28 אוגוסט 2015 | 10:21 ~ 0 תגובות | תגובות פייסבוק

״שם קוד מ.ל.א.ך״, ביקורת

"שם קוד מ.ל.א.ך״. סופרמן והפרש הבודד עושים ג׳יימס בונד

"שם קוד מ.ל.א.ך״. סופרמן והפרש הבודד עושים ג׳יימס בונד

״שם קוד מ.ל.א.ך״ הוא שם שיעשה לנו הרבה צרות בעתיד. זה השם העברי לסרט המבוסס על סדרת הביון הטלוויזיונית בשם ״The Man From U.N.C.L.E״, ששודרה בטלוויזיה האמריקאית בין 1964 ל-1968. הסדרה הזאת, ככל שהצלחתי לברר, מעולם לא שודרה בישראל. אלא שבאותן שנים ממש, שודרה סדרת ביון אחרת, ״The Saint״, שבה גילם רוג׳ר מור, לימים ג׳יימס בונד, את הסוכן החשאי סיימון טמפלר. הסדרה הזאת כן שודרה בישראל וזכתה לשם ״המלאך״. הסדרה זכתה לגרסה קולנועית עם ואל קילמר ב-1997. מכיוון שידוע שבהוליווד כל מה שהיה הוא שיהיה, מה יקרה כשיעשו גרסה נוספת ל״המלאך״? איך אז נבדיל בין ״שם קוד מ.ל.א.ך״ ובין ״המלאך״, שניהם סרטים על פי סדרות ביון וריגול משנות השישים?

אז איך הפך ״U.N.C.L.E״ ל״מ.ל.א.ך״? ״U.N.C.L.E״, ראשי תיבות של United Network Command for Law and Enforcement. ״מ.ל.א.ך״, ראשי תיבות של ״מפקדה למשימות אכיפה״ (תרגום נכון יותר לשם הסוכנות המקורית יהיה ״רשת מאוחדת לפיקוד על אכיפה״, אבל אני מניח ש״שם קוד ר.מ.פ.א״ נפסל בישיבות הקריאטיב. הגרסה הישראלית המדויקת יותר היתה צריכה להיות: סוכנות ביון תרי-איזורית, או בקיצור ״שם קוד ס.ב.ת.א״, כי כל הקטע בשם המקורי הוא ששני מרגלים צעירים ויפים מוגדרים בתור דודים).

גם מי שלא גדל בשנות הששים לא יכול שלא לשים לב לכך שהסדרה הזאת הפכה לאחד המותגים שזכו להכי הרבה איזכורים והצדעות בתרבות הפופ. החל מההרכב האלקטרוני U.N.K.L.E  ועד ל״Agents of S.H.I.E.L.D" (שלא לדבר על זה שאלוויס קוסטלו, כנראה מעריץ נלהב, נתן לפחות שני איזכורים לסרט בשיריו: ״Men From UNCLE״ ו״נפוליאון דיינמייט״, שאני מניח שהיה מעין הומאז׳ לגיבור הסדרה ההיא, נפוליאון סולו).

הסדרה המקורית, שטרנטינו תמיד חלם להיות זה שיביים גרסה קולנועית שלה, דמיינה, בשיאה של המלחמה הקרה, סיטואציה שבה מרגל אמריקאי ומרגל סובייטי נאלצים לשתף פעולה, למרות רצונם המובהק להרוג זה את זה, כדי לסכל מזימות בינלאומיות שמסכנות את שתי המעצמות. גאי ריצ׳י (״שרלוק הולמס״, ״לוק סטוק ושני קנים מעשנים״) הופך את עלילת המלחמה הקרה למחוות רטרו לסיקסטיז, במין מהתלת אקשן/ריגול, משעשעת למדי, ומשועשעת למדי, לפחות עד לרגע שבו מגיעים לדבר על הנאצים ושיטות העינויים שלהם וכל החיוכים נמחקים מהפנים.

בגרסה של ריצ׳י, שככל הנראה מגיש כאן את מועמדותו לביים סרט ג׳יימס בונד, שני המרגלים עסוקים יותר באבחנות הקשורות בביגוד, אופנה וטקסטיל, והעוינות הבין-גושית ביניהם מקבלת לעיתים קרובות רמיזה מינית, שנועדה להחצין את העובדה שבבסיס הגרסה הזאת יש גם איזשהו מתח מיני בין הגברים שלא מדברים עליו, אבל שבא לידי ביטוי בעובדה שהרוסי פשוט לא מצליח לתפקד עם מי שאמורה להיות מושא האהבה שלו בסרט. מצחיק שהגענו לשלב בתולדות הקולנוע שבו רמיזות הומוסקסואליות, כמעט לטנטיות, בין שני מרגלי על הם כבר בבחינת הומור נדוש, אבל זה כך. הסרט הזה משעשע, אבל לעיתים קרובות מדי הוא בוחר בדיחות קלות מדי. כשם שהרמיזות המיניות של אוסטין פאוורס, שראה בכל אשה מושא לכיבוש, היו כבר בלתי נסבלות, כך גם משחקי המילים הדו משמעיים בעלי הרמיזות ההומוסקסואליות, גם הם כבר משומשות. גאי ריצ׳י כבר שיחק את המשחק הזה ב״שרלוק הולמס״, לא?

נדוש נדוש, אבל מצחיק. ״שם קוד מלאך״ הוא סרט פעולה זריז ומבמדר, שעשוי בליטוש מהוקצע. לפני שבוע כתב עמיתי, בנימין טוביאס ב״ידיעות אחרונות״, טור המתלונן על כך שהוליווד לוקחת את הבמאים העצמאיים והופכת אותם לחיילים בפס הייצור ההוליוודי השבלוני – אפרופו קולין טרברו (״עולם היורה״) וג׳וש טראנק (״ארבעה מופלאים״). אבל מה אם זה הדבר שהם באמת טובים בו? גאי ריצ׳י, יוצר בריטי עצמאי, אידיוסינקרטי, שהתחיל כחקיין טרנטינו ויצר מעין סגנון לעצמו, עושה דברים איומים כשנותנים לו לעבוד באופן עצמאי (״ריבולבר״, ״רוקנרולה״), אבל כשמכניסים אותו לתוך המערכת ההוליוודית השמנה והתאגידית, הוא מבריק. זה היה נכון ל״שרלוק הולמס״ הראשון, וזה נכון כעת גם ל״שם קוד מלאך״. יש לאיש גרוב, סטייל וחוש הומור, והוא גונב בכשרון מהמוכשרים ממנו (ראו את סצינת המרדף המצוינת המוגשת במסכים הולכים ומתפצלים. לא קרוב לגאונות של סצינה דומה שביצע מישל גונדרי ב״גרין הורנט״, אבל מספיק דומה כדי להיות מוכר ועדיין מבריק בפני עצמו).

אבל הרשו לי להגיד מה הבעיה האמיתית עם ״שם קוד מלאך״. זה סרט מהנה, חביב, שרמנטי, ויש בו כימיה מוצלחת בין השחקנים ובין עצמם, ובין השחקנים ובין הבמאי. אבל הוא סרט שאין בו משהו באמת מבריק, באמת חדש, באמת גאוני, באמת יוצא דופן. הבעיה עם ״שם קוד מלאך״ היא שזה הסרט שצריך להיות הסטנדרט. סרט אקשן הוליוודי בידורי לקיץ? ככה זה צריך להיות. ככה ״היטמן״ היה צריך להיות וככה ״ארבעה מופלאים״ צריך להיות. זה המוצר. אבל בסופו של קיץ ארוך ומפרך אנחנו מגלים כמה קשה ונדיר בהוליווד לייצר את ה״טוב״, את הממוצע, את האחלה. ופתאום, כשהוא מגיע אחרי אסונות כמו ״היטמן״ ו״ארבעה מופלאים״ פתאום הוא נראה מבריק, גדול, פנטסטי. הוא לא.

=====================

נ.ב:

אם כבר מדברים על שמות סרטים בעברית. אז לא רק ״שם קוד מ.ל.א.ך״ יבלבל אותנו. אחד משני כוכביו, ארמי האמר, כיכב בפלופ הגדול (אבל החינני) ״הפרש הבודד״ (גם הוא עיבוד לסדרת טלוויזיה). והנה בשבוע שעבר יצא בישראל סרט ניו זילנדי שנקרא במקור ״The Dark Horse״ (שם תלת משמעי), שזכה לשם העברי ״פרש בודד״. והשבוע עולה הסרט ״תשוקה״, שנקרא במקור ״Concussion״ (״זעזוע מוח״), וזאת בדיוק שלוש שנים אחרי שהוקרן בארץ סרט בשם ״תשוקה״ (של בריאן דה פלמה), גם הוא פלופ רציני. בעבר המפיצים היו קוראים לסרטים שלהם על שם שוברי קופות, היום גם כשלונות משתכפלים.

 

נושאים: ביקורת

השאירו תגובה