12 אפריל 2006 | 12:48 ~ 6 תגובות | תגובות פייסבוק

אפטר-סדר-פארטי

הלילה בחצות ישודר ביס הסרט “Homecoming” של ג’ו דנטה. בעברית הם קראו לו “מת לבחור”. באסה. מדובר ב-50 דקות די מבריקות, המחזירות את ז’אנר סרטי האימה והזומבים אל המקורות הפוליטיים והסאטיריים שלהם מראשית ימי ג’ורג’ רומרו. מדובר בפרק המוצלח ביותר בסדרה “אשפי האימה” של שואו-טיים, ובאחד הרגעים היפים ביותר בשנת הקולנוע האחרונה, שהיתה רווייה סרטים מחאתיים וביקורתיים כלפי הממשל הנוכחי והנלחם מלחמה מומצאת, עם הרוגים אמיתיים. תזכורת: ג’ו דנטה הוא אחד הבמאים האהובים עלי, ומי שמצליח להיות גם אשף בז’אנרים שהוא עובד בהם, אבל גם בעל חוש הומור ארסי ונטייה לטקסטים סאטיריים מפתיעים בחריפותם.  

נושאים: כללי

6 תגובות ל - “אפטר-סדר-פארטי”

  1. james newton howard 12 אפריל 2006 ב - 14:12 קישור ישיר

    קודם כל, שמחתי לראות שאת התסריט ל-Homecoming כתב סם האם, תסריטאי גדול שלא עשה כמעט כלום מאז שני הבאטמנים הראשונים של טים ברטון (למעט מאנקי בון הנכשל של הנרי סליק והתסריט הגנוז לכוכב הקופים של ברטון).
    חוץ מזה, יאיר, קבל ח”ח על הכתבה הרצינית על סופרמן חוזר בפנאי פלוס. גם כתבת הטיזר לסרטי הקיץ היתה מצויינת (ובכלל, המדור שלך הוא הדבר היחיד בצהובון המזופת הזה ששווה קריאה). אני מת לראות את החדש של איימי הקרלינג, ש-FAST TIMES AT RIDGEMONT HIGH שלה (לפי תסריט של קמרון קרואו) הוא לדעתי סרט הנעורים הטוב ביותר שנוצר.
    לבסוף, שני דברים:
    1. הקטע בערב עם קווין סמית’ שהוא מספר על ג’ון פיטרס והעכביש הענק (“ישבתי לי ב”פרוע על המערב” וחשבתי לעצמי: אה, זה חתיכת חרא”) היה פשוט אדיר, ואם זה נכון אז זה סיפור מטורף.
    2. כתבת בטעות שפיטר הייאמס ביים את רובוקופ. הוא לא – זה היה פול ורהובן. פיטר הייאמס היה מת לביים ברמה כזאת.

  2. יאיר רוה 12 אפריל 2006 ב - 15:34 קישור ישיר

    נו, אלה מכות הפסח האמיתיות. לכתוב מהר מדי עם מעט מדי זמן לריכוז ולבדיקות (להזכירך, פרשת “השרוף” פורסמה בגיליון שלפני ערב פסח). התכוונתי ל”טיימקופ”, סרט שאני מאוד מחבב, ולא ל”רובוקופ”.
    לגבי סם האם: קודם כל, איזה שם נפלא יש לו. אני לא מאמין שהוא לא מומצא. סם האם אמנם כתב את הדראפט הראשון של “באטמן חוזר” אבל את התסריט כפי שאנחנו מכירים אותו כתב דניאל ווטרס הנפלא, מי שכתב גם את “Heathers” (אפרופו סרטי התבגרות גדולים).
    והתסריט של האם ל”כוכב הקופים” היה נפלא. הטוויסט הסופי שלו היה גאוני. חפש אותו באינטרנט.

  3. דניאל פאיקוב 12 אפריל 2006 ב - 16:23 קישור ישיר

    אוי. אוי אוי. היו לי ציפיות גבוהות אחרי שקראתי ביקורות דומות לשלך ממבקרים אמריקאים, אחרי שהסרט הוקרן בפסטיבל טורינו. אבל זה נראה כאילו גם הם וגם אתה התלהבתם בעיקר מהקונספט של הסרט (שהוא, אני מסכים, די מבריק) והתעלמתם מהסרט עצמו. הוא בהחלט גס ובוטה בביקורת שלו כלפי ממשל בוש, אבל הוא לא מתוחכם. הוא לא מצחיק. האקשן לא אינטנסיבי. האימה לא מפחידה. מעבר לקונספט אין בסרט כמעט כלום, ואחרי שקולטים את המסר אפשר בלי שום בעיה לכבות את המקלט.

    זהו סרט שלא מתקרב לקולנוע האימה הפוליטי של שנות השבעים, לא מבחינת תסריט ולא מבחינת ביצוע. להזכירך, בסרטים ההם המסרים הפוליטיים התחבאו ברמת הסאבטקסט, לא נאמרו מפורשות ברמת הטקסט, שוב ושוב ושוב. היה אפשר ליהנות מהם כסרטי אימה נטו, והיה אפשר להתייחס אליהם כאלגוריה. אבל האלגוריה לא נכפתה על הצופה כמו שהיא נכפית בסרטו של דאנטה.

    אם אתה באמת אוהב סרטים מהסוג הזה, מעניין שלא הזכרת את הסרט החדש והמשובח The Devil’s Rejects, שחוזר לשנות השבעים גם מבחינת הסיפור, גם מבחינת סגנון הבימוי וגם האמירות החברתיות והפוליטיות.

  4. רובין 14 אפריל 2006 ב - 11:57 קישור ישיר

    ערב עם קווין סמית – יום שבת ב 23:25 ב HOT fUN

  5. cusamano 15 אפריל 2006 ב - 15:46 קישור ישיר

    אם כבר ג’ורג’ רומאו, יצא לאחרונה הפסקול האבוד של “שחר המתים”

    יאיר, סחטיין על הג’ון בריון. מכיר את האלבום סולו שהוא הוציא Meaningless? אם לא, אשמח לשלוח לך.


השאירו תגובה