הפוגה
הנה הקונפליקט הישראלי בתמציתו. בפוסט הקודם אני זועם על איוולות הכיבוש הישראלי שמונע כניסה לשטחים מבמאית. אלה מהרגעים בהם ישראל נראית לי המדינה הכי ברברית. ובפוסט הזה אני מתלהב מסממני הלאומיות והלאומניות של אותו גוף כובש וחסר אנושיות. ובמילים אחרות: הבוקר התאמנה רביעיית מטוסי פוגה של הצוור האווירובטי של חיל האוויר מול חופי תל אביב, לקראת מטס יום העצמאות שיתקיים ביום רביעי. אני הולך ברחוב, מרים עיניים ורואה מחזה מופלא (המוטורולה רייזר האומלל שלי עושה למראה הזה עוול):
עולים כגוש אחד
יורדים כתפרחת שושנה
המוח שלי כמובן מוצא רציונל: יש בזה משהו קולנועי, גדול מהחיים, פעלולים שאני מכיר רק מעולם בדיוני, הנפרסים מולי בלי הכנה, סתם בשעת שיטוט ברחוב. אבל לא יעזור, זה הפטיש המיליטריסטי והלאומני והכוחני שמתבטא גם אצלי ופורץ החוצה בתשואות למראה ביצוע מושלם של פעלולי מכונות מלחמה.
דווקא אני הייתי בטוחה שפרצה מלחמה. (רק שמעתי את רעש המטוסים, לא ראיתי).
איש איש והקונוטציות שלו.
ומן הסתם צוות האווירובטי. (למרות שאוויר רובוטי היה יכול להיות יותר נחמד).
אכן, אני הייתי בטוחה שהנה, הסיבה שבגללה יש לי תמיד מזוודה ארוזה מתחת למיטה מתחילה לקרום עור וגידים.
בסוף זה סתם עוד איש מערות שהפקידו בידיו מכונת מלחמה, והוא יוצא לדפוק סיבוב של מתלהבים בשכונה.
אוף. כנראה את הצ'רטר לחו"ל אני כבר אבטל.
חג עצמאות שמח 🙂
ואופטופיק, רשימת המאה של טיים. (אמנים, בדרנים, מנהיגים ועוד).
ואם היית שוודי והיו עפים לך מעל הפיורד הפרטי והשקט שלך רביעיית פוגות – לא היית מתלהב?
לדעתי אתה פשוט אדם ממין זכר – אחד ממיני האדם הנוהגים להתלהב מכל מיני אלמנטים מילטריסטיים של המציאות. רק שאתה גם ישראלי, ואתה מקשר באופן אוטומטי מפגן מטוסים למלחמה, לכן – כנראה – אתה מרגיש צורך להתנצל על כך שאתה מתלהב מסממני המלחמה. אבל מה לעשות, לפעמים מפגן מטוסים הוא רק מפגן מטוסים…
והרחק מפה ומהמטסים שלנו, אתמול שודר פרק שנשמע נפלא בסימפסונים any given sundance עם ג'ון סי. ריילי וג'ים ג'רמוש (המצויירים – אפשר לראות בניק לינק).
אנחנו נכנסנו מתחת לשולחנות בבית ספר, בגלל הרעש(וגם כי הבניין הרעוע רעד)
הידד למערכת החינוך!
ראיתי, וזה היה לגמרי מלהיב. אין מה להתנצל – באותה המידה ניתן להתלהב מאופנוען שמזנק מעל שורת מכוניות. אלו מכונות מעשה ידי אדם, שאדם בודד רוכב עליהן ועושה את הבלתי-אפשרי. כמו איירון מן (:
אולי זה פרימיטיבי, אבל זה לא קשור לעוולות שאנו מחוללים בשטחים.
קשור או לא לעוולות בשטחים, ידידי לשולחן בבית הקפה אמר למשמע הרעש המפתיע שבקע מהשמיים מעלינו: "מה זה, אנחנו בעזה?!"
עכשיו אני מצטערת שלא רצתי למיקום יותר טוב כדי לחזות בזה בעצמי.
אני מניח שעלות הדלק הסילוני של התרגיל הזה גבוהה מהתקציב השנתי של הקולנוע הישראלי.
אני גדלתי בקיבוץ שהיה צמוד לבסיס ח"א כך שרעש המטוסים היה די נוסטלגי בשבילי.
רוה לעדן: שכחתי לציין שילדותי עברה לא מעט בבסיסי חיל אוויר, בין השאר בחצרים, משם יוצא הצוות האווירובטי ושם עושים את החזרות למטסים, ושם עושים מפגני חיל אוויר בזעיר אנפין בכל פעם שמגיע בכיר מצבא אמריקה לראות מה קורה בבסיסי ישראל, כך שיצא לי לראות לא מעט מהפעלולים האלה, ורבים אחרים, גם מחוץ ליום העצמאות, יום חיל האוויר וימי טקס הענקת כנפיים לבוגרי קורס טיס.
זונות!!!
יום למחרת, הם שוב טסים לי מעל לראש
לא רוצה לצאת לראות, מנסה לעבוד
שיעופו מפה קיבינימט
חסרים בארץ שטחים ריקים לחזרות שלהם? דווקא מעל שד' רוטשילד?
לא הייתי מאמינה עלייך שתתלהב מדברים כאלו.