24 אפריל 2010 | 20:15 ~ 20 תגובות | תגובות פייסבוק

בלעדי ל"סינמסקופ": קטע אחרון מתוך פסקול "פעם הייתי" של אבי נשר

והנה הקטע הרביעי והאחרון שאני מעלה מתוך הפסקול שהלחין פיליפ סארד ל”פעם הייתי”, סרטו החדש של אבי נשר. בקטע הזה, שהוא טיפה ארוך יותר מהקטעים הקודמים. הפתיחה נשמעת קודרת ומאיימת, ואז מסתחרת לתוך רגע ספירלי שנשע כמו משהו מתוך “ורטיגו” עד שמתבהרת לתוך נעימת הנושא המנוגנת על ידי אקורדיון, ומחזירה את המוזיקה לאיזור אופטימי ונוסטלגי יותר. (לחצו על הלינק כדי להפעיל את הנגן).


פסקול הסרט “פעם הייתי” של אבי נשר. מלחין פיליפ סארד



“פעם הייתי” יעלה בארץ בעוד כחודשיים.

נושאים: בשוטף

20 תגובות ל - “בלעדי ל"סינמסקופ": קטע אחרון מתוך פסקול "פעם הייתי" של אבי נשר”

  1. איתן 24 אפריל 2010 ב - 20:33 קישור ישיר

    אוף טופיק:

    דסק החוץ (שזה אני, לצורך העניין) מדווח שאתמול חולקו פרסי האקדמיה הגרמנית לקולנוע. אין הפתעות.
    “הסרט הלבן” של מיכאל האנקה היה מועמד ל-13 פרסים. הוא זכה ב-10. “סול קיטשן” של פאתיח אקין (בעוד 3 שבועות ב”לב”) היה מועמד ל-2 פרסים. לא זכה בכלל.

    ופרס הסרט הדוקומנטרי הגרמני הטוב ביותר הלך ל”לב של ג’נין”. סרט על פלשתיני, אב לבן שנורה ע”י חיילי צה”ל, שהחליט לתרום את אברי בנו להשתלה למען השלום.
    לינק לקטע מהסרט:
    http://www.youtube.com/watch?v=wfthxyNLfvM

  2. חיים 24 אפריל 2010 ב - 21:26 קישור ישיר

    די זה כבר ממש מוגזם. חלאס עם הפסקול של הסרט המטומטם הזה. יאיר אתה על סף הגיחוך

  3. יובל 24 אפריל 2010 ב - 22:03 קישור ישיר

    למה איכפת לאנשים פה בכלל? פסקול מסרט שהולך לצאת זה רעיון טוב. אני לא שותף לגישה של יאיר רוה אל הסרטים של אבי נשר, אבל אפשרות להקשיב לפסקול של סרט זה תמיד מבורך.

  4. חומסקי 24 אפריל 2010 ב - 22:10 קישור ישיר

    איזה פסקול אחרון, יש עוד את הקטע של ה5 שניות עם הכינורות והטרומבון שעדיין חסר כאן באוסף!

  5. באגס באני 24 אפריל 2010 ב - 22:14 קישור ישיר

    יש! יש! יש! איזה כיף!

  6. באגס באני 24 אפריל 2010 ב - 22:16 קישור ישיר

    יש סיכוי שהסרט יצא בתלת-מימד? לא חבל שעם פס קול כזה מדהים הוא ייצא רק בדו-מימד?

  7. נועם 24 אפריל 2010 ב - 22:40 קישור ישיר

    קצת תרבות, קצת מוסיקה יפה, קצת להתרגש…

  8. אבי נשר 25 אפריל 2010 ב - 0:44 קישור ישיר

    אבי נשר! אבי נשר! אבי נשר! אבי! אבי! אבי! אבי נשר! נשר! נשר! נשר! אבי נשר, נשר, נשר! אבי נשר!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!

    א ב י נ ש ר ! ! א ב י נ ש ר !!!!!!!
    מי לא הבין? אבי נשר!!!!
    סימנשרסקופ!

  9. בלעדי לסימנשרסקופ!!! 25 אפריל 2010 ב - 0:49 קישור ישיר

    זוהי שטיפת מוח! אנו חייבים להגיע גם בסרט הבא של אבי נשר ל300000 צופים!!! אבי נשר הוא הבמאי הכי טוב בעולם! הסרטים שלו הכי מוצלחים בעולם! הוא מכיר את האנשים שהכי מקדמים את סרטיו! ני שלא רואה את סרטיו לא ראוי לחיות! אבי נשר! אבי נשר!!!! אתם מרגישים עייפים! תקשיבו לפס קול יש בו צלילים נסתרים! אתם מרגישים עייפים ובעלי דחף עז לקנות כרטיס לסרט של אבי נשר! אולי אפילו הרבה כרטיסים לסרט של אבי נשר! בלעדי לסימנשרסקופ, כל הקונה כרטיס לסרט של אבי נשר מקבל לילה זוגי עם אבי נשר…. חלאס!!!!

  10. הרקולס 25 אפריל 2010 ב - 1:39 קישור ישיר

    מוריד תכובע בפני המיתקפה של ווילצ’יק. ראויה ובמקום.
    נער הייתי וגם זקנתי ומעולם לא שמעתי מבקר קולנוע שמנתח רבעי טונים בעלק ידענות חמורת סבר כזו כשתוך כדי הוא ממש (ממש) משוכנע שבעצם הבלעדיות הזו, שאף אחד חוץ ממנו לא חפץ בה, הוא הופך להיות חלק מהיצירתיות. בתור מי שקצת מכיר תנפשות הפועלות מוכן לומר בוודאות שהאדון נשר הוא הראשון להתפקע מצחוק מהשטויות של הבלוגר ובין שם העושים המלאכה הוא מן הסתם מריץ דחקות היסטריות על הזנב שהתחיל אפס להתכשכש בכלב.

  11. לקטור 25 אפריל 2010 ב - 2:08 קישור ישיר

    תגובות מוזרות מאד. אבל חושפות בעצם את הגישה השלילית לסרטים של נשר. קנאה פשוטה. נכון אבי נשר עושה סרטיםש הקהל הולך לצפות בהם. זה לא בגלל שטיפת מוח, בטח לא שטיפת מוח שמתרחשת בבלוג הזה שאם כל הכבוד לו את כל הקוראים שלו אפשר להכניס בקו אחד של אגד. הסיבה שרואים את הסרטים שלו פשוטה – אנשים יוצאים ואומרים לחברים שלהם ללכת. למה? כי הם טובים. לעומת הסרטים האחרים שאנשים אומרים לחברים שלהם לא ללכת. ככה זה. האמת הכואבת. ופה בבלוג יש הרבה קוראים שהיו שמחים לעשות סרט בכלל, ויש הרבה אחרים שהיו שמחים לעשות סרט שמישהו ירצה לראות אותו חוץ מאורי קליין. ולכן במקום לקנא אולי כדאי לכם להקשיב לפסקול ולנסות ללמוד משהו ממישהו שיודע את מלאכת הקולנוע. והקנאה הזאת היא כמובן הסיבה שאין למר נשר סיבה אמיתית להגיש את הסרט שלו לאקדמיה – היא תבחר אולי באחד מסרטי התחושות הפיוטיות שיאיר רווה (שנשבה בידי נשר כאמור) העלה בפוסט מקביל. סרטים שאנשים ייצאו מהם ויתקשרו לכל החברים שלהם ויגידו להם אל תלכו ל…. הזה.

  12. מיכאל 22 25 אפריל 2010 ב - 3:24 קישור ישיר

    אמממ
    מי זה אבי נשר?
    את מי זה מעניין קולנוע ישראלי בכלל?
    נדיר שיוצא לי לראות סרט ישראלי טוב באמת. בעברית, זה פשוט לא אמין ובעיקר מזויף.
    אם כבר, אין על ‘ימים קפואים’ של דני לרנר ו’מטאליק בלוז’ של דני ורטה.

  13. לקטור ככל הלקטורים מדבר שטויות. 25 אפריל 2010 ב - 9:36 קישור ישיר

    עם יחסי הציבור המוקדמים והרלוונטים עם יציאת הסרט שיש לסרטים של אבי נשר, גם סרט של יאיר רווה היה מגיע ל300K.
    הפקעתם את הקולנוע מהאומנות ליחסי השיווק.
    קנאה. אולי שלך באלו שמבינים קולנוע ורואים שהמלך הוא עירום!

  14. ועוד משהו ללקטור וליאיר רווה 25 אפריל 2010 ב - 9:40 קישור ישיר

    את הבלוג הזה קוראים לא מעט אנשים, שאפילו כל קווי אגד יחד לא ימלאו וזה בזכותך יאיר והעבודה הטובה שעשית. אבל עכשיו משום מה אתה עסוק בלזרוק החוצה נוסעים עם ההתנהלות התמוהה של הבלוג. בכיף גבר, תפרגן לבמאי שאתה אוהב (תעלה את כל קטעי המוזיקה בפוסט אחד) אבל מה שאתה עושה בחודשים האחרונים זה פשוט לזלזל בקוראים הנאמנים שלך. ואני מניח שאם תמשיך כך תפסיד חלק מהם.

  15. JNH 25 אפריל 2010 ב - 9:45 קישור ישיר

    וואו, איזו חבורת קוטרים. יאיר עשה פה מחווה נאה, שלפחות חלק מהקוראים מוצאים אותה ראויה ומסקרנת, ובתמורה זוכה להתנפלות שהיא ממש לא במקום. באמת שמי שלא מעוניין יכול לדלג על זה. אני במקום יאיר הייתי ממשיך ומעלה את כל 16 הקטעים הנותרים בפסקול (כ”א בפוסט נפרד כמובן) רק כדי להרחיק מפה את הטפילים האלה (שאת רובם, יש לציין, לא זכור לי שראיתי פה בבלוג לפני כן). נראה שזה משפיע עליהם כמו שום על ערפדים.

  16. עדן 25 אפריל 2010 ב - 10:20 קישור ישיר

    לא רוצים לקרוא פוסט על פסקול של אבי נשר ? אל תקראו, אף אחד לא מכריח אתכם. גם אני לא קורא אגב – לא כי לא מעניין אותי אבי נשר אלא כי לא מעניינים אותי פסקולים. אבל בשביל מה לתקוף בזעם קדוש ?

  17. מיכאל 22 25 אפריל 2010 ב - 11:33 קישור ישיר

    יאיר –
    צדקת בנוגע לרמין בהרני. אתמול ראיתי רק חצי מ’להתראות סולו’, כי זה היה סרט לא מיוחד וצפוי בהתפתחויות שלו, מבחינת הדמויות והנראטיב. אז למה הוא כזה מוערך?
    לפחות יצאתי מודהם מ’הכישרון של מר ריפלי’. אחח, איזה סרט נפלא..

  18. לקטור 25 אפריל 2010 ב - 22:55 קישור ישיר

    מי שנכשל תמיד מאשים את יחסי הציבור. הסרט של נשר סודות לא קיבל יחסי ציבור יותר גדולים מקירות, או מאור. להיפך. מדוזות לדוגמא עם הזכייה בקאן קיבל אחלה יחסי ציבור. אין קשר בין יחסי ציבור להצלחה של סרט. יש קשר הדוק בקולנוע דל תקציב כמו הקולנוע הישראלי, קולנוע שלא מבוסס על אפקטים אלא אך ורק על שחקנים וסיפור – יש קשר בין הצלחה אצל הקהל ואיכות הסרט. סרטים טובים מצליחים. סרטים כמו ואלס עם בשיר, וביקור התזמורת מאד הצליחו בקהל הרחב כי הם היו טובים מאד. וסרטים כמו סרטיו של אבי נשר מצליחים כי הם טובים. יש להם סיפור טוב, מיומנות קולנועית גבוהה ושחקנים מעולים. אני מבין את הכאב של אותו אחד שכתב שהוא שונא את נשר. מדובר סביר להניח בקולנוען, שלא הצליח לעשות סרט שדיבר אל אנשים, וזה באמת חוויה מאד קשה. חבל שאת הכאב שלך אתה מתעל לשנאה ליוצרים שכן הצליחו. עדיף לך לתעל אותו למוטיבציה – ללמוד איך עושים את זה יותר טוב. אני באופן אישי לא חובב גדול של אבי נשר וסרטיו, אבל אני לומד ממנו, כי יש ממה ללמוד. בעשייה קולנועית להתעלם מבמאי ישראלי שעושה פסקול לסרט עם מוזיקאי כל כך מנוסה זאת בדיוק ההתנשאות שגורמת לסרטים שלא להצליח. תסתכלו על סופר הצללים של פולנסקי – סרט מאד טוב שלוקח ולומד בלי בושה מגדולים וטובים כמוהו – כמו מהיצ’קוק, או ספרות זולה, או שתיקת הכבשים – מכל אחד מהם פולנסקי לקח משהו, וגם בפסקול. זאת הדרך היחידה להשתפר וללמוד.
    להאשים את יחסי הציבור בכישלון שלך זה כמו להגיד שהרצפה עקומה. לסרט יש יחסי ציבור חזקים כשאנשים אוהבים אותו ורוצים לקדם אותו. זה הכל.

  19. באגס באני 26 אפריל 2010 ב - 12:15 קישור ישיר

    נכון! נכון! איזה פס-קול! יש מה ללמוד!

  20. סטודנטית לקולנוע 27 אפריל 2010 ב - 13:34 קישור ישיר

    אני רוצה לספר על חוויה אישית שעברתי בתחילת השנה: כעבודת קיץ יצא לי לעבוד על הסט של הסרט החדש של אבי נשר “פעם הייתי”. זו אינה הפעם הראשונה שעבדתי בסט של סרט אך חויה ספציפית זו זו נחקקה אצלי כשונה, מרתקת וחויה של פעם בחיים. ובעצם הרגש שגרם לחויה זו להיות שונה מאחרות היא תחושת התשוקה הקולנועית העזה שבערה בכל מי שהיה חלק מעשיית סרט זה – מהצלם הצרפתי המבריק ועד לאחרון עוזרי ההפקה – הייתה תחושה של כיף ושל אחוה. ואחד הדברים שהפתיעו אותי (עוזרת הפקה זוטרה) הוא שכל בוקר הבמאי אבי נשר (שלא פגשתי לפני כן ולכן לא הייתה לי שום דיעה לגביו) היה יושב איתנו בארוחת הבוקר, צוחק איתנו ואז מתחילים לעבוד (אוירה שהייתה שונה בהרבה מהסטים הלחוצים שיצא לי לעבוד בהם עד סרט זה) אבל הכי התרשמתי מהתשוקה לעשייה קולנועית שסחפה אחריה את כולם – ובתור סטודנטית לקולנוע זה היה אולי השיעור הטוב ביותר שעברתי. אני מאוד נהנית לקרוא בבלוג של יאיר חדשות על הסרט – כמו רבים אחרים שקוראים את הבלוג כי חלקנו (כן יש הרבה מאוד אנשים) מצפים לראות את הסרט ושמחים להתעדכן אודותיו. צרות העין והקנאה המאפיינת חלק מקוראי הבלוג הנוכחי היא די פתטית – זה נשמע כמו ילדים בני 5 – תתבגרו!!!


השאירו תגובה