פרסי אופיר במסע בלתי רגיל
היום ב-19:00 תינעל ההצבעה המקוונת לשלב הראשון של פרסי אופיר, שלב המועמדויות. אז אם אתם חברי אקדמיה וטרם הצבעתם, קדימה. יהיה מעניין לשמוע בימים הקרובים האם המעבר להצבעה באינטרנט הגדיל את אחוזי ההשתתפות של חברי האקדמיה בתהליך, ביחס לשנים הקודמות בהן הם נדרשו לסמן את בחירתם בטופס ולשלוח אותו בדואר למשרדי האקדמיה.
ובינתיים, האינטרנט מתחיל להתמלא בספקולציות לגבי התחרות. איתי עמוס מהבלוג "אלבום אחד ביום", השיק בלוג חדש בשם "ארכיסינמה" שמבכיל כרגע רק סקירה ארוכה ומקיפה עד רמת פרטי פרטים של רוב סרטי התחרות השנה, עם ציון העדפותיו של הכותב. באופן כללי הוא בעד "המשגיחים".
איתן וייץ, שלדעתי הוא היחיד בארץ שבאמת ראה את כל הסרטים המועמדים לפרס אופיר השנה (חוץ מאת "המשימה אקס"), מסכם בבלוגו את המועדפים שלו. באופן כללי, הוא בעד "המשגיחים".
אגב, הבחירות של איתן הן אציליות עד רמת המדע בדיוני. כלומר, הוא מדגיש שאלה הבחירות שלו ולא תחזיותיו. אבל אני כבר רואה די בנקל שבהרבה מקרים לא יהיה קשר בין החמישיות שלו ובין המועמדויות הסופיות כפי שיוכרזו ביום שלישי הבא.
ועוד אגב, כשאני קורא בתגובות אצל איתן את המגיב משה כותב: "הסרט הטוב ביותר: 'המשגיחים'. למרות שזה לא הסרט הכי טוב אבל זה הסרט שיש לו הכי הרבה סיכוי באוסקר", וכשאני שומע שוב ושוב ממצביעי אקדמיה אומרים לי את המשפט הזה (כל פעם עם שם אחר של סרט) כמין הודאה בכך שהם לא מצביעים לסרט שהיה הכי טוב לדעתם, אלא לסרט שלדעתם יהיה את הסיכוי הכי טוב באוסקר, אני נמלא עצב וזעם על כמה שהתחרות הזאת מקולקלת, ושפרס הסרט הטוב הוא לא באמת הפרס לסרט הטוב. מבאס, וכל כך קל לתיקון מיידי. ואגב: "המשגיחים" הוא סרט נהדר בעיניי, אבל אין לו שום סיכוי באוסקר. כלום. אפס. לא שזה לא אומר שהוא לא יכול או צריך לזכות בפרס אופיר, אבל מי שמצביע לו בתור "בעל סיכויים לאוסקר" לא מבין מהחיים שלו.
וב"סריטה" מסכמים את התחזיות שלהם לקטגוריות המשחק, הבימוי והתסריט. (הערה שלי: הימור על פרס השחקן שלא מעמיד את השואו-דאון הסופי בין יפתח קליין מ"למלא את החלל" ובין אלי פיניש מ"העולם מצחיק" לדעתי מפספס את הדרמה הגדולה של הטקס השנה).
ואפילו בפייסבוק, שאול דישי מתנבא על החמישיה הסופית (אבל יהיו שישה, שאול! שישה).
והאין זה מצחיק שאך לפני שנתיים נשללה ממני הכניסה להקרנות האקדמה כי היו"ר דאז, מרק רוזנבאום, לא היה מוכן שאסקר את סרטי אופיר במהלך ההצבעה להם? ומאז הייתי צריך למצוא דרכים להתגנב להקרנות, או בהזמנת מפיקי הסרטים עצמם או כמתלווה לחבר אקדמיה. והנה, דווקא השנה כשאני לא מצליח לעמוד במטלת הצפייה בסרטי התחרות (כנראה שהגבול שלי נמצא ב-15 סרטים ישראליים לשנה, 30 זה פשוט מחוץ לאמצעי הזמן שעומדים לרשותי), יש מספיק אנשים שמדוולים על התחרות בהיקפים מרשימים גם בלעדיי (והם לא מסתבכים עם ההנהלה). זמנים חדשים.
===============
אגב, לפני כמה חודשים שמעתי על מותו בתאונת אופנוע של האמן ריצ'רד שילה. שמעתי על כך מאנשים שהכירו אותו. לא הזכרתי את זה כאן, כי לא ידעתי ששילה היה קשור לעולם הקולנוע. אבל רק לא מזמן בתברר לי שכן: ריצ'רד שילה היה האיש שעיצב את הפסלון של פרס אופיר (המופיע בראש הפוסט, הישר מהפוסט של "סריטה") – הוא גם יצר את הפסל של אלביס בתחנת הדלק בנווה אילן. אבל הכי משמעותי מבחינתי: גיליתי שהוא היה התסריטאי של "דני וגיל במסע בלתי רגיל", סדרה ללימודי היסטוריה של הטלוויזיה החינוכית משנות השבעים, עם אמיר אוריין בתפקיד הראשי, המספרת על מבוגר וצעיר העוברים בזמן וחוזים באירועים היסטוריים (כן, זו גרסת החינוכית ל"מנהרת הזמן" ולגאד וטוני מחמש שנים לפני כן). איך אהבתי כילד את הסדרה הזאת. ההיכרות הראשונה שלי עם רעיונות המסע בזמן.
ביו-טיוב מצאתי רק את זה:
מרגש וכיף לראות סיקור יחסית רחב היקף, גם אם בעיקר בלוגי, לפרסי האופיר. בלי ציניות. ועכשיו נריב קצת 🙂
אור ואני ראינו גם כן 28 סרטים מתוך ה-29 (אני עדיין מתלבט אם להשלים את החסר שלי). עופר, לעומת זאת, ראה הכל. ה-כל. לדעתי גם יונתן דורון חזק במשחק הזה.
לגביי הפוסט שלנו שלינקקת אליו, זו דעתו הפרטית של עופר בלבד. ההימורים שלי על החמישיה, למשל, ייראו אחרת. אבל בכל מקרה, אין מצב שיפתח קליין מועמד לשחקן ראשי (ואני מת עליו, זה ידוע). אני שם על זה כסף (רציני). החיבה שלך לסרט הזה מעוורת את שיקול דעתך, יאיר. אם כבר, יהיה לו דאבל בשחקניות – הדס ירון ועירית שלג (אפשר יהיה לקרוא על כך בפוסט שלי שיעלה מחר-מחרתיים, על קטגוריות המשחק הנשיות).
הסקירה שלי בסריטה לקטגורית המשחק כן מייחסת חשיבות למאהק בין אלי פיניש ליפתח קליין, אני פשוט חושב שהמאבק הוא מי מהם ישיג מועמדות ולא מי מהם יזכה. ולי שנדמה שרועי אסף חזק יותר משניהם כרגע. וגם אני ראיתי את כל הסרטים המועמדים (כולל המשימה X)
לא הייתי פוסל בכזו מהירות את קליין, אבל גם לדעתי הוא לא בשביעייה המובילה.
אבל אולי דווקא חוסר חיבתי לסרט הוא שמעוור את שיקול דעתי.
אני חושבת שאינך צודק בנוגע למשגיחים באוסקר.. אתה עוד תופתע.. זה הסרט הכי טוב השנה, כי הוא פשוט טוב, ומרגש, ומשאיר חותם ישראלי עדכני. בעולם עפים עליו..
"הסרט הכי טוב השנה" הוא מונח סובייקטיבי. ואין לזה קשר לאוסקר.
גם לסרט "פשוט טוב" אין שום קשר לאוסקר. עברי על הזוכים והמועמדים בשנים האחרונות.
"משאיר חותם ישראלי עדכני" – אני לא חושב שהמשפט אומר משהו. וגם אם כן, אין לו קשר לאוסקר.
אם זה מנחם אותך, לא נראה לי שלשאר הסרטים יש סיכוי גם.
רוה, אני לא – מ ת נ ב א – הרושם שלי הוא כזה : –
(בסדר אלפבייתי הפוך ולא על-פי העדפה כלשהי כרגע) – :
"רוק בקסבה",
"העולם מצחיק",
"המשגיחים",
"למלא את החלל",
"בלדה לאביב הבוכה".
[לזה מצטרף עוד סרט שמוגדר ע"י יוצריו כפרינג' – האם יהיה זה "ג'ו + בל" או "אגדה אורבאנית" או ….. ?!]
ואני לא "מ ת ע ר ב" על כלום – אני עדיין מחזיק בתנור 'קפה ומאפה'
על זכייה קודמת שלךּ.
עכשיו נשאלת השאלה, מי יעלה, יפרוץ, ויפתיע – "עלטה", "עד סוף הקיץ", …. ???
גילוי נאות: יש מספר "מועט" של סרטים שלא הצלחתי להגיע למועדי הקרנתם.
ב ה צ ל ח ה!!!
קודם כל, מאז שכתבתי את הפוסט ההוא הספקתי לראות את הסרט ה-29 (פוסט יעלה היום).
שנית, קשה לי להאמין ש"למלא את החלל" יצא ללא פרס כלשהו מונציה. זה סרט יותר מדי טוב. למעשה, בחלופת מיילים עם בלוגר אמריקאי שנוסע לונציה כתבתי לו, בהקשר הסרט של בורשטיין: NOT AN EYE WILL BE LEFT DRY. trust me
ובהקשר של האוסקר, זה חשוב. כי אוסקר זה גם, ואולי בעיקר, קמפיין. ונוכחות פסטיבלית (ובעיקר פרסים) זה דבר שמאוד עוזר לקמפיין. לכן נדמה לי ש"למלא את החלל" יכול ללכת חזק בכיוון הזה. אבל גם "המשגיחים". זה סרט שהיה בקאן. קיבל ביקורות טובות. וגם זכה בפרס קטן. יש בסיס להמראה.
גם כש"עג'מי" נבחר אתה היית סקפטי. אבל האקדמיה האמריקאית אהבה את האנרגיה של קופטי את שני. אני לא פוסל על הסף שהיא תתחבר לאנרגיה של מני יעיש.
ולגבי השחקן: אני מסכים עם עופר ליברגל. כל מי שדיברתי איתו אמר לי שהוא מצביע לרועי אסף. השואו-דאון יהיה בין אסף לאלי פיניש (עם יתרון לאסף. "העולם מצחיק" כבר בדעיכה).
נ.ב. מי אמר לך שלא הסתבכתי עם ההנהלה? באיזשהו שלב הם לא רצו לתת לי להיכנס. אבל נכנסתי בכל זאת.
רוה לאיתן: התשובה לשאלה "מה יעבוד באוסקר" כבר לא ברורה בכלל. כל הקונספציות נשברו בשנים האחרונות. זה מירוץ עם חוקים שמשתנים משנה לשנה. למשל: בשנים האחרונות דווקא הסרטים שבלטו בפסטיבלים הגדולים הם אלה שהפסידו לטובת סרטים שבכלל לא עברו דרך פסטיבלים גדולים ("פרידות" מול "ואלס עם בשיר"; "הסוד שבעיניים" מול "סרט לבן"; "בעולם טוב יותר"). אבל בשנה שעברה "פרידה" האירני שבר את התבנית הזאת (הוא זכה בברלין). הסיבה לכך, אגב, ברורה: על פי התקנון החדש של האקדמיה, הנהלת ועדת הסרט הזר יכולה להוסיף לשורט-ליסט סרטים זרים בולטים שזכו בפרסים והיו מדוברים מאוד אבל שמצביעי האקדמיה דילגו עליו, כדי להימנע מפדיחות תקשורתיות. אז די ברור ש"סרט לבן" הוכנס לרשימה על ידי ההנהלה, כדי שלא יקרה שהסרט הזר המדובר של השנה לא יהיה שם, אבל חברי האקדמיה בסופו של דבר דילגו עליו בהצבעות והלכו על הסרט הארגנטינאי שלא היה בקאן/ונציה/ברלין. אז האם זכייתו של "למלא את החלל" בוונציה תעזור לו או תזיק לו (בקונטקסט של האוסקר, זכייה בוונציה ודאי תעזור לסרט מאוד בחייו)? האם היעדרותו של "העולם מצחיק" מהזירה הבינלאומית תעזור לו או תזיק לו באוסקרים? האם הבכורה של "המשגיחים" בקאן תעזור לו או תזיק לו? כל אלה לא ידועים. אפשר לעשות כל מיני ניחושים וספקולציות על "מה האמריקאים יאהבו" ויש לי בוודאי את הדעות והטעמים שלי (ונכון שבנושא "עג'מי" פספסתי).
אני חברת אקדמיה די ותיקה והשנה מצאתי את עצמי נהנית מהרבה סרטים ואפילו מתרגשת לקראת התחרות. ולכן ניסיתי לקרוא את הניתוחים השונים, בכולם יש איזה מין ילדותיות וקריאה קצת מוזרה של המציאות. הכותבים בסריטה לפחות צנועים ומתלהבים, מה שקשה להגיד על המגילה השחצנית שכתב איתי, שמספיק לקרוא איך הוא מגדיר ומבקר את הצילום של שי גולדמן בשביל להבין שמדובר במישהו שאולי אוהב קולנוע אבל לא מבין בו הרבה. אני גם לא יודעת על איזה "דעיכה" איתן מדבר, העולם מצחיק הוא באופן ברור הסרט המצליח של השנה ולתחושתי גם המדובר והמוערך ביותר באקדמיה, גם אצל אלה שקצת מודאגים בעניינים של האוסקר האמריקאי. בגדול רווה אני מסכימה איתך שהמאבק הוא בין למלא את החלל לבין העולם מצחיק. וזה צרות טובות כי שניהם טובים (בעיני ולדעתי גם בעיני רבים), אבל בסוף זה יהיה העולם מצחיק, ולא בגלל שהוא מרשים ומורכב וגדול יותר, אלא בגלל שהוא הרבה יותר מרגש (וזה גם ישחק לטובתו אצל האמריקאים. אפשר לראות את זה בבירור בסרטים שלבסוף זוכים בסרט הזר, אלה תמיד הסרטים החמים והאנושיים והמרגשים ביותר).
הרבה זמן לא הייתה תחרות כל כך בינונית כמו השנה. היו כמה יציאות לא רעות אבל אף סרט לא התקרב אפילו להגדרה של סרט מצוין.