29 מרץ 2008 | 13:38 ~ 6 תגובות | תגובות פייסבוק

דייויד לינץ' הולך לאופרה (ופותר בעיות)

בתור אחד שצפה ב”ונדטה” יותר מפעם אחת, אני מאמין ל-V. אין צירופי מקרים, רק אשליה של צירופי מקרים.

לפני שבועיים-שלושה מצאתי ביו-טיוב סרטון משעשע, בכיכובו של לא-דייויד-לינץ’. השבוע, חשבתי לצרף אותו לפוסט כלשהו, והנה הפנתה סטיבי את תשומת ליבי לידיעה הבאה: הסרט “כביש אבוד” עובד לאופרה. ההסבר ההגיוני למקריות הזו, הוא שמדיטציה טראנסדנטלית עובדת. וגם תביא שלום עולמי (ופוסטים שלמים על דייויד לינץ’).

על הגרסה המוזיקלית של “כביש אבוד” אחראית המלחינה האוסטרית אולגה נויווירת’ (ניטפוקים יתקבלו בברכה), מעריצה ותיקה של הבמאי בפרט וכנראה גם של קולנוע בכלל – את התזה שלה בימי הלימודים כתבה על המוזיקה  בסרט של אלן רנה. היוצרים מבטיחים להעביר את הסרט כמכלול מן האקרן אל התאטרון, אז היכונו להרבה בלבול.

שני דברים לכדו את עיניי בידיעה. הראשון הוא עיצוב התפאורה.

Running at floor level right through the audience at the Young Vic will be the “lost highway” down which Fred ends up fleeing from the police. Up above its central point there’ll be a floating plexiglass box accessible by a retractable spiral staircase, surrounded on all four sides by video screens

הדבר יאפשר מעורבות גבוהה של הקהל, לטענת המעצב פיליפ בוסמן:

These screens might show an action in close-up…or they can be Pete’s garage, or the apartment. So, in effect, the audience can make their own cut or edit by going from the screen to the live action

השני, הוא תגובתו של לינץ’ לכל האירוע הזה. ניווורת’ מספרת:

Oh, he was so supportive to me, and he’s so open to all kinds of music

תזכורת לכך שלינץ’ פתוח לכל סוגי המוזיקה, קיבלנו גם ב”אינלנד אמפייר”:

אז שאלה לכל הלינצ’אים הרדומים של הבלוג – באין פרוייקט של הבמאי עצמו באופק – איך יעבוד “כביש אבוד” כאופרה? ואיזו יצירה אחרת של הקולנוען ראויה לגרסה נוספת, מכל סוג או סוגה?

למרות שמה שבאמת מעניין אותי הוא מה יחשבו חובביו של האיש על הסרטון המדובר מהיו-טיוב המדובר, שהפך בינתיים לסדרת “דייויד לינץ’ פותר בעיות”. אני צחקתי עד שכאב לי בצד.

הנה הסרטון הראשון:

השני והמוזיקלי:

השלישי, זה הולך ונעשה הזוי:

הרביעי, כבר אין לי מילים:

החמישי והאחרון, זה עם הטוויסט:

(אורון, עבור סינמסקופ)

6 תגובות ל - “דייויד לינץ' הולך לאופרה (ופותר בעיות)”

  1. דרורית 29 מרץ 2008 ב - 22:46 קישור ישיר

    אהבתי!
    בשבילי, קשישה שכמוני דויד לינץ’ יהיה לנצח האדם שבזכותו היינו מתכנסים סביב הטלויזיה בכל מצב לראות את טווין פיקס ההיסטורי.
    אבל אין ספק שהוא טיפוס יוצא דופן. לא משנה איך מסתכלים על זה.
    ואופטופיק מוחלט, לא ראיתי את “עץ לימון” אבל בפעם הראשונה כמעט שתוכנית “מאחורי הקלעים” (בערוץ אי ירחם השם) גרמה לי לרצות לראות את הסרט. היאם עבאס מרשימה מאוד וכל השאר גם נראה מעורר עניין.

  2. איתן 30 מרץ 2008 ב - 0:13 קישור ישיר

    אחלה פוסט ! מאוד מצחיק !

    וחוץ מזה :

    “המתים מוקדם יותר, מתים לזמן ארוך יותר” (פסטיבל גרמני בסינמטק) : סיפורו של ילד בן 12, שאימו נפטרה בלידתו, והוא, המסכן, מאשים את עצמו במותה. הוא מנסה לכפר על כך, על מנת שלא יגיע לגיהנום.

    סיימתי היום את ביקורי בפסטיבל באקורד שמח : קומדיה מצחיקה מאוד, מבוימת בכישרון, מתוזמנת נפלא – פשוט כיף של סרט.

  3. רני 30 מרץ 2008 ב - 0:58 קישור ישיר

    אני חצוי מאד ביחס ללינץ’. מצד אחד הוא עשה דברים מבריקים עד גאוניים (ראש מחק, קטיפה כחולה, איש הפיל) לצד כשלון מפואר אך מעניין (חולית), ומצד שני סרטים שלא היתה לי שום דרך לתקשר עמם, ו”כביש אבוד” ו”אינלנד אמפייר” בראשם. למעשה, על “אינלנד אמפייר” ממש חשבתי לוותר עד שחברים שלי הלכו והצטרפתי. התחושה שלי כשיצאתי מהסרט (שהיתה זהה לתחושה שהיתה לי בסיומו של “כביש אבוד”) היא שהפעם המלך הוא עירום. אני לא יכול לומר שאני לא סקרן במקצת לגבי האופרה, אבל התחושה המוקדמת שלי אומרת שזה הולך להיות אירוע משעמם למדי. מסוג הדברים שאומרים עליהם “מעניין”, ושוכחים מהם.

  4. עמיצי 30 מרץ 2008 ב - 7:37 קישור ישיר

    זה כמו לשאול, מה המשותף בין קיילי מינו לדייויד לינץ’? הפותרים יקבלו כרטיסים למחזה “מלהולנד דרייב – ההצגה” בבית ליסין בכיכובן של עדי הימלבלוי כבטי אלמס / דיאן סלווין וריטה בתפריד ריטה.

  5. דוד מורן 30 מרץ 2008 ב - 21:08 קישור ישיר

    ענק!
    כמעריץ של דייויד לינץ’ אני מוריד את הכובע בפני הפארודיה הזו. נדמה לי שגם לינץ’ עצמו היה מת מצחוק אם היה רואה את זה. זה פשוט מתאים לו. חוץ מזה, נראה לי שהוא יאהב שמתארים אותו כווירדו. הוא הרי עושה הכל כדי להיראות כזה בחיים האמיתיים.
    ולגבי כביש אבוד: זה אכן מסקרן לראות איך לוקחים יציר קולנועית מדהימה כזו והופכים אותה להצגת תיאטרון. הרי גם כסרט יש אנשים שלא מסוגלים להתמודד עם זה. אבל אני לא בטוח שהייתי רוצה לראות את זה. לא יודע למה, אבל שום דבר לא ישתווה לחוויה של הצפייה בסרט זה, שהוא קולנוע על קולנוע במובן הכי עמוק, יצירתי, וכן, גם מדכא (לפעמים) של המילה. למה מדכא? כי אחרי שרואים את הסרט הזה מבינים: רוב יוצרי הסרטים אפילו לא התחילו לחקור את האפשרויות הגלומות באמנות הזו. לינץ’ לעומת זאת, הוא כבר בספירה אחרת לגמרי. עכשיו הוא מסתפק ב- pd150 (מצלמה דיגיטלית פשוטה).

  6. דרורית 31 מרץ 2008 ב - 10:48 קישור ישיר

    ובניק לינק, איזה פרוייקט ביוטיוב של
    worst movie scenes of all times
    וכאן סצינה מ-Twin Peaks, fire walk with me


השאירו תגובה