11 אוגוסט 2011 | 13:57 ~ 12 תגובות | תגובות פייסבוק

"ג'ו + בל", ביקורת

"ג'ו + בל". היא נכנסה דרך חלון חדר האמבטיה

 

 

בסוף השבוע תמצאו את "ג'ו + ובל" של רוני קידר מוקרן בסינמטק תל אביב. אין לכם סרט יותר עצמאי מזה. מחתרת ממש. ואני מאיץ בכם, קוראי סינמסקופ מאיזור גוש דן, שאם קולנוע צעיר, עצמאי, חצוף ושנון יקר לכם, אל תהססו, הפגנו אמון ואמונה פשוט לכו לראות אותו. ואז שובו לכאן ותכתבו בתגובות מה היו הרפליקות האהובות עליכם (קידר כותבת שורות נפלאות). הנה כמה מילים עליו, מהמדור שלי השבוע.

 

פורסם ב"פנאי פלוס", 10.8.2011

 

נראה אם יש לכם אומץ לניסוי הבא. אם אתם חובבים של קולנוע עצמאי, משוחרר, צעיר, תוסס, מחויך וסקסי, שעשוי באמצעים מינימליים, לכו ל"ג'ו ובל" מבלי לדעת עליו כלום. כך אני צפיתי בו לפני כמה שבועות (ראיתי אותו מאז כבר פעם נוספת). אני מודה שבתחילה חשבתי שאהיה קצר סבלנות כלפי הסרט. בעיקר חששתי מכך שלעיתים שהמילה "עצמאי" היא יופמיזם למילים "מכוער" או "מרושל". אלא שאז קרה דבר אדיר: בכל עשר דקות הסרט לקח תפנית שגרמה לי לצחוק, להיות מופתע ולפלוט "וואלה, לא ראיתי את זה בא". כלומר, במקרה הזה "עצמאי" היא אנדרסטייטמנט שנועד להחביא את מילוי הקרם שהסרט מסתיר בתוכו, ואת פרץ היצירתיות האדיר שלו. זה מאותם סרטים שאני פשוט מצדיע להם ומאיץ בכם – ששת קוראיי – לפרגן לו את הצ'אנס באופן פילנטרופי, בעיקר כי נדמה לי שבסופו תצאו ממנו מחויכים למדיי.

 

אבל למי שרוצה לכלכל את צעדיו ואין לו זמן לאקספרימנטים, הנה תמצית עלילת הסרט. ג'ו (רוני קידר) חוזרת מחו"ל למדינה שהיא שונאת. ברדיו כל הזמן מדברים מתקפות הקסאמים בשדרות, אבל היא – סוחרת סמים קטנה – תעשה הכל כדי להתעלם מכל מה שקשור למציאות ולחיים כאן. אלא שהמציאות הזאת תנחת לה בעוד רגע בתוך האמבטיה. בל (סיון לוי) היא כמו שיר מהלך של הביטלס. רגע אחרי שהיא משתחררת ממוסד פסיכיאטרי בו אושפזה אחרי ניסיון התאבדות היא פולשת באופן מקרי לחייה של ג'ו. איך? כמאמר השיר של הביטלס: היא נכנסה דרך חלון חדר האמבטיה. ואז, היא נשכבה בתוך האמבט, ממש כמו ב"עץ נורווגי". ואז היא יורה במישהו, כמו "רוקי רקון" ואז היא דופקת למישהו על הראש, כמו "פטיש הכסף של מקסוול". ובאופן כללי, הבחורה שנשמע כאילו היא ענוגה כמו "מישל" היא בעצם בלאגן כמו "מהפכה מספר 9 ". וברגע שכל פרץ ההרס והמוות הזה נכנס לחייה של ג'ו, מה כבר נותר לה לעשות מלבד לברוח עם בל, ואז להתאהב בה. ולאן הן מגיעות? לשדרות, אותה טריטוריה שג'ו רק רצתה לברוח ממה ולהפנות אלי עורף, היא שתהפוך לעיר מקלט שלה. שם הן ינסו לחיות באושר ובעוני תחת המטרת קסאמים בלתי פוסקת, שרק מחרמנת אותם יותר ויותר. ניסיון הבריחה של ג'ו מהמציאות הופך לבריחה של ממש מהחוק, אבל מוביל לכניעה לכל הדבר הזה שנקרא חיים, שהאנרגיות שלו חזקות מכל תוכנית מוקדמת.

 

הקסם האמיתי ב"ג'ו ובל" הוא האופן שבו הסרט כאילו מתחנן מאיתנו שלא ניקח אותו ברצינות, אבל אז מפתיע אותנו בעד כמה יש בו תבונה וסדר, למרות שהוא מעמיד פנים של חפיפניק. קידר – עם שותפה לכתיבה, סתיו דיוויס – מתגלה כתסריטאית סופר-שנונה, לא רק בגלל שהסרט מלא רפליקות פנטסטיות אלא כי היא לוקחת את ז'אנר סרטי הזוג-במנוסה ("תלמה ולואיז" הוא הסרט שלכאורה הכי דומה כאן), ועושה עליו ריפים כמו נגנית ג'ז מנוסה, בכל רגע נותנת לגיבורות שלה ללכת יותר ויותר רחוק אל מעוזי האבסורד.

נושאים: ביקורת

12 תגובות ל - “"ג'ו + בל", ביקורת”

  1. בל 11 אוגוסט 2011 ב - 17:22 קישור ישיר

    בל היא סיון לוי לא יסמין לוי.

  2. x 11 אוגוסט 2011 ב - 21:47 קישור ישיר

    למה אתה לא נותן קרדיט לתסריטאי השותף סתיו דיויס?

  3. דניאל 12 אוגוסט 2011 ב - 16:47 קישור ישיר

    ואגב קולנוע עצמאי. ראיון שפורסם היום בעכבר העיר עם דברה גראניק, שביימה את "קר עד העצם" וביקרה השבוע בארץ-

    http://www.mouse.co.il/CM.articles_item,636,209,62675,.aspx

  4. אוהבת 12 אוגוסט 2011 ב - 23:14 קישור ישיר

    הרפליקה האהובה עליי: אל תלך לשם היא תהרוג אותך

  5. וזה נכון 13 אוגוסט 2011 ב - 3:32 קישור ישיר

    היא באמת הורגת אותו.
    מדהים

  6. פבלו 13 אוגוסט 2011 ב - 3:43 קישור ישיר

    כמה הרפליקות (וואו, יש כל כך הרבה):
    "לשון או מצית"
    "זה לא יפה מה שאת עושה"
    ו… אני רומנטיקן קיטשי אבוד, אז מודה: "אני מאוהבת אותך" קנה אותי

  7. רותם 13 אוגוסט 2011 ב - 17:52 קישור ישיר

    אני אהבתי את הרפליקה הויזואלית בסיום. פשוט סרט תענוג, שלא מתבייש להנות – נדיר במחוזותינו, ולא רק בקולנוע

  8. סרט מדהים 16 אוגוסט 2011 ב - 17:38 קישור ישיר

    אהבתי את דמותו הגאונית של צדק השוטר, את קלטות הוידאו שנשמטות מידי הנרצח, את תשדירי הרדיו החוזרים, את שיר הנושא המרגש, את המשחק של ג'ו, את הביקורת שבסרט, את יצוג הנשים ואת הנראות של לסביות.

  9. שמרלינג 27 אוגוסט 2011 ב - 2:09 קישור ישיר

    שבתי עכשיו מהסרט, קראתי שוב את הביקורת ואת התגובות ואני מאוד מופתע. זה סרט מאוד לא טוב. התסריט לא משכנע, המשחק חלש ברובו והחור הכי גדול בעלילה הוא גם הנקודה הכי חשובה בה, מדוע אישה סטרייטית לכאורה מתאהבת באותה נערה אישה שפרצה לדירתה. לא מוסבר, לא ברור, לא אמין.
    אולי הפעם הראשונה בה אני חולק לחלוטין על יאיר רוה…

  10. שמרלינג, יא מצחיקול 27 אוגוסט 2011 ב - 15:56 קישור ישיר

    כמעט כל בחורה לומדת מגיל 0 שבסוף היא תתאהב בבחור. ובכל זאת מצליחות לצוץ כמה לסביות, אחרי שחוו קשרים ויחסי מין הטרוסקסואליים.
    ובלי קשר, אולי ג'ו היא ביסקסואלית?

  11. שמרלינג 28 אוגוסט 2011 ב - 4:13 קישור ישיר

    זה הסבר טכני לכך שזה אפשרי ואני מסכים, זה אפשרי, רק שלא ר א י נ ו בסרט למה זה קורה לג'ו, מהיכן מגיע שינוי הגישה כלפי בל.

  12. שלומית 14 אוקטובר 2011 ב - 9:22 קישור ישיר

    אני חולקת עליכם.
    הסרט ילדותי,העלילה בנאלית, ברגעים מסויימים יש נסיון להצחיק, וזה לא ממריא.היינו שם , ראינו את זה…
    הסרט מיושן, כאילו נעשה בשנות ה-90, והיוצרים שלו עדיין לא התבגרו…

    ודבר נוסף, כסרט שמתרחש בתל אביב , אין לו טיפת אהבה לעיר (בתחילת הסרט היא כבר מצהירה שהיא שונאת את העיר)

    לסיכום, הלכתי לראות בציפייה, התאכזבתי קשות.


השאירו תגובה