17 מרץ 2008 | 07:31 ~ 55 תגובות | תגובות פייסבוק

אז כן הפסקה או לא הפסקה?

בתגובה לפוסט מאתמול עונה נורית שני, הבעלים של קולנוע לב:

“ההפסקה קרתה בטעות ובזכות פנייתו של הצופה הטעות תוקנה. עם זאת ברצוני להוסיף כי קהל הצופים בסופ”ש מפציר בנו לעשות הפסקות בימי שישי ושבת, בטענה שבילוי הסופ”ש אמור להיות נינוח ורגוע. האמת היא שאנחנו מתלבטים בנושא זה בימים אלו ממש…”

אנא, קוראים יקרים, עיזרו לקולנוע לב להחליט: האם לקיים הפסקות בסופי השבוע או לא?

נושאים: בתי קולנוע

55 תגובות ל - “אז כן הפסקה או לא הפסקה?”

  1. יוני 17 מרץ 2008 ב - 7:59 קישור ישיר

    כן. אני תמיד צריך לשרותים באמצע הסרט.

  2. ניקי 17 מרץ 2008 ב - 8:08 קישור ישיר

    רק בסרטים של שלוש שעות ומעלה. ובמקרה שהם יעש דאבל פיצ’ר במחיר מוזל כמו במדינות מתוקנות.

  3. יוני 17 מרץ 2008 ב - 8:28 קישור ישיר

    אני תמיד בעד הפסקה (כל עוד לא חותכים באמצע סצינות).
    לטעמי ההפסקה היא הרבה יותר בשביל הצופים ופחות בשביל בתי הקולנוע (שגם עושים על זה קופה מפופקורן וכו’).

    הייתי בהרבה מאד בתי קולנוע בחו”ל, שברובם אין הפסקה וקרה לי יותר מפעם אחת שראיתי אנשים יוצאים באמצע הסרט ומפריעים לכל הצופים בגלל שהם צריכים ללכת לשירותים.
    מעבר לכך, זה באמת לא קל לשבת שעתיים וחצי או שלוש ולראות סרט שלם בלי איזה 5 דקות הפסקה – בעיקר אם יש בסרט אנשים מתחת לגיל 18 שמתחילים לאבד קצת סבלנות, לדבר, ולהפריע לשאר האנשים – דבר שגיליתי שהפסקה קצרה יכולה להפחית באופן משמעותי.

  4. ח ל י 17 מרץ 2008 ב - 8:38 קישור ישיר

    לא הפסקה. לא ולא.

    אני משתדלת לא ללכת למקומות חמדניים שהשקל וחצי
    לפופקורן וקולה והמהומה גם קוטעים לי את הסרט –
    הדבר השני הכי שנוא עלי בעולם – וגם מעצבנים אותי
    עד שאני מנסה לא להגיע לשם יותר.

    יוכרז, ברצינות אני אומרת, ח ר ם על בתי קולנוע
    הדוגלים בשיטת ה’אני יכול לעשות עם הפריירים האלה מה שאני רוצה’.

  5. דודי קינג 17 מרץ 2008 ב - 8:55 קישור ישיר

    בעד הפסקה, כל עוד היא ממוקמת בחוכמה בין סצינות. עניין השירותים הוא משמעותי ביותר, ובנוסף, טיפה אוורור לרוב רק מועיל לחוויית הצפייה. נקודה נוספת למחשבה: מאחר וחלק משמעותי מהרווחים של בית הקולנוע נעשים בהפסקה, סביר להניח שביטולה משמעו (בסופו של דבר) כרטיסים יקרים יותר, ואף יותר בתי קולנוע קטנים שייסגרו בגלל מצוקה כלכלית.

    במקביל (ובסתירה לנקודה למחשבה שלי…), אני קורא לחוקק חוק נגד יותר מ-5 דקות פרסומות בתחילת הסרט, עם אחריות אישית וענישה פלילית לבעל בית הקולנוע.

  6. דן ברזל 17 מרץ 2008 ב - 8:59 קישור ישיר

    לא, לא ושוב פעם לא.

    אם קולנוע היה מדיום שההפסקה הייתה נכללת במבנה שלו כיצירה (כמו בהרבה מחזות או אופרות), והיה מובטח שההפסקה תבוא במקום בו היוצר התכוון – ניחא.

    אבל זה לא המקרה, ועל כן לכל הפסקה, בין אם היא לצרכי הטלת שתן או מכירת פופקורן, יש רק הגדרה אחת: חבלה ביצירה.

    בנוסף, בניגוד למדיומים אחרים, קולנוע מתבסס על השקיעה של הצופה בתוך היצירה. תעצור את היצירה, ועוד ברגע שרירותי – וקילקלת את החוויה.

    הדבר נכון שבעתיים כשמדובר בקולנוע לב, שמבקש לבדל את עצמו משאר בתי הקולנוע באמצעות הקרנת סרטי איכות. אם אתם פה בשביל האיכות והקולנוע – לא צריכה להיות דילמה. בלי הפסקות, נקודה.

  7. ח ל י 17 מרץ 2008 ב - 9:06 קישור ישיר

    שוב: לא ולא ולא ולא.

    יתכן שאחזור שוב. העניין ב א מ ת בוער בי כבר הרבה זמן. מה פתאום להפסיק סרט באמצע? תגידו השתגעתם??!!

  8. דוד 17 מרץ 2008 ב - 9:31 קישור ישיר

    לא.
    מסכים לחלוטין עם 6.

  9. דניאל 17 מרץ 2008 ב - 9:31 קישור ישיר

    לא ולא ולא
    חלק גדול מכיף להגיע לקולנוע לב הוא העובדה ששם מתנהגים בכבוד לסרטים
    שאפשר לשקוע ולהתעמק בהם בלי הפסקה באמצע
    אולי סרט כמו של אנג לי- שלוש שעות
    אפשר לעשות הפסקה
    לטובת לחוצי שלפוחית
    אבל סרטים רגילים אסור להפסיק באמצע

  10. רותם 17 מרץ 2008 ב - 9:59 קישור ישיר

    לטעמי, הצופים יותר חסרי הסבלנות הם לא אלו מתחת לגיל 18 אלא אלו שעברו את גיל 60.
    אבל מעבר לכך, לדעתי חובה שתהיה הפסקה ולו רק בגלל שיש כאלה שזקוקים לה, ובהנחה שרוב אלו שזקוקים לה, הם לא חסרי סבלנות, אם הם יידעו שיש הפסקה, הם יוכלו להתאפק עם כל צורך שיש להם עד האמצע פחות או יותר ולא להפריע לכל שאר האנשים. מיותר לציין שבאמצע סצנה זה לא המקום המועדף למקם את ההפסקה. אבל אין סיבה אומנותית לדעתי לא לעצור לרגע ולנוח. זה קיים באופרה, תיאטרון וספרים כמובן – הקולנוע לא צריך להיבדל.
    אם כבר להחרים בתי קולנוע, אני הייתי מחרים בתי קולנוע שלא מתקינים חוסם קליטה של סלוללר – זה ישפר את חווית הצפייה בלי היכר.

  11. okok4 17 מרץ 2008 ב - 10:15 קישור ישיר

    ממש לא. מה הבעיה לא ללכת לשירותים שעתיים? מי שיש לו שלפוחית רגישה שלא ישתה חצי ליטר קולה. ההפסקה מנתקת את הצופה מהעלילה ופוגמת בחווית הצפיה.

  12. רני 17 מרץ 2008 ב - 10:15 קישור ישיר

    ממש לא. אם הפלאנט המסחרי מסוגל להקרין ללא הפסקה (ואף מתגאה בכך בפרסומים שלו) אז “לב” שאמור להיות אמנותי בוודאי שיכול. אלא אם כן מדובר בסרט ארוך במיוחד, אין צורך בהפסקה. גם כך זהו נוהג ישראלי בלבד. בארה”ב, מולדת הקפיטליזם, אין הפסקות. באנגליה – אם קיימת – נהוג לקיים אותה לאחר הפרסומות והטריילרים אך לפני הסרט. את הסרט עצמו לא מפסיקים.

  13. דרורית 17 מרץ 2008 ב - 10:27 קישור ישיר

    לא להפסקה.

  14. דן 17 מרץ 2008 ב - 11:05 קישור ישיר

    לא להפסקה.
    מצד שני, אפשר לסבול הפסקה בסרט ארוך של שלוש שעות.

    ואם כבר אנחנו בפושט לעזרת קולנוע “לב” – הנה עוד בעיה שחוזרת באולמות הקטנים (3,4 ו-5) שבדיזנגוף סנטר: כנראה שיש בעיה בחסימת הקולות שמגיעים מהקניון עצמו. כלומר, מי שרואה סרט באחד האולמות יזכה בד”כ לשמוע שיחות של אנשים שמדברים בסמוך לאולם. זה בולט במיוחד אם יש אנשים צועקים או ילדים בוכים. כלומר – תשתדלו לא להתקרב לאלומות האלה בפורים!
    אני זוכר שכשראיתי את וירה דרייק באולם 4 הייתי צריך לצאת בעצמי ולבקש מאיזה ברנש מעצבן שיפסיק לצעוק בטלפון ולהרוס לכולם את הסרט השקט הזה. הסדרנים נשארו די אדישים.
    ומילה טובה – עצם העבודה שבעלת בתי קולנוע מתייעצת עם הלקוחות שלה ראויה להערכה, גם אם התוצאה תהיה אחרת מזו שאני רוצה, לפחות אני אדע שהיא לא נובעת משרירותיות אלא מהבנה של לקוחות מסויימים.
    ולמען האמת, הפשרה על הפסקות בשישי ושבת, היא סבירה, בעיני, למרות שכמו שכבר צויין, אם ב”יס פלאנט” מסתדרים יפה בלי הפסקה, גם הקהל של “לב” יכול.

  15. סטיבי 17 מרץ 2008 ב - 11:57 קישור ישיר

    אני עם דן ברזל.
    והרבה פחות מפריע לי אם בסרט ארוך (2.5-3 שעות) מישהו ייצא לשירותים לרגע (בשקט, בחושך ובנימוס) מאשר אם יפסיקו לחלוטין את הסרט לכמה דקות (ידליקו אורות, יפתחו דלתות, כולם יתחילו לדבר ולפתוח סלולריים).

  16. ט.ל. 17 מרץ 2008 ב - 12:13 קישור ישיר

    אמרו לא להפסקה.
    אני מסכימה עם דן ברזל שם למעלה, שניסח את הנימוקים היטב.
    נדמה לי שהתלונות על כך שאין הפסקה נובעות מהרגל. כך חינכו אותנו לצפות בסרטים.
    אבל הרגלים אפשר לשנות.

    אני לא מצליחה להבין את ההבדל בין צפייה בסופ”ש וביום חול. להיפך. בשישבת יש יותר זמן ללכת לקולנוע, בייחוד לאנשים עובדים. דווקא ביום רגוע, הייתי מצפה לקבל חוויית צפייה סוחפת יותר.

  17. רתם 17 מרץ 2008 ב - 12:33 קישור ישיר

    כמו בתיאטרון – הפסקה בסרטים שאורכם עולה על שעתיים – שעתיים ורבע.

  18. דרורית 17 מרץ 2008 ב - 13:04 קישור ישיר

    בדיוק מה שסטיבי אמרה.
    עד ש-כ-ו-ל-ם יוצאים, ומדברים בסלולרי, וקונים פופקורן, ואז עד ש-כ-ו-ל-ם חוזרים ומתיישבים, ולא מוצאים את המקום בחושך… אפשר למות.
    ולאחרונה זה קרה לנו בגלובוס עזריאלי, נדמה לי שבאמצע “כפרה”, הכי היינו בשוק מזה שכנראה את השקופית “הפסקה” לא החליפו מאז שנות השבעים המוקדמות.
    רבאק, לפחות תנקו את השקופית הנ”ל. (לא קשור לבתי קולנוע לב, סתם).

  19. אני אנטי הפסקה לחלוטין.
    באמת שלא עולה בדעתי נימוק אחד ויחיד להפסיק סרט באמצע. אפילו כאשר אני צופה בסרט בביתי, לעולם לא אענה לטלפון (אם בטעות שכחתי לכבות) או אקשיב למה שקורה מסביב. כך שאני אולי לא דוגמה מייצגת, אולי אפילו פלצן או גוזמאי. אבל בעיניי הדבר פוגע עד הורס את החוויה, את קדושת הסרט כאירוע אסקיפיסטי.

    כבר שנים שאני מוודא שאין הפסקה לפני הכניסה לסרט, למרות שמאז הפלאנט כבר לא צריך וחשבתי שהדבר נכון גם לגביי קולנוע לב. יהיו שיגידו שאני צריך לבנות לי אולם פרטי ולא לצאת מהבית, ואני בהחלט עובד על זה :-), אבל בעיניי הפיתרון הציבורי פשוט גם הוא:

    על בתי הקולנוע להודיע מראש, אפילו חגיגית ובעת רכישת הכרטיסים, שאין הפסקה. גם בסרט של פיטר ג’קסון.
    על הצופים להיערך בתגובה. כלומר, לא לשתות ליטר קולה דקה לפני הסרט, ולבקר בשירותים לפני (ואחרי). אם אני הצלחתי לאלף את השלפוחית, הרגיזה יש לציין, כך שהיא יודעת לא להציק לי בזמן סרט כבר שנים – (כמעט) כל אחד יכול. ומי שיודע שהוא לא יכול לעמוד בשעה וחצי של ישיבה, שיתחשב ויבחר מקום אחר מאשר אמצע השורה ההומה ביותר. ממש כמו שאני מתחשב ולא יושב קדימה או במרכז על מנת לא להסתיר.

  20. ברווז גומי 17 מרץ 2008 ב - 14:13 קישור ישיר

    הנה סוג של וידוי כואב.
    יש לי שלפוחית רגישה.

    נכון, אני שונא הפסקות. אבל יש את עניין השלפוחית.
    אני דואג באדיקות ללכת לשירותים לפני הסרט, ומשתדל לא להגזים עם שתייה, ועדייןסרטים ארוכים במיוחד מצליחים לעיתים להכניע אותי. כמה התפתלתי על הכיסא במהלך “מגנוליה”, עד שרצתי החוצה ממש שניות לפני השיר המשותף, פיספסתי בערך 3 סופים של שר הטבעות השלישי (ועדיין חשבתי שג’קסון מרח מדי) והרגשתי היטב כל דקה שהוספה לגירסה החדשה של אפוקליפסה עכשיו.

    הבעיה היא שכאשר השלפוחית מכה, זה תמיד בחלק האחרון של הסרט. אם תצא עכשיו בטוח תפסיד. ואחרי שעברת כל כך הרבה זמן, לא תשאר עוד קצת עד שהכל יגמר? וכך הופכת הצפייה גם בסרטים המשובחים ביותר לסוג של עינוי. את ההפסקה, לעומת זאת, לא חייבים לשבץ באמצע סצנת מתחת חצי שעה מהסוף וגם לא להרוס שוט ארוך ומורכב. אם היא ממוקמת כראוי, בחצי הראשון של הסרט, הפגיעה בחווית הצפיה היא בהחלט נסבלת.

    אבל שוב – רק בסרטים ארוכים מאד, מעל 140 דקות.

  21. ליאור 17 מרץ 2008 ב - 14:17 קישור ישיר

    לבעלי קולנוע לב שלום רב:

    הפסקה בקולנוע היא רעה חולה שיש לעקור מן השורש.
    בארה”ב וקנדה אין כזה דבר הפסקה באמצע סרט ואני לא מבין למה זה לא יכול להיות כך גם בישראל.

    סרט, בשונה מספר או הצגת תאטרון, הוא יצירה שהאימפקט שלה נפגע אם היא נקטעת באמצע.

    כפי שמישהו אחר ציין, הייתי עושה הפסקה רק בסרטים שיש בהם מקום שהוקדש לכך במקור, כמו סיפור הפרברים, אוליבר או לורנס איש ערב. במילים אחרות, בסרטים מודרניים, אפילו אם הם שלוש שעות, אין מקום להפסקה.

    הסוד לא להצטרך לשירותים באמצע סרט הוא לא לשתות קולה או הרבה מים לפני שהוא מתחיל או במהלכו.

    הפסקה מוציאה אותך מהסרט. כשהסרט נמשך לאחר שההפסקה נגמרת לכל המאחרים לוקח עשר דקות לחזור למקומותיהם. הם עושים רעש ומסתירים. הרבה יותר גרוע מהשלושה-ארבעה שקמים להשתין באמצע הסרט.

    וחייב לומר שלא הבנתי איך הפסקה באמצע סרט הופכת את סוף השבוע ל”נינוח יותר”. האם אנשים סובלים עד כדי כך מ-ADD?

    תודה.

  22. דרורית 17 מרץ 2008 ב - 14:27 קישור ישיר

    האמת היא, שליאור מעלה פה נקודה חשובה – ואני מחדדת – האם ביקור בקולנוע וצפייה בסרט הוא בהכרח משהו רגוע ונעים? מוזר. יכול להיות שכן, ויכול להיות שלא, וברווז, אני איתך (בעיני שלפוחיות) ועל כן אני בוחרת תמיד מקומות צדדיים.

  23. ח ל י 17 מרץ 2008 ב - 17:27 קישור ישיר

    ליאור, אני לא “סובלת” מADD – אבל יש לי ADD
    ומעולם לא הרגשתי צורך או רצון להפסקה באמצע סרט,
    אם הוא טוב, שווה ומעניין כמובן.

    שום צידוק להפסקה, חוץ מסרט ארוך במיוחד.

  24. james newton howard 17 מרץ 2008 ב - 17:27 קישור ישיר

    מסכים לחלוטין עם דן ברזל וליאור. אנשים שחוזרים מההפסקה באיחור עושים הרבה יותר רעש ובלאגן מאשר אחד או שניים עם שלפוחית רגיזה שיקומו באמצע הסרט. הרי חבורת בני תשחורת שנכנסים לסרט אחרי שהוא כבר התחיל לא יכולים להיכנס בשקט חלילה, הם חייבים להיכנס בצעקות, ולצרוח לחברים שלהם שיושבים למעלה ולהתחיל להרביץ אחד לשני ולהקים מהומה בכל האולם עד שאתה מתחיל להצטער שלא הבאת נשק.

    הפסקה – בשום פנים ואופן. אין לזה שום הצדקה. רק בסרטים של שלוש שעות ומעלה. אולי.

  25. ליאור 17 מרץ 2008 ב - 18:33 קישור ישיר

    חלי, מדובר היה בסוג של דימוי, אולי מעט חסר רגישות.

    קבלי התנצלות.

  26. ח ל י 17 מרץ 2008 ב - 18:40 קישור ישיר

    ליאור. יודעת, הכל טוב 🙂

    גם באמת “משתמשים” ב”זה” מדי וגם, הכי חשוב, ניצלתי הזדמנות למחות בתוקף נגד ההפסקות בלי להסתמן כסטוקרית אמיתית 🙂

  27. עדן 17 מרץ 2008 ב - 18:47 קישור ישיר

    הפסקה כן, בסרטים מעל 120 דקות. לי בהחלט יש שלפוחית רגיזה אבל אני מצליח בד”כ לסחוב שעה וחצי. הרבה יותר נוח להתרכז בסרט ארוך כשאתה לא חושש שתיאלץ ללכת לשירותים עוד מעט, וכשאתה כבר צריך זה פשוט עינוי להחליט אם ללכת או לא ואם ללכת אז באיזו סצינה.
    לכל מי שקורא לי לשכמותי לשבת בצד – וואלה יופי, אולי גם תגלו אותנו לשבת על המדרגות ? אתם יודעים יפה מאד שהמקומות הכי טובים הם באמצע, אז למה שאנחנו לא נשב בהם, במיוחד אחרי שלקחתם לנו את ההפסקה ברוב המקומות.

  28. ניר4819 17 מרץ 2008 ב - 18:58 קישור ישיר

    כמו רוב האנשים פה, גם אני חושב שהפסקה צריכה להיות רק בסרטים מאד ארוכים, של שעתיים וחצי-שלוש שעות. אני ראיתי את זהירות תשוקה בלב, ולא הייתה הפסקה, וזה היה סיוט מבחינתי בגלל השלפוחית. אז הפסקה רק בסרטים ארוכים במיוחד!

    (אגב, אני זוכר כשהלכתי לראות בקולנוע את המלט של קנת בראנה – 4.5 שעות – והוא בעצמו הכניס הפסקה באמצע הסרט. אבל זה באמת מקרה ייחודי ומוגזם…).

  29. יניב אידלשטיין 17 מרץ 2008 ב - 19:02 קישור ישיר

    לא להפסקה.
    מצד שני, אם אפילו כאן, בקרב הסינפילים, יש מצדדים בהפסקות, אז אני יכול לתאר לעצמי שבקרב הציבור הרחב יש הרבה יותר אנשים שחושבים שהפסקה זה רעיון טוב.

  30. יובל 17 מרץ 2008 ב - 19:57 קישור ישיר

    ממש ממש לא. חותם על כל מילה של דן ברזל וכל אלו שמעלי

  31. דרורית 17 מרץ 2008 ב - 19:59 קישור ישיר

    אופטופיק, כשג’ים קארי לא עסוק בלעשות הרבה כסף בגלל הורטון, הוא מתפשט אצל לטרמן.

  32. Shai 17 מרץ 2008 ב - 20:12 קישור ישיר

    I would like to join all those above me who are against any break in the film,and I would add not even in long films.

    I made myself a habit to go to the toilet before I get in the theatre and I don’t drink anything during the film. It helps, a lot.Even in long films I can watch the film without any problems.Moreover the combination of drinking and air-conditioning/ cold weather will make the problem even worth.

  33. בנבן 17 מרץ 2008 ב - 20:32 קישור ישיר

    לא להפסקות!
    אם אתם מחפשים קהל של אוהבי קולנוע אז תשכחו מהפסקות.

  34. ג'וסי טרטל 17 מרץ 2008 ב - 20:34 קישור ישיר

    הפסקה! כן! יש אנשים שצריכים לשירותים, ולפעמים הם אני. וכשהם אני, הסבל עשוי לחסל את ההנאה מהסרט כולו. הפסקה ממוקמת בקפידה ולא שרירותית היא פשרה הומאנית ומתקבלת על הדעת בין יוצרי הסרט (בהנחה שאיכפת להם), בין הצופים שזקוקים להפסקה לבין אלה שממש לא. חוץ מזה, לפעמים מתחשק לשתות חצי ליטר קולה (זירו, ברור) עם הפופקורן, ויהיה נחמד לדעת שיינתן בהמשך הזמן להיפטר ממנה בדרכים המקובלות מבלי שתהפוך לחלק מהעלילה.

  35. בנבן 17 מרץ 2008 ב - 21:10 קישור ישיר

    לכו לשירותים לפני הסרט. מה נסגר איתכם? מה אתם בני 4? אם השלפוחית שלכם היא בגודל של צימוק אז ותרו על הליטר וחצי קולה שאתם שותים בסרט של שעתיים ותסתפקו בחצי.

  36. עופר ליברגל 17 מרץ 2008 ב - 21:31 קישור ישיר

    לא להפסקה. האמת, הייתי משוכנע שזו העמדה של כל חובב קולנוע, בלי קשר למצב השלפוחית. גם אני לא פעם הפתלתי בכיסא בהמתנה לשירותים אבל המצב הזה עדיף בהרבה על קטיעה שרירותית באמצע הסרט. בסרטים של מעל לשלוש שעות כן יש מקום להפסקה, אבל בבקשה לא באמצע סצנה.

  37. סיון פ 17 מרץ 2008 ב - 22:56 קישור ישיר

    לא להפסקה, ודן ברזל הסביר למה.
    אה, וגם לא לשתיית קולה ואכילת פופקורן בזמן סרט. זה גם יחסוך למאותגרי השלפוחית את הבריחה החוצה, וגם יחסוך לי את רעשי הלעיסות והשלוקים שאינם חלק מהפסקול המקורי. מה הקשר בין צפייה בסרט ובין אוכל?

  38. ארנב 17 מרץ 2008 ב - 23:13 קישור ישיר

    הפעם היחידה שממש הייתי צריך הפסקת פיפי הייתה בהקרנה של הסרט Revolver של גאי ריצ’י, אותו ראיתי לפני שנתיים בצרפת (הסרט לא הגיע לארץ, למיטב זכרוני).

    אז אולי צריך לקבוע הפסקה רק בסרטים גרועים?

  39. דודי קינג 17 מרץ 2008 ב - 23:16 קישור ישיר

    אוף-טופיק:
    מישהו מוכן להסביר מה שחקן כמו פורסט וויטיקר עושה בדבר הזה?

  40. אור ברקת 17 מרץ 2008 ב - 23:34 קישור ישיר

    לא להפסקות.

    גם מבחינת המדיום.

    וגם לטובת העובדים.

  41. דן 17 מרץ 2008 ב - 23:59 קישור ישיר

    דודי קינג –
    כנראה שללורנס פישבורן נמאס להיות הכושי התורן לצד קיאנו ריבס, ובאמת, למה לו לחזור גם לעשות עוד גרסה של ה”החברה מהשכונה”.
    וברצינות, בתשובה לשאלתך – כסף. וזה נראה סרט שיכול להיות גם לא רע בכלל.

  42. רותם 18 מרץ 2008 ב - 0:13 קישור ישיר

    עופר אני באמת תוהה כמה המצב שאותו תיארת של התפתלות בכיסא עדיף על הפסקה (גם אם היא שרירותית).
    עם קצת מחשבה אפשר לשים הפסקה בלי שתפריע למהלך הצפייה. אבל מצד שני זה דורש מאמץ.
    ואם כבר סרטים גרועים ושלפוחיות: אני לעולם לא קם באמצע סרט, אבל במטריקס (2 או 3) יצאתי שלוש פעמים לשירותים, ובחיי שלא שתיתי משהו לפני.
    כנראה שסרטים גרועים יוצאים מהגוף בצורת שתן.

  43. סטיבי 18 מרץ 2008 ב - 0:23 קישור ישיר

    LOL!

  44. איתן 18 מרץ 2008 ב - 1:01 קישור ישיר

    קודם כל : בוודאי שלא להפסקה.

    פעם בחודש מקרין סינמטק תל אביב סרט צרפתי. היום ראיתי את “לך מהר, תחזור מאוחר” של רג’יס וארנייה. סרט מוזר. במאי ותיק וידוע, זוכה אוסקר בעברו (הודו-סין), עם סרט נוסף ברזומה שהיה מועמד לאוסקר ולא זכה (מערב-מזרח), שהוכיח את עצמו בעבר כמומחה בדרמות הסטוריות חובקות עולם (או שמא אומר: חובקות קולוניות צרפתיות), מנסה הפעם לביים סרט שהוא חקירה משטרתית ברובו. מצד אחד: במאי מקצוען, משחק נהדר של כל השחקנים (במיוחד חוזה גרסיה בתפקיד הראשי, ומישל סרו ז”ל, כנראה בסרט האחרון שעשה לפני מותו), וצילום טוב. מצד שני: הוא בז’אנר הלא נכון. הוא מביים את חקירת המשטרה הזו כאילו היתה עוד אחד מהרומנים הרומטיים אותם הוא יודע כל כך טוב לביים. חבל.

    אה…ולמה הקרנת וידאו? למה ?

    ושאלה פתוחה: מישהו ראה את “לילות בלוברי” ? לא מצאתי ביקורת על הסרט הזה, ואני בבעיה : מצד אחד, ראיתי שני סרטים של וונג קאר ווי בעבר, ולא אהבתי אותם, ומצד שני, אני מאוד אוהב את נורה ג’ונס. מישהו ?

  45. p.h. 18 מרץ 2008 ב - 4:15 קישור ישיר

    משתינים לפני הסרט. לא צריך הפסקות. כמו בגת, סינמה סיטויס פלאנט (וכמובן בסינמטק).

  46. גונקל 18 מרץ 2008 ב - 4:25 קישור ישיר

    לא להפסקה. אבל גם לא להגזים.

    כן, קולנוע זה מדיום ששוקעים בתוכו וכאלה. אבל בשנים האחרונות האורך של סרט הוליוודי גדול עלה פלאים, ואסור להתעלם מזה. קולנוע הוא חוויה בידורית, וגם בגלל השלפוחית, אבל גם בגלל שלאנשים מסוימים קשה לשבת שלוש שעות במקום בלי להשתגע, מגיעה לקהל התרעננות מסוימת בשלב כלשהו. הסכמתי מאוד עם ההשוואה לתיאטרון – עד שעתיים אין צורך בהפסקה אז לא לוקחים. משעתיים ורבע רצוי לטעמי כן לתת איזה מרווח נשימה. כמובן שצריך לעשות דברים בטקט וטעם, ולחתוך בין סצינות ובנקודה אסטרטגית, וכמובן שקשה לצפות לזה ממפיצים שאין להם טיפת כבוד ואהבה לקולנוע. אבל דווקא קולנוע לב לא נמנים על הטייקונים המרושעים ונטולי ההבנה במדיום, נדמה לי, אז הייתי אומר שבמידה כזאת או אחרת ראוי שיפעילו את שיקול דעתם.

  47. עדן 18 מרץ 2008 ב - 7:39 קישור ישיר

    אני הולך לשירותים לפני כל סרט, אפילו אם הוא פחות מ90 דקות, ובכל זאת אני צריך לפעמים לצאת באמצע. “לכו לשירותים לפני” זה לא פתרון פלא שאפשר לזרוק על אנשים בהתנשאות כאילו הם מטומטמים שלא מבינים את זה לבד.

  48. דן ברזל 18 מרץ 2008 ב - 9:32 קישור ישיר

    טוב, הצעת פשרה:

    יותקנו קטטרים במושבי קולנוע לב.
    וישא”ק.

  49. רותם 18 מרץ 2008 ב - 11:11 קישור ישיר

    איתן, אני יודע שב-ynet ארז דבורה נתן ביקורת על הסרט.
    ואני חייב להבין משהו: מישהו באמת מאמין שסרטי שני עושים את מה שהם עושים בשביל אהבת הקולנוע הטהורה ולא ממניעים כלכליים?
    ישנם שני הבדלים בינה לבין “הרשעים” שלא מבינים קולנוע: הראשון הוא מיתוג- הם ממתגים את עצמם כקולנוע איכות. אבל על כל “חיים של אחרים” יש “מולייר” ועוד סרטים שלא הייתי מתקרב עם מקל. ומצד שני, למפיצים הלא מבינים, הבידוריים ושאר כינוי גנאי מיותרים, יש יצירות מופת, לרוב הוליוודיות, אבל עדיין, יצירות מופת. חוץ מ”זה ייגמר בדם” של פורום פילם, ו”ארץ קשוחה” של ג.ג., אני יכול לחשוב על מקרים כמו “היסטוריה של אלימות” ועוד מהעבר. הדימוי איכותי/אוהב קולנוע וכו’, מתאים לאנשים שגם חושבים שרק סרטים אירופאיים ואמריקאים עצמאיים הם טובים.
    והדבר השני שמבדיל אותם, הוא פשוט שהם לא חזקים מדי. ביום שהם יתחזקו קצת, יחזרו לשים קצוץ על הקהל.
    נפלאות הקפיטליזם. אני חושב שיש על זה סרט איכותי אחד, קצת ארוך, דורש הפסקה, אפילו לא מוקרן בלב.

  50. דרורית 18 מרץ 2008 ב - 11:23 קישור ישיר

    ובניק לינק, קצת בעייתי להיות גם דתי חרדי וגם להופיע בסרט של נטלי פורטמן.

  51. סטיבי (לא בבית) 18 מרץ 2008 ב - 14:14 קישור ישיר

    איתן, יש גם ביקורת בטיים אאוט האחרון.
    ואני ראיתי, אבל עוד לא כתבתי את דעתי המפורטת. לא אמרת איזה סרטים של וונג ראית, אז קצת קשה להתייחס לנקודה הזו.

  52. איתן 18 מרץ 2008 ב - 15:09 קישור ישיר

    קודם כל: הי, רותם, אני מאוד אהבתי את “מולייר”…
    אבל אני מסכים איתך שלא כל הסרטים ש”לב” מביאים טובים, כמו שלא כל הסרטים שהמפיצים האחרים מביאים רעים. אבל ל”סרטי שני” יש מוניטין של למעלה מ-20 שנה, ולכן אני מאמין להם שהם אוהבי קולנוע אמיתיים (גם אם זה לא השיקול היחיד שמנחה אותם). גם לא בטוח מה יקרה להם אם וכאשר ייתרחבו. ולא, גם בסרט שאתה מדבר עליו לא צריך הפסקה (גם אם אתה מאוד רוצה מילקשייק).

    תודה לרותם ולסטיבי על ההפניות לביקורות על “לילות בלוברי”. הבנתי ש: נורה ג’ונס לא משהו כשחקנית; וונג קאר-ווי לא בשיאו בסרט הזה; הדיאלוגים מתקתקים מדי ולא תמיד אמינים, אבל הויזואליה מחפה על כך, וביחד עם המשחק הטוב של שאר הקאסט והמוזיקה המצוינת זהו סרט סביר.

    אבל: אני ראיתי את “צ’אנקינג אקספרס”, שפשוט לא הבנתי, ואת “מצב רוח לאהבה”, שמאוד עצבן אותי, מכיוון שלפי תפיסתי, הכל בסרט היה רומנטי חוץ מהסרט עצמו. אני הרגשתי שהבמאי כאילו הלך בכוח נגד התסריט שלו. הוא צילם נהדר, ועיצב תלבושות מתאימות, ויצר סיקוונסים עם מוזיקה נהדרת, אבל הכל בא על חשבון הסיפור, ולא בנוסף. אני מקווה, סטיבי, שהבהרתי את עצמי. דעתך (גם אם לא מפורטת) ?

  53. רותם 18 מרץ 2008 ב - 15:36 קישור ישיר

    לגבי “בלו ברי”: אני ממש לא אהבתי את 2046 ומצב רוח לאהבה, וכנראה בגלל שכאן קיבלתי גרסא אמריקאית של וונג קאר ווי, אז אהבתי. אבל לא משהו לזכור יותר מדי או לרוץ לספר. הכל טוב כזה אבל לא יותר.

  54. סטיבי (לא בבית) 18 מרץ 2008 ב - 16:34 קישור ישיר

    אני מאוד אוהבת את וונג, והסרט הזה, כמו שרותם אמר, הוא וונג לייט. אז אפשר לאהוב אותו משני הצדדים: מי שלא כ”כ אוהב את סרטיו יאהב יותר, ומי שכן אוהב, יאהב אבל פחות. חוץ מזה, את תמצית דעתי הלא מפורטת כתבתי בבלוג שלי 🙂


השאירו תגובה