבתי בליבי שבוודאי במאי הפורנו שראו את הסרט ינסו בהקדם לשלב את הטכנולוגיה הזאת בסרטיהם ואף מעבר לזה…).
    זהו, הסרט עוד טרי אצלי מאוד. אולי מחר בבוקר כבר אחשוב דברים אחרים.

  8. יניב אידלשטיין 17 דצמבר 2009 ב - 22:00 קישור ישיר

    והפרדוקס הגדול ביותר… (ספוילרים, כמובן): האייווה של פנדורה, הגאיה הגדולה והשלווה שלא מזדהה עם אף צד והיא כל-כולה הרמוניה קוסמית, אומרת בשעת הצורך ״זין על העקרונות… בוא נשחט את הרעים!״ פקודה אחת מאייווה, וכל היצורים השלווים נהפכים למכונות רצח מיומנות… אלוהים מן המכונה אינדיד! 

  9. יניב אידלשטיין 17 דצמבר 2009 ב - 22:04 קישור ישיר

    אגב, זה קצת מזכיר את הרה-אינטרפרטציה שמל גיבסון עשה לישוע הנוצרי, שה האלוהים הסלחן, שחזר ב״פסיון״ שלו מן המתים כשעיניו מלאות תאוות נקם… ונראה שקמרון גם הושפע מ״לב אמיץ״ ומהמנהיג כחול-הפנים שמוביל את אנשיו למלחמה בפולש הקולוניאלי…

  10. אחד 17 דצמבר 2009 ב - 22:48 קישור ישיר

    הקטע על נינט זה לא במקרה אני מניח?
    עריכה מיוחדת לארץ?

    בימים האלה כבר אי אפשר לדעת.. כן במקרה?

  11. דניאל 17 דצמבר 2009 ב - 23:10 קישור ישיר

    לגבי מה שכתבת על הסרט שהוא פנטזיה לדעתי זו טעות. היתה לי שיחה עם חברי אחרי הסרט,הוא גם התייחס לזה כפנטזיה והתחיל דיון שלם של מה זה פנטזיה מול מדע בדיוני. אני הגדרתי (לא יודע אם זה מדוייק אבל בכיוון) שמדע בדיוני הוא ז'אנר שמעוגן ברעיונות מדעיים, גם אם הם אינם מציאותיים יש בהם לוגיקה מדעית והשלכה מדעית/רעיונית מסויימת. פנטזיה בפשטותו הוא פשוט עולם בדיוני שהחוקים בו הם קסמים וכושפות. כמו די אנד די או שר הטבעות.
    אני חושב שהנטייה לסווג את זה כפנטזיה נובעת מהאימג'ים של ה"דרקונים" והצבעים המיוחדים שבסרט. אבל בעצם הסרט הוא מדע בדיוני צרוף – הוא מתבסס על עולם מדעי שלם, לא עולם של קוסמות. גם הרוחניות של ה'נאבי' בעצם מתוארת לנו כביולוגיה, שכן הד"ר מסבירה לנו שהכל בכוכב הוא למעשה רשת נוירונים. כמובן שהמכשירים שמקרינים את התודעה אל האוואטר גם בהם יש לוגיקה מדעית- צריך שהגנים של ההקרנה יהיו זהים. מצד שני, זה כן 'כישוף' מהזווית של הנאבי אבל מדע מתקדם מצידנו.
    מה שאני מנסה להעביר כאן הוא שהטעות של סיווג הסרט כפנטזיה היא מובנת כי ה"מדע" תפור באופן מוצלח ושקוף בנרטיב, ובעצם ג'יימס קמרון מציג פלאנטה אחרת בה הביולוגיה והטכנולוגיה האנושית "אמיתיים" לחלוטין.

  12. אבי 17 דצמבר 2009 ב - 23:12 קישור ישיר

    אז כמה כוכבים יאיר?

  13. רותם 18 דצמבר 2009 ב - 0:11 קישור ישיר

    אני לא מבין איך אתה טוען שהתסריט של הסרט הזה טוב. שעתיים ארבעים של סרט ולא יכלו ליצור דמויות אמינות או שמעוררות הזדהות – למרות שמנסים כל כך לעשות את זה. אין שום בעיה שהתסריט הדל אמור לקדם את העלילה, אבל לדעתי הוא גם מתיימר להיות מעבר לזה- עם כל הקונפליקטים שאתה מציג בעצמך כאן. ובזה הוא נכשל בגדול.
    ואני לא רואה איך הסרט הזה משנה את פני הקולנוע, רק פותח אפשרויות לסרטים מסוג כזה. רוב הסרטים יהיו רגילים עדיין. האזרח קיין שינה את פני הקולנוע כי הוא לקח את מה שיש והוציא ממנו את המקסימום. שיחק עם הנתון לא הביא נתון חדש להציג את אותו הדבר.

  14. איתמר מ 18 דצמבר 2009 ב - 0:22 קישור ישיר

    הסרט בהחלט מעולה, חוויה לכל המשפחה. חזרתי הביתה עם חיוך וזה מה שחשוב.
    אהבתי את ההתחברות בסרט לצד השאלה, לאן פנינו מועדות? אם כדור הארץ שלנו ישרוד את ההתעללות שלנו בו? וכו..
    לא ידעתי בצד מי להיות שלנו או של היצורים.

  15. גור 18 דצמבר 2009 ב - 0:49 קישור ישיר

    יצאנו לפני כמה שעות מהסרט. ההרגשה הכי חזקה שהרגשנו עם היציאה היא שהעולם המציאותי שלנו פתאום נראה כל כך אפור ודו ממדי. אני חושב שכל מי שצפה איתנו בסרט היה מוכן לעבור לגור בפנדורה לנצח. יתרה מכך, מה שהיה כל כך מפתיע הוא העובדה שכולנו התאהבנו בדמות ממוחשבת. במהלך הסרט עברו בראשי מחשבות כמו "וואו, היא משחקת מעולה" אבל פתאום נפלה עלי ההכרה שאני מדבר על ציור ממוחשב ולא על דמות אמיתי. עד כדי כך שכנע אותי הסרט. היא היתה מדהימה, מהעיניים מלאות ההבעה, תנועות הגוף והקימורים הנשיים המושלמים. יצירת המופת הגדולה ביותר מאז שציירו את גולום.

    אני רוצה גם להגיד משהו על הסיפור. זה נכון שהסיפור הוא אם כל הקלישאות, אבל לדעתי זה בכוונה ואני אנמק. הסרט מלא בדמויות ויצורים מופלאים ומלאי דמיון. החיות שונות ממה שאנחנו מכירים, הנופים סותרים את חוקי הטבע המוכרים לנו וכו. אבל, למרות העולם מלא הדמיון הזה, קאמרון קרא לכוכב שלו "פאנדורה". נדוש וברור מדי, לא? או לדוגמא, שמו של החומר היקר שאותו רוצה ה"חברה" להשיג נקרא "אנאובטייניום" שזה שם נדוש שכבר הופיע בסרט קודם ושמראה שקאמרון במכוון לא השקיע מחשבה רבה בעניין. הסיפור, שלקוח כאמור מספר הלימוד של התסריטים, משמש כאן רק כמק-גאפין, כלומר כמוביל ומקדם נרטיב, ולא כחלק העיקרי בסרט. הבמאי, לדעתי, רצה לחשוף אותנו למחזות מדהימים ולסחוף אותנו כמה שיותר עמוק לעולם התלת מימדי שהוא יצר. הסיפור הוא רק כלי כדי להראות לנו את כל זה. הדמויות מרהיבות, הצבעים זורחים בלילה, הנופים מהממים, החיות מוזרות, והסיפור מאפשר לנו לראות את כל זה, בזוויות שונות ובסיטואציות שונות.

    בהחלט, כמו שכתב כאן מישהו לפני, עף לי הראש! סרט חובה שישנה את פני הקולנוע הפופולרי לעד.

  16. גיא אורבניאק 18 דצמבר 2009 ב - 2:13 קישור ישיר

    כל הפלצנים שמלעיזים כאן יכולים להיכנס לי לחור של ה…
    והתסריט של הסרט בהחלט טוב וראוי.
    הרבה הרבה יותר טוב מהתסריט של טיטניק ,למשל.

    ומה באמת הקטע עם נינט?
    מישהו יכול למצוא את התסריט של הסרט און ליין ולבדוק מה כתוב בו?

  17. אבי 18 דצמבר 2009 ב - 5:34 קישור ישיר

    מה הקטע עם נינט מישהו מוכן להסביר לי!?

  18. רותם 18 דצמבר 2009 ב - 7:16 קישור ישיר

    התסריט של הסרט גם יותר ראוי מזה של המבוטל בטיטו, זה עדיין לא הופך אותו לטוב.

  19. ניר 18 דצמבר 2009 ב - 9:14 קישור ישיר

    מצטרף להתלהבות הכללית. כבר הרבה זמן לא ראיתי סרט שסחף אותי כל-כך, ולא רציתי שייגמר. קמרון ברא עולם אמין, יפהפה, שבני האדם כמובן מנסים להרוס.
    מפקד הכוח אמר, בקשר לגירוש המקומיים בגז ואש: "זה יהיה הומני". כן, אנחנו יודעים. זאת הבעיה.

    היו כמה חורים בתסריט. מה שהכי הפריע לי היא העובדה שהגיבור לא פנה לשבט בשום שלב ואמר: תשמעו, הם רק רוצים את ה"נדיריום". יש לכם איזה פתרון שלא יערב השמדת עם?

    בקשר לנינט: זה לא רק בתרגום העברי. כך נאמר בסרט, בפירוש. יצא לנו טוב 🙂

  20. גור 18 דצמבר 2009 ב - 10:21 קישור ישיר

    אני שונא את המילה "פלצן". המילה הזאת מקלקלת את הכיף באתרים כמו זה. מה אתה רוצה, אדון אורבניאק, שכל התגובות יהיו בנוסך שלך?
    "היה אחלה סרט, האפקטים היו לפנים!! ואיזה כוסית זאתי בכחול, היתי מרים לה איזה אחת. הסיפור של הסרט היה מעולה ומי שלא מסכים איתי שיכנס לי לת_ת ויצא מצופה. הסרט היה הרבה יותר טוב מחגיגה בסנוקר ואפילו עשו ג'סטה לישראל והזכירו את נינט טייב ואמרו שהיא הזמרת הכי טובה(רצו להציל את הקריירה שלה?). סרט פיצוץ, זה עובדה!"

    מי שמתגעגע לרד פיש שירים יד!!!

  21. גיא אורבניאק 18 דצמבר 2009 ב - 11:21 קישור ישיר

    פלצן זה אחד כמו מר שניצר ,שכתב בדיוק את מה שאתה אמרת ,אבל הפוך.
    אתה מוזמן להכנס לאנרג'י ולהתרשם בעצמך.
    לכתוב 2 פסקאות ולומר שהסרט קקפוני ועל משחק אין מה לדבר זה לא ממש ביקורת.
    אני מחכה לביקורת של אורי קליין,עליו אני סומך שהוא יוכל לפחות לנמק את הדיעה שלו.
    והאמת,אפילו "המשחק" של הדמויות הממוחשבות בסרט הוא הרבה יותר טוב מהמשחק במכה סרטים אחרים שראיתי לאחרונה שלא כולל דמויות ממוחשבות.
    מתי יכניסו לאוסקר קטגוריה של השחקן/שחקנית הווירטואלית הטוב/ה ביותר?

  22. hananharel 18 דצמבר 2009 ב - 12:33 קישור ישיר

    יצאתי נפעם מהסרט. שעתיים וחצי (אולי מעט יותר) שאנתה נשאב לעולם אחר. גם אני חשבתי על שר הטבעות. טולקין ברא עולם בספריו שמישהו לקח והפך לסרטים מרהיבים. גם אווטאר יוצר עולם ללא שהוא נשען על ספר של סופר בסדר גודל של טולקין. אווטאר הוא לפעמים דביק. בסוף הטובים מנצחים וכמובן אי אפשר להתעלם מביקורת הסמויה על תרבות התאגידים שמשחיתים את העולם. בסופו של דבר אוואטר הוא חוויה ויזואלית ב3 ממדים שאי אפשר לפספס.
    באותו הזדמנות. התמונה שלך פטוויטר תמיד עושה לי תחושה של קצין בתדרוך צבאי, פחות של מבקר קולנוע

  23. גיא אורבניאק 18 דצמבר 2009 ב - 14:08 קישור ישיר

    הטובים מנצחים,והתוצאה היא מחיקה מוחלטת של כל סממן אנושי ,משחית.
    היומנוייד,שהוא אנטי-אנושי לפי הגדרתו הלשונית מסמל את כל אותן התכונות החיוביות שנחשבות כ"אנושיות" בדרך כלל.
    זה מה שיפה בסרט הזה ,ושונה מכל סרט אחר שנעשה איי פעם לפי אותה נוסחא.

  24. דורון ניר 18 דצמבר 2009 ב - 16:14 קישור ישיר

    אהבתי בסוף הסרט את ההיפוך שעושה המספר, ובאפילוג אומר שה-ALIENS עזבו את הכוכב. ההתייחסות למארינס כ-ALIENS לא זכורה לי משום סרט אחר שבו המארינס מופיעים. גם העובדה שהמארינס פה, הכוח הצבעי שלו מיוחסת הגבורה הגדולה ביותר בתולדות ארה"ב מוצגים כלא יותר מחבורת שכירי חרב צמאי דם בשירות תאגידים. מעניין מה מרגיש מארין אמיתי שיושב באולם ורואה את הסרט…

  25. דורון ניר 18 דצמבר 2009 ב - 16:14 קישור ישיר

    כוח צבאי, סליחה…

  26. אוהד ברדה 18 דצמבר 2009 ב - 16:36 קישור ישיר

    יגידו מה שיגידו, הסרט הזה לא יגרום לנו לרוץ ולספר לחבר'ה וגם לא לחכות לסופו כדי לעצור להשתין (אלא אם כן הלכת לקולנוע ושם בכוח יכריחו אותך לא לזוז כי הסרט לא כולל הפסקה באמצע). זה לא מטריקס ולא ארץ קשוחה, בקיצור "עוד סרט". חבל ש WETA השתתפו בהכנת הסרט, אחרי שר הטבעות ומטריקס אפשר להבין שאת האווטר הם עשו בעיקר בגלל הכסף. טוב נו בעצם אף אחד לא אמר שהוא בטוח שהמשבר הכלכלי מאחורינו אז אפשר להבין..

  27. choose your Avatar or die 18 דצמבר 2009 ב - 17:45 קישור ישיר

    שר הטבעות, האביר הטפל, ועכשיו אווטאר.
    ז'אנר המדע בדיוני/פנטסיה/גיבורי על מת סופית.

    רבותי, לכל ז'אנר יש מטרה ויש תקופת חיים מוגבלת.
    ז'אנר ללא מטרה הוא סתם מוצר, כמו במבה, כמו קוקה קולה.

    אוואטר איננו הלידה מחדש של הספקטקל הקולנועי. הסיכוי גדול יותר שבו תהיה קבורתו.
    וקבורה איטית מאד.
    עם הרבה קלוזאפים מרגשששששששים.

    חבל שהבדרנים הגדולים שלנו לוקחים את עצמם ברצינות, ולא מבינים עד כמה כוחם קטן בעולם הזה.
    כי בלי ענווה,
    אי אפשר לעשות סרטים גדולים.

  28. רותם 18 דצמבר 2009 ב - 20:40 קישור ישיר

    מה המטרה של סרטי פנזטיה? ומה של סרטי גיבורי על?
    כי האביר האפל פשוט שינה את הז'אנר ולא הרג אותו. די נתן לו סיבה לחיות בעצם.

  29. יעקב 19 דצמבר 2009 ב - 1:34 קישור ישיר

    אגב לפני ההקרנה היה בקרוב לאליסה בארץ הפלאות בתלת מימד וזה נראה לא פחות מדהים. חשבתי אולי כבר היו סרטים ברמה הזו ורק אני לא ידעתי. אבל לפי התגובות כולם מגדירים את החוויה כדבר שלא דומה לשום דבר בסביבה, אז לא ברור…

  30. ניר נ. 19 דצמבר 2009 ב - 11:23 קישור ישיר

    לגיא…שים לב שזה לחלוטין הרעיון שעומד מאחורי הנוסע השמיני 4.

  31. משה 19 דצמבר 2009 ב - 17:28 קישור ישיר

    לגבי הקטע עם נינט זה כמבן צירוף מקרים.הם חיפשו שם כזה אקזוטי ויצא שהיא אמרה "נינט היא זמרת טובה"
    האולם כולו כמובןנקרע מצחוק
    אני בטוח שזה קורה בכל הקרנה
    לא מדובר לדעתי בערכיה מיחדת לארץ
    זה לא הגיוני

  32. Borris 20 דצמבר 2009 ב - 1:09 קישור ישיר

    יאיר, שאלה טכנית. האם להתעקש על צפייה באולם 6 של יספלאנט (לפי האתר שלהם בהמשך השבוע הקרנות התלת מימד יהיו בעיקר באולמות 3 ו 14 הקטנים הרבה יותר). ואם לא אולם 6 אז יספלאנט? או אולי קולנוע גת? או סינמה-סיטי?

  33. לידור 20 דצמבר 2009 ב - 2:51 קישור ישיר

    מצטרפת למספר 32. מישהו יכול לספר איך ההקרנה באולמות האלה ?

  34. ספוילר 20 דצמבר 2009 ב - 3:32 קישור ישיר

    אני לוקח בחזרה כל דבר רע שאי פעם אמרתי על קאמרון. אווטאר איז אה פאקינג מסטרפיס.

  35. רק דעתי 20 דצמבר 2009 ב - 9:14 קישור ישיר

    אנחנו ראינו באולם 6 ביס פלאנט והיה מעולה! הקולנוע הטוב בארץ לדעתי. לסינמה סיטי אסור להתקרב, מנסיון.

  36. י. 20 דצמבר 2009 ב - 10:29 קישור ישיר

    זה ואכן סרט פנטזיה ולא סרט מד,ב. מבחינת האפקטים – אין ספק שהם מדהימים ולא נראו דברים כאלה בקולנוע עד עכשיו, מה גם שהתלת מימד עושה אותם אפילו עוד יותר מרשימים.
    מבחינת הסיפור – מי שראה את "לרקוד עם זאבים" או את "הסמוראי האחרון" ואפילו את "העולם החדש" של טרנס מאליק, ממש לא יתרשם.
    סיפור שסופר כבר בשלושת הסרטים הללו, בעיקר ב"רוקד עם זאבים", אין בו כל חדש והוא אפילו די משעמם, קלישאתי וארוך מידי (שעתיים וארבעים בלי הפסקה). לכן, לדעתי, מה שנשאר מהסרט הזה זה האפקטים המדהימים בלבד. וחבל. אם כבר להשקיע כ"כ הרבה כסף בסרט, לפחות לבנות לו סיפור ראוי ומקורי.

  37. דן 20 דצמבר 2009 ב - 14:20 קישור ישיר

    הבעייה שיש לי עם הסרט, מעבר לצחוקים על נינט איז א'ה גוד סינגר, ובאמת שזה סרט נהדר, היא זו :

    עם כל האפקטים, כל ההשקעה במומחים לבוטניקה ועוד שניכרת שם, יש נקודה אחת. מרגיזה. ואולי קצת קטנונית.

    Unobtanium ? נדיריום ?
    ואם המתכת הזו היתה קצת פחות נדירה היא היתה veryrarium ?

    תגידו, הוא לא היה יכול להתאמץ קצת יותר ולהביא שם … פחות אידיוטי ?

    =============


    רוה לדן: קמרון לא המציא את ה-unobtainium, אל תגיד לי שלא ראית את "שעת אפס".

  38. גילו 20 דצמבר 2009 ב - 14:44 קישור ישיר

    קמרון הוא ייצרן ספקטקלים מצויין, במאי מיומן אבל מעל לכל הבנאדם יודע לבנות הייפ מטורף סביב העבודות שלו. כל הנסיונות "לנתח" את אווטר נראים לי מעט מאומצים. כמו גם היומרה להכריז עליו כעל מאסטרפיס. הבה נרגע. מדובר בסרט מהנה, מרשים למדי (אם כי ברמה הטכנולוגית, עדיין סובל מקפיצות ומריחות לא נעימות). סה"כ סבבה אגוזים. אני בטוח שמ"אליס" אני אהנה יותר.

  39. קובי 20 דצמבר 2009 ב - 15:00 קישור ישיר

    דן הקטן עוד לא גילה את גוגל.

    http://en.wikipedia.org/wiki/Unobtainium#Science_fiction

  40. יעקב 20 דצמבר 2009 ב - 15:16 קישור ישיר

    גילו, אתה מדבר על הטיקים האלה כמיוחד שהמצלמה זזה? גם לי זה הפריע.

    בקטעים שבהם יש תנועה מהירה, זה נראה שהתדירות פריימים בשניה נמוך מידי ולכן התנועה לא זורמת, אלא מוצגת במקטעים. עוד משהו הרגיש בזה?

    ראיתי את זה גם בסרטים אחרים אז אולי זה פשוט מגבלה טכנולוגית ידועה(?)

  41. דן 20 דצמבר 2009 ב - 22:01 קישור ישיר

    לא אמרתי שאני לא יודע מה זה.
    רק ציינתי את דעתי שהיה אפשר להתאמץ קצת יותר עם השם של המינרל הזה.

    ותודה, יאיר, על התזכורת לסרט ההוא, אם כי חייב לציין כי גם שם זה שיעשע אותי קלות.
    (ולקח לי רגע להבין לאיזה סרט אתה מכוון, אין לי מושג בשמות העבריים של הסרטים ..)

    ולשאר החברים – סליחה באמת, מהחברים הנכבדים, שאני מעז להטיל רפש קל בג'יימס קמרון.

  42. דן 20 דצמבר 2009 ב - 22:03 קישור ישיר

    וכמובן תודה על ההפניה לגוגל 🙂
    האמת צריכה להיאמר – לא חשבתי אפילו לחפש שם.

    אבל כפי שאמרתי כבר, גם בסרטים אחרים (למשל the core) שמתי לב לשם הזה, וגם אז חשבתי שזה אידיוטי לחלוטין.

  43. דניאל 21 דצמבר 2009 ב - 20:54 קישור ישיר

    ליעקב.. כן, אני הרגשתי בזה גם כן. קמרון דרך אגב הוא תומך נלהב של "העלאת פאריימים בשנייה בקולנוע". הוא מאמין ז24 פריים בשנייה זה נמוך מדי וצריך ליצור פורמט חדש של לפחות 48 פריים בשנייה. אבל זה כבר פורמט חדש וממש קשה להביא את התעשייה לזה, אולי תוך כמה שנים טובות.

  44. נאור 25 דצמבר 2009 ב - 10:51 קישור ישיר

    רק אני שמתי לב לעובדה שהתסריט של אווטאר הוא מחווה אחת גדולה ל"חולית"?

  45. drordoit 27 דצמבר 2009 ב - 9:38 קישור ישיר

    אני ממש רצתי לסרט כשהוא יצא… הייתי בטו שהוא מדהים, וויזואלית הוא באמת מדהים, אבל אנשים התסריט לא הפריעה פה לאף אחד?
    אחרי שעה וחצי סרט של אפקטים מדהימים אכן חשבתי לצאת מהקולנוע וללכת הביתה.
    התסריט, כל כך מעליב…
    אין אפורים, רק שחור ולבן, "אנחנו בני אדם- רוצים כסף" , "ואנחנו אוהבים טבע"
    הגיבור מתנהג בצורה שאתה מצפה ממנו להתנהג מהפריים הראשון של הסרט, במהלך השלוש שעות הוא עובד מסע התפתחות של ילד בן 4 שלומד שאסור לקטוף פרח מוגן..
    לא יודע, אם הסרט היה לוקח את עצמו טיפה יותר ברצינות אולי הוא היה יותר מסתם אפקטים וצבעים יפים על המסך…

  46. ע 30 דצמבר 2009 ב - 13:25 קישור ישיר

    מישהו מוכן לענות ל32 ולי על שאלת האולם? באיזה אולם עדיף לצפות בסרט כדי לזכות בחוויה הטובה ביותר.

  47. אוריה 30 דצמבר 2009 ב - 22:47 קישור ישיר

    46 – אולם 6 מצוין, זה האולם בו צפיתי אתמול. הוא הכי טוב של פלנט רמת גן – הוא הכי גדול.
    לא כדאי להתפשר לדעתי.

  48. מאיר 31 דצמבר 2009 ב - 10:52 קישור ישיר

    ביקורת יפה. אהבתי במיוחד את ההקבלה בין עולם האווטארים ליצירה הקולנועית. יש בזה משהו נכון, וזה גם עשוי נהדר ולא מעיק – בדרך כלל אני לא סובל כסרטים הם על עשיית סרטים או ספרים על סופרים וכו הלאה. הפעם זה מאוד עדין וכמעט לא מורגש.
    מה שמפתיע זה שבביקורת אין התייחסות לתלת מימד, שהוא מהמם בעיני.
    ובעניין התסריט – אני חושב שאפשר לומר על התסריט שהוא מאוד פשטני, גם ליחסית לסרטים הוליוודים. אני מחזיק מעצמי אדם בעל אינטליגנציה ממוצעת פלוס, ומרוב הסרטים ההוליוודיים אני יוצא עם כמה תמיהות ושאלות. שלא לדבר על האביר האפל, שמרוב טוויסטים ומניעים סותרים לא הבנתי כלום. אבל כאן זה כל כך פשוט, גם הסיפור וגם המטאפורה. ברור מי הם הרעים, מה הם רוצים, מי הטובים ועל מה הם מגינים.
    לי זה לא הפריע לחוויה הזאת, אבל כשלא נוצר קונפליקט פנימי – כלומר הזדהות מסויימת עם "רעים" או כעס מסויימת על "טובים" – אפשר להגיד שהתסריט חסר עומק.

  49. נוי קוגמן 9 ינואר 2010 ב - 12:52 קישור ישיר

    ולאחר איחור ממש לא אופנתי: גם אני לא נפלתי מ'אוואטר', למרות שהוא היה מהנה. כן, התלת מימד מרשים, אבל דווקא מכיוון שזה לא סתם גימיק בו זורקים על אנשים דברים אלא דבר שתורם לסיפור, הייתי מעדיף שהסיפור יהיה יותר טוב. וכל העיצוב של העולם והמפלצות הוא סבבה, אבל לא היה שום דבר מדהים מבחינה יצירתית. אין בסרט כמעט הומור או תחכום, אלא בעיקר בומבסטיות, בלי מספיק כיסוי. לא שהיה נורא או משהו, אבל די התאכזבתי.

  50. אביחי 18 ינואר 2010 ב - 14:31 קישור ישיר

    מסכים עם 37, Unobtanium היה כ"כ צורם עד שבפעם הראשונה שהוא מוזכר חשבתי שזהוא כינוי מליצי שנתנו למתכת, בהמשך מתבהר שזה השם שלה וזה באמת אנפנטילי. זה והשיר סביב העץ שעושה פלאשבקים למלך האריות. אבל למרות הכל – הסרט הכי מדהים שראיתי!!! חובה!!!, ורחמיי על מי שלא מצליח לצאת נפעם מהסרט (כנראה שהציניות כבר קיקלה את החיים ללא חזור בשבילו)

  51. ליאור גלילי 1 פברואר 2010 ב - 0:58 קישור ישיר

    יצאתי מהסרט לפני כמה שעות ואני חייב להגיד שאצלי הוא לא עבר את רמת הנחמד פלוס. כן, קמרון ברא כאן עולם חדש ומדהים שלא נראה כמו משהו שראיתי לפני (הזכיר לי קצת את פרנגלי מי שמכיר).ונכון שאין מה להיטפל לתסריט בעניין ה"חוסר מקוריות". אבל רגע. חוץ מה"איזה יופי!" ומהמסרים הסביבתיים שמגיעים לכל צופה בעולם. הסרט הזה ריגש מישהו?.חייבים להודות שללא התלת מימד פתאום אוואטר הופך להרבה פחות ואפילו לא נעים להגיד – כן לעוד סרט אנימציה ממוחשבת שרבים הסרטים שעוקפים אותו בסיבוב ברמת התחושות שהצופה חווה. תנסו רגע ממש להיזכר באיזה קטע בסרט צחקתם, פחדתם, או בכיתם. שרק, מלך האריות, צעצוע של סיפור, ואפילו טיטאניק הנדוש גרמו לי הנאה מרובה פי כמה מסרט זה שלטעמי אפילו טיפה ארוך מדי. אז אולי אני מזדהה כאן עם המבקרים ה"מרובעים" כביכול, אבל תנסו להיזכר שנייה רק ברגע אחד שאותו תזכרו מהסרט. כן. ככה חשבתי.

  52. מיקי 1 פברואר 2010 ב - 8:31 קישור ישיר

    כל האימג'ים שם שאובים מכל קטלוג של של נשיונל ג'יאוגרפיק וסרטי טבע/תרבויות סטייל "בארכה". אתה הזכרת את פרנגלי.
    הקטע עם הצמה היה מדליק אבל, אני אתן לו את זה.
    UP, אגב סרטי אנימציה – ואני לגמרי מסכים עם מה שאתה אומר – רגש אותי הרבה הרבה יותר ומבחינתי היה לו דברים הרבה יותר משמעותיים להגיד.

  53. ואדים 15 פברואר 2010 ב - 19:19 קישור ישיר

    סרט מרשים ופורץ דרך, אבל בכל זאת אני מרגיש שאווטר הוא סרט מפוספס! אני חובב סרטי מד"ב ופנטסיה ואוהב את עבודותיו הקודמות של קמרון כמו "המצולות" ו- "T2". קמרון השכיל לתת אפילו לטיטאניק המתקתק עלילה מקורית ודמויות שניתן להזדהות איתן. לצערי הדבר לא קרה באווטר ומעבר לויזואליות המדהימה, העלילה והדמויות נשארות שטוחות, בנאליות וכל כך צפויות שזה עצוב. הדו קרב בין ה"טוב" ל"רע" בסיום נראה כלקוח מסרט רובוטריקים. כנראה שקמרון כיוון נמוך, נמוך מאד! עם כל הכסף והזמן שהושקעו באווטר התוצאה הסופית מעט מאכזבת. כמובן שקמרון והמשקיעים מרוצים ועם זה כבר קשה להתווכח…

  54. גכר 12 מרץ 2010 ב - 20:18 קישור ישיר

    אך "אווטר" לא זכה ב"אוסקר"?

  55. אבירם 5 מאי 2010 ב - 0:09 קישור ישיר

    לא יודע מה שניצר כתב אבל הסרט נרגיז ומאכזב. בטח עם כל החסידים השוטים שיצר.
    נכון יש העולם וסצינות אווירה בסרט מושקעות ומרשימות (כמו מעגל האנשים סביב העץ).
    אבל התלת מימד לא ממש משמעותי כבר מאמצע הסרט או שלא מנוצל טוב.
    והתסריט, אוי התסריט
    סרט שכל כך לא החליט מה הוא
    ובעיני יצא הכי דומה למערבון בחלל
    עם האינדיאנים הכחולים נגד הכובשים הלבנים. גם התוכנה של רווה שזה ראי של החיים ולכן זה כזה מיוחד נראית לי כמו חוסר דמיון של התסריט במקום להמציא פשוט העתיקו מהמציאות.
    ולהאמין לתאגיד הענק של הקולנוע שמגלגל מליארדים כשהוא מספר לנו כמה זה נורא ללכת אחרי הכסף הגדול – כמה שוטים אתם יכולים להיות.
    רוצים ללכת לקולנוע כדי להאמין בסיפור יפה מיוחד וערכי ולא מקבלים את זה באוואטר.

  56. Latrice Malit 7 פברואר 2011 ב - 4:04 קישור ישיר

    You may have not intended to do so, but I think you have managed to express the state of mind that a lot of people are in. The sense of wanting to help, but not knowing how or where, is something a lot of us are going through.

  57. Great work! This is the type of information that should be shared around the web. Shame on the search engines for not positioning this post higher! Come on over and visit my site . Thanks =)


השאירו תגובה