06 אפריל 2008 | 09:00 ~ 15 תגובות | תגובות פייסבוק

צ'רלטון הסטון מת

“בן חור”, “כוכב הקופים”, “מגע של רשע”, “שמש ירוקה”, “נמל תעופה”, “יוליוס קיסר”, “אל סיד”, “עשרת הדיברות”, וכמובן “באולינג לקולומביין”. צ’רלטון הסטון, שזוהה בשנים האחרונות פחות עם תפקידיו ההיסטוריים ויותר עם עמדותיו הפוליטיות הריאקציונריות ותפקידו כיו”ר התאחדות בעלי הנשק האמריקאית, מת הבוקר בגיל 84.

זה רגע השיא שלו: מירוץ המרכבות מ”בן חור”, הסרט שהעניק לו את האוסקר (1 מ-11 בהם זכה הסרט):

וזה, משנה לפני “בן חור”, אחר משיאי הקולנוע: שוט הפתיחה של “מגע של רשע” של אורסון וולס, בו מגלם הסטון בלש מקסיקני:

וזה רגע השפל שלו, מתוך “באולינג לקולומביין” של מייקל מור:

נושאים: הספד

15 תגובות ל - “צ'רלטון הסטון מת”

  1. ארז "המדמם" 6 אפריל 2008 ב - 9:32 קישור ישיר

    שנת 2008 ממשיכה להיות שנה עצובה בכל הנוגע למותם של אגדות הקולנוע של הוליווד הקלאסית. עוד לא יבשו רגבי העפר מעל קבריהם של פול סקופילד, ריצ’ארד ווידמרק וג’ול דאסין והנה הסטון הגדול מצטרף אף הוא לאבותיו. אני אזכור אותו לטובה בזכות תפקידיו הנפלאים ב”כוכב הקופים”, “אל סיד”, “מגע של רשע” המופתי ולא פחות ב”מייג’ור דאנדי” של סם פקינפה הגדול. במערבון הזה זכורה התקרית המיתולוגית בין הסטון ל”סם המדמם”- פקינפה הגדול, ששלט בצוות ביד רמה העליב את הסטון וזה רדף אחריו בסכין שלופה באתר ההסרטה. עם זאת, הסטון הוא זה שהגן בכל כוחו על יצירתו של פקינפה מפני אולפני קולומביה, שרצו לעצור את הפרוייקט ולשם כך ויתר על משכורתו. מעשה אצילי ובלתי נשכח.
    באשר ל”רגעי השפל” בהקשר המייקל מורי- צר לי שאיני נשאב לתופעת העדריות הליברליות האופנתית כ”כ במחוזותינו, אבל לדידי מייקל מור הוא השפל- מניפולטור זול וליברל רדיקלי שמעורר בי שאט נפש אמיתית.

  2. איתי 6 אפריל 2008 ב - 10:06 קישור ישיר

    משה רבנו לא יהיה בליל הסדר השנה?
    (טוב, ממילא הוא לא מוזכר בהגדה. שכחו אותו בעריכה)

  3. ניקו 6 אפריל 2008 ב - 12:45 קישור ישיר

    איזה קטע: בדיוק היום סיימתי לקרוא את “אני האגדה”, שכידוע עובד לקולנוע (בגירסה הראשונה) בכיכובו של צ’רלטון הסטון, וחשבתי כמה הוא מתאים לתפקיד רוברט נוויל! צירוף מקרים מוזר..
    בכל מיקרה, היה שחקן מצויין.

  4. איתן 6 אפריל 2008 ב - 13:12 קישור ישיר

    בכמה רשימות אינטרנטיות שקראתי, יש ניסיון לחזות את המועמדים באוסקר 2009. בכל הרשימות מככב סרטו הבא של דיויד פינצ’ר, “המקרה המוזר של בנג’מין באטן”, על אדם שנעשה יותר ויותר צעיר ככל שעובר הזמן (הוא מתחיל בגיל 80, ובסוף הוא נער). בתפקיד הראשי יככב בראד פיט. ג’ף וולס כותב היום שגירסה מוקדמת של התסריט ארכה 205 עמודים. מישהו ב”קמרה אובסקורה” אמר לי פעם שהיחס המקובל בתעשיה הוא דקת מסך לכל עמוד תסריט. תעשו את החשבון בעצמכם…

  5. snotball 6 אפריל 2008 ב - 15:07 קישור ישיר

    ניקו, The Omega Man היא הגרסה השניה שנעשתה לפי הספר. הראשונה היתה The Last Man on Earth בכיכובו של וינסנט פרייס.

  6. דרורית 6 אפריל 2008 ב - 15:54 קישור ישיר

    אופטופיק, עוד סרט עיראק בדרכו לאקרנים.
    http://glennkenny.premiere.com/blog/2008/04/getting-lucky.html

  7. יניב אידלשטיין 6 אפריל 2008 ב - 17:13 קישור ישיר

    צ’רלטון הסטון היה שחקן מצוין?
    ניגא פליז

  8. יניב אידלשטיין 6 אפריל 2008 ב - 17:14 קישור ישיר

    טוב, לא יפה, הוא מת.

  9. אורון 6 אפריל 2008 ב - 23:16 קישור ישיר

    איתן, אני חושב שידידך התכוון לטענה לפיה כל עמוד *דיאלוג* בתסריט שווה ערך לדקה על המסך. התסריטאים של “שודדי הקאריביים” סיפרו פעם שלא היה להם מושג איך תיראה סצינת הגלגל הענק בסרט השני. כל מה שהם כתבו בתסריט הוא “ג’וני חוטף את המפתח, ואז מתחיל קרב החרבות הגדול בהיסטוריה של הקולנוע”. שורה אחת בתסריט, המון דקות על המסך.
    מה גם שכתבת שזוהי גרסה מוקדמת, אז אין להעריך מה יהיה אורכו של הסרט. אבל יהיה ארוך, סמוך על פינצ’ר.

    בלי קשר, וסתם כי הבטחתי, “מלך קליפורניה” בניק-לינק. בשלוש מילים: אוון רייצ’ל ווד.

  10. ברק 7 אפריל 2008 ב - 4:39 קישור ישיר

    אנקדוטה:
    ראית פעם איזה קומדיה טיפשית, שבה כוכב הסרט נפגש מול סטטיסט האומר מספר מילים, די רע.
    ואז כוכב הסרט פונה למצלמה ושואל: “אני יודע שזה תפקיד קטן, אבל למה אי-אפשר לקבל שחקן באמת טוב ?” ואז הזיזו את הסטטיסט וצרלטון הסטון הגדול מכולם חזר על אותה השורה.

    המון רספקט הוא קיבל מהוליווד.

    נ.ב.
    [לפי ה- IMDB, זה היה העולם של ווין 2. נו שוין.
    והדבר הראשון שהם אומרים עליו שם, זה שהוא היה square-jawed)

  11. Cinephile 7 אפריל 2008 ב - 10:22 קישור ישיר

    צרלטון הסטון מייצג את ה”אולד סקול” בקולנוע יחד עם
    קארי גראנט וג’ון ויין . יותר סימבול של ה”גדול מהחיים”
    מאשר דמות בשר ודם. ברנדו, דה-נירו וניקולסון הם ה”ניו סקול”
    במשחק. דפ ודה-קאפריו הם הדור החדש.

  12. סיגל 7 אפריל 2008 ב - 10:57 קישור ישיר

    ושום מילה על ד”ר סטרייג’לאב?

  13. רז-ש 7 אפריל 2008 ב - 12:05 קישור ישיר

    (לאיתי, משה מוזכר גם מוזכר בהגדה. אפילו פעמיים. בליל הסדר הבא עלינו לטובה תשים לב לקריאת ההגדה. כל הסיפור הזה שמשה לא מוזכר זו אגדה שאני לא יודע מה המקור שלה)
    ולגבי צ’רלטון הסטון. זה שהוא היה שחקן והוא מת לא מגן עליו. פאשיזם וגזענות לא היו רק דעותיו הפוליטיות אלא גם פרקטיקות פוליטיות. הוא היה פוליטקאי פועל בראשות אחד הארגונים הנוראיים ביותר בארה”ב. זה יום שמח, העולם טוב, ולו קצת, יותר.

  14. יניב אידלשטיין 8 אפריל 2008 ב - 1:38 קישור ישיר

    ד”ר סטריינג’לאב?! מה הקשר?

  15. איתי() 8 אפריל 2008 ב - 21:15 קישור ישיר

    תודה על הפוסט.


השאירו תגובה