04 מרץ 2008 | 11:44 ~ 16 תגובות | תגובות פייסבוק

שמונה פחות חצי

את “ג’אמפר” עוד לא ראיתי, אבל את “שמונה צדדים לאמת” כן. ואכן, זה סרט אקשן לא רע – קצבי, מותח, ועם ניסיון כמעט נואש להיראות כמו “זהות אבודה” (במאי הסרט כנראה רוצה להיות הפול גרינגראס הבא, והשניים כבר עבדו יחד בימיהם כבמאי טלוויזיה בריטיים). אבל שמעו, הסרט הזה אידיוטי ברמות קשות, לרגעים על גבול הבלתי נסבל והבלתי נסלח. אבל התעלומה הכי גדולה (כרגיל) מבחינתי היא: מאיפה הוקרץ השם העברי? כלומר, אני די בטוח שאני יודע. את הסרט המפיץ הישראלי לא ראה, אבל את הכרזה האמריקאי כן. ושם כתוב: “שמונה זרים, שמונה נקודות תצפית”. אלא שבסרט יש חמש, גג שש, נקודות תצפית. הסרט מציג את עלילתו בראשונה מבעד לעיניה של סיגורני וויבר, כבמאית טלוויזיה. ואז חוזר לאחור ומסופר מבעד לעיניו של דניס קווייד, כסוכן השירות החשאי. ואז מבעד לעיניו של פורסט וויטאקר, בתור תייר אמריקאי בספרד. ואז מבעד לעיניו של שוטר ספרדי. ואז מבעד לעיניו של וויליאם הרט, בתור נשיא ארצות הברית. ואז, בסיקוונס האחרון, מסופר כל הסיפור ברצף מהתחלה עד הסוף, מבעד לעיני הבמאי, שמרכיב את כל החלקים בפאזל יחד. כלומר חמישה צדדים לאמת ועוד צד אחד, יודע-כל. סך הכל ששה.
ואיילת זורר? היא בסדר. אבל מי שלא רצה את שחקני ישראל בתור טרוסיטסטים ערביים, יקבל את שחקניות ישראל בתור טרוריסטיות ספרדיות.

===========

ג’ונתן רוזנבאום, המבקר הנפלא של “שיקגו רידר”, יצא לגמלאות. אבל, מתברר, שהוא לא יפסיק לכתוב. בקרוב הוא אף ישיק אתר אינטרנט משל עצמו. ובכל אופן, העיתון שלו עושה לו כבוד, ומקבץ בפרויקט פנסיה מיוחד את עשר הביקורות שהוא אהב מהעשור האחרון. וגם, ראיון וידיאו אתו ממשרדו בעיתון.

ומהצד הטרגי של הביקורת: אודי אשרי, מבקר הטלוויזיה של “הארץ”, נפטר אמש בגיל 56. לא הכרתי אותו אישית, אבל הייתי צרכן די כפייתי של מוסף סוף השבוע של “חדשות” שאשרי ערך. שם, למשל, הושק המדור “ציפורה”. ובעוד אין לי בדל זכרון אילו אייטמים קראתי שם, ומי היו הסלבריטיז שהרכילות עסקה בהם בסוף שנות השמונים, אני כן זוכר את המטפל היונגיאני של ציפורה ואת הבדיחה בסוף המדור שתמיד נפתחה במילים “אחד, לא חשוב מאיזה עדה”.

הספקולציה של ניקי פינק שפרסמתי כאן מלפני כמה ימים, כנראה היתה מדויקת: סרטי ניו ליין בעולם יעברו בקרוב מאוד לטיפול מערך ההפצה הבינלאומי של וורנר. כך מדווח “סקרין דיילי”. הבשורה הזאת מגיעה כשלידי וורנר מגיעה עוד בשורה צורבת: מתברר ש”מצפן הזהב” דווקא עושה חיל בעולם (להבדיל מכשלונו העגום באמריקה), והוא פתח באופן די פנומנלי בסוף השבוע האורון ביפן. הכנסותיו בשווקים הבינלאומיים כבר חצו את ה-200 מיליון. אלא מה: ניו ליין מכרה את זכויות ההפצה הבינלאומיות של הסרט למפיצים עצמאיים, כך שאף אגורה מה-200 מיליון האלה לא מגיעה לכיסה.

יש בישראל זן של במאים/מפיקים שאני לא מחבב במיוחד את תוצרתם העכשווית, אבל אני לא יכול שלא להתפעל מכשרונם כאנשי עסקים, וכמפיקים שמצליחים לגייס כמעט מדי שנה משקיעים וממשיכים ליצור סרטים בקצב מרשים. מנחם גולן, עמוס גיתאי, עמוס קולק. ועכשיו גם חיים בוזגלו. אחרי שנדמה היה שבוזגלו מיצה את עצמו, הוא חוזר בשוונג עצום עם כמות די אסטרונומית של פרויקטים בהפקה ובפיתוח. והכי מדהים: עם הון. שבי רוזנפלד באתר “קולנוען” מדווחת שאיש עסקים אמריקאי השקיע באחרונה 1.2 מיליון דולר בחברת ההפקה של בוזגלו. עכשיו נראה מה ייצא מזה.

סליחה על האיחור, לא שמתי לב למייל הזה בתיבתי, ובכל זאת כדאי לעיין: ליאור זלמנסון היה בפסטיבל ברלין (לפני שבועיים) וכתב בבלוגו כמה סקירות תמציתיות על הסרטים החדשים של מדונה ומייק לי, ואחרים. פלוס צילומים.

סטיבי מעדכנת: מרתף 10, מועדון הופעות חיפאי כנראה די מיתולוגי לסטודנטים (הוא קיים מאז שנות השבעים), נמצא בסכנת סגירה. רוצים לחתום על עצומה נגד הסגירה?

16 תגובות ל - “שמונה פחות חצי”

  1. איתן 4 מרץ 2008 ב - 12:41 קישור ישיר

    נראה לי שאני אלך לראות את “Vantage point” בגלל המבנה התסריטאי המעניין, ובגלל איילת זורר. הרי אין לי שום סיבה אחרת.

    שאלה : לפני כמה חודשים כתבת על כמה סרטים שאתה מחכה להם. רובם כבר הגיעו. אבל הסרט שהכי חיכית לו – נעלם. מה קרה ל”30 יום של לילה” ?

  2. עמיצי 4 מרץ 2008 ב - 14:23 קישור ישיר

    או שמה לא הבנתי נכון? זה דווקא די משעשע כשחושבים על זה.
    אויש 30 יום של לילה הוא גרוע ומשעמם. מליסה ג’ורג’ מבוזבזת שם לחלוטין (בניגדו לתפקיד המדהים שלה בגרסה האמריקנית ל”בטיפול”).

  3. דרורית 4 מרץ 2008 ב - 14:42 קישור ישיר

    האימ-אמא של האופטופיקים.
    לכל מי שגדל תקופה מסויימת בארה”ב המילים mr. rogers בטח יגידו משהו. הנה יוטיוב שקורא ללבוש סוודרים ב-20 למרץ לכבוד יום הולדתו השמונים (אילו היה חי…)
    http://www.youtube.com/watch?v=eVeyLr2fGNA

  4. דרורית 4 מרץ 2008 ב - 14:53 קישור ישיר

    ומנסה שוב (מלכודת הספאם וכאלה…)
    המערכון המדובר של אלן פייג’ ב”מוצ”ש בחי”
    http://defamer.com/363126/ellen-pages-sapphic-snl-sketch

  5. אפרופו סרטי אקשן…
    uwe boll is a bloody genius!
    (ראו בלינק גם את מקור הידיעה)

    (מוקדש לעופר)

  6. איתן 4 מרץ 2008 ב - 17:09 קישור ישיר

    סטיבי – נראה לי שהבול הזה מתעסק יותר ביחסי ציבור (ולא מוצלחים במיוחד, לטעמי) מאשר בסרטים. להזכירך, בפעם שעברה ששמעתי את השם הזה, הוא הלך מכות (ממש מכות) עם מבקר קולנוע.

  7. איתן – ברור.

  8. יואב א 4 מרץ 2008 ב - 18:08 קישור ישיר

    אגב הערצת מיסטר רוג’רס… the ultimate showdown, סרטון פלאש המציג את הקרב הסופי בין אוסף גיבורי-על ואחרים:

    http://media.putfile.com/ultimateshowdown

    (4 דקות. חכו בסבלנות, הוא מופיע בסוף, כולל הסוודר. קצת חולני)

  9. אורון 4 מרץ 2008 ב - 18:28 קישור ישיר

    איתן ידידי, אני מוכן לתת לך עד 8 סיבות לצפות ב-“Vantage Point”, אבל אתחיל מאחת – זהו מותחן האקשן המעולה ביותר* שמוצג כרגע** על המסך. גם אני לא אוהב בדרך כלל שמובילים אותי בלשון וחוסמים את העיניים והמוח כדי שאראה רק מה שהבמאי רצה להראות, אבל הפעם נהניתי בטירוף. מוזר לי אם יאיר יבטל אותו ויפסח על התעסקות בנושאי לוואי שמצאתי מרתקים, כמו השפעת הטלוויזיה העכשווית על הוליווד והשפעת אפקט הפרקינסון של פול גרינגראס על במאיה.
    *לא כולל “זהות אבודה” שבטח מציג עדיין היכשהו. מאוד כולל את “קלוברפילד”
    ** נכון ליום חמישי המתקרב, כמובן.

    אגב, אני לא בטוח במה אווה בול כן מתעסק, אבל יודע במה הוא לא מתעסק – קולנוע. ראיתי פעם “סרט” שלו, עם שחקנים סמי-מוכרים… לא אמשיך מפאת פלאשבקים כואבים.

    ניק-לינק: דעתי המלאה על כמה “ג’אמפר” באמת גרוע.
    רמז: לא כמו סרט של בול, אבל חבל להרים ציפיות אם הכוונה הייתה התרסקות מלכתחילה.

    רוה לאורון: “מעולה” היא מילה אולטרה-מוגזמת לסרט. שהוא, אכן, מעין אחלה-לייט שכזה (אבא שלי, אני מניח, נורא יאהב אותו, לכן הוא סרט שהקהל עשוי לחבב למרות אינספור מגרעותיו – של הסרט, לא של הקהל). אבל למה שאתה קורא לו “השפעת הטלוויזיה” אני ראיתי כנחיתות הסרט מול כמעט כל סדרת אקשן אמריקאית מהעת האחרונה. למעט סצינת המרדף הבאמת לא רעה – שדי הצילה את הסרט מלהיות סוג של טוטל-לוס עבורי – לא היה בו משהו שלא הייתי מקבל טוב יותר, מותח יותר וחכם יותר ב”24″ או “נמלטים”. ואני לא חסיד גדול של אף אחת מהסדרות האלה.

  10. עופר ליברגל 4 מרץ 2008 ב - 18:51 קישור ישיר

    אוה בול הוא עונש שקיבלו בני אדם על עשיית סרטים טובים מדי. לכן הוא מקדיש את חייו לעשיית סרטים מאוד גרועים. אבל זה לא מספיק לכן הוא חייב גם להרוס סרטים של אחרים.

    אבל לפחות בתגובות שלו הוא מצליח לשעשע לפעמים. הבעיה עיקרית בתוכנית שלו היא שעלול להיווצר מצב בו יאזלו הכרטיסים לאינדיאנה ג’ונס ואז אנשים ילכו לסרט שלו מבלי לדעת במה מדובר. נחשפתי רק לכמה דקות מן הקולנוע שלו ואני לא יודע עד כמה שרידה של סרט שלם שלו היא דבר אפשרי. אני מקווה שלא יהיו קורבנות בנפש.

    ותודה לסטיבי על ההקדשה.

    ולגבי אלן פייג: לא ממש איכפת לי אם היא לסבית או לא, אבל מערכון לא אמור להיות דבר מצחיק?

  11. בוגי 4 מרץ 2008 ב - 18:55 קישור ישיר

    =====טרול========

    רוה לבוגי: הרי הבהרתי לך שאתה לא רצוי כאן, למה אתה ממשיך להידחף בשמות שונים? אין כאן צנזורה, אבל אין כניסה לטרולים. ואתה, מר-יותר-חכם-ונעלה-מכולם, הוא הדוחה בטרולים. וגם העקבי והכפייתי (ולמזלי היחיד) באתר זה. ולמי שלא הספיק לקרוא. אדון טרול ניסה למנות את “שמונה” “נקודות” “התצפית” שהסרט “שמונה צדדים לאמת” לכורה מייצג. אלא שהוא טועה והוא מנה שמות של דמויות, אבל כלל בהן כאלה שהסרט מציג, אבל לא כאלה שהסרט מסופר דרך עיניהם. ואם כבר מונים דמויות, אז יש בסרט עוד: שני יועצי הנשיא, אמה של הילדה, הקונסיירג’ המתפוצץ, האח החטוף, וההוא מ”נמלטים”. אז לפי הספירה שלך, למה לא “14 צדדים לאמת”? אנא, אל תענה לי. רק אמחוק אותך.

  12. עופר ליברגל 4 מרץ 2008 ב - 21:07 קישור ישיר

    אגב אווה בול, במקרה הוט משרים עכשיו את “לבד באפלה” (למה?) שהוא הסרט שלו שראיתי ממנו כמה דקות. ועכשיו ראיתי עוד כמה דקות. הסרט הזה מצליח להיות גרוע בכל דרך אפשרית -כל שורת דיאלוג נשמעת עילגת ומשחק פשוט איום – ושל שחקנים מוכרים שהרשימו בסרטים של במאים אחרים.

  13. yolav 4 מרץ 2008 ב - 22:58 קישור ישיר

    ========טרול==========

  14. רותם 4 מרץ 2008 ב - 23:20 קישור ישיר

    כאילו סרט צריך משהו מעבר לאילת זורר.
    היא החזיקה את “מינכן” על גבה ההריוני בצורה מדהימה.

    *מיומנו של נער מאוהב

  15. תודה יאיר!

    הוספתי בדיוק תמונה של אריק באנה ותמונה של הקוקו של נטלי פורטמן בערך 🙂 שבאו לקדם את נערת בולין האחרת.

    הסרט לא רע בז’אנר של האופרות סבון ההסטוריות. נטלי פורטמן מעולה כהרגלה.

    ארחיב על זה עוד שהסרט יצא ממש לאקרנים.

    ליאור.

  16. אורון 5 מרץ 2008 ב - 12:26 קישור ישיר

    טוב יאיר, אני מניח שנתווכח כמו שצריך על “כל-מיני צדדים לאמת” רק כשהוא ייצא, מפני שלבקש שתסביר לי באופן אישי מה היה אידיוטי בו נראה לי מיותר וגם יהרוס לאחרים.
    מה שכן, לא כל-כך בקלות אוותר על ההתלהבות היחסית שלי מהסרט. “מעולה” לבד קצת גדול עליו, אבל עם ההסתייגות שלי דווקא מתאר בדיוק את הרגשתי. זה סרט ששאב אותי מהדקה הראשונה, יש בו תחושת פאניקה נהדרת (אבל לא מאוד רציפה), המרדף אולד-סקול בהחלט עשוי היטב ובאופן כללי חסרים לי סרטים כאלה בקולנוע. בטלוויזיה זה ממש לא עושה לי את זה – “24” היא לא דוגמה מוצלחת לתסריטאות חכמה, לעניות דעתי, ואת “נמלטים” חיבבתי בגלל הדמויות ונמלטתי כי הכל זז שם נורא נורא לאט.

    ונקודה אחרונה שבה אני נאלץ לא להסכים בינתיים, היא ההסתייגות שלך ממגרעותיו של הקהל. בסרט צפיתי דרך מה שמכונה “הקרנת עיתונאים”, ואחת די מצומצמת, בה אני מכיר ואף מחבב חלק גדול מהקהל שנכח באולם. לסרט יש שטיק חוזר (שחוזר וחוזר וחוזר) אבל בכל פעם שהוא קרה, הקהל נאנח, צחקק, כאילו לא האמין שזה שוב קורה (זו הייתה התגובה הכללית שקיבלתי). אז כנראה שאתה בצד שנותר מרוחק, אני נסחפתי לגמרי. אולי יותר מדי, אבל אני לא יכול להתנצל על כך.

    המשך מלחמה נעימה בטרולים 🙂


השאירו תגובה