פרסי אופיר חולקו הערב בסינמה סיטי גלילות. 22 סרטים עלילתיים נכנסו לתחרות, חמישה מהם יצאו הערב עם פרסים. הזוכה הגדול של הערב הוא "הים", סרטו של שי כרמלי-פולק שזכה בחמישה פרסים כולל פרס הסרט הטוב ביותר. מיד אחריו נמצא "נאנדאורי", סרט הביכורים של אתי ציקו, שזכה גם הוא בחמישה פרסים. "כן", שהיה הפייבוריט שלי בתחרות, זכה רק בשני פרסים. מתברר שמה שאני חשבתי שהוא האירוע הקולנועי הגדול של השנה, לא כל כך זכה לאהדה מצד שאר חברי האקדמיה. משונה. העובדה שנעמה פרייס לא זכתה בפרס שחקנית המשנה על התפקיד המופלא שלה בסרט מעידה שהאנטגוניזם לסרט היה כנראה די מאסיבי. חברי האקדמיה אמרו לנדב לפיד "לא". אני עדיין חושב ש"כן" היה יכול להיכנס לשורט-ליסט של האוסקרים, אבל הסיכויים של "הים", חוששני, ממש נמוכים. כן, פוליטיקה, חרם, סנטימנט אנטי-ישראלי, לאו דווקא קשור לאיכות הסרט, שכל מי שיצפה בו יאהב אותו מיד (יש בו משהו שמזכיר את הקולנוע האירני של שנות התשעים, זה כמעט סרט של ג'פאר פנהי מהבחינה הזאת). אבל הזכייה של "הים" היתה בדיעבד אמורה להיות צפויה: הוא הוביל במספר המועמדויות וזכה בפרס הסרט בפסטיבל ירושלים, ושבוע האחרון ראיתי שהוא משובץ להקרנות מסחריות בקולנוע מובילנד, כנראה כדי לעמוד בתקנון האקדמיה האמריקאית שמחייב את נציגי המדינות להיות מופץ מסחרית לפחות שבוע, לפני הדדליין ב-1 באוקטובר. זו שיטה עקומה אך לא יוצאת דופן לעמוד בתקנון מבלי באמת להוציא את הסרט להפצה מסחרית רחבה. "כי את מכוערת", סרט הביכורים של שרון אנגלהרט, זכה בשני פרסים.

שפה זרה – זה שמו של סרטם של עודד בן נון ומיכל ברזיס שהיה מועמד ל-12 פרסים (וזכה באחד), אבל זו בעצם הכותרת שמאפיינת את הסרטים שמצביעי פרסי אופיר הכי אהבו השנה. סרטים בשפה זרה. "הים" בערבית, "נאנדאורי" בגאורגית. ובכלל, בין "חתונה מאוחרת" (גאורגית), "באבא ג'ון" (פרסית) ו"סופת חול" (ערבית) אני מתחיל לחשוב שחברי האקדמיה לא כל כך אוהבים סרטים בעברית.

יש לי בעיות עם "הים". בסרט שנמשך שעה וחצי יש בו לדעתי חצי שעה ראשונה לא טובה ושעה סופית מצוינת. והוא אכן אפקטיבי (הוא לא סרט פוליטי, למעט העובדה שזה סרט על ערבים, הוא למעשה סרט על אב ובנו). כסרט שצולם לפני ה-7 באוקטובר 2023, יש לאודיסיאה האורבנית הקצרה של ילד בן 12 מרמאללה לתל אביב עוצמה אנושית ואקטואלית. אבל זה בשום אופן לא הסרט הטוב של השנה. אבל – שוב, בדיעבד – הוא מתאים לפרופיל של הסרטים שחברי האקדמיה אוהבים: סרט קטן על חשבון גדול ("כן" בהחלט גרנדיוזי יותר), משפחתי על פני קונספטואלי, פשוט במקום מורכב. וכשאני מביט על זוכי העבר אני מזהה דפוס שכל עשר שנים זוכה סרט שעשוי להישכח: ב-2005 זכה "איזה עולם נפלא" של איל חלפון. מישהו זוכר? מישהו ראה? ב-2015 זכה "באבא ג'ון". מישהו זוכר? ואני חושש ש"הים" (שאני אוהב אמנם הרבה יותר משני אלה, בעיקר בזכות התפקיד של חליפה נאטור בו) עשוי להצטרף אליהם.

הנה רשימת הזוכים המלאה:

סרט: "הים"

בימוי: אתי ציקו, "נאנדאורי"

(זו הפעם הראשונה מאז 2020 שפרס הבימוי לא מסונכרן עם פרס הסרט).

תסריט: שי כרמלי פולק, "הים"

שחקן ראשי: מוחמד גזאווי, "הים"

(מוחמד גזאווי בן ה-13 מצטרף ללוסי דובינצ'יק שגם זכתה בפרס אופיר כשהיתה בת 13).

שחקן משנה: חליפה נאטור, "הים"

(אהבתי את נאטור ב"ביקור התזמורת", הערצתי את התפקיד שלו ב"תיקון", הוא הקסים אותי בתפקיד שלו ב"לא פה, לא שם". כל פעם שראיתי אותו בסרט נדהמתי ממנו. איזה כיף שהוא סוף סוף זוכה בפרס אופיר).

שחקנית ראשית: נטע ריסקין, "נאנדאורי"

שחקנית משנה: אורי אבינועם, "כי את מכוערת"

צילום: שי גולדמן, "נאנדאורי"

(הערה לטובת השנים הבאות: שי גולדמן גם צילם את "הים" ואת "כן" והיה מועמד על שלושתם. זה פרס אופיר רביעי שלו)

עריכה: נילי פלר, "כן"

מוזיקה מקורית: אבי בללי, "הים"

(זה פרס אופיר חמישי לאבי בללי, סולן נקמת הטרקטור, שזכה גם על "כנפיים שבורות", "מוכרחים להיות שמח", "המדריך למהפכה" ו"בוקר טוב אדון פידלמן")

ליהוק: ריטה בורודיאנסקי, "כי את מכוערת"

עיצוב תלבושות: ענבל שוקי, "נאנדאורי"

איפור: אורלי רונן, "נאנדאורי"

עיצוב: אהוד גוטרמן, "שפה זרה"

עיצוב פסקול: מוטי חפץ ואביב אלדמע, "כן"

סרט תיעודי: "מכתב לדויד", תום שובל

סרט עלילתי קצר: "התה של דליה מטיל צל על הר פוג'י", אורן גרנר

(הסרט שהכי אהבתי השנה בתחרות, החל מהשנה הזוכה בקטגוריה הזאת נכנס אוטומטית לרשימת הסרטים הקצרים שיכולים להתמודד באוסקר)

סרט תיעודי קצר: "שום דבר מיוחד", אפרת ברגר

סרט אנימציה קצר: "הציפור שרצתה", גן דה לנגה

(זו השנה הראשונה שהקטגוריה הזאת מחולקת)

באופן מפתיע מאוד "חמצן" שביימה נטעלי בראון, שחשבתי שהיה אחד הסרטים האהובים בתחרות השנה, יצא בידיים ריקות. בראון ביימה גם את "שוטינג" שהיה מועמד בקטגוריית הסרט התיעודי.

ציוץ