24 מרץ 2008 | 18:28 ~ 14 תגובות | תגובות פייסבוק

שלוש ושלושת-רבעי השעה קדימה

עדכון לענייני הבלוג:

בערך בשעה זו אני מתחיל קרוב ל-24 שעות של נדודים טרנסאטלנטייםאסיאתיים עד שמחר בערב אנחת בקטמנדו, בירת נפאל. מה אני עושה שם? או, סוג של סיפור.
(אגב, את הסיפור בו פעם ניסו לגייס אותי למוסד סיפרתי פעם למישהו כאן? אחד הרגעים המצחיקים בחיי. סרבתי להצעה, אגב).

זה התחיל לפני שנתיים. למעשה, לפני שנתיים על השעון. אסתר נייר, חברה, עיתונאית ב”גלובס”, תסריטאית מבריקה בוגרת החוג לתסריטאות בסם שפיגל (לפני שאני התחלתי ללמד שם), וגם – האח! – קוראת הבלוג, עירבה אותי בשני פרויקטים שהיא הגתה. האחד הוא פיצ’ר שקיבל באחרונה תקציב פיתוח מקרן הקולנוע. והשני הוא סדרת טלוויזיה עלילתית שבשנה וחצי האחרונות אנחנו מעניינים לא מעט אנשים וגופים בה. ובכן, נראה שהסדרה הזאת עומדת לקרות. הייתי שמח לנפק פרטים נוספים, ותמיד חשבתי שברגע שייחתם חוזה אעדכן את הבלוג בסקופ שאני יצרתי במו ידיי, אבל חתימת החוזה מתמהמהמת, מתעכבת, מתארכת, לכן אני לא יכול להגיד עדיין מי-מה-ומו. אבל מה שכן: הסדרה מתרחשת בקטמנדו. ויש רק בעיה אחת קטנה: מעולם לא הייתי שם. אז הערב יוצאת לנפאל משלחת למטרות תחקיר. זו היתה אמורה להיות משלחת נכבדת, אבל בגלל שעדיין לא נסגר חוזה, זה יותר חיל גישוש ראשוני.

ומה עם הבלוג? ובכן: מישהו היה כאן בקטמנדו פעם? מישהו יודע מה מצב הזמינות של האינטרנט האלחוטי שם? איפה כדאי לחפש? בזה זה תלוי. אם יהיה אינטרנט אלחוטי בכל קרן רחוב יש סיכוי שלא תשימו לב שאני לא באיזור. העדכונים ימשיכו כרגיל. אם לא, הרי שהעידכונים יהיו מעט יותר מרווחים, אבל אז האחריות תיפול על כתפיכם, קוראיי המסורים: קראתם משהו מעניין? שתפו אותי ואת כולם בתגובות. ראיתם סרט? ספרו עליו. קרה משהו בתפוצות? עדכנו.
כוחות נאמני הבלוג הוזעקו למילואים והם מפטרלים מסביב לגדרות הבלוג מרגע זה, לוודא שהסדר והנקיון נשמר. הם גם יסייעו לי בעדכונים בשלט רחוק אם יהיו לי בעיות התחברות.

את העדכון הבא אבצע משדה התעופה בהונג קונג, לשם אגיע מחר בבוקר. בשבועיים הבאים הבלוג הזה יהיה על קולנוע ונדודים. צפו לסיפורי מסע וצילומים. כמו גם הבדיקה הבלתי נמנעת: האם בקטמנדו עושים הפסקות בסרטים?

ומי שהיה (או היתה) בקטמנדו ורוצה לספק המלצות, מה לעשות, מה לראות, מה אסור להחמיץ וממה להיזהר – אנא שתפו.

ומי שרוצה את אפרת גוש בעירום? היכנסו פנימה.

אפרת גוש בעירום, מתוך “נוזהת אל-פואד”

נושאים: כללי

14 תגובות ל - “שלוש ושלושת-רבעי השעה קדימה”

  1. ברק 24 מרץ 2008 ב - 19:45 קישור ישיר

    נסיעה טובה, והכי חשוב – בהצלחה עם הסדרה

  2. דולי 24 מרץ 2008 ב - 19:59 קישור ישיר

    העם דורש את הסיפור על נסיון הגיוס הכושל!!

  3. רני 24 מרץ 2008 ב - 20:09 קישור ישיר

    אם הנדודים הם טראנסאטלנטיים אז מצפה לך טיסה הרבה יותר ארוכה ממה שאתה חושב. אם הם טראנסאסיאתיים אז מצפה לך סתם טיסה ארוכה 🙂

    בכל אופן: שתהיה נסיעה מעניינת ואני מצפה בקוצר רוח לדיווח על ההפסקות בבתי הקולנוע של קטמנדו.

    רוה (בשדה התעופה בהונג קונג) לרני: הייתי בטוח טרנסאטלנטי. זה כיוון הטיסה היחיד שאני מכיר. מעולם לא הייתי במזרח. דמיין את תדהמתי כשמעל קפריסין הטייס פתאום לקח ימינה במקום שמאלה.

  4. ZN 24 מרץ 2008 ב - 21:10 קישור ישיר

    הייתי בנפאל לפני קצת יותר מ-10 שנים. אז בקושי היה אינטרנט, אבל היו חנויות שנתנו שירותי מייל. בזמנו עדיין לא הייתה לי כתובת, אז קיבלתי מיילים מהארץ לכתובת של החנות והם חייבו אותי לפי כמות השורות. בקטמנדו כל השירותים לתיירים מרוכזים ברובע אחד (בתי מלון, מסעדות, סוכנויות נסיעות וכו’). אני מניח ששם אפשר למצוא גם אינטרנט אלחוטי.
    בקולנוע לא הייתי שם, אבל קיימות מסעדות שמציגות סרטים (בעותק פיראטי) – קונספט ממש מוצלח. ראיתי שם את “שקרן, שקרן” של ג’ים קארי.ושם לא היו הפסקות כמובן.

  5. נונין 24 מרץ 2008 ב - 21:52 קישור ישיר

    כפי שציינו כבר מעלי, לא נראה לי שמסע טרנסאטלנטי הוא הדרך הנכונה להגיע לקטמנדו… זה בכיוון ההפוך.
    והתמונה של אפרת גוש נאה מאוד – עושה חשק לראות את הסרט.

  6. גיאחה 24 מרץ 2008 ב - 22:37 קישור ישיר

    אני חושב שהאמירה שלך שסירבת להצטרף למוסד היא חלק מסיפור כיסוי אחד גדול! הרי אם כן היית מצטרף למוסד, היית אומר שהצטרפת? 😉

    ואפרת גוש בעירום היא בדיוק כמו אפרת גוש לבושה ומול המיקרופון: שיעמום אחד גדול עם כושר הבעה של ילדה בחוג דרמה. אז גם לה יש ציצים, יופטידו.

  7. עמיצי 24 מרץ 2008 ב - 23:54 קישור ישיר

    ראיתי את “ג’אמפר” (אוווו אפרת גוש בעירום אוווו) ובכן, הוא לא כזה גרוע גמו שמתארים אותו. הוא אפילו חינני לעיתים. הבעייה היא שלפעמים נדמה שיש מיתוס יותר גדול מהסרט אשר ניסה להידחס אל תוך התסריט, חלקים ממנו נפלו פנימה אבל בצורה חלקית וחלקים נשארו החוצה וגם נוצר בלאגן במבנה. אולי היא היתה מוצלחת יותר כתוכנית טלוויזיה. ושוב, תסמונת הקרבות המטושטשים והלא ברורים.

  8. סטיבי 25 מרץ 2008 ב - 1:05 קישור ישיר

    גיאחה, אתה צריך להגיד ‘יופטידו’ יותר פעמים, זה מלבב!

  9. איתן 25 מרץ 2008 ב - 1:37 קישור ישיר

    אז אני מניח שקולנוע גרמני לא נמצא בראש מעייניך כרגע…אני אכתוב קצר:

    “במוקדם או במאוחר” – במוקדם, במוקדם. עדיף שבכלל לא. סיפור התבגרות של נערה צעירה ששום דבר לא מעניין אותה. ואותי. סרט אנמי, קלישאתי (הבמאית ראתה את “לוליטה” יותר מפעם אחת), ועם סוף בלתי נסבל (בערך מהרגע שנכנס אקדח לסיפור).

    “ילה” (Yella) – חבל שדילגת על הסרט הזה. היה מעניין אותי לשמוע מה אתה חושב עליו. שמעו של הסרט הזה הולך לפניו כבר למעלה משנה, מאז בכורתו בפסטיבל ברלין בשנה שעברה. קראתי עליו דעות מאוד קיצוניות – כאלו שאהבו מאוד, וכאלו ששנאו. אחרי שצפיתי – אני מבין את שניהם. הסרט מבוים ומשוחק נהדר, ואפילו יש לתסריט משהו עמוק להגיד, על המחיר הכבד שאנו משלמים על האגרסיות השונות שאנו מוציאים בחיינו. אגרסיות שמתבטאות לא רק בצורה פיזית אלא גם במניפולציות פסיכולוגיות שאנו עושים על אנשים שקרובים אלינו או אף בעבודה, על מנת להתקדם בקריירה.

    ספוילר

    אבל לסרט יש סוף פחדני ומקומם. מכירים את הסרטים שחוזרים לנקודה מסוימת וחותמים ב”זה היה הכל חלום” ? ובכן, “ילה” (שמה של הדמות הראשית, אגב) נגמר בערך ככה. מאוד חבל. חוץ מהדקה האחרונה, זהו סרט משובח.

    הממ…לא יצא כל כך קצר.אני לא איש של המזרח הרחוק. אני עם אורינטציה אירופאית יותר (עד היום ביקרתי בלונדון, אנגליה, סאן-סבסטיאן, ספרד, שטוקהולם ונורשפינג, שבדיה, ורומא-ונציה, איטליה), ולכן אין לי מה לתרום לך באספקט הזה. תיסע, תתחקר, תבלה, תשמור על עצמך, ותחזור בריא. יש לי עוד כמה כרטיסים לפסטיבל הגרמני. אני אשתדל לעדכן אותך במה שאתה מפסיד (או מרויח).

    נ.ב. סיפור המוסד. בהחלט. אתה לא יכול לזרוק את זה כלאחר יד, ולהשאיר את זה תלוי באויר.

  10. רונה 25 מרץ 2008 ב - 12:16 קישור ישיר

    יאיר,
    ממש לא נעים לי להעביר ביקורת עליך בבלוג שלך, ועוד בשבוע שאוזכרתי בו (בבלוג על כרטיס ביקור) אבל הלינק לתמונת הציצים – מה זה? או שאתה עומד בפרץ התגובות הנזעמות והולך על זה בלי לדפוק חשבון – נכון, זה בלוג על קולנוע אבל זה הבלוג שלי ואני מחליט שעכשיו יראו פה ציצים (ועוד עם תו איכות כפול – גם בצורתם וגם באכסניה שלהם) או שאתה נמנע מזה לגמרי.
    מודה שסתם תמונת ציצים מתוך סרט (ויפים ככל שיהיו) נראית לי מיותרת בכל מקרה – אבל לפחות היא לא מתחמקת מאחריות.
    בחייאת, לינק לתמונת הציצים של אפרת גוש?! האם זה במסגרת עידוד היצירה העברית או סתם שיבה מבורכת לגיל 14 שבו מאחורי כל קליק עכבר ניצבת הבטחה ל… נו…. חי חי…אתם יודעים… הזה…. ורואים לה את ה…. את הנוזהאת אל פואד שלה… את שניהם….
    ועם זאת, אני מבטלת את כל הנאמר לעיל אם אתה משיג תמונת עירום של ישי אוריין על החיפושית שלו. אבל בלינק, כן? שלא נפגע פה ברגשותיו של מישהו.
    נתראה בהקרנה,
    רונה

  11. שחמית 26 מרץ 2008 ב - 23:09 קישור ישיר

    מצטרפת להערת קודמי
    אין שום ערך אומנותי לתמונה, רק מציצני ולהעלאת הרייטינג
    תאמין לי שלי יש תמונה יותר טובה להלעתא המוראל אבל אני לא מפרסמת אותה בשום מקום
    מבקשת ופה זה כבר השאלה איפה אני יכולה למצוא את התסריט המלא או לפחות את הטקסס באנגלית או אולי בעברית של הזייפנים
    יש לי את הסרט בלי תרגום וזו לא דרך לצפות בו
    אם מישהו יודע איך אני מוסיפה כתוביות גם טוב

  12. במאי 27 מרץ 2008 ב - 16:16 קישור ישיר

    יאיר, שוב לא הצלחת לעמוד בפיתוי….
    מה זו התמונה של אפרת גוש, מה אתה בן 15?
    מספיק קשה לשכנע שחקניות ישראליות במדינתנו הקטנה שיש ערך אומנותי (לעיתים) לעירום בסרט, ובצפיה בסרט אכן העירום מובן והגיוני, אבל ככה סתם כתמונה מציצנית ותלושה מהקונטקסט שלה, זה סתם מוצר מציצני, חרמני ומעליב. האם מהתמונה אנו אמורים להבין משהו על הסרט שהיא לקוחה ממנו? ועוד באתר של מבקר קולנוע שמכבד את המדיום?!?!
    בחייך, יאיר, תתאפק קצת ותשאיר את החלפת התמונות ואת הצחקוקים לתיכוניסטים.

  13. yaddo 27 מרץ 2008 ב - 21:04 קישור ישיר

    יאדה גיאחה.


השאירו תגובה