"סעי בובה". סמול לבובסקי

דיברתי על "סעי בובה" בפודקאסט הקולנוע של סינמסקופ ברדיו הקצה. האזינו בספוטיפיי או לחצו להאזנה כאן

מעריצי האחים כהן (ואני בראשם) נחרדו לשמוע לפני כחמש שנים, זמן קצר אחרי שיצא סרטם "הבלדה על באסטר סקראגס", שהם מתכננים להפסיק לעבוד יחד. הצמד הקולנועי הכי טוב בכל הזמנים מתפרק? הם לא סיפקו תשובות בזמן אמת לפרידה, אבל חמש שנים אחר כך, כשיוצא סרט הסולו הראשון של איתן כהן, האח הצעיר בחבורה, אפשר להתחיל להבין מה קרה שם. "לאיתן פשוט נמאס לעשות סרטים", הסביר קרטר בורוול, המלחין הקבוע של הצמד, בפודקאסט בהשתתפותו לפני כמה שנים. איתן, צריך לזכור, הלך בכלל ללמוד פילוסופיה בפרינסטון. אחיו הבכור, ג'ואל, היה זה שהלך ללמוד קולנוע באוניברסיטת ניו יורק, ונכנס לעבודה בקולנוע כעוזר העריכה בסרטי "Evil Dead" של סם ריימי. בראיון עם איתן לפני כשנתיים הוא אמר בכנות שבעוד עשיית סרטים היתה כיפית עבורו בתחילת הדרך, היא הפסיקה להיות כיף והפכה להיות שוחקת כמו כל עבודה אחרת. ללמדנו שיכולים להיות לך ארבעה פסלוני אוסקר על המדף בבית ועדיין תרגיש שנמאס לך מהעבודה שלך.

ג'ואל לא התמהמה יותר מדי והלך לביים את "הטרגדיה של מקבת" כפרויקט סולו, ועכשיו מתברר שגם הפרישה של איתן לא האריכה ימים כי הנה הוא חוזר עם סרט סולו משלו, "סעי בובה" ("Drive Away Dolls" במקור), מה שמעלה את התהיה האם לאיתן באמת נמאס מהקולנוע או שנמאס לו מג'ואל, כי אתם יודעים כמה אחים גדולים יכולים להיות מעצבנים. מה שיפה בשני הסרטים הלחלוטין שונים האלה הוא ששני האחים כהן נשארו יוצרים זוגיים, אבל במקום לעבוד עם האח שלהם, שניהם עשו סרטים עם בנות זוגם. ג'ואל יצר את "הטרגדיה של מקבת" לבקשת אשתו, פרנסס מקדורמנד, שגם הפיקה את הסרט; ואת "סעי בובה" יצר איתן עם אשתו טרישה קוק, שהשתתפה איתו בהפקה, בכתיבה וערכה את הסרט. יכול להיות שהם נפרדו כי האח האחד לא רצה להשתתף בפרויקט של השני – אחד היה כבד מדי, השני היה שטותי מדי.

ועכשיו, כששני האחים כהן יצרו כל אחד סרט בנפרד, אפשר סוף סוף לדעת מי זה מי בזוגיות הזאת, מי אחראי למה. ג'ואל, מתברר, הוא הכבד מבין השניים, ואיתן – למראה "סעי בובה" – הוא השטותניק. "סעי בובה" מזכיר יותר מכל דבר את "גל פשע" התסריט שהאחים כהן כתבו לסם ריימי. זו מהתלת פשע אלימה, קומדיה שחורה וסרט מסע, שמתחברת לפריטים הכי מינוריים (אך כיפיים) בפילמוגרפיה של האחים: מ"בייבי אריזונה" דרך "אלימות בלתי נסבלת" ועד "לקרוא ולשרוף".

השנה היא 1999. ג'יימי (מרגרט קוואלי, הבת של אנדי מקדואל) ומריאן (ג'רלדין ויסוואנתן) מחליטות לצאת למסע מפילדלפיה לפלורידה, במכונית שכורה מסוכנות שמציעה השכרות מוזלות לכיוון אחד. למריאן נמאס מהחיים שלה כי הוא לא מוצאת בחורה לאהוב ומעדיפה להתחיל את חייה מחדש בפלורידה, בבית של דודה שלה. ג'יימי, נזרקה מהבית שלה, שם חיה עם בת זוגה, השוטרת סוקי (ביני פלדסטין, אחות של ג'ונה היל). ג'יימי היא אשה ללא מעצורים ומריאן היא אשה שכולה רק מעצורים. אלא מבלי שהן מודעות לכך, בבגאז' של המכונית השכורה שלהן יש מזוודה שמכילה פריטים רגישים, ששלושה גנגסטרים אלימים אך מטומטמים יעשו הכל כדי להניח את ידיהם עליה. מכאן מתחיל מסע של סקס (הבנות) ואלימות (הבנים). כשהבנות מבינות שיש גברים שרודפים אחריהן, מערך הכוחות מתהפך והרודפים הופכים נרדפים. כשהבנות מגלות את המזוודה הנעולה הן מתחלחלות. "את יודעת כמה סרטים יש עם קופסה שאף אחד לא יודע מה יש בה?", הן שואלות זו את זו. אכן – "בארטון פינק" של האחים כהן, למשל. או "שבעה חטאים" של דיוויד פינצ'ר, או "ספרות זולה" של קוונטין טרנטינו, כולם סרטי שנות התשעים שהגיבורות אולי ראו, וכולם מושפעים מ"Kiss Me Deadly" של רוברט אולדריץ'. בטוויסט שאופייני לאחים כהן, אחת הבנות קוראת לאורך המסע את "האירופאים" של הנרי ג'יימס, וכותרות הסיום מציגות את הסרט כ"סעי בובה: מאת הנרי ג'יימס". מי שרוצה לראות בסרט ההזוי הזה פראפרזה על הנרי ג'יימס – באופן שבו "אחי איפה אתה" היה פראפרזה על הומרוס – מוזמן להשתעשע בהשוואות. מלבד זאת, זה סרט שנראה כמו טיוטה גנוזה לסרט חצי אפוי של האחים כהן, עם נקודת מוצא מסורבלת וסיום חפוז, וכמה בדיחות טובות באמצע, אבל מעט מדי.

כשהם בנפרד, גילינו, האחים כהן הם יוצרים חביבים, אבל לא מבריקים. כנראה שעם כל השחיקה, הם צריכים את שני המוחות שלהם כדי ליצור יצירות מופת כמו "האיש שלא היה שם", "בארטון פינק" ו"בתוך לואין דיוויס". הבשורות הטובות הן שהאתנחתא הזאת כנראה הספיקה לשניהם, כי בראיונות לקראת צאת סרטו סיפר איתן שהאחים עובדים עכשיו שוב יחד על סרט חדש, שיהיה סרט אימה. כי עכשיו אנחנו יודעים סופית שהאחים כהן הם יותר מסך חלקיהם.

ציוץ