״שבת המכה״. הלכות טלטול בשבת

"שבת מכה" ("Bad Shabbos" במקור) הוא סרט ניו יורקי עצמאי, קטן וממש חמוד שהפך בשנה החולפת ללהיט הגדול בזירת הפסטיבלים היהודיים בעולם. כעת הסרט מגיע להקרנות מסחריות בישראל, וכאן הוא עשוי להפוך ללהיט אם קהל חובב יידישקייט יבוא אליו כדי לראות איך האמריקאיים עושים יהדות אורתודוקסית שומרת מצוות בסרט שהוא קומדיה שחורה שמתרחשת כשבעיצומה של סעודת שבת בדירתה המרווחת של משפחה יהודית ניו יורקית אמידה, מתגלה גופה. וכאן מתחילה בעיה כפולה: איך להיפטר מהגופה, ואיך לעשות את זה בלי לחלל שבת. וכאילו לא די בזה, אז הוריה הנוצרים של ארוסתו המתגיירת של הבן מגיעים לסעודה משפחתית ראשונה, והבעיה הכפולה הופכת למשולשת כי הדבר שהכי חשוב להורי החתן הוא לעשות רושם ראשוני טוב על הורי הכלה. זה בעיקרון סיטקום משפחתי בדירה אחת, וביסודו הוא עובד על יסודות עלילתיים בנאליים, אבל למרבה ההפתעה סרטו של דניאל רובינס בוחר כמה נקודות מפנה עלילתיות מפתיעות, שנותנות לסרט כמה פאנצ'ים לא רעים. קירה סדג'וויק ודיוויד פיימר מגלמים את הורי החתן אבל את ההצגה גונב הראפר מת'וד מן, בתור הדורמן השחור, שהופך לגוי של שבת של הסיפור ולוקח על עצמו כמה מהבדיחות הכי טובות של הסרט. אין כאן שום דבר גדול או יוצא דופן, אבל זה סרט מבדר, שקצת כמו "בחורים טובים 2", יצחיק בעיקר יהודים – חילונים, דתיים ודתל"שים.

"שבת מכה" הוא חלק ממגמה גדולה יותר. בתוך תקופה שבה מדברים לא מעט על עליה באנטשימיות באמריקה, יש גם גל גדול של יצירות יהודיות–אמריקאיות שראו אור בשנה האחרונה וזכו להצלחה גדולה. "רק לא זה", "מוגזמת" ו"אז בקיצור" הן שלוש סדרות שהוקרנו בנטפליקס ושעסקו בין השאר בילדים המתבוללים של הורים עם זיקה דתית והלכתית יותר ליהדות (בחודשים הקרובים ניחשף גם לסרט הביכורים של סקרלט ג'והנסון כבמאית, שעל פי הדיווחים עוסק בנושאים דומים). "שבת מכה" ממש כמו "אז בקיצור" עושה משהו נדיר עבור תכנים יהודיים ועוסק ממש בסוגיות הלכתיות הקשורות במצוות ובשמירת שבת כנקודות מפתח עלילתיות. זה משהו שאפילו סרטים ישראליים לא עסקו בו (שוב, חוץ מ"בחורים טובים 2"). רוב הסדרות והסרטים העוסקים במשפחות יהודיות, עושות זאת מנקודת מבט רפורמית, של יהדות–אמריקאית שהיא תרבותית, שבטית ופולקלוריסטית בעיקרה, ולא מחויבת להלכה היהודית (כמו למשל ״את מה זה לא מוזמנת לבת מצווה שלי״ של אדם סנדלר ומשפחתו). ופתאום גם "שבת מכה" וגם "אז בקיצור" שמות זרקור על הספקטרום היהודי שכן מחויב ליהדות הלכתית.

ויש כאן דבר נוסף. במקרה יצא לי לבלות בשנה האחרונה כמה שבועות בחברת קהילות יהודיות ניו יורקיות, ודרכן גיליתי את מה שהסדרות האלה משמיטות: אתם לא יכולים להיקלע למפגש משפחתי או קהילתי יהודי בניו יורק בלי שהשיחה תיסוב תוך דקות על מה שקורה בישראל. אין בית כנסת בניו יורק שאין בו את דגל ישראל לצד דגל ארצות הברית. אבל בסדרות האלה מהשנה האחרונה אין זכר לישראל. זה אקט ברור ומודע של מחיקה, של בחירה ביהדות אמריקאית ודחיית הציונות. ב"יהודי טוב" של האחים כהן, שיצא ב–2009, בתקופה שבה ישראל לא היתה מצורעת מבחינה מדינית ופוליטית, ישראל בהחלט מוזכרת. ב"שבת מכה", שצולם לפני ה–7 באוקטובר והמלחמה בעזה, יש דמות של נער שחולם להתגייס לצה"ל. אין יהדות אמריקאית בלי ישראל, אבל השנה, בסדרות שעלו בנטפליקס יש. יש יהודים, אין מדינה ליהודים. ג'ון סטיוארט אמר את זה באופן מפורש ומצמרר בפודקאסט של טרבור נואה. הוא סיפר שם שהוא לא יכול להתכחש ליהדות שלו ולחשיבות שהוא מעניק לזהות היהודית בחייו, אבל הוא יהודי אמריקאי, ולכן הוא לא חושב שיש הצדקה לקיומה של מדינת לאום עבור היהודים. וכך הצפייה בסדרות היהודיות מהשנה החולפת היא חוויה משונה וחצויה. מצד אחד, זה תענוג לראות את השבט שלך מיוצג על מסך גלובלי, בוודאי כשמדובר ביהדות שמחויבת לחוקי הדת (הפרק האחרון של "אז בקיצור", המתרחש סביב קידוש ליל שבת ועוסק במסורת היהודית לדורותיה וגלגוליה הוא אחד הדברים המרגשים והחכמים שראיתי באחרונה). אבל מצד שני, זה קצת כמו לראות סדרות יהודיות באירופה לפני 1933. אין ישראל ואין שואה. וכך היהדות האמריקאית הפכה למעשה לכזאת שמיישרת קו לא עם הציונות אלא עם נטורי קרתא האנטי–ציונים. מחויבים לדת, ולא למדינה. מיהודים–לייט היוצרים האמריקאים הפכו בין לילה לחרדים.

(גרסה מורחבת לביקורת שפורסמה ב״כלכליסט״, 21.9.2025)

ציוץ