16 מרץ 2008 | 13:26 ~ 15 תגובות | תגובות פייסבוק

144 להצלת הקולנוע

לפני תשעה ימים כתבה דבורית שרגל על ביקורה בקולנוע לב עת באה לצפות ב”קדימה תריץ אחורה” של מישל גונדרי:

בעומדי בקופה, התרתה בי הקופאית שאין הפסקה. עם כניסתי לאולם הודיעה לי הסדרנית חגיגית שאין הפסקה. לא הבנתי מה קפץ עליהן ובשביל מה הודיעו, ולכן היה מצחיק מאוד כשבמהלך הסרט נדלקו האורות בעוד הסרט ממשיך לרוץ. זה קרה פעמיים ועבר זמן עד שהגברים בשחור של קולנוע לב השתלטו על התופעה המוזרה.

כמה ימים אחר כך סיפר לי ידיד על הביקור שלו בקולנוע לב, כשבוע לפני כן. באמצע “לא ארץ לזקנים” של האחים כהן, בסצינה שהיתה כנראה מאוד אינטנסיבית ומותחת, נדלקו האורות והוכרזה הפסקה. הרי כך נעשה בלא מעט בתי קולנוע בארץ: עושים הפסקה באמצע הסרט. הפסקה שרירותית לחלוטין, אגב, שבעבר הרחוק היתה לה עוד איזושהי הצדקה טכנית (“להחליף גלגל”) אבל כבר מזמן לא. בכל אופן, אותו ידיד היה כה בשוק מההפרעה הבוטה במהלך הסרט שהוא הרגיש צורך לזעוק את מחאתו. וכך, בעודו יושב באולם מחכה לחידוש הסרט הוא שלף את טלפונו וחייג ל-144 שם ביקש את מספר הטלפון של נורית שני, בעלת בית הקולנוע. והוא קיבל. הסרט עדיין לא התחדש לכן חייג האיש למספר אותו קיבל. השעה היתה כבר אחרי 23:00 ומן העבר השני של הקו ענה בעלה של שני, איז’ו (מפיק הסרטים האגדי). הידיד מעדכן שנדמה לו שהוא העיר אותם משנתם, אם כי הוא לא בטוח בכך. פירט הידיד את סיבת התקשורותו ומחאתו באוזני איז’ו, שהעביר את הדיווח לנורית. השניים הודו לו על השיחה והבטיחו לבדוק. ועכשיו, מוסר הידיד, אין יותר הפסקות בקולנוע לב, והקופאים חוזרים ומדגישים באוזני רוכשי הכרטיסים את העובדה הזאת.
פניתי למשרד יחסי הציבור של קולנוע לב לבקשת תגובה לסיפור וכדי להבין האם באמת שיחת הטלפון הלילית הזאת הביאה לחיסולה של ההפסקה בקולנוע לב. ענו לי שלמיטב ידיעתם מעולם לא היו הפסקות בקולנוע לב, אבל בודקים לי. כשאקבל אעדכן. עד אז, אני ממליץ לשאר נפגעי ההפסקות לאמץ את השיטה, לפחות עד שמפיצי ישראל ייפנו ל-144 בבקשה להטיל חיסיון על מספריהם הפרטיים.

==========

הדיון על בעיית תרגומי השמות בעולם, ולאו דווקא בישראל, הגיעה לבלוגי באנגלית. שם תוהה איתן בתגובות האם יש דבר כזה שנקרא “מחלת המפיצים” (מפיציטיס? דיסטריביוטיס?) שגורמת לכך שבאופן עקבי מפיץ המקבל סרט בשפה שאינה שפתו יתעלל בשם הסרט.

===========

ויה סטיבי בתגובות: בלוגר אמריקאי כותב על “ביקור התזמורת”.

===========

בשורות טובות מיונייטד קינג: “Shine a Light”, סרט ההופעה של מרטין סקורסזי על הרולינג סטונס, יעלה להקרנות מסחריות ב-17 באפריל. אבל לאן נעלם “החלום של קסנדרנ” של וודי אלן שכבר היה אמור לעלות בינואר?

15 תגובות ל - “144 להצלת הקולנוע”

  1. רני 16 מרץ 2008 ב - 14:11 קישור ישיר

    גם אני ראיתי את “קדימה, תריץ אחורה” בקולנוע “לב” (אולם 5). הקופאית והסדרנים לא טרחו לומר דבר בענין היש או אין הפסקה, אבל הסרט הוקרן ברצף, ללא תופעות מוזרות וללא הפסקה. כנ”ל ב”לא ארץ לזקנים” אותו ראיתי באולם “לב 1” בשבוע יציאתו. האם המשמעות היא שכל מקרין הישר בעיניו יעשה?

    חדשות נפלאות בנוגע ל SHINE A LIGHT. כבר התחלתי לחשוב שאצטרך לראות אותו בעותק DVD בבית.

  2. דור שמר 16 מרץ 2008 ב - 15:09 קישור ישיר

    אותו הסיפור קרה לי עם “ארץ קשוחה” ברב-חן גבעתיים. זה אומנם לא קרה באמצע סצינה מותחת בצורה משמעותית, אבל זה הוציא אותי לגמרי מהריכוז דמוי-זן שהייתי שרוי בו במהלך כל הסרט, וממש הפריע לי.
    מבחינתי, זו סיבה מספקת לבחור לא ללכת לבית קולנוע מסויים.

  3. עמיצי 16 מרץ 2008 ב - 15:09 קישור ישיר

    ב”לב” יש הרבה תופעות מוזרות. את “ביקור התזמורת” ראיתי בעדשה לא נכונה שעיוותה את קצוות הפריים. במספר סרטים (למשל “לא ארץ לזקנים”) תחילת ההקרנה היתה בעדשה לא נכונה ועל הפריים היה מכווץ ומוסתר בחלקו (כולל התרגום) ואז נזכרו להחליף את זה. מובן שלא הריצו את הסרט לאחור כי למי באמת אכפת מהצופים.
    באמת הגיע הזמן לקולנוע דיגיטלי כך שהסדרנים החביבים (וב”לב” הם אקסטרא חביבים) יוכלו להקרין בעצמם ללא צורך באנשי מקצוע נטולי אכפתיות וממורמרים.

  4. סטיבי (לא בבית) 16 מרץ 2008 ב - 15:21 קישור ישיר

    וודי אלן נגנז סופית, לא?

  5. דרורית 16 מרץ 2008 ב - 15:23 קישור ישיר

    השאלה אם אפשר לאמץ את שיטת ה-144 גם לנבחרי ציבור שגורמים נזקים בשטחים אחרים בחיינו?

  6. סטיבי (לא בבית) 16 מרץ 2008 ב - 15:25 קישור ישיר

    וחוץ מזה: מסתבר ששרליז תרון מתכוונת לכבב ברימייק ל”שלום לנוקמת” וחוששת כבר מראש מנקמה (חסרת סימפטיה) של הצופים.

  7. קוסטיה 16 מרץ 2008 ב - 15:42 קישור ישיר

    בקולנוע לב כבר יותר מ-3 שנים משתדלים להקרין בלי הפסקות. רק שהקהל זועם. את זה אני זוכר מתקופת הלימודים כשעבדתי שם כסדרן

    האורות נדלקים כנראה מכיוון שפס כסף שמסמן למקרן לעצור ולהדליק אורות לא הוסר כראוי

  8. דרורית 16 מרץ 2008 ב - 15:45 קישור ישיר

    בניק לינק, ג’ונה היל ב”מוצ”ש בשידור חי” (שחוזרת לגדולה כנראה בעקבות פרובוקציות בשנת בחירות).

  9. מתנצל 16 מרץ 2008 ב - 16:00 קישור ישיר

    לאנשי הבלוג.
    האם ידוע מה יעלה בגורל סרטיהם האחרונים של לומט, דה פלמה וקופולה? האם יש טעם לחכות להפצה קולנועית שלהם או שנצטרך לקוות לגאולה נוספת מצד הסינמטק?
    כתבתי זאת בעבר אך מאחר ונראה שגם וודי אלן וריצ’ארד קלי עלולים להכנס לרשימת גנוזים החלטתי לחזור על השאלה.

  10. יניב אידלשטיין 16 מרץ 2008 ב - 19:51 קישור ישיר

    ממש לא נורא אם וודי אלן וריצ’רד קלי החדשים ייגנזו… “קסנדרה” הוא מחזה מוסר מתיש בלי שום ערך מוסף. “סאות’לנד” הוא סרט מבולגן, משונה וכמעט נלעג. אמנם יש בו גם קטעים מצחיקים ומרשימים ואפילו מפעימים, אבל הוא כל כך מקושקש שגניזה היא פשוט החלטה מתבקשת.

  11. סטיבי 16 מרץ 2008 ב - 20:19 קישור ישיר

    השמועה אומרת שסרטו של קלי יוקרן בחמורוטק בקרוב, אבל מי יודע.

  12. רואה שחורות 16 מרץ 2008 ב - 21:32 קישור ישיר

    זה מזכיר לי שלפני שנים ראיתי את “המלט” של קנת בראנה, סרט של כ-4 שעות. אחרי 50 דקות היתה הפסקה, כמקובל – ואחר כך 3 שעות ברציפות בלי. גאונים.

  13. בינימין 16 מרץ 2008 ב - 22:25 קישור ישיר

    לצערי הייתי עושה הכל כדי לראות את דוני דארקו על מסך ענק(למרות שיש לי את גרסץ הבמאי בדיוידי),עכשיו להתבשר שסאותלנד הגיע לספריית האוזן מצער אותי נורא.
    כמו סרטו של דארן אורנופסקי “המעיין” נורא אהבתי וגם הוא יצא באותה שנה אבל לגלות שהוא לה היה בכלל ששובר את ליבי אני מאלה שהולכים עד לסינמטק לראות סרטים כאלו ועכשיו נאדה.
    דווקא עכשיו אני מתחיל לשים לב שבשנים האחרונות יודים עלינו סרטים מעולים כמו של פי.טי אנרסון והאחים כהן וילדים של מחר שלא אלפונסו גורמים לי להבין שיש יוצרים עם חזון ורצון לשבור את החוקים המקובלים מקווה שבמשך השנה תשמר הרמה הגבוה .

  14. רותם 17 מרץ 2008 ב - 0:53 קישור ישיר

    ולפי הביקורות קופולה גם לא אמור להיות הפסד מי יודע מה.

  15. סטיבי 18 מרץ 2008 ב - 8:52 קישור ישיר

    “הבועה” זכה ב-GLAAD.


השאירו תגובה