27 פברואר 2007 | 13:31 ~ 40 תגובות | תגובות פייסבוק

פוסט פוסט אוסקר

בועז ואיילת וכל מי שנמאס לו מהאוסקרים: עוד פוסט אחרון ודי. חכו כמה דקות ותכף יעלה פוסט בול בשבילכם. משהו דליקטס.

רפרפתי פעם נוספת במשדר. הנאום של פורסט וויטאקר היה נהדר. גיליתי בשידור מהשטיח האדום שהוא העלה כ-25 קילו כדי לגלם את אידי אמין. באמת התפלאתי איך מימדיו השתנו כל כך בין הקליפ מהסרט ובין המראה שלו בטקס. העייפות פוגעת בריכוז ובהגיון.

גם בכתבה אתמול ב"סדר עולמי" (אחריה אני הופעתי, באופן סהרורי, מנומנם ולא קוהרנטי) וגם בסיכום של אורי קליין הבוקר ב"הארץ" תואר הטקס כנטול הפתעות. סליחה?! נכון: מירן, וויטאקר וסקורסזי היו בהתאם לציפיות. אבל אלן ארקין הדהים כשלקח לאדי מרפי אוסקר שהיה לכאורה מבוטח לו. "תזיזו ת'רגליים" התגנב מאחורי הזוכה הצפוי, "מכוניות". "חיים של אחרים" גבר על "המבוך של פאן". השיר מ"אמת מטרידה" גבר על שלושה שירים מ"נערות החלומות". הצילום של "המבוך של פאן" ניצח את הצילום של "הילדים של מחר", שהיה אמור להיות זוכה ודאי סגור ונעול (שלא לומר הישג היסטורי, ואחד ממפעלות הצילום הגדולות בתולדות הקולנוע). ואפילו שתי הקטגוריות שהיו אמורות להיות מובטחות ל"נערות החלומות" – תלבושות ותפאורה – נמסרו לסרטים אחרים. וזה בטקס בלי הפתעות. מה שכן, בגלל האווירה הנינוחה של אלן דג'נרס והאורך הבלתי אפשרי של הטקס, רגעי ההפתעה לא הובלטו מספיק בטקס. ההפתעה היתה שמורה רק למי שעקב אחר התחזיות וידע שהפייבוריט היה בכלל אחר.

הרייטינג של האוסקר השנה באמריקה היה טוב יותר מהשנה שעברה, אך טוב פחות מהטקס מלפני שנתיים. אלן דג'נרס הביאה יותר מ-39 מיליון צופים. ג'ון סטיוארט הביא כ-38 מיליון צופים. כריס רוק לפני שנתיים הביא כ-41 מיליון צופים.

ואיך היה הרייטינג של האוסקר באתר הזה? פשוט אושר צרוף. בסוף 2006 עמד הממוצע היומי שלי על כ-2000 יוניקים. במהלך ינואר עשיתי מאמץ לשבור את רף ה-2500 יוניקים ביום. הצלחתי. בפברואר התייצבתי על ממוצע של 2500 ליום. ביום ראשון נשבר שיא חדש: 3077 יוניקים נכנסו. הייתי מאושר. אבל יום שני כבר היה דרמטי יותר: 4218 יוניקים. לשם השוואה: בלייב בלוגינג הראשון לפני שנה, חודש אחרי השקת הבלוג, היו לי 1200 יוניקים, וזו היתה אז הפעם הראשונה שעברתי את אלף הקוראים ביום אחד.
ואגב, הקפיצה הגדולה נמצאת לא ביוניקים אלא בדפים הנצפים: בגלל ריבוי הריפרוש במהלך הטקס כמות הדפים הנצפים ביום שני היתה 22,482. יותר מפי שניים מהממוצע היומי.
אז קודם כל, ובגלל האספקט האישי של המדיום הבלוגי, אני לא יכול שלא להגיד תודה לכל מי שביקר אתמול. בין אם אתם ותיקים שנכנסתם כדי לראות האם עננת האוסקר כבר חלפה מעל האתר, או חדשים שרק שמעו על הבלוג בימים האחרונים, אני שמח שבאתם לבקר ומקווה שתתמידו. אולי בשנה הבאה, אם אצליח מבחינת חלוקת משאבי זמן, אקים בתחילת השנה בלוג נוסף שיוקדש כולו רק לאוסקרים לטובת אלה שהנושא לא מעניין אותם. מצד שני: זה המונדיאל שלי, הסופר-בול שלי, הקנטאקי דרבי, אליפות אירופה בכדורסל, גביע האלופות. אין שום תחום ספורט שמעניין אותי ושאני עוקב אחריו, והאוסקר מהבחינה הזאת הוא המפלט שלי בחיפוש אחר תחרויות ופרשנות ספורטיבית, גם אם בדיעבד דברי הפרשנות בסופו של דבר נראים ריקים מתוכן משמעותי. יש בזה מידה מסוימת של אקשן, הומור, מתח. והיי, זה די מהנה. אותי לפחות.

ואגב, אני גם ממש לא מסכים עם אלה שטוענים שהאוסקר הוא פרס חסר חשיבות. האם "השתולים" הוא הסרט הטוב ביותר של 2006? לא. אבל אם בשנת 2026, כשתרצו להיזכר – או להתוודע, אם תהיו בני פחות מעשרים – למה שקרה בקולנוע בשנה שעברה, תגיעו גם לרשימת הזוכים באוסקר. ותיזכרו ב"השתולים". זה אולי לא סרטו החשוב ביותר של סקורסזי, אבל לפחות בארץ הוא היה אחד הסרטים שקהל גדול ומבוגר מאוד נהנה ממנו (זה הסרט השני אחרי "האיש שבפנים" שהכי הרבה אנשים השנה – מבוגרים, לא מהסוג שהולכים כל שני וחמישי לקולנוע – סיפרו לי כמה הם נהנו ממנו). ובסופו של דבר, רשימת הזוכים ראויה בהחלט. ג'ורג' מילר זכה באוסקר הראשון שלו. במאי נפלא. "המבוך של פאן" היה הזוכה השני הכי גדול של הטקס, וזה יהיה סרט שבהחלט עוד ידברו עליו גם בעוד 20 שנה. "מיס סאנשיין הקטנה" בהחלט יהפוך לקלאסיקה אמריקאית בת זמננו, הדבר הכי קרוב ל"אנני הול" שהיה באוסקרים בשלושים השנים האחרונות.
ובסופו של דבר, האוסקרים, כשמסתכלים עליהם עשרות שנים מאוחר יותר, נותנים תחושה של מה קרה באותה שנה. לא רק בקולנוע, בכלל. "רוקי" זכה על 1976. שנה שחורה לאוסקרים. סרט איום. אבל היו לצידו גם "רשת שידור" ו"נהג מונית" ו"כל אנשי הנשיא", ופתאום סיפורה של 1976 – גם בקולנוע, אבל גם באמריקה כולה – נהייה ברור יותר.

ומי שצועק "פחחחח" על כך שמבין כל סרטיו של סקורסזי הוא זכה דווקא על "השתולים", הרשו לי להזכיר לכם את סיפורו של ג'ורג' קיוקור. מדובר באחד הבמאים הדגולים של תור הזהב ההוליוודי. האם אתם זוכרים, סינפילים יקרים, בכמה אוסקרים זכה קיוקור ועל מה?
בתחילת 1965 היה ג'ורג' קיוקור בן 64. הוא היה מועמד לאוסקר בפעם החמישית, אחרי שהפסיד בארבע הפעמים הקודמות. הבמאי הדגול של "סיפור פילדלפיה", "ארוחת ערב בשמונה" ו"נשים קטנות" (ומי שהיה אמור להיות הבמאי המקורי של "חלף עם הרוח") זכה לבסוף באוסקר הראשון והיחיד שלו על המיוזיקל "גבירתי הנאווה". כיום זהו אחד מסרטיו המפורסמים והאהובים ביותר, אבל אז היו מבקרים שראו בכך עבודה מינורית, משנית, תעשייתית, של במאי דגול.
יום ראשון השבוע. מרטין סקורסזי עכשיו בן 64. הוא לא זכה באוסקר והוא מועמד על סרט שרבים רואים בו יצירה מינורית בהשוואה להישגי העבר. והוא זוכה. ההבדל היחיד בין סקורסזי וקיוקור מצוי במועמדות בודדה: קיוקור זכה במועמדותו החמישית, סקורסזי בשישית (טוב, וסקורסזי עושה סרטים גבריים ומדממים, וקיוקור עשה סרטי נשיים ומעודנים). במילים אחרות: בעוד 40 שנה לא יהיה לנו אכפת שסקורסזי זכה באוסקר על סרט פחות חשוב שלו – אם כי הוא מסתמן כסרטו הפופולרי ביותר עד כה – אלא תיזכר העובדה הברורה: לאחד הבמאים הכי דומיננטיים בקולנוע האמריקאי יש אוסקר ביד. ונראה לי שלסקורסזי עצמו – בהיותו סינפיל וחובב היסטוריה וטריוויה של הקולנוע – הנתון הזה היה חשוב.

ועד כאן סיקור אוסקר 2006

נושאים: אוסקר 2006

40 תגובות ל - “פוסט פוסט אוסקר”

  1. דואל 27 פברואר 2007 ב - 13:52 קישור ישיר

    יאיר, כמו שכתבתי בסיכום שלי – http://doal.blogli.co.il/archives/82 – האוסקר התחיל עם תחושה של הפתעות, אבל ככל שהתקדם, ובעיקר לקראת הסוף, הוא היה לחלוטין צפוי בכל הקשור לקטגוריות המובילות. 2 ההפתעות הגדולות בעיני – הצילום (כמובן) והסרט הזר. אני לא מתייחס לקטגוריות כמו תפאורה ומיקס סאונד – כי אנשים בקושי מסתכלים עליהן.
    ודרך אגב – מי זכה בתחרות של סינמסקופ? והאם יש בסוף פרס?

    רוה לדואל: רק הרגע נגעתי בבלוג מאז האוסקר. מחר אברר עם הצוות שעזר לי בהפקת התחרות ויוכרזו זוכיו. וכן, יש פרסים. סמליים, אבל פרסים.

  2. גיא אורבניאק 27 פברואר 2007 ב - 14:33 קישור ישיר

    16 ניחושים אמורים להספיק למקום ראשון,אפילו 15.

  3. לירון 27 פברואר 2007 ב - 15:23 קישור ישיר

    לי היו 16 🙂

  4. יוני 27 פברואר 2007 ב - 17:25 קישור ישיר

    יאיר אני מסכים עם כל מילה נמאס לי שאנשים יורדים על האוסקר כל הזמן די!!! נמאס!!!

  5. בועז כהן 27 פברואר 2007 ב - 18:33 קישור ישיר

    ה"אוסקר" הוא יותר בידור ופחות אמנות. זה הקטע של
    Entertainment ולא של Art

    פעם אלן רודולף אמר שהוא עושה Movies כדי שהוא יוכל
    ליצור גם Films

    אני, מה לעשות, מתייחס עדיין לקולנוע כאל אמנות.

    אמנות אינה נשפטת בפרסים כאלה ואחרים, בשמלות בוהקות ואורות נוצצים, לא בהימורים ובפסלים.

    ואם סקורסזה לא היה זוכה ב"אוסקר" זה היה הופך אותו לגיבור יותר גדול בעיני. ככה האקדמיה המטופשת יכולה לרחוץ בנקיון כפיה, עלק, לכסות לעצמה ת'תחת ולחשוב שהיא בסדר גמור – מה שכמובן רחוק מלהיות נכון.

    מי שבחר לתת פרס ל"אנשים פשוטים" ב-1980 ולא קלט בזמן אמת את "השור הזועם" הוא, במלים עדינות: אדיוט. "רשת שידור" היה סרט טוב, אבל "נהג מונית" טוב ממנו (1976). יש לי טענות גם לגבי "שיגעון של לילה" (1985) שהוא סרט מעולה, לטעמי – חריג במכלול היצירה של סקורסזה, וספרותי. ומצחיק.

    הזכיה של סקורסזה לא משמחת אותי כלל, כי עדיף היה פי אלף שהיוצר החשוב הזה או: (1) ייקח פרס על סרט גדול באמת, ואם לא- אז ש(2) יקבל פרס על תרומתו לאמנות הקולנוע.

    ועכשיו האם יהיה איזשהו סינמטק שייקח על עצמו את הפקת פסטיבל סקורסזה השלם בחודש אפריל?

  6. יוני 27 פברואר 2007 ב - 18:46 קישור ישיר

    לבועז אני דוווקא אוהב את "אנשים פשוטים" יותר מ"השור הזועם".
    ואת "רשת שידור" יותר מ"נהג מונית"

    אז הכל עניין של טעם!

  7. ליאור 27 פברואר 2007 ב - 19:13 קישור ישיר

    בלי קשר לשאלה אם הגיע או לא הגיע לו אוסקר, אני מוחה על הקביעה ש"רוקי" הוא סרט איום.

  8. גיא אורבניאק 27 פברואר 2007 ב - 19:44 קישור ישיר

    5 הסרטים הכי טובים של מרטי (כרונולוגית)

    1.נהג מונית

    2.שור זועם

    3.מלך הקומדיה

    4.החברה הטובים

    5.קייפ פיר

    מכנה משותף: בכולם משתתף דה נירו

    מסקנה: בלי דה נירו אין לסקורסזה ,כנראה, השראה.

  9. יצחק שיזגל 27 פברואר 2007 ב - 20:07 קישור ישיר

    לגיא:
    מה, הסרטים שבהם משחק די קפריו לא טובים לדעתך?

  10. יצחק שיזגל 27 פברואר 2007 ב - 20:08 קישור ישיר

    ליאיר: באיזו תכנית הופעת(לאחר סדר עולמי)?
    והאם הפינה שלך בתכנית הבוקר של קשת אמורה להימשך?
    ואם כן, באיזה יום?

  11. גיא אורבניאק 27 פברואר 2007 ב - 20:15 קישור ישיר

    הוא הופיע בסדר עולמי והתלהב מזה שהבועה של "בבל" התפוצצה והסרט לא זכה בכלום חוץ מהמוזיקה של סנטהאוליה 🙂

  12. יצחק שיזגל 27 פברואר 2007 ב - 20:18 קישור ישיר

    אה. תודה!

  13. barakbl 27 פברואר 2007 ב - 20:32 קישור ישיר

    ראיתי שגם כאן בפוסטים נרשמה התלהבות מ"התפוצצות הבועה" שנקראת בבל.

    אז קטונתי מלקבוע אם התפוצצה כאן בועה, אבל אני חושב שאם נהיה רציניים וכנים, נראה שזה עובד לכל הכיוונים.
    אם המדד לריקנות של בבל הוא ההתעלמות הכמעט מוחלטת ממנו בטקס האוסקר, אפשר, למשל, לומר שהאוסקר ניפץ את הבועה שנקראת "הילדים של מחר". האם כל אלו כאן ששמחים לאידם של יוצרי בבל, חושבים ככה? שהרי, הילדים של מחר זכה למספר מצומצם של מועמדיות ולא זכה באפילו אחת מהן… אם ככה, אולי מדובר בחרא סרט אה…?

    נדמה לי, בלי קשר לוויכוח על בבל, שלכל אדם רציני ברור שהאוסקר הוא לא מדד רציני, ובטח שאי זכיה של סרט זה או אחר, אינה המדד לקבוע אם הוא ריקני, חלול או סתם רע.
    האוסקר הוא פשוט טקס חסר חשיבות כשמדובר בפרמטרים מקצועיים ואמנותיים.
    נדמה לי, שעצם זה שמרטין סקורסזה, צ'רלי צ'פלין, אלטמן ובמאים גדולים ומוערכים אחרים, לא זכו בעבר באוסקר, לא הורידה את קרנם ולא פגעה בחותם אותו הם השאירו על הקולנוע העולמי בכלל והאמריקאי בפרט.
    נדמה לי שכולם קצת מאבדים פרופורציות בחשיבות שהם מעניקים לטקס הזה.

    רוה לברקבל: נקודה מצוינת. ובכל זאת, "בבל" היה מועמד מוביל שיצא כמעט בידיים ריקות. "הילדים" היה מלכתחילה מועמד זניח (כנ"ל "בוראט"). ואני שב ואומר: האוסקר הוא כן מדד רציני. הוא אינו חסר חשיבות. כשכמעט 6000 אנשי תעשייה בוחרים את הסרט שהם הכי אהבו השנה זה אומר משהו על התעשייה הזאת. ואתה לא יכול לבטל את האמירה הזאת, גם אם אתה לא מסכים איתה. אבל, אכן, הוא לא מדד יחיד (אני, אגב, חושב שפרסי הקולנוע של אם.טי.וי גם הם חשובים כשזה מגיע לתיעוד השנה החולפת בקולנוע האמריקאי). והוא בוודאי לא מהווה תחליף לטעם אישי.

  14. איילת 27 פברואר 2007 ב - 21:03 קישור ישיר

    יאיר

    סיקור האוסקר כן מעניין אותי ומאוד נהניתי לקרוא את הפוסט הנוכחי הפרשנות והסקירה ההסטורית (מקרה קיוקור), פשוט הימורי הלוטו-טוטו סביב כמה ניחשתי נכון ובכמה טעיתי אותי קצת פחות מעניינים.

    ובהתייחס להיסטוריית טקסי האוסקר, איך אתה מפרשן את ההתעלמות הבוטה מהיצ'קוק לאורך השנים?

    למתעניינים, ביום חמישי יוקרן בערוץ 8 שידור חוזר של התוכנית סטודיו למשחק עם סקורסזה בפריז.

  15. גיא אורבניאק 27 פברואר 2007 ב - 21:07 קישור ישיר

    אם אני מדרג את 5 המועמדים לפרס האוסקר לפי האיכות שלהם (ולאף אחד מהם לא הגיעה מועמדות לדעתי ) אז זה יוצא לי בערך משהו כזה:

    1.המלכה
    2.איוו ג'ימה/מיס סאנשיין
    3.השתולים
    4. בבל

    אבל למרות שאני חושב שהמלכה טוב יותר,אני הייתי מצביע למיס סאנשיין כי הוא מספק יותר.

  16. יצחק שיזגל 27 פברואר 2007 ב - 21:39 קישור ישיר

    מצטרף לשאלה של איילת:
    ובהתייחס להיסטוריית טקסי האוסקר, איך אתה מפרשן את ההתעלמות הבוטה מהיצ’קוק לאורך השנים?

  17. יצחק שיזגל 27 פברואר 2007 ב - 21:40 קישור ישיר

    וכמה כניסות היו לאתר היום?

  18. יצחק שיזגל 27 פברואר 2007 ב - 21:45 קישור ישיר

    ובהתייחסות לרייטינג של האוסקר:
    יאיר, אם אני לא טועה אמרת פעם שאויל יהיה, או יכול להיות בלי "אולי", הנתון הנמוך ביותר בכל הזמנים, או משהו בסגנון, אולי פשוט כתבת נתון נמוך מאוד. מסתבר שטעית.

    וגם: כמה אנשים , לדעתכם, צפו בשידור ביס ובהוט?

    רוה לשיזגל: לשלל שאלותיך –
    לגבי נבואתי שזה יהיה האוסקר עם הרייטינג הנמוך בכל הזמנים. נו, וניבאתי ש"מיס סאנשיין" יזכה בפרס. מצד שני, 40 מיליון צופים נחשב לטקס בסדר הגודל הזה, שאמור להיות האירוע הטלוויזיוני השני הכי גדול של השנה אחרי הסופרבול, נחשב לקו האדום הכי תחתון. כך שמצב הרייטינג באוסקר בשנים האחרונות הוא בהחלט טראגי.
    כמה אנשים צפו בשידור החי? שאלתי את יחצנית יס ולא קיבלתי תשובה.
    כמה אנשים נכנסו לבלוג אתמול? 2700 איש. שזה מעל לממוצע של החודש האחרון (2500) אבל באופן משמעותי פחות מהשיא של יום האוסקר.
    ואיך אני מסביר את ההתעלמות מהיצ'קוק? אם תדפדף לאחור בכל סיקורי האוסקר שלי תראה שאני בהחלט לא מגן על האקדמיה. מבחינת חוקים ובחירות הגוף הזה נמצא בפיגור של בערך עשרים שנה ממה שקורה בחוד החנית. לאוסקרים יש חשיבות כסמן היסטורי. ולא מעט מגדולי היוצרים נותרו נטולי אוסקר וזוהרם לא הועם (ובעבור מתנגדי אוסקרים, אולי אף הועצם). עם זאת, יש לזכור שהאוסקרים לא התעלמו מהיצ'קוק לגמרי. הוא אמנם לא זכה בפרס אישי, אבל הסרט ההוליוודי הראשון שלו, "רבקה", זכה באוסקר כסרט הטוב ביותר (הפרס הוענק לדיוויד סלזניק, המפיק). הפרס הזה איפשר להיצ'קוק להשיק בהוליווד את הקריירה המפוארת שלו ולזכות במידה הולכת וגוברת של עצמאות. עבור האקדמיה ורוב מבקרי הקולנוע היצ'קוק היה במאי מסחרי של סרטים להמונים. השינוי ביחס אליו הגיע רק בתחילת שנות הששים כשהמבקרים הצרפתיים הכתירו אותו כאוטר.

  19. ליאור 27 פברואר 2007 ב - 22:17 קישור ישיר

    אין כמו לראות את האוסקר עם תרגום כדי לזכות במימד בידורי חדש שלא היה קיים קודם לכן. כמו כשג'רי סיינפלד מציג את הפרס לסרט התעודי ואומר שנעשה עליו הסרט התעודי "הקומיקאי שלא זכה בכלום ועשה עוד פחות כסף". כן, הכל תורגם במרכאות.

    אז לידיעת המתרגם, הסרט נקרא "הקומיקאי".

  20. דן 27 פברואר 2007 ב - 23:20 קישור ישיר

    יצא לי לראות היום ב"מעריב" מאמר קצר של שניצר על סקרוסזי ועל כך שסרטיו החל מ-90 מדרדרים ולא עומדים ברף שהציבו סרטיו המוקדמים. לא יצא לי לקרוא הכל, אבל שניצר, אפשר אולי לריב על השלושה האחרונים (אני מאוד אהבתי גם את "כנופיות"), וגם להתאכזב מ"לגעת במוות" (שגם אותו די אהבתי) אבל להתעלם מ"החבר'ה הטובים" ו"עידן התמימות"? וגם אם השתולים הוא לא מסרטיו הגדולים של מרטין, הוא מבויים בכזאת תנופה מדהימה, שגורמת לך לא להרגיש איך הזמן עובר, לפחות בשני שליש סרט. הוא במאי מצויין, וטוב שהוא לא רק מה ששניצר היה רוצה שיהיה, חוקר קולנוע מבריק. וחוקר כזה, אגב, שניצר יכול להיות אם ינסה באמת לנתח את סרטיו.

  21. ניר 28 פברואר 2007 ב - 1:53 קישור ישיר

    וואלה, אני ממש אהבתי את השתולים, סרט מעניין קצבי ולא יומרני. אם אני נזכר בכל הסרטים שראיתי השנה, פרט למדעי החלום הוא בהחלט היה סרט השנה שלי, ולו רק בגלל שלא היו לו יומרות שהוא לא עמד בהן. מיס סאנשיין הקטנה אמנם היה מושלם תסריטית, אבל קצת הזכיר לי את אביבה אהובתי בסיפור הסגור מדי שלו ובתנועה בתוך הז'אנר בלי הפתעות, נמאס כבר. בין הסרטים שהיו מועמדים לפרס הסרט, השתולים היה הבחירה שלי, ויש לי תחושה שלו היו עושים סקר, זו הייתה הבחירה של רוב הקהל.

  22. חתום למחיקה 28 פברואר 2007 ב - 2:11 קישור ישיר

    נו באמת, זה נהיה כבר די מתיש המלחמה הלא מובנת שלך באורי קליין. ס"ה בגוף הכתבה האיש ציין את ההפתעות אלא שהוא בחר להגדירן כמינוריות שבס"ה נגדו תתחזיות המוקדמות, ניסוח סביר והולם. לומר שאלן ארקין הדהים בזכייתו, זוהי ההיסחפות של הלכעיס (האוטומטי) שאתה מפנה כלפי קליין. למה מה, אלן ארקין לא הביא הופעה ראויית אוסר שהוא כ"כ הדהים בזכייה?

    ןלניר.
    כאשר אתה כורך "אביבה אהובתי" ו"מיס סאנשיין", תנסה להוסיף "ולהבדיל" – שניהם לא תסריטים מושלמים/סגורים והפער בינייהם הוא פער שבין הרובוטי לאנושי ותנחש מי הוא מי.
    ואם "מיס סאנשיין" לא הצליח לההפתיע אותך אז אני מבין שהמופע שלה בסוף היה בדיוק הדבר שלו ציפית..

  23. בועז 28 פברואר 2007 ב - 5:02 קישור ישיר

    אני חושב שמאיר שניצר צודק במאמר שלו. גם לדעתי היצירה של סקורסזה אכן התדרדרה ב-15 השנים האחרונות.

    אני, אישית, לא נפלתי מאף סרט שלו מאז "החבר'ה הטובים".

    רוה לבועז: ואני חושב ש"עידן התמימות" ו"הטייס" הם שניים מסרטיו הכי טובים. מצד שני, אני מעדיף את "צבע הכסף" על "נהג מונית".

  24. michael 28 פברואר 2007 ב - 11:36 קישור ישיר

    what's your problem with uri klein?
    he has no problem with you(at least he
    doesn't mention you each week).
    why don't you concentrate in movies??
    michael

  25. עידן 28 פברואר 2007 ב - 11:38 קישור ישיר

    ג'ורג' קיוקור גם ביים חלקים נכבדים מחלף עם הרוח ופרש לאחר שקלרק גייבל אמר: It's him or me. דרך אגב מי לדעתכם הבמאי האמריקאי החי הגדול שעוד לא קיבל אוסקר, טים ברטון, קוונטין טרנטינו, ג'ים ג'רמוש, פול תומס אנדרסון, טרנס מאליק, או אולי מישהו אחר?

  26. עידן 28 פברואר 2007 ב - 11:44 קישור ישיר

    שכחתי את טרי גיליאם, ג'ון סיילס, אלן רודולף, ספייק ג'ונז, סופיה קופולה, ארתור פן(הוא עוד חי לא?), סידני לומט(אוסקר כבוד יש), ספייק לי, דייויד פינצ'ר, ווס אנדרסון, קרטיס הנסון. בעצם אפשר לכלול גם במאים לא אמריקאיים(רידלי סקוט,למשל).

  27. עידן 28 פברואר 2007 ב - 12:00 קישור ישיר

    ריצ'רד לינקלייטר, האחים כהן וגאס ואן סנט כמובן.

  28. גיא אורבניאק 28 פברואר 2007 ב - 12:18 קישור ישיר

    למה כולם מפסיקים לספור את סקורסזה ב"חברה הטובים"?
    מה עם "קייפ פיר"?
    אני זוכר שכשהוא יצא ב1992 כל המבקרים השתפכו עליו ופתאום כדי להצדיק את הטענה שסקורסזה הפסיק לעשות סרטים טובים ב1990,אז מתעלמים מהסרט הזה??

  29. גיא אורבניאק 28 פברואר 2007 ב - 12:28 קישור ישיר

    איזה מגניב
    הצלחתי להכנס לרשימת ה"high scores" של אוסקר ווטש למרות 7 טעויותיי.
    הייתי בטוח שאין שום סיכוי שאגיע לשם
    כנראה שבאמת לא משנה כמה אתה מנחש אלא מה יחס ההצלחה-כשלון שלך בקטגוריות שבהן חרגת מהקונצנזוס

  30. יוני 28 פברואר 2007 ב - 13:59 קישור ישיר

    ליאיר גם אני מעדיף את "צבע הכסף" על "נהג מונית" משהו תמיד מפריע לי בסרט הזה זה לא שלא אהבתי, אהבתי אבל לא כל כך כמו הרבה אנשים לא יודע אולי הוא לא לכל אחד {הסרט}

  31. ע 28 פברואר 2007 ב - 16:15 קישור ישיר

    יאיר,
    אתה חושב שזה באמת מעניין את קוראיך כמה יוניקים היו לך ביום זה או אחר? תפסיק לטפוח לעצמך על השכם, בחייאת רבאק!

  32. יצחק שיזגל 28 פברואר 2007 ב - 17:20 קישור ישיר

    ליאיר: תודה על תשובותיך לשאלותיי השונות.
    מעניין למה הנתונים לא פורסמו…האם ייתכן שתקבל תשובה בזמן מאוחר יותר, או שהם מסרבים למסור לך את המידע?

  33. מיקי לוי 28 פברואר 2007 ב - 19:28 קישור ישיר

    דווקא קטגוריית הצילום באמת מוכיחה שאמות המידה של האוסקר הן לא תמיד טהורות והן בטוח מיושנות.

  34. טל 28 פברואר 2007 ב - 20:29 קישור ישיר

    כן, גם אני הופתעתי לקרוא בעיתונים שהטקס היה נטול הפתעות. הייתי בעד ארקין מהרגע הראשון, אבל לאור כל הפרסים שהמרפי גרף, הייתי בטוח שהוא יקח גם אוסקר. תודה לחברי האקדמיה שלרגע החזירו לי את האמונה בהם! נוכח זכייתו של ארקין, התחלתי לטפח ציפיות וחשבתי שהנה, גם הדסון תשאר בידיים ריקות וקיקוצ'י לוקחת (הייתי מסתפק גם בבאראצה או בלנשט המצוינות). אבל לחברי האקדמיה יש כנראה כמות מוגבלת של ביצים וכאן הם פספסו ביג טיים ולא הפתיעו. לגבי סקורסזה- לדעתי הוא לא הצליח לשחזר את גדולתו מאז "החברה הטובים", אך לאמר שסרטיו "התדרדרו" זו אמירה מרחיקת לכת. הוא עדיין נותר אחד הבמאים הטובים ביותר שעובדים היום! ויאיר צודק. בראיה לאחור פחות חשוב על מה הוא זכה. הוא ראוי לזכיה הזאת! וכן, גם אם מעולם לא היה זוכה, זה לא היה מוריד ממעמדו הרם (ע"ע רוברט אלטמן ז"ל שהיה צריך לקבל מועמדות במקום פרירס)!

  35. ארטיום 28 פברואר 2007 ב - 20:49 קישור ישיר

    לעידן – קוונטין טרנטינו קיבל אוסקר על תסריט, למרות שלדעתי אתה צודק ובאמת הגיע הזמן שיקבל אוסקר גם על בימוי. מהבינלאומיים לדעתי מצחיק שז'אנג יימו ולארס פון טרייר עוד לא זכו. אוסקר צילום לפאקינג כריס דויל. למרות שמי בכלל שם ז– על הפרס הזה? זאת מערכת שאיבדה את עצמה מזמן… אם ריס ווית'רספון שחקנית השנה, באמת שפון טרייר יסתדר גם בלי.

  36. ע 1 מרץ 2007 ב - 12:22 קישור ישיר

    לארטיום – קוונטין טרנטינו לא ביים סרט ראוי לאוסקר מ – 1997 (ג'קי בראון). אבל יש תקווה עם "גריינדהאוס" הממשמש ובא. אם לא לאוסקר, לפחות לסרט קאלט משובח.

  37. יוני 1 מרץ 2007 ב - 13:39 קישור ישיר

    ל-ע מה עם "קיל ביל 2"

  38. יצחק שיזגל 1 מרץ 2007 ב - 17:13 קישור ישיר

    "ואיך היה הרייטינג של האוסקר באתר הזה? פשוט אושר צרוף. בסוף 2006 עמד הממוצע היומי שלי על כ-2000 יוניקים. במהלך ינואר עשיתי מאמץ לשבור את רף ה-2500 יוניקים ביום. הצלחתי. בפברואר התייצבתי על ממוצע של 2500 ליום. ביום ראשון נשבר שיא חדש: 3077 יוניקים נכנסו. הייתי מאושר. אבל יום שני כבר היה דרמטי יותר: 4218 יוניקים. לשם השוואה: בלייב בלוגינג הראשון לפני שנה, חודש אחרי השקת הבלוג, היו לי 1200 יוניקים, וזו היתה אז הפעם הראשונה שעברתי את אלף הקוראים ביום אחד.
    ואגב, הקפיצה הגדולה נמצאת לא ביוניקים אלא בדפים הנצפים: בגלל ריבוי הריפרוש במהלך הטקס כמות הדפים הנצפים ביום שני היתה 22,482. יותר מפי שניים מהממוצע היומי."

    22 אלף דפים נצפים. האם רוב המבקרים נכנסו לדף הראשי ואז לדף האוסקר? כי אם כן, זה אומר שהממוצע הוא פחות משלושה דפים לבן אדם לפי החשבון שלי. זה לא נראה הרבה, עם כל הריפרשים…

  39. ונדטה 2 מרץ 2007 ב - 0:27 קישור ישיר

    יצחק, אתה קצת נאג'. אמרו לך? אם לא, אז הגיע הזמן.
    יס והוט לא מפרסמות נתונים. אף פעם.


השאירו תגובה