האוסקרים: הערב זה יוצא מוקדם מהרגיל, החל מ-1:00

דיברתי על תחזית האוסקרים, וגם על השירים המועמדים (ואלה שהיו צריכים להיות מועמדים) בפודקאסט הקולנוע של סינמסקופ ברדיו הקצה. האזינו בספוטיפיי או לחצו להאזנה כאן

טקס האוסקר ה-96, שיועבר הלילה בשידור חי ב-yes (השנה האוסקרים יתחילו מוקדם – החל מ-1:00 בלילה), יהיה ככל הנראה ליל הפרסים הכי נצפה בעשור הנוכחי. אחרי שנים של התאוששות מקורונה, ולמרות המשבר הגדול של שביתות השחקנים והתסריטאים בשנה שעברה, הצליחה האקדמיה האמריקאית לקולנוע להכניס לרשימת המועמדים שני שוברי קופות היסטריים: את "ברבי" (עם שמונה מועמדויות ו-1.4 מיליארד דולר בקופות) ואת "אופנהיימר" (13 מועמדויות ו-800 מיליון דולר בקופות). כבר הוכח שכשיש שוברי קופות מועמדים לאוסקר, הרייטינג של המשדר עולה. אז השנה, מיליוני מעריצי "ברבי" ילבשו ורוד וישארו ערים כל הלילה כדי לראות את הסרט האהוב עליהם, את תופעת השנה בתרבות הפופ, מפסיד את כל הפרסים להם הוא מועמד (חוץ מאחד, פרס השיר המקורי). וכך, הרייטינג הגבוה יוליד ביום שני בבוקר תגובת נגד עצבנית מאוד ברשתות החברתיות. כן, זה ההימור שלנו: "ברבי" יפסיד כמעט הכל. בכל פעם ש"ברבי" מועמד לפרס מול "מסכנים שכאלה", "מסכנים" יזכה. אם ההימור הזה יתברר כשגוי, הרי ש"מסכנים שכאלה" ייצא מהאוסקרים בידיים ריקות.

"אופנהיימר" יהיה כמעט בוודאות הזוכה באוסקר לסרט הטוב ביותר (ולבימוי, לשחקן הראשי ולשחקן המשנה) – אם זה לא יקרה, ואם אתם צופים בשידור החי, דעו שזו הפתעה גדולה שאיש לא חזה. ואם הוא אכן יזכה הוא יהפוך לסרט הכי קופתי שזוכה באוסקר מזה עשרים שנה, מאז "שר הטבעות: שיבת המלך".

לאן נעלמה האנגלית?

עיון ברשימת המועמדים מצביעה על תופעה משונה ומעניינת: "ברבי" ו"אופנהיימר" וסרטי האולפנים הגדולים והמצליחים הם המיעוט מבין המועמדים. הפרס שאמור להצדיע למיטב של היבול הקולנועי האמריקאי, הפך השנה סופית לאחיו הקטן של פסטיבל קאן. אם בעבר חזינו בתופעה שבה האוסקרים העדיפו את הקולנוע האמריקאי העצמאי על פני זה המסחרי, הרי שכעת נראה שמצביעי האוסקרים מעדיפים קולנוע אירופאי על פני קולנוע אמריקאי. לראיה: שלושה מבין עשרת הסרטים המועמדים לפרס הסרט הטוב ביותר הם סרטים שאינם דוברי אנגלית: "אנטומיה של נפילה" (צרפתית), "חיים שלמים" (קוריאנית) ו"איזור העניין" (גרמנית). בכל שנה בחמש השנים האחרונות היה סרט אחד שאינו דובר אנגלית ברשימת המועמדים לפרס הסרט הטוב ביותר (אחד מהם, "פרזיטים", גם זכה), אבל זו הפעם הראשונה בתולדות האוסקרים שיש ברשימה הזאת שלושה סרטים. שניים מהם היו השנה הזוכים הגדולים בפסטיבל קאן: "אנטומיה של נפילה" זכה בדקל הזהב ו"איזור העניין" זכה בגרנד פרי, והשבוע שניהם יזכו כל אחד מהם לפחות באוסקר אחד. אולי יותר.

לאן נעלמו המותגים הגדולים?

וזה לא נגמר בזה. שניים מהסרטים המועמדים לפרס הסרט הם סרטי ביכורים – "חיים שלמים" ו"מעשיה אמריקאית". גם כאן צריך לציין שסרטי ביכורים כבר היו מועמדים בעבר לפרס הסרט הטוב ביותר ואף זכו ("אמריקן ביוטי", "שיקגו", "תנאים של חיבה", למשל), אבל מעולם לא היו שניים בשנה אחת. יותר מזה, בקטגוריית התסריט המקורי תמצאו שלושה תסריטאים שמועמדים לאוסקר על התסריט הראשון שלהם: דיוויד המינגסון על "נשארים לחג", סמי ברץ' על "הצצה ליחסים" וסלין סונג על "חיים שלמים". הבחירה בשמות אלמוניים וביוצרים שכותבים את עבודת הביכורים שלהם היא מעין תגובת נגד לעובדה שהוליווד היא תעשייה של מותגים. השנה תמצאו את מרטין סקורסזי, כריסטופר נולן וסטיבן ספילברג (שהפיק את "מאסטרו") בין המועמדים, ולצידם אלמונים מוחלטים.

הוליווד נוסדה כמקום שאמור לחבר בין האיכותי והאליטיסטי ובין הפופולרי וההמוני, באותה יצירה. סרטי איכות נגישים לכל, בהפקות ענק שמענגות את העין. מ"חלף עם הרוח" דרך "לורנס איש ערב" ו"בן חור" ועד "טיטאניק". האוסקרים היו במיטבם כשהם זיהו והריעו את נקודות המפגש האלה – במאים עם חזון ונטולי פשרות וסרטים שהקהל הרחב, וגם הביקורת, מריעים להם. ככל שהשנים חולפות נדמה שתעשיית הקולנוע האמריקאית התפצלה לשניים: הפופולרי וההמוני הם הפקות הענק היקרות (ובימינו, סרטי קומיקס וגיבורי על), האיכותי והאליטיסטי הם ההפקות הקטנות והעצמאיות, והאוסקר בעשורים האחרונים – בוודאי מאז "טיטאניק", "גלדיאטור" ו"שר הטבעות: שיבת המלך" שהיו הפקות הענק האחרונות שזכו באוסקר – יותר ויותר נטה לכיוון הקטנים. החידוש של חמש השנים האחרונות הוא שסרטים אמריקאים, וסרטים דוברי אנגלית, כבר לא מספיק איכותיים עבור האוסקרים. "אופנהיימר" – שיהיה ככל הנראה הזוכה הוודאי השנה באוסקר לסרט הזר – יהיה לפיכך סרט יוצא דופן. הוא בהחלט הפך ללהיט, והוא בהחלט קולנוע מרהיב וגדול מימדים מאת במאי–כוכב. אבל גם אי אפשר להתעלם מזה שהסיפור הכל כך אמריקאי על המצאת פצצת האטום הוא למעשה הפקה בריטית כמעט לחלוטין.

האקדמיה האמריקאית לקולנוע הביאה את זה על עצמה. למרות שהיא עדיין מוגדרת "אמריקאית" האקדמיה ניסתה בעשור האחרון להרחיב את מעגל הבוחרים ולהביא לגיוון מקסימלי. איזון בין גברים ונשים, גיוון מבחינת מוצא אתני וגם גיוון בינלאומי. מספר מצביעי האוסקרים צמח מ-6000 ל-10,000, מתוכם לא מעט מצביעים מרחבי העולם – תמצאו שם שמות גם מתאילנד, הפיליפינים וגם ישראל. וכך "פרזיטים" זכה גם בדקל הזהב וגם באוסקר, "אנטומיה של נפילה" עשוי לעשות זאת שוב השנה (הסיכויים לכך קטנים, אבל לא בלתי אפשריים).

באקדמיה האמריקאית טענו שהסיבה להרחבת כמות המצביעים היא כדי להבטיח שלא יהיו יותר שנים בהן נשים או שחורים לא יהיו מועמדים. אנשים נוטים להצביע לאנשים כמותם, לכן כדי למנוע מהאוסקרים להיות פרסים לגברים לבנים מבוגרים, צריך שיהיו פחות מהם בקרב המצביעים. אבל למעשה הסיבה האמיתית היא כדי שיהיה לאקדמיה תירוץ טוב כדי להדוף ביקורות על חוסר איזון בין המועמדים. זו מחלה של התקשורת האמריקאית, ובהדרגה גם באנגליה, צרפת וישראל ישרו קו: לספור כמה שחורים מועמדים, כמה נשים מועמדות, כמה נציגויות יש למועמדים שאינם גברים לבנים. כשזו ועדה מסדרת או ועדת רפרטואר ספירת הראשים הזאת הגיונית. אבל כשזו הצבעה אנונימית בקרב 10,000 איש האקדמיה יכולה להפיל כל נתון כזה על אחריות הצוות הבינלאומי, שבוחר על פי טעמו האישי, ולא על פי איזונים דמוגרפיים. אם יש סיבה אחת אפשרית למיאוס של חברי האקדמיה מהאוסקרים עצמם היא הצורך התקשורתי – שבא לידי ביטוי קודם כל ברשתות החברתיות – להעניק פרסים שיהיו שיוויניים למגדרים ולגזעים. בחירה בסרטים זרים, בהיותם סוג של "אחר" קולנועי, עוקפת את המכשול הזה.

סטון נגד גלדסטון

כמקרה מבחן ניקח את הקטגוריה הכי צמודה ובעייתית השנה: אוסקר לשחקנית ראשית. שתי המועמדות המובילות הן אמה סטון על "מסכנים שכאלה" ולילי גלדסטון על "רוצחי פרח הירח". סטון נגד סטון. שתיהן קיבלו ביקורות מעולות על תפקידן. הבעיה היא שאמה סטון כבר זכתה באוסקר (על "לה לה לנד") והיא לבנה, ואילו גלדסטון היא שחקנית אלמונית למדי עבור צופי הקולנוע, והיא ממוצא אינדיאני, ואם היא תזכה זו תהיה זכייה היסטורית עבור האינדיאנים באמריקה. בגלובוס הזהב שתיהן זכו, אחת כשחקנית בקומדיה והשניה כשחקנית בדרמה. בבאפט"א, פרס האקדמיה הבריטי, שם אין סנטימנטים מיוחדים לסיפורים האמריקאיים על גזל האדמות מידי האינדיאנים, גלדסטון כלל לא היתה מועמדת וסטון זכתה. בפרס גילדת השחקנים זכתה גלדסטון. ועכשיו רגע בכנות: יצוגים אתניים בצד, מי מהן שיחקה יותר טוב? נראה לי שברור שאמה סטון ב"מסכנים שכאלה" עושה תפקיד פנומנלי כשחקנית, קופצת מטרפז גבוה ללא רשת ביטחון. אבל תחשבו על אמה סטון זוכה באוסקר ומתמודדת תוך דקה עם התגובות בטוויטר שהיא – הלבנה מאריזונה – גזלה את הפרס מהשחקנית האינדיאנית, ואיזו גזענית האקדמיה. זו קטגוריה בלתי אפשרית להמר בה, גם למומחי אוסקר מנוסים, והשנה יהיה גם בלתי נסבל לזכות בה. ורק בגלל שלשיקול האיכותי נכנס גם שיקול זר לחלוטין, של הענקת אוסקר כפיצוי על רגשות אשמה היסטוריים. וזה נראטיב שלא מעט מצביעי אוסקר שלא חיים באמריקה בכלל לא רגישים אליו. ולכן יש לנו הימור חדש: במקום ששתי האמריקאיות יתחרו זו נגד זו, האוסקר ילך למועמדת השלישית – סנדרה הולר, שמועמדת על "אנטומיה של נפילה" הצרפתי. איכשהו כשזו שחקנית גרמניה בסרט צרפתי, הדיון האתני זז הצידה.

בסיכומו של ערב כדאי גם לבחון בכמה פרסים זכה "ברבי" מול כמה פרסים קיבל "מסכנים שכאלה". "ברבי" הוא הסרט האמריקאי הבולט השנה – הלהיט הקופתי הכי גדול בעולם וסרט שמנסה, ואף מצליח, לקחת מתכון היפר–מסחרי ולהפוך אותו למאמר סאטירי שמדבר על צייטגייסט, פטריארכיה ופמיניזם. ומולו – "מסכנים שכאלה", שמספר סיפור די דומה, על אשה–ילדה שנבראת על ידי גבר במעבדתו ויוצאת לבחון את העולם סביבה ומוצאת את כל הבאגים שהגברים הכניסו לתוכו, כדי להכשיל נשים. אבל זה סרט שכולו לא–אמריקאי: הבמאי יווני, הסופר סקוטי, התסריטאי אוסטרלי, אולפן הצילום הונגרי וההפקה בריטית. רק השחקנים אמריקאים. "ברבי" ו"מסכנים שכאלה" מתחרים על קטגוריות זהות – עיצוב ותלבושות – מי מהם יזכה ביותר פרסים? נהמר על "מסכנים שכאלה". אם התחזית הזאת תתממש הרי שגם בשנה שבה הקולנוע האמריקאי כל כך הצליח בעולם, האוסקר בכל זאת ילך לסרט הכי אירופאי.

אוסקר טוב לזוגיות

אנקדוטה חביבה בשולי הטקס היא העובדה שיש לפחות שישה זוגות נשואים שמועמדים השנה לאוסקרים, שניים מהם אף עשויים לזכות. כריסטופר נולן ואשתו, אמה תומאס, הפיקו יחד את "אופנהיימר" ויש סיכוי טוב ששניהם יקבלו פסלון אישי. מרגו רובי ובן זוגה טום אקרלי מועמדים על הפקת "ברבי". גרטה גרוויג ונואה באומבך מועמדים יחד על כתיבת "ברבי", סמי ברץ' ואלכס מקאניק מועמדים יחד על כתיבת "הצצה ליחסים", וכך גם ז'וסטין טרייה ובן זוגה ארתור הררי, שכתבו יחד את "אנטומיה של נפילה" (והם עשויים לזכות). בני הזוג המורמונים ג'ארד וירושה הס יצרו יחד את סרט האנימציה הקצר "95 חושים" (ג'ארד הס התפרסם כשביים את הסרט "נפוליאון דיינמייט", ועכשיו הוא מועמד לאוסקר). זו תופעה מתרחבת. בימים אלה תוכלו לראות בקולנוע את "חולית 2" שהבמאי דני וילנב הפיק עם אשתו טניה לפואנט (הם בוודאי יהיו מועמדים לאוסקר יחד ב-2025) ואת "סעי בובה" שאיתן כהן הפיק וכתב עם אשתו טרישה קוק.

אוסקר ישראלי?

נציג ישראל לאוסקר הבינלאומי השנה היה "שבע ברכות" והוא לא נכנס לרשימת המועמדויות. זו אכן היתה שנה קשה במיוחד בזירה הבינלאומית, עם לא מעט סרטים זרים שזכו להצלחות גדולות בזירת הפסטיבלים, והיה צריך לבלוט בפסטיבלים בקאן או ונציה כדי להגיע השנה לאוסקר, ו"שבע ברכות" לא היה שם. אקי קאוריסמקי, שסרטו "עלי שלכת" היה אחד הכי אהובים על המבקרים השנה, נשאר גם הוא בחוץ, והאוסקר הבינלאומי הפך, לראשונה, לנבחרת אול–סטארס, רק כוכבים מועמדים: וים ונדרס (שמועמד על סרט יפני דווקא), חואן אנטוניו באיונה הספרדי, מטיאו גארונה האיטלקי וג'ונתן גלייזר הבריטי, שסרטו דובר הגרמנית "איזור העניין" כנראה יזכה.

אבל יש סרט ישראלי בין המועמדים בקטגוריות האחרות: "מכתב לחזיר" שביימה טל קנטור מועמד לפרס סרט האנימציה הקצר הטוב ביותר (הסרט כבר זכה בפרס אופיר לסרט קצר בשנה שעברה). להבדיל מקטגוריית הסרט הבינלאומי, שבה כל מדינה ממנה נציג שנשלח מטעמה לתחרות, שאר הקטגוריות נבחרות מבין סרטים שבלטו בפסטיבלים עברו סינון ראשוני ומוינו על ידי ועדה שצופה בכל הסרטיפ מכל העולם. מדובר במאות סרטים קצרים. מה שאומר שהסיכוי להיכנס לחמישיה הראשונה הוא קטן בהרבה מהסיכוי לזכות באוסקר עצמו. יוצרים ישראליים מצליחים בשנים האחרונות להשתחל בקטגוריות שלא דורשות נציגות לאומית רשמית. "שומרי הסף" היה מועמד לפרס הסרט התיעודי, "איה" ו"סקין" היו מועמדים לפרס הסרט הקצר ("סקין" של גיא נתיב אף זכה). "מכתב לחזיר" הוא סרט שעוסק בזיכרון שואה מנקודת מבטה של תלמיד תיכון ששומעת עדות של שורד שואה ונותנת לדמיון שלה לרחף באוויר הכיתה. השילוב בין התמודדות עם זיכרון השואה ועם העובדה שהסרט עושה שימוש מבריק בקשר בין אנימציה, זיכרון ודמיון עשויים אף להפוך את קנטור לזוכת אוסקר.

האוסקר לסוכן השנה

אין לנו מושג מי הסוכנים והמנהלים של סנדרה הולר, אבל מדובר באנשים החכמים ביותר בעולם הקולנוע כרגע. מי שעוזר להולר לבחור את הסרטים שבהם היא משתתפת צריך לזכות השנה בפרס מיוחד. הולר הגרמניה – שזכורה בעיקר בזכות תפקידה ב"טוני ארדמן" – משחקת גם ב"אנטומיה של נפילה" הצרפתי וגם ב"איזור העניין" הבריטי (דובר הגרמנית, שצולם בפולין). שני הסרטים האלה לא רק שמועמדים לאוסקר לסרט הטוב ביותר, הם שניהם זכו בשני הפרסים הגדולים בפסטיבל קאן. וסנדרה הולר מככבת בשניהם.

ההימורים:

אלה ההימורים שלי. בהמשך למה שנכתב לעיל, אני מהמר שסרטים עם נטייה אירופאית מובהקת כמו "מסכנים שכאלה" ו"אנטומיה של נפילה" ינצחו מועמדים אמריקאים ומוכרים יותר.

סרט: "אופנהיימר"

בימוי: כריסטופר נולן, "אופנהיימר"

שחקנית: אמה סטון, "מסכנים שכאלה" 

(בכנות, תחושת הבטן שלי אומרת שסנדרה הולר מ"אנטומיה של נפילה" תיתן כאן הפתעה ותעקוף את כולן, אבל אין לי כרגע אומץ להמר על זה באופן רשמי).

שחקן: קיליאן מרפי, "אופנהיימר"

שחקנית משנה: דאוויין ג'וי רנדולף, "נשארים לחג"

שחקן משנה: רוברט דאוני ג'וניור, "אופנהיימר"

תסריט מקורי: "אנטומיה של נפילה"

תסריט מעובד: "מעשיה אמריקאית"

סרט אנימציה: "הילד והאנפה"

סרט בינלאומי: "איזור העניין"

(הבטן שלי אומרת שתהיה כאן הפתעה, אבל לי אומץ להמר עליה. וים ונדרס לא מופיע באף אחד מההימורים, אבל אם הייתי חבר אקדמיה הייתי מצביע לו).

עריכה: "אופנהיימר"

צילום: "אופנהיימר"

(מי שיכול לקחת ל"אופנהיימר" את האוסקר על הצילום הוא רודריגו פרייטו, שמועמד על "רוצחי פרח הירח", והוא גם צילם השנה את "ברבי" שלא מועמד כאן, אז זה יכול להצטבר לטובתו).

עיצוב אמנותי: "מסכנים שכאלה"

(העולם מהמר כאן על "ברבי", אני לא)

תלבושות: "מסכנים שכאלה"

(כנ"ל)

איפור: "מסכנים שכאלה"

(מי שמהמר כאן על "מאסטרו" – או מי שהצביע עבורו – אני לא מבין את זה).

סרט קצר: "הסיפור המופלא של הנרי שוגר", ווס אנדרסון

(ההימור הכי קל של הערב).

סרט אנימציה קצר: "מכתב לחזיר"

סרט תיעודי ארוך: "20 יום במריופול"

עיצוב סאונד: "איזור העניין"

מוזיקה: "אופנהיימר"

שיר: "What Was I Made For" בילי אייליש (מתוך "ברבי")

אפקטים: "היוצר"

(לא מעט מהמרים כאן על "גודזילה מינוס אחד" שלא ראיתי, אם הוא יזכה ואם גם "הנער והאנפה" ו"ימים מושלמים" יזכו, זו תהיה חתיכת חגיגה לקולנוע היפני, ופיצוי לא רע מצד האוסקרים על הענקת הפרסים לסרט שעוסק באיש שהמציא את פצצת האטום שהושלכה עליכם).

סרט תיעודי קצר: "The ABCs of Book Banning"

(הפרסים לסרטי התעודה – הקצר והארוך – יוענקו לנושאים ולא לקולנוע, היו סרטי תעודה מעניינים יותר השנה).

ציוץ