12 אפריל 2006 | 07:27 ~ 31 תגובות | תגובות פייסבוק

חוקי המשחק

ב-4 במאי ייפתח פסטיבל הקולנוע הצרפתי, אחד האירועים השנתיים היותר סימפטיים בסינמטק תל אביב. לכבוד האירוע ביקשו יוזמי הפסטיבל מ-21 מבקרי קולנוע שייבחרו את שלושת הסרטים הצרפתיים האהובים עליהם. הנה הבחירות:

 

יהודה סתיו – ידיעות אחרונות
“ילדי גן העדן” – מרסל קארנה
“האשליה הגדולה” – ז’אן רנואר
“400 המלקות” פרנסואה טריפו

מאיר שניצר מעריב

“מסיבה בכפר” רנואר

“הכייס” רובר ברסון “הכל מתחיל היום” ברטרן טברניה

אורי קליין הארץ

“חוקי המשחק” רנואר

“ילדי גן העדן” קארנה

“לחיות את חייה” ז’אן לוק גודאר

אמיר קמינר ידיעות אחרונות, פנאי פלוס

“400 המלקות” – טריפו

“עד כלות הנשימה” גודאר

“ילדי גן העדן” קארנה

יאיר רוה פנאי פלוס

“עד כלות הנשימה” – גודאר
“פלייטיים” – ז’אק טאטי
“בעלה של הספרית” – פטריס לקונט

גידי אורשר – גלי צה”ל

“כשהחיה תמות” – קלוד שברול 
“לילה אמריקאי” – טריפו 
“לילה על העיר” – ז’אן פייר מלוויל

נסים דיין – גלי צה”ל

“מושט” – ברסון
“האשליה הגדולה” – רנואר
“הסמוראי” – מלוויל

יעל שוב – Time Out

“ילדי גן העדן” – קארנה
“400 המלקות” – טריפו
“חוקי המשחק” – רנואר

דבורית שרגל רייטינג

“לחיות את חייה” גודאר

“מושט” ברסון

“ז’יל וג’ים” טריפו

דן פיינרו

“מושט” ברסון 

“מדאם דה” מקס אופולס

“חוקי המשחק” רנואר

חיים קינן קול ישראל

“חוקי המשחק” רנואר

“עד כלות הנשימה” גודאר

“ז’יל וג’ים” טריפו

שמוליק דובדבני Ynet

“חוקי המשחק” רנואר

“הסמוראי” מלוויל

“הכייס” ברסון

אלברט גבאי סינמה 3

“לילה אמריקאי” טריפו 

“המקצוען” ג’ורג’ לאוטנר

“כל החיים לפניו” משה מזרחי

חנה בראון Jerusalem Post

“עד כלות הנשימה” גודאר

“400 המלקות” טריפו

“חוקי המשחק” רנואר

פבלו אוטין גלובס

“חוקי המשחק” רנואר

“400 המלקות” טריפו

“כלב אנדלוסי” לואיס בונואל

אהרן קשלס – גלובס, Ynet
“הסמוראי” – מלוויל
“אל תירו בפסנתרן” – טריפו
“קליאו מחמש עד שבע” – אנייס וארדה

אבנר שביט – עכבר העיר

“גיבור בזכות עצמו” – ז’אק אודיאר
“מים קרים” – אוליביה אסייאס
“אידיוט מושלם” – פרנסיס ובר

נחום מוכיח – אתר הבמה
“לחיות את חייה” – גודאר
“400 המלקות” – טריפו
“פרובידנס” – אלן רנה

אלון רוזנבלום – אתר סרט

“לילה אמריקאי” – טריפו
“400 המלקות” – טריפו
“הנאהבים מפריז” – ליאוס קאראקס

יאיר הוכנר – אתר סרט

“הנאהבים מפריז” – קאראקס
“דליקטסן” – מרק קארו וז’אן פייר ז’ונה
“המולה וזעם” – ז’אן קלוד בריסו

יובל ריבלין – מקור ראשון

“חוקי המשחק” רנואר
“400 המלקות” – טריפו
“ז’אן דה פלורט” – קלוד ברי

והסרט שנבחר, לבסוף: “חוקי המשחק” של רנואר.

מיד אחרי ששלחתי את בחירתי כתבתי אייטם למדורי ב”פנאי פלוס”, על דילמת הבחירה. בגלל כל ההגשות המוקדמות לקראת החגים, האייטם נכתב לפני כשבוע וחצי, אבל יופיע בדפוס רק בעוד שבוע. הנה הוא:

בתחילת מאי ייערך בסינמטקים פסטיבל קולנוע צרפתי. בשבוע שעבר פנו מארגני הפסטיבל למבקרי הקולנוע בארץ וביקשו שיבחרו את שלושת הסרטים הצרפתיים האהובים עליהם. התקווה היא להשיג עותק פילם של הסרט שהמבקרים הכי אוהבים ולהקרינו בפסטיבל. רעיון יפה, רק איך לעזאזל בוחרים שלושה סרטים בלבד? עבור דור שלם של מבקרים המיטב של הקולנוע הצרפתי נמצא בין “ילדי גן עדן” של מרסל קרנה מ-1945 ועד “400 המלקות” של פרנסואה טריפו מ-1959. בדרך תמצאו לא מעט שיעדיפו את “חוקי המשחק” ו”האשליה הגדולה” של רנואר, או ב”היפה והחיה” ו”אורפיאוס” של קוקטו. אני בעצמי התפתיתי לבחור באחד מהנ”ל, בעיקר ב”חוקי המשחק” או “אורפיאוס” מהסיבה הפשוטה שהייתי רוצה לראות אותם על מסך גדול בעותק 35 מ”מ. לבסוף בחרתי בשלושה מהשגרירים האהובים עליי בקולנוע הצרפתי. אלה הסרטים הצרפתיים שאני שמח לראות שוב ושוב:
“עד כלות הנשימה”, ז’אן לוק גודאר.
“פלייטיים”, ז’אק טאטי.
“בעלה של הספרית”, פטריס לקונט.

הייתי מוסיף לרשימה הזאת גם את “לב בחורף” של קלוד סוטה ואת “הנאהבים מפריז” של לאוס קאראקס. ועדיין אני מרגיש נורא שאין שם אזכור לסרטים שאני אוהב של קלוד שברול, ז’אק ריווט, אלן רנה, טריפו, ז’אן פייר מלוויל, ברטרן טברנייה ולואיס בונואל (בפאזה הצרפתית שלו)

נושאים: כללי

31 תגובות ל - “חוקי המשחק”

  1. עידן 12 אפריל 2006 ב - 10:51 קישור ישיר

    אלברט גבאי הוא “מבקר הקולנוע” הנלעג ביותר מכולם. הוא אוהב כל סרט שהוא רואה,אין לו שום תובנות או ראייה מעמיקה וחוץ מזה הוא כל הזמן טועה בהגייה של שמות לועזיים. זה כבר מעבר לתחביב עבורי לשמוע איך הוא משבש שמות של שחקנים ובמאים בכישרון ייחודי רק לו. אם לאחד שכזה נותנים לכתוב על קולנוע,באמת שכל אחד יכול!

  2. יאיר רוה 12 אפריל 2006 ב - 12:04 קישור ישיר

    עידן. לא תמצא בינינו שום חילוקי דעות בקשר לאלברט גבאי, האיש שקרא לבמאי של “הירושימה אהובתי” “אלן רסניאס”. ואגב, כל אחד יכול להיות מבקר קולנוע. טריפו כתב פעם “לכל אדם יש שני מקצועות. המקצוע שלו, ומבקר קולנוע”.
    לגבי הרשימה: צר לי על הבלאגן עם האותיות והריווחים. זה מה שהצלחתי לשכנע את המחשב לעשות אחרי לא מעט מאמצים.
    ואם ישי קיצ’לס, יקיר אלקריב ומבקרי וואלה ונענע רוצים לצרף את בחירותיהם כאן, למרות שמשום מה לא השתתפו במשאל. הם מוזמנים. גם שאר קוראי האתר, כמובן. חןחן פטור.

  3. רן ג. 12 אפריל 2006 ב - 12:40 קישור ישיר

    1. דיווה
    2. בטי בלו
    3. הכחול הגדול
    (מסתבר שאפילו בצרפת מסוגלים לעשות סרטים כיפיים, סקסיים ואפילו בצבע!!! ולא רק קלסיקות ניאו ראליסטיות שצריך תואר שני והרבה קפה בשביל לצלוח אותן)

  4. יאיר רוה 12 אפריל 2006 ב - 12:54 קישור ישיר

    ניאו ריאליזם זה איטלקי, לא צרפתי. וכל הקפה בעולם לא יצליח להשאיר אותי ער ב”הכחול הגדול”. הלוק בסון המועדף עלי הוא “רכבת תחתית”. אגב, סרט צרפתי שאני נורא אוהב ולא נמצא ברשימה, אולי כי הוא נחשב מסחרי מדי וקצת קיטשי, הוא “סירנו דה ברז’רק”.
    מה שכן, רן ג. מזכיר שהצרפתים יודעים לעשות סרטי פעולה לא רעים (צפה בסרטיו של מלוויל, אגב). אני מחבב את “טקסי” הראשון. ואת “אחוות הזאבים”.
    ומה עם “בלתי הפיך”, האם אני היחיד שחושב שמדובר באחד הסרטים המרשים, גם אם מפלצתיים, שנעשו בצרפת בשנים האחרונות?

  5. רמי 12 אפריל 2006 ב - 13:18 קישור ישיר

    ממש לא ראיתי מספיק סרטים צרפתיים, אבל מאלה שראיתי:

    1. 400 המלקות- טריפו
    2. מעלית לגרדום- לואי מאל
    3. עד כלות הנשימה- גודאר
    וגם מאוד אהבתי את לבי החסיר פעימה החדש.
    ואם זה כולל סרטים צרפתיים, אז הפרחחים של טריפו.

  6. חןחן 12 אפריל 2006 ב - 13:30 קישור ישיר

    אכן, בלתי הפיך הוא אכן אחד הסרטים הצרפתיים הטובים אי פעם

  7. יאיר רוה 12 אפריל 2006 ב - 14:08 קישור ישיר

    רמי, “מעלית לגרדום” זו בחירה מצוינת. הנה עוד כמה אהובים עליי: “2 או 3 דברים שאני יודע עליה”, “הדוד מאמריקה”, “האשה ממול”.

  8. איתן 12 אפריל 2006 ב - 14:09 קישור ישיר

    1. לב בחורף- קלוד סוטה
    2. חלומות של מלאכים- אריק זונקה
    3. סלין וז’ולי יוצאות לשוט- ז’אק ריווט

    נימוקים: “לב בחורף”, שריגש אותי מאוד ברמה האישית, הוא, לטעמי, סרטו הטוב ביותר של קלוד סוטה, שידע במשיכות מכחול כמעט בלתי נראות לצייר רגשות שגועשים מתחת לפני השטח. דניאל אוטיי נפלא, ועמנואל ביאר מכשפת.

    אריק זונקה הוא תעלומה. סרט אחד שנכנס לך מתחת לעור, ורק בסצינה האחרונה אתה מבין עד כמה נקשרת לדמויות הראשיות. אנושיות, חיוניות וכאב עצום בסרט אדיר של במאי שעשה סרט אחד (ועוד אחד לטלויזיה)-ומאז נעלמו עקבותיו.

    הבחירה השלישית שלי אינה מובנת מאליה. זהו אינו סרט מושלם, אבל כל כך מלא דמיון, ומשום מה גם קשה להשגה, ומאוד הייתי רוצה לראותו שוב. קשה לתאר מה קורה בו, אבל בגדול- זה סרט שנכתב לך מול העיניים (מעין גרסה צרפתית מוקדמת ומעודנת של “אדפטיישן”)

  9. ליאור 12 אפריל 2006 ב - 14:09 קישור ישיר

    אני מתבייש לומר שלא ראיתי מספיר סרטים צרפתים כדי להכין רשימות של סרטים הכי אהובים (אין מספיק ממה לבחור…) אבל אציין כמה סרטים צרפתים שהרשימו אותי מאוד:

    “לילה אמריקאי” של טריפו, כנראה הסרט הכי טוב שנעשה אי פעם על מאחורי הקלעים של סרט. יצירת מופת.

    “בוב המהמר” של מלוויל, סרט פשע צרפתי נהדר על שוד קזינו (אני חושב ששנים אחר כך נעשה לו רימייק עם ניק נולטה…?)

    “בלתי הפיך” – סרט מהפך קרביים ומדהים. אני עדיין לא מבין איך היה למוניקה בלוצ’י את האומץ לעשות את הסצנה הזאת.

    לגבי אלברט גבאי: האיש אולי לא מבקר הקולנוע הכי רהוט בסביבה, אבל זה לא נכון שהוא אוהב כל סרט שהוא רואה, ובמו אוזניי שמעתי אותו מנמק את הבחירות שלו. אני חושב שהוא מבין בקולנוע, אבל הוא לא ממש עובר מסך, אין מה לעשות, ועדיין לא ראיתי ביקורות שלו בדפוס, אז אין לי מושג איך הוא כותב.

    בכל אופן, תמיד אעדיף לראות אותו מדבר על פני מיכל זוארץ שהטעויות שלה בהגיית השמות הן נושא לפורום, או אולי אתר אינטרנט שלם, משלו.

  10. אורי 12 אפריל 2006 ב - 15:32 קישור ישיר

    שלושת הגדולים שלי:
    1. הנידון למוות ברח – רובר ברסון. בכל פעם אני נדהם מחדש מהיכולת של ברסון להפיק את המקסימום מהמינימום. בסרט הזה הוא העפיל לפסגות שרק מעטים הגיעו אליהן.

    2. Weekend – ז’אן לוק גודאר. ללא ספק אחד הסרטים
    הפרועים ומשולחי הרסן שנעשו. טירוף במיטבו.

    3. הסמוראי – ז’אן פייר מלוויל. בעיניי – ה-סרט פשע של כל הזמנים. פשוט אין מילים.

  11. שחר 12 אפריל 2006 ב - 16:47 קישור ישיר

    יאיר, סחטיין על הבחירה ב”בעלה של הספרית”. זה סרט אדיר. הלוואי ויקרינו אותו שוב.

  12. סיגל 12 אפריל 2006 ב - 17:41 קישור ישיר

    “בעלה של ספרית” – אח, איזה סרט! אחד הסרטים היותר טובים שראיתי, וכל פעם שהוא מוקרן בסינמטק אני מתייצבת. בכלל פטריס לקונט הוא עילוי, אף על פי ששום סרט נוסף שלו לא עומד בסטנדרט של “בעלה”.

    לגבי טריפו: עם כל חיבתי לאיש לגאונות ולאובססיה – חוץ מ”לילה אמריקאי” המפתיע, ואולי גם “העור הרך” – כל היתר לדעתי סובלים מיתר חתעסקות עצמית.
    בעיקר סדרת הסרטים שבאו אחרי ‘400 המלקות’ הסובבים סביב אותה דמות ראשית (הילד ההוא מ400 המלקות שברח לי שמו). ראית סרט אחד, ראית את כולם.
    “לילה אמריקאי” הוא טוב, כי הוא איכשהו יוצא מתוך הבועה העצמית קצת ומסתכל קצת מסביב. ואני מדגישה ‘קצת’ כי הסרט עדיין עוסק בקולנוע שזה המקצוע של טריפו, אבל לדעתי זה חתיכת צעד משמעותי ליוצר הסרטים שלו נוברים בתוך עצמו ועצמו ועצמו.

    עוד סרט שאהבתי מאוד “יחסים פורנוגרפיים”.

  13. רז 12 אפריל 2006 ב - 18:24 קישור ישיר

    “היפה והחיה” של קוקטו הוא בהחלט הבחירה שלי, ביחד עם “לילה אמריקאי” ו-“שלישיית בלוויל” (שנראה לי קצת מוזר שלא התייחסו אליו).
    חוץ מזה, הפניית-העורף הקולקטיבית-משהו ללוק בסון וז’אן-פייר ז’נה על ידי מבקרי ארצנו היא קצת מטרידה. נכון, בצרפת המבקרים לא אוהבים אותם (בגלל ש- א. את הסרטים שלהם אנשים ממש הולכים לראות ו-ב. הם לא עוסקים, כפי שניסחה זאת מבקרת ששמה חומק ממני כרגע, בנושא המועדף על המבקרים הצרפתים, “גברים שמזילים ריר על נשים שהיו יכולות להיות הנכדות שלהם”). אבל לא חייבים לקחת מהביקורת הצרפתית דוגמה בנושא הזה.

  14. סיגל 12 אפריל 2006 ב - 18:44 קישור ישיר

    “הסנונית המבשרת את בוא האביב” – של כריסטיאן קריאון. סרט מינורי ויפייפה, שקלטת שלו שמורה אצלי לימים קשים.

  15. יאיר רוה 12 אפריל 2006 ב - 18:59 קישור ישיר

    סיגל, “סודו של מר היר” בהחלט בסטנדרט של “בעלה של הספרית”. ונדמה לי ש”יחסים פורנוגרפיים” מתויק בקלסר “קולנוע בלגי”, אם כי אם נפתח את הדירוג לקולנוע פרנקופוני (כלומר, כולל בלגיה וקוויבק, קנדה) נמצא לא מעט אוצרות נוספים כמו כל סרטיו של דניס ארקאן, ובעיקר “ישו ממונטריאול” ו”שיחות נפש”, וכמעט כל סרטיו של רובר לפאז’.
    את סרטיו של כריסטיאן קריון, חוששני, אינני סובל.
    ולגבי קוקטו: אני עדיף את “אורפאוס” שלו.

  16. רמי 13 אפריל 2006 ב - 1:07 קישור ישיר

    לסיגל- למה את חושבת שכל הסרטים של טריפו מתעסקים בעצמו? מה עם האישה ממול, ילד פרא, המטרו האחרון, ז’יל וז’ים, הבתולה מסינסנטי? דווקא את לילה אמריקאי עדיין לא ראיתי, אבל טריפו עשה הרבה סרטים גם ללא ז’אן-פייר לאו, ואין עוד הרבה יוצרים שסרטיהם מלאים בכ”כ הרבה אהבת אדם וקולנוע.

  17. גלעד 13 אפריל 2006 ב - 1:32 קישור ישיר

    עזרה.. מכל מאן דבעי..

    שאלה של סניל, רק בכדי להיות IN.

    האם ב”בעלה של הספרית”, שיחק פילפ נוראה או מישהו כזה שמזכיר אותו?

    האם הסרט הזה היה בהקרנות מסחריות בקולנוע לב בת-א?

    או שאני מתבלבל בכיוון?

    הא כן, וחג שמח לכולם.

  18. הפינגווין 13 אפריל 2006 ב - 11:57 קישור ישיר

    שלושת הסרטים שהייתי בוחר מעידים בעיקר על בורות מצדי:
    1. אמלי – הסרט הצרפתי האהוב עלי ואחד מהגדולים של העשור האחרון מבחינתי.
    2. האלמנט החמישי – או ניקיטה, אם רוצים שגם יהיה דובר צרפתית. לוק בסון, במעט הסרטים שלו שלמעשה יצא לי לראות, הוא אחד הבמאים האהובים עלי. לאון הוא אחד הסרטים הכי שלמים ומרגשים שאי פעם נתקלתי בהם.
    3. סתום ת’פה – מהסרטים היותר מצחיקים שיצאו בשנים האחרונות.

    יש לי פערים עצומים בהשכלה בכל הנוגע לקולנוע אירופאי, אבל אני משתדל לסתום אותם. השבוע ראיתי את “היפה והחיה” של קוקטו, סרט טוב בסה”כ, אבל אני כבר מורעל דיסני, אז לא לגמרי התחברתי. ראיתי גם את “בטרם ירד הליל”, סרט חביב לטעמי, אבל לא משהו שנשאר לאחר הצפיה.
    לפני כמה חודשים ראיתי לראשונה את “עד כלות הנשימה”. עם כל ההערכה לחדשנות שבו, הרגשתי שהעלילה צריכה להיות יותר… קיימת.

  19. עידן 13 אפריל 2006 ב - 16:13 קישור ישיר

    יאיר, זה מפתיע אותי שגבאי משבש גם שמות צרפתיים מאחר והוא מרוקאי. אבל באמת,מישהו פעם צריך להוציא אלבום “מיטב השיבושים” של אלברט גבאי. במקום הראשון גוואנט פלטרו(!!)

  20. הילה 13 אפריל 2006 ב - 16:56 קישור ישיר

    נבצר מבינתי איך הסרט המופלא הזה לא השתחל לאף אחת מן הרשימות.והייתי מכניסה גם לעשרת הגדולים את יפהפיית היום מהפאזה הצרפתית של בונואל. את “לב בחורף” שהוזכר כאן (גם את “נלי ומר ארנו” אני אוהבת עד כלות וכן את עד כלות הנשימה) ועוד שניים נפלאים נפלאים בעיני הם סרטיהם של צמד התסריטאים אנייס ז’אווי וז’אן פייר בכרי – החיים הם שיר (אלן רנה הנפלא ביים) ו”על אהבה וטעמים אחרים”(ז’אווי הנאווה ביימה).

  21. הילה 13 אפריל 2006 ב - 16:57 קישור ישיר

    איכשהוא נשמט שוב שם הסרט המופלא. התכוונתי לל’אטאלנט של ז’אן ויגו.

  22. ליהיא 14 אפריל 2006 ב - 9:31 קישור ישיר

    שלושת הסרטים שאני הייתי בוחרת:

    “לילה אמריקאי” – אתם יודעים, יש את הסרטים האלה שכולם תמיד משבחים ואז אתה רואה אותם ולא מבין על מה היה כל הרעש….זה *לא* סרט כזה! כשראיתי אותו בפעם הראשונה לא הייתי מודעת למעמדו האיקוני ואף על פי כן נפעמתי ממנו. לטעמי, כל אוהב קולנוע רציני חייב לעצמו לראות אותו.

    “מתחת לחול” – הסרט הזה אמנם מ 2001 אבל בעיניי הוא קיבל מעמד של קלאסיקה. סרט איטי, לא מתפשר ולא קל אבל כל כך יפה ומעורר מחשבה.

    “ז’יל וג’ים” – אין מילים. אוהבת טריפו אנוכי. 🙂

    אה ואני מצטרפת לסיגל באהבתי הרבה את “יחסים פורנוגרפיים”.

  23. סמדר 14 אפריל 2006 ב - 11:02 קישור ישיר

    מכירים את הבמאי רומן פול-אנסקי?
    תשאלו את אלברט גבאי.

  24. עידן 14 אפריל 2006 ב - 11:15 קישור ישיר

    ליאור. אולי פעם במאה שנה,אלברט גבאי לא מכנה את הסרט “נפלא”. לגבי מיכל זוארץ, היא באמת מקרה אבוד!

  25. הוד 15 אפריל 2006 ב - 13:48 קישור ישיר

    רק רגע..- שכחתם לכתוב את אחד מהסרטים הטובים ביותר של העשורים האחרונים והוא “שנאה” של מת’יו קסוביץ’ שהוא מבחינתי אחד השחקנים והבמאים הגדולים.
    אם עוד לא ראיתם למה אתם בדיוק מחכים?!?!??

  26. בנימין 15 מאי 2007 ב - 0:25 קישור ישיר

    למה לא הזכירו את הסרט היפה wild side וגם “יומנו של כומר בכפר” של רובר ברסון ועוד סרט מעולה שמשום מה לא הגיע לארץ בשם clement ואם אפשר עוד אחד הייתי בוחר את le souffle

  27. יעקב ניסים 9 אוקטובר 2007 ב - 23:47 קישור ישיר

    עזרה בבקשה מי ביים את הסרט האיוושה שבלב ובאיזו שנה הוקרן? המון המון תודות מראש.

  28. Ferry pour la Grece 28 ינואר 2011 ב - 1:11 קישור ישיר

    Thanks dude. That was interesting knowing


השאירו תגובה